נשא גז

בע"ה ח סיוון התשעה

מישל בן שושן

 

נשא גז

 

שלום ועבודה זרה

בפרשה , יש מצווה להוציא מן המחנה שלושה סוגי הטמאים: המצורע צריך לצאת משלושת המחנות, הזב משני מחנות (הוא יכול להישאר במחנה ישראל) וטמא מת, יוצא רק ממחנה שכינה- מהמשכן (ויכול להיות במחנה לויה).

ה"גללי זהב" מביא את ההקבלה שיש בין שלושת הטמאים האלה לשלושה עבירות חמורות: לשון הרע ושנאת חינם (מקבילים למצורע וזב) ועבודה זרה (מקבילה לטמא מת).

יש מקרה אחד שבו יש הבדל מהותי בין המקרים:

כשבחג הפסח, כל או רוב עם ישראל הם טמאי מתים, דוחים אז את ההוראה של הפרשה לעיל (לא להיכנס , במצב זה, למקדש) וטמאי מתים יכולים להיכנס למקדש ולחגוג את חג הפסח. למרות זאת, המצורעים והזבים, לא.

מכאן, הרב עושה הבחנה ברורה:

עבירות בין אדם לחברו, כמו לשון הרע ושנאת חינם, הם, במקרה הזה, יותר חמורות מעבודה זרה!!

כתוב במסכת יומא(ט):"גדול השלום שאפילו עובדים עבודה זרה,ושלום בניהם, ה' איננו יכול לשלוט(להעניש) בהם". כלומר, דברים שגורמים להפרדה בין חלקי העם, יותר חמורים מאשר עבודה זרה. במיוחד בפסח, שאז, הדבר היחיד שגרם ליהודים לצאת ממצרים, זו ההחלטה שלהם להיות חלק מעם ישראל. למרות שכולם היו עובדי עבודה זרה, ה' הוציא את כל אלה שהשתייכו לעם ישראל.

עם ישראל, בנוי ,קודם כל ,על האחדות בין החלקים בתוכו. רק אחר כך, דורשים ממנו לעזוב את העבודה הזרה ולעבוד את ה'.  התורה ניתנה אחרי יציאת מצרים ,ולא לפני ,ולא כתנאי ליציאה.

הרב מוסיף:" כל זמן שיש שלום בין היהודים, אין מידת הדין יכולה לשלוט בהם (אפילו עובדי עבודה זרה). מכיוון שיש שלום בניהם, יוכלו להתיישב בארץ ישראל, ויהיה להם קיום בארץ(זה העיקר). ומכיוון שהם יושבים על הארץ, בסוף יעשו תשובה ויעזבו את העבודה הזרה"

 

חטאות האדם

הפסוק תמוה:"איש או אישה אשר יעשו מכל חטאות האדם.." מה פירוש "חטאות האדם?

  1. כל חטא שמרחיק את האדם מלהיות "אדם"! התואר "אדם" מחייב. כמו שאומרים היום "תהיה בן אדם". הרב מרחיב את הפסוק שמדבר על גזל ושבועה בשקר לכל העבירות בין אדם לחברו שמגלות מידות רעות כמו קנאה, לשון הרע, מחלוקות, הלבנת פנים, התכבדות בקלון חברו,… כל אלה מוציאים את האיש או האישה מהתואר "אדם" ועל כן י שלהם להביא קרבן אשם
  2. "אין איש אשר יעשה טוב ולא יחטא". לא כתוב "אין איש שלא יחטא" אלא דווקא, אפילו אם הוא עושה דבר טוב, הוא חוטא במשהו. יש תמיד תוצאות לא רצויות לכל מעשה אדם, אפילו אם המעשה טוב. אלה "חטאים אנושיים".אם כן, ה' לא מעניש על עברות כאלה. הוא מעניש רק אם האדם "מגזים" בכמות החטאים או שהוא תולה את המעשים הרעים שלו בזה שהוא "בן אדם" כלומר, הוא מנצל את העובדה שהוא רק אנושי. מה שנלסח , זה הדברים הבלתי נמנעים , של האדם ,בעשייתו, בגלל שהוא אנושי. אבל אין להדגיש את המידה!

 

בין אדם לחברו

כשאדם חוטא כלפי חברו, הוא חוטא גם כלפי ה"צלם אלוהים" שיש בחברו! ולכן הוא חוטא נגן ה' בעצמו! לכן, בכיפור, יש לבקש סליחה לחברו לפני שניגשים אל ה'. וכך דורש הרב את הפסוק:

"כי ביום הזה יכפר- (אבל בתנאי ש) עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם (כלפי זולתכם)".

 

לשון הקודש

הרב יוצא , בחריפות, נגד כל אלה (החרדים) שמסרבים לדבר בלשון הקודש , בטענה שהיא "קדושה" ומעדיפים לדבר בשפות זרות (כמו אידיש).הוא קורא להם "ריקי המוח ועיפושי השכל" הוא חוזר על ההגדרות השונות של הקדושה. נכנסים לבית הכיסא עם ציציות קדושים! והוא קובע:  "אין קדשות לשון הקודש מתחללת אלא על ידי שעוזבים אותה"!! יש להשתמש בלשון הקודש, כדי לדבר דברי חול. זו קדושתה!

 

 

איש איש כי תשטה אשתו

הכתוב לא אמר "כי תשטה אישה", אלא היא מדברת קודם כל ה"איש" . הרב מציע לחפש אצל האיש התנהגות מעוותת שגרמה לכל הביזיון הזה. הוא אפילו מביא גמרא (סוטה י):"אין האישה מזנה עד שבעלה מזנה תחילה"!!

