בע"ה יג אב התשעה
מישל בן שושן
ואתחנן גז
בעת ההיא
(בתורה תמיד כתוב "בעת ההוא" וקרי "ההיא"!!)
15 פעמים, כתוב בספר דברים הביטוי הזה "בעת ההוא". כשמתבוננים במפרשים, כל פעם, שולחים אותנו למקרה אחר שכתוב בו "בעת ההוא". למשל, כאן, כשמשה מתפלל על הכניסה לארץ, אומרים לנו שזה היה בזמן שהוא מינה את יהושוע. אבל גם שם, כתוב "בעת ההוא" ושם, שולחים אותנו לזמן של כיבוש סיחון. אבל גם שם כתוב "בעת ההוא" ושולחים אותנו למלחמת עוג,וכן הלאה!
הרב מציע שלכל הדברים האלה שקרו "בעת ההיא", יש משהוא משותף שמצדיק את הביטוי הזה.
כאילו יש עידן חדש שהוא ה"עת ההוא",ומאז קרו הרבה דברים מיוחדים.
הגלילי זהב מציע שהמאורע המיוחד שממנו והלאה, הכל מתיחס לעידן החדש, הוא …טו באב!!
אכן, בשנה האחרונה, ב9 באב, היו צריכים למות, כמו כל שנה, החלק שנשאר מהמבוגרים שיצאו ממצרים והיו אמורים למות במדבר. כמו בכל שנה, כל העם היו חופרים הקברים שלהם וישנים בתוכם ב9 באב, ובבוקר, מי שקם וראה שהוא חי, היה מתרחק מהמתים וממשיכים עד לשנה הבאה!
באותה השנה, פשוט כולם קמו ואף אחד לא מת. הם חשבו שיש טעות בזיהוי היום אולי ה9באב נופל למחרות. כולם ישנו שוב בקברים וקמו ללא מתים, וכן עד שהירח התמלא ואז לא היה ספק, עברנו את התאריך של ה9 באב כי הירח מלא. ביום זה, ב15 באב, עשו חגיגה גדולה.
אם עד כה, ה9 באב היה עבור כל העם במדבר, סימן לחורבן. התאריך הזה היה התאריך שבו המרגלים חזרו וגרמו לעם לסרב לעלות לארץ. אותו היום, היתה ההחלטה שכולם ימותו במדבר במשך 40 שנה. ובכל שנה, היה התאריך הזה מסמל ממש את המוות והחורבן. בכל אותה התקופה, ה' לא דיבר. שררה דממה והרגשה של חושך ללא אור.
לכן, ביום ה15 בשנה האחרונה, כש15 אלף אנשים ניצלו מהמוות, ראו שיש תקווה. יש אור בקצה המנהרה. הדיבור של ה' אל משה חזר וכל מני דברים טובים התחילו לזוז.
ט'ו באב הוא אם כן היום הראשון שבו גילו ישראל שיש צד אחר, שיש אור, שיש אפשרות לקוות. יש תיקון. מאז, כל מה שאירע היה לטובה ואכן, כל הדברים האלה מיוחסים לעידן החדש.
אכן, |בעת ההוא" הוא התקופה שהתחילה בטו' באב בשנה ההיא.
זה מסביר למה משה חשב שבזכות העידן החדש, אולי יש תקווה חדשה לנסות ולבקש להיכנס לארץ! וכתוב "ואתחנן אל ה' בעת ההוא ..".
זה מסביר למה כתוב בגמרא שלא היו ימים טובים בישראל כיום הכיפורים וטו באב:
בשני הימים האלה, נהפך היגון והדיכאון לשמחה
ביום כיפור, ישראל עדיין מנודים ושפלי רוח בגלל חטא העגל. החטא הרס אותם לגמרי. ביום כיפור, הכפרה והסליחה, בביטוי מתן לוחות שניים, בשרו על עולם התיקון הכפרה והאור מאחרי החושך.
וגם ב טו' באב כמו שנאמר לעיל, התחיל תיקון חטא המרגלים לתת את אותותיו.
עד היום, 9 באב מסמל החורבן, התקופה שבים 9 באב לטו' באב, ההמתנה והתקווה. וטו באב מסמל היציאה לאור.
למה משה לא נכנס לארץ?
