ויקהל גז

בע"ה כ אדר התשעה

מישל בן שושן

 

ויקהל גז

 

תיקון חטא העגל

 

רש"י מסביר שהפרשה שלנו באה מיד אחרי יום כיפור, מתן לוחות השניים, כפרת חטא העגל. עכשיו יש לגשת לעבודה: איך מתקנים את חטא העגל. משה יאמר: "אלה הדברים.." כדי לתקן את "אלה אלוהיך ישראל" של העגל.

 

אילו ישראל לא היו חוטאים בעגל הזהב, היה צריך בכל זאת לכתוב אותו בתורה!! כי הוא מלמד אותנו המון דברים.הוא מזהיר אותנו על "איך לא לעבוד את ה'".  כמו חטא עץ הדעת, הוא חטא עיקרי. הוא ממחיש את הדברים שכל אדם עלול לעשות כשהוא בא לעבוד עבודה דתית. לכן,אין כפרה אחת, סופית לחטא העגל. כל חיי האדם העובד את ה', החטא הזה מושך אותו כלפיו ויש לעמול קשה , כל הזמן , כדי לסור ממנו. לכן, החכמים מגדירים הרבה נושאים כ"תיקון חטא העגל". אין תיקון אחד סופי  (וחטאו של קורח היה בזה  שהוא האמין שכבר הגענו אל השלמות של אחרית הימים וחטא העגל נמחק לגמרי מבני האדם).

למשל, בהתחלת הפרשה שלנו, הבית גנזי מגדיר שלושה תיקונים לחטא העגל. : הקהל, שבת ומשכן. במקומות אחרים נמצא שגם הפרה האדומה היא תיקון חטא העגל (רבי משה הדרשן מובא על ידי רש"י).

בעצם, ניתן להיגד שכל מצוות התורה באות כדי למשוך אותנו לכיוון ההפוך מזה שחטא העגל מושך אותנו.

 

  1. 1. הקהל

חטא העגל נעשה בהקהל. "ויקהל העם על אהרון..". אז התיקון צריך להתבצע על ידי הקהל:" ויקהל משה את כל עדת בני ישראל..".מה זה אומר?

  • נקדים ונאמר שאין להבין שכל אחד ואחד עבד את עגל הזהב. הרי הרגו "רק" 3000איש. וגם שבט לוי לא עבד וגם הנשים לא השתתפו, ויש כמה מדרשים שמציעים שרק הערב רב עשו העגל ולא בני שיראל עצמם. אם כן, מה פירוש" חטאו בהקהל"? נחשוב על מאורעות שקרו בימנו ושאנו אומרים עליהם ש"כולם היו שם". ש"כל העם" השתתף. למשל במהפכות, או בהפגנות ענקיות. דברים שנראה שכולם מסכימים ופועלים. אפילו אם יחידים בלבד פועלים באמת, אבל שאר העם איננו מתנגד ויש הרגשה כאילו כולם משתתפים למרות שבפועל לא כולם ממש היו שם. ההרגשה של "הקהל" היא החשובה. כלומר הרגשה שזה נוגע לכולם וכולם משתתפים .

הגדרתי בקבצים אחרים שחטא העגל הוא חטא האחידות. הראייה החד גונית של המציאות. לקבע את השגת האלוהים לדבר אחד מוצק ובלתי משתנה. כמו הזהב אחרי היציקה שלו , כשהוא מפסיק להיות רותח, חי ונוזלי.

אם כן התיקון לזה הוא "אחדות מתוך ריבוי". יש להעמיק את הריבוי (רבוי ההשקפות וקבלת  מורכבות המציאות) ובו בזמן להאמין שיש יצור אחד, האלוהים, שפועל מאחורי כל המציאות: הוא אחד.

אם כן, ההקהל הוא הצהרת האחדות בריבוי! הנה כל מני אנשים שונים בפרצופם ובדעותיהם שמתאספים במקום אחד לשמוע אדם אחד!