 

 

אין להיות יותר מדי דתי!

בעניין הנזיר, הרב מזהיר בכל התנהגות מופרזת של חומרה או של פרישות:

"כל מקום שיש פרישות יתירה, עודפת על המידה,..הקליפה מזיחה דעתו עד שבכוח פרישתו המפליאה, הולך ומבלה את העולם ופוסל את הבריות". הקיצוניות הדתית, מתגברת על האדם עד שהוא עושה דברים הפוכים מהדרך הישרה. הוא מזלזל באנשים אחרים, הוא מתנתק מהחברה ומהעולם..

לא לחינם, העברית מכנה התנהגויות רעות וטובות במילים זהות:

  • צדיק- צדוקי! אולי הצדוקים עשו את עצמם יותר מדי צדיקים לכן הם יצאו מהשורה!
  • חסיד-חסד! מעשה חסד, יכול לכנות העריות! מרוב חסידות, מגיעים לדברים חמורים ביותר!
  • קדוש-קדשה! קדשה היא זונה.

"מפני שכשהם מפליגים מהדרך הממוצעת אל הקיצונה, נוחים להתמוטט ולהתרחק אל הקצה השני עד שהם עושים נזק לבני אדם כאכזריות ועזות  ".

 

רק מקרה אחד יכול להצדיק נזירות ונדרים: כשהאדם יודע שהוא חולה בדבר מסויים ואין דרך אחרת, כדי לא לחטוא, אלא להימנע משתיית יין או כדומה.

 

 

אסור להימנע מתענוגות העולם הזה

יש אנשים שחושבים שה' שונה את הגוף. לכן, הם מתענים או עושים פעולות שמזיקות לגופם כדי, כביכול, להתקרב אל ה'. הם טועים לגמרי.

ייתכן שזו הסיבה העיקרית, בגללה יש לאכול בערב יום כיפור: כדי להוציא מהראש שלמחרת, עצם הצום הוא זה שמקרב אותנו לה'! הנה אנו אוכלים ב9 בתשרי, ומעלה הכתוב כאילו צמנו בו! הקרבה אל ה' כל כך גבוה ביום ההוא עד כדי כך שאין לנו צורך באכילה. ורק ביום ההוא. כל צום מגונה כשהוא בא מרצון להיפטר מהגוף ומתענוגותיו!! שתיית יין היא דבר טוב מאוד. אין להגזים, אבל יש לדעת לשתות. מברכים על היין בקידוש, היין מביא לשמחה.. כשהנזיר לוקח על עצמו לא לשתות, זה אך בגלל שהוא לא מסוגל לשתות בלי לעשות שטויות.

הנזיר מביא קרבן חטאת על שחטא לנפשו ! על זה שהוא ציער את נפשו! על זה שהוא מנע מעצמו מליהנות מהעולם הזה!! כביכול, הוא ציער את הגוף שברא האלוהים!! עליו להביא קרבן על זה!

 

 

כה תברכו את בני ישראל

"כה" מזכיר את "כה יהיה זרעך" שה' אמר לאברהם. כשהוא ביקש ממנו "לצאת החוצה" כלומר, לצאת מהדטרמיניזם, לצאת מהאיסטגנינות, ה' אמר לו שזרעו יקרא "כה"!

כאן, הרמז ברור: מכיוון שאתם מסכימים לצאת מהמזלות, לפעול נגד ה"מכתוב", אז גם אני משפיע לכם ברכה שיוצאת מגדר ההיגיון!

אדם ששם את עצמו בתוך עולם הדטרמיניזם, איננו יכול ליהנות מהברכה. כי הוא מציב גבולות בעולמו, אז אין הגבולות נפרצות עבורו.

 

 

אמור להם

"כה תברכו את בני ישראל: אמור להם!" הדיבור יכול להביא ברכה לשני!!

 

 

 

 

 

האמת והשלום

 

כתוב במדרש:(בראשית רבה פרשה ח ד"ה ה)

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו,

  • חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים,
  • ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים,
  • צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות,
  • שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה,

מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ

 

 

אם כן, לפני בריאת האדם, יש "תיקו" בין המלאכים. 2 מסכימים שייברא (החסד והצדק) ו2 לא (האמת והשלום). ה' השליך ארצה האמת כדי להשיג רוב וברא האדם!

שואל הרב :"למה הוא לא השליך את השלום ארצה,במקום האמת?"

ועונה: כי אז האמת לא היה מקבל את החלטת הרוב! הוא לא היה יכול להסכים שכולם לא חושבים כמוהו! כי בכל מקום שיש אמת לבדו, יש קטטה, יש מריבות. כי כל אחד חושב שהאמת איתו והשני טועה.

לעומת זאת, השלום מאפשר הפשרה. אפילו אם השלום לא הסכים עם בריאת האדם, הוא מוכן לקבל את העמדה של הרוב. אם האמת היה נשאר בלי השלום, אין העולם היה יכול להחזיק מעמד. אבל השלום, אפילו בלי אמת, יכול להתקיים. לכן, ה' מברך את ישראל על ידי השלום, כמו שמסיימת ברכת הכהנים.

 

 

גאולה וישועה

למה אנו מתפללים עבור הגאולה והישועה. האם הגאולה לא מספיקה?

אלא שבעת הגאולה אנו זקוקים מאוד לישועה! לעזרה מאת ה'! כי הגאולה מציבה בפנינו אתגרים ענקיים ואנו זקוקים יותר לישועה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.