יש שלושה מקומות שבהם משה רומז על הסיבות של ההחלטה לא לתת לו להיכנס לארץ:
- במצרים, אחרי כישלון השליחות הראשונה :"למה הרעותה לעם הזה"
- במרגלים
- במי מריבה
בשלושתם, משה אומר שהסיבה היא בגלל העם עצמו : "ויתעבר בי למענכם", "גם בי התאנף ה' בגללכם" וה' התאנף בי על דבריכם"
אבל הרב שם לב שבשלושת המקרים, משה סבר שהוא "שליח" (למה זה שלחתני,..) הכל תלוי בהגדרה הזאת של "שליחות". ה' רוצה בהרבה מקומות, שישראל יבינו שהוא בעצמו, ולא "שליח" הוציא את ישראל ממצרים. שהוא בעצמו משגיח על העם. זה היה הקושי הגדול ביותר שעם של עבדים יבינו: יש השגחה ישירה בין ה' והעולם. בלי מתווכים. בכל זא, משה היה בתווך! יש הרגשה שגם העם וגם משה וגם הקדוש ברוך הוא, ניסו להבין מה התפקיד של משה עצמו! משה הוא בעצם שליח שמסביר שאין שליח!! אבל, בשביל זה, צריך שליח שיסביר להם זאת! יש למשה מעמד בעייתי מבחינה זו! היה צריך, פעם אחת , שישה שליח שיסביר שאין שליח!!
אם כן, לפי הרב, הכניסה לארץ חייבת להיות נקייה מכל שליחות ותיווך דמותו של משה יותר מדי קשורה לתיווך ושליחות ולכן אסור לו להיכנס!
לא תוסיפו
הרב איננו מקבל את ההסבר הרגיל שאסור להוסיף מצוות . כי הרי החכמים כן הוסיפו ויש כל הזמן תקנות ויש נדרים וכל מני מנגנונים שבפועל כן מוסיפים מצוות!
הוא מסביר את הפסוק על ידי ההסבר שהפסוק בעצמו נותן: עינכם הרואות אשר עשה ה' בבעל פעור". כלומר, העניין של פעור קשור לזה: כל העבודות הזרות :פעור, פי החירות,..הם הגזמות במידות מסוימות. למשל, פעור דורש ענווה וביטול עצמי מוגזם. פי החירות דורש לשים את החופש כערך עליון שמבטל הרבה מצוות אחרות! וכן הלאה, העבודה הזרה היא בעצם ניפוח של ערך אחד על חשבון שאר הערכים.
לכן, "לא תוסיפו ולא תגרעו" פירושו שיש לדאוג לאיזון הנכון בין כל המצוות. וכל הגזמה יכולה לפגוע באיזון. במילים אחרות, אומר הרב :"אל תוסיפו על מנת שלא תגרעו" כלומר, אם תגזימו, זה יגרום לכם לעבור על מצוות אחרות כי האיזון הוא הדבר החשוב ביותר.
כמו שכתוב "אל תהיה צדיק הרבה ולא רשע הרבה"!!
וכמו שכתוב בירושלמי "לא ביש לך שאמרת טהור, טמא אלא שסופך לאמור על טמא טהור"!
שוטה דתי
הרב יוצא נגד הרעיון שיש לבטל המחשבה והחקירה כדי להיות "ירא שמיים". הרבה חושבים, שאם האדם יתחיל לחקור ולחשוב, הוא יאבד את יראת השמיים שלו.
הוא קובע להיפך, שאין יראת שמיים שווה אלא אם האדם מפעיל את חכמתו, שכלו, והבנתו . כל יראת שמיים שמבוססת על טיפשות ועיוורון "אינה שווה כלום"!
וזה פירוש הפסוק:" ושמרתם ועשיתם כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים.."
לא רק יראת שמיים אלא גם עשיית המצוות דורשת חקירה וחכמה גדולה מאוד. נכון שיש להשאיר תמיד חלק לא מובן, חלק בלתי נתפס לגמרי, חלק של "חוקה" בכל מצווה. נכון שההלכה אינני דורשת כוונה בעשיית המצוות. אבל זה כדי לתת זכות למצווה שנעשית ללא כוונה, ולא לשלול הדרישה של הכוונה וחיפוש אחרי טעמי המצוות, והפעלת החכמה וההבנה האנושית בכל מה שדורש מאיתנו הבורא.
הרגש הלאומי
יש , עבור ה"גלילי זהב" שני מימדים חשובים באותה מידה אצל היהודי:
- תורה ומצוות
- ורגש לאומי, כלומר, השייכות לכלל ישראל, שאמור לשכון בארצו.
הוא מבחין , אצל הרבה יהודים, בחו"ל, במשך הגלות הארוכה, אובדן הרגש הלאומי, או, לייתר דיוק , החלפתו לרגש לאומי כלפי האומה שהוא נמצא בה בגלות.