אבל יש הבדל מהותי בין ההקהל של העגל וההקהל של המשכן כאן:

  • הקהל של העגל הוא אחידות , תמימות דעים, ואפילו ביטול הדעות האישיות והכנעה גמורה כלפי דעה אחד. זה ההקהל של הדיקטטורים. ההקהל של העבדים. ההקהל של הפונדמנטליזם.
  • ההקהל של הפרשה שלנו הוא הקהל מתוך רצון טוב של כל אחד לבוא ולהשתתף. כל אחד מכבד את השני. כמו שמסביר רש"י במקום, משה לא כפה עליהם להיקהל אלא הם נקהלו מעצמם! הקהל מתוך ריבוי!    ההקהל הוא אחדות בריבוי אצל בני האדם.

 

  1. השבת

העולם לא נברא ביום אחד. הבורא רצה לברוא ריבוי, מורכבות. שיהיה מפץ באחדות עד כדי שהמציאות תלך בכל כיוון אפשרי. ששה ימים הם ששת הקצוות האפשריות. השבת בא כדי לאפשר אחדות של הריבוי הזה. הוא מזמין את האדם לחשוב על כל השבוע המשוגע שעבר עליו ולתת טעם וכיוון לחיו.

השבת היא "אחדות מתוך ריבוי", בעולם הזמן.

 

 

  1. 3. המשכן

הוא סמל האחדות בריבוי: כל כלי במשכן מפנה את האדם למורכבות . יש שני כרובים, יש שבעה קני מנורה. יש 12 לחמים ולכל לחם יש שני פנים. יש ארבע קרנות במזבח. יש 11 סמנים בקטורת. יש הרבה חללים שונים במשכן (חצר, אוהל, קדש הקדשים). כל דבר במשכן מפנה לריבוי. המשכן , בניגוד לעגל הוא סמל האחדות בריבוי. לכן, המשפט המופלא ביותר בבנין המשכל יהיה "והיה המשכן אחד". המשכן הוא אחדות בריבוי, בעולם המרחב.

 

ששת ימים תיעשה מלאכה

גם ששת ימי העבודה הם תיקון חטא העגל! הרי בימים האלה, עושים מלאכות. המלאכות עצמן הן תיקון חטא העגל. כי עבודת העגל פוטרת את האדם מלעמול כדי להשיג יותר ויותר כיוונים ואפשרויות . העגל מגביל את האדם למימד אחד. המלאכה , בניגוד לזה, מזמינה את האדם ליצור, לחשוב (מלאכת מחשבת). להשתתף (עם הבורא) במעשה בראשית. העגל בונה אדם פאסיבי. המלאכה האמיתית, זו שבונה משכן לבורא, היא מתקנת את המצב של עבדות לעגל הזהב!!

 

תיקון יום השבת

כל דבר זקוק לתיקון! האדם מוזמן לפעול בכל העולמות ולשפר אותם ואת עצמו. הגדרנו לעיל את השבת כיום של הזדמנות האחדות של הבריאה אחרי ריבוי ששת ימי המעשה. אבל השבת עצמו זקוק ש"נפעיל" אותו. הוא כלי, הוא הזדמנות. על האדם לקדש אותו.: זכור את יום השבת לקדשו. יש מצווה לפעול כדי שהשבת יעשה את שלו! זה הוא תיקונו של השבת!!

 

כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'

יש כפילות לשון לא מובנת: יביאה את תרומת ה'. כאילו יש כאן שתי תרומות. אכן, לדעת הג"ז, יש שתי תרומות: יש את התרומה שכל אחד מביא אבל יש גם להביא את הלב איתה. כי "רחמנה ליבה בעה" ה' מעוניין בלב של האדם. כל מה שמסביב ללב (המצוות, הלימוד, …) הם רק כדי לעורר את ליבו של האדם. כאילו ה' הכניס בתוך כל אדם שביב אחד קטן (הלב) והיא התרומה שלו, התרומה של האלוהים בתוך כל אדם. אבל ה' איננו יכול להפעיל את השביב הזה בעצמו. רק האדם יכול להפעיל אותו. לכן, הוא מבקש מהאדם לתרום את הלב שלו, כלומר, להפעיל את הצלם אלוהים שבו (תרומת ה'). התרומה הפיזיט באה רק כדי שהאדם יביא את ליבו!! כשהאדם יתרום את תרומתו הגשמית, הוא יתרומם ממש על ידי הפעלת ליבו, שהיא תרומת ה'.

פירוש הפסוק:"כל נדיב ליבו יביאה (התרומה הגשמית, הכסף והזהב), את (יחד עם) תרומת ה'( הלב שה' שם בו)"

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.