פסח גז

בע"ה ו ניסן התשע"ה

מישל בן שושן

 

פסח גז

 

 

הא לחמא ענייה

כל דכפין יתי ויכול                  השתא עבדי

כל דצריך יתי ויפסח                  לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין

 

מה הקשר בין החלק הראשון של הקטע המפורסם בתוך "הא לחמא עניא", שמורה על מוכנות לקבל אורחים,  והחלק השני שמדבר על הגאולה המצופה?

ה"גלילי זהב" מזכיר ש"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". כלומר, הגאולה תבוא רק מתוך מוכנות להיות קשוב לצרכי השני. הצדקה מביאה לגאולה ואין גאולה בלי צדקה. אין גאולה פרטית. הכל חייב להיות מלווה ברצון לחיות עם השני, לדאוג לשני, להיות קשוב לשני. הקאולה היא כללית, ציבורית. החזרה לארץ ישראל מחייבת ההכללה בתוך העם כולו. זה תהליך כללי ולא רק פרטי.

 

 

 

עבדים היינו לפרעה

"נהיינו" עבדים. העבדות הפכה להיות הטבע שלנו. וזו העבדות עצמה: כשאנו כבר לא מרגישים שאנו נמצאים במקום שאיננו שייך לנו. ההתבוללות היא סוג של עבדות. היהודים היו עבדים "מרצונם" למצרים. הם הרגישו מצרים לכל דבר. או שהם קבלו את העובדה שהם במצרים כדבר מובן מאליו שאין להתנגד לו אפילו לא במחשבה.

זו הייתה הבעיה העיקרית.

 

עשר המכות

באו כדי שהיהודים ירגישו בהבדל המהותי בינם לבים המצרים. אילו המטרת המכות היתה אך ורק להעניש המצרים, זה היה יכול  להתבצע אחרי היציאה  . ולא היינו חייבים להזכיר את המכות האלה כל כך בליל הסדר ובכלל . אם המכות היו בעיה מצרים גרידה, אז זה לא היה מקבל את כל הפרופורציות האלה בתורה ובהגדה.

לכן נראה לי שהמכות באו בעיקר כדי שהיהודים במצרים ירגישו את השוני בינם לבין המצרים. המכות עוררו אצלם הרגשה שיש מנהיג עליון ( ה')  שקבע שיש הבדל בין היהודים ושאר המצרים.

 

נסים גלויים

ה' איננו אוהב ניסים גלויים כמו לקרוע הים או להפוך מים לדם. הוא עשה זאת כי הוא היה מוכרח! כי בלי זה אי אפשר היה לצפות מהיהודים שירגישו את לאומיותם ,לבד, מעצמם ,ושירצו לצאת ממצב זה. עוד מעט והם היו נבלעים בתוך האומה המצרית.

אבל כל ההיסטוריה והגלויות יבואו כדי שהיהודים ילמדו לעשות זאת בכוחות עצמם: שידעו שהם שייכים לאומה נפרדת ויהיה להם מספיק כוח לפעול בכוחות עצמם להיגאל בגאולה האחרונה.

 

עדיין אנו.. ובני בנינו משועבדים

זה נראה תמוה . האמרה הזאת שאילו לא הוציא אותנו ממצרים, היינו עדיין שם! אולי היינו כן יוצאים באיזה שהוא שלב בהיסטוריה!!

האמרה הזאת בעצם אומרת שאילו לא היינו יוצאים אז, אז היינו מאבדים לגמרי את הרגשת הלאומיות שלנו. היינו מתבוללים לגמרי.כך שהיציאה משם לא היתה אפשרית כי לא היינו יכולים להגדיר את עצמנו אחרת מאשר מצריים! בלי צורך לצאת!

 

 

אכילת מצה

למצה אין "רוח" יחסית ללחם המנופח. כך היינו במצרים: ללא רוח. ללא רוח של גאווה עצמית ורצון לצאת משם. היינו משועבדים מרצון. הרוח, זה המימד שדוחף את האדם לדרוש חופש, לצאת ממצבו. כשאדם מאבד את הרוח, הוא מאבד את הבחירה וכוח המחשבה העצמאית שלו .

באכילת המצה בפסח, אנו משחזרים את המצב הירוד שבו היינו במצרים. כדי שנוכל לאבחן מצבים דומים בחיינו ולצאת מהם! המטרה היא אכילת לחם בשבועות. אבל זה מתחיל בדיאגנוזה נכונה בפסח.

 

מצוות תפילין

מצוות תפילין באה בתוך סיפור היציאה (סוף פרשת "בא").התפילין באים להזכיר לנו כל יום שאנו קשורים לזהות מסויימת ואל לנו לשכוח זאת. כי החיים נוטים להשכיח זאת ממנו.

הזהות היהודית איננה "טבעית". קשה מאוד לזכור לבד שאנו יהודים. שיש לנו לאום נפרד, דת נפרדת וייעוד מסויים. לכן, כל הבעיה של האלוהים זה לתת לנו כלים לזכור את הדבר הזה.

יש הרבה מצוות שאמורות להזכיר לנו זאת. רוב ה"דת" באה להזכיר לנו את הזהות שלנו. חג הפסח בעיקר, אבל גם מצוות תפילין. ולפעמים, הגויים בעצמם מזכירים לנו זאת בעל כורחנו.

בעצם, מצוות התפילין, מטרה להזכיר לנו את הלאום שלנו! הקשר (תרתי משמע) שלנו לייעוד מיוחד. ולכן כתוב בתפילין את הסיפור של יציאת מצרים.

 

לסיכום

עבור ה"גלילי זהב", המבחן האמיתי של חג הפסח לדורותיו, הוא עכשיו: בגאולה האחרונה שלנו: האם כל חגי הפסח שחגגנו בהיסטוריה, האם מצוות התפילין שקיימנו במשך אלפי שנים, האם כל זה עזר שהיום, היהודים ירגישו עדיין יהודים ושיעלו לארץ בכוחות עצמם, בלי לחכות לניסים גלויים!

 

 

כנגד ארבעה בנים דברה תורה

 

  1. פירושו של הרב אורי שרקי

ברוך המקום                                אחד חכם               שחכמתו נותנת מקום להשראת השכינה בעולם

ברוך הוא                                    אחד רשע              שאין לו זכות אלא שהוא "הוא" ,קיים- סגולת ישראל.

ברוך שנתן תורה לעמו ישראל         אחד תם                 שמוכן ללמוד תורה !!

ברוך הוא                                    שאינו יודע לשאול   שאין לו מעלה מלבד קיומו

ברוך שומר הבטחתו לישראל              הבן החמישי

 

  1. פירוש הגלילי זהב:

 

יש קשר בין ברכת ה' לעובדה שהתורה מדברת על "כל" סוגי הבנים האפשריים, כולל הרשע. אין ה' מבורך רק כשמאגדים יחד את כל חלקי העם בלי לזרוק החוצה אף חלק.

(מתוך פרשת שמיני)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.