יש הרבה יהודים שחושבים שקיום המצוות ולימוד התורה מספיקים ופונים להיות קשורים לאומה הלאומית של הגויים שבה הם נמצאים. הם נחשבים, עבורו כ"גויים מקיימי מצוות".
הוא לא קורה לסרב להיות אזרחים טובים. הוא יוצא נגד אלה שהחליפו את הרגש הלאומי הבריא של שייכות לעם ולארץ ישראל, על ידי שייכות לאומה זרה. עבורו, אפילו אם הם מקיימים תורה ומצוות, הם עובדי עבודה זרה.
נראה לי, שהיום אנו עדים לתופעה הזאת במיוחד אצל יהודי ארצות הברית. למרות תמיכתם במדינת ישראל כמדינה של אחיהם היהודים, הם מרגישים הרבה יותר אמריקנים ופטריוטים כלפי ארצות הברית מאשר למדינת ישראל. לאומיות זרה כזו שמתאר הרב, היתה רווחת בכל מדינות אירופה ומשפט דרייפוס, והשואה העירו הרבה יהודים לתופעה שהוא טמונים בה והוציאה אותם מהאשליה המעוותת הזו.
עבודה זרה על ידי תורה ומצוות
הרב מפרש הפסוק :
"השמרו לכם פן תשכחו את ה' א' ועשיתם לכם תמונת כל אשר צווך ה' אלוהיך"
הרי ה' לא ציווה לעשות פסלים!
לכן רש"י מוסיף מילה קטנה לפסוק ואומר "אשר ציווה לא לעשות" אבל זה לא מה שכתוב!!
הרב אומר בפרוש, שלא מדובר כאן בעבודה זרה הנעשת על ידי הפיכת דברים חיצוניים לפסלים או לאלוה כמו שכבר כתוב ארוכות למעלה בפרשה. הריה' כבר פירט שאסור לחשב את הכוכבים, דגי הים, וכל מה שקיים בעולם, לאלוה. אם כן,על מה מדבר הפסוק שלנו?. אני אצטט את הרב :
"השמרו לכם- כי כאן יש צורך בשמירה יתרה- כי זה הרבה יותר חמור- ועשיתם פסל תמונת כל- תמונת כבוד או תמונת כסף- אשר צווך ה' אלוהיך- בדבר אשר צוך ה' אלוהיך לעשות: בתורה ובמצוות"!!!
וכן הוא מפרש הפסוקים האלה:
"לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב ": איתי=המצוות והתורה שלי. אל תהפכו המצוות שלי לעבודה זרה!
"ממרים היתם עם ה' אלוהיכם "= ממרים הייתם , כשהייתם עושים את המצוות של ה'!
כלומר, יש אנשים שעושים כביכול את המצוות ולומדים את התורה אבל, בעצם, זו עבודה זרה!! כי הם משתמשים בהם לצורך עצמם ולא לצורך גבוה!!
- נראה לי להוסיף:
אם אני קובע מה הוא רצון ה', אחת ולתמיד, אני בעצם האלוהים!
להיות עבד ה', זה להיות כל הזמן בדרישה אחרי רצון ה'. וכשאני מקיים את מה שנראה לי "רצון ה'" אני צריך להיות בענווה עצומה ובחיפוש מתמיד כי אולי אני טועה!
אם אני קבעתי לעצמי אחת ולתמיד מה הוא רצון ה', אני קובע מה הוא רוצה . הוא כבר לא יכול לשנות את דעתו! אני שולט, כביכול עליו! אני עובד, בעצם את עצמי ולא אותו!!
לעבוד את ה' זה להיות קשוב כל הזמן לרצונו. להיות מוכן כל הזמן לשנות את הבנתי ולחפש כל הזמן מה הוא רצונו.. אם לא, אני עושה עבודה זרה בעשיית המצוות!!
כלומר, יש סכנה מתמדת של עבודה זרה כל זמן שאני מקיים מצוות!!!
ולא לקיים מצוות, זה עוד יותר חמור כי אני מסרב בכלל לעבוד את ה' בכל צורה!
- נראה לי עוד צורה להבין את העבודה הזרה על ידי מצוות: כשאני מחשיב ערך מסויים יותר מהשאר. כמו שכתבתי לעיל לגבי "לא תוסיפו". אז אני מגזים בדבר מסויים, ולא נותן חשובות לדבר הנגדי.
למשל, אם אני שם למעלה מכל דבר את לימוד התורה, אז אני לא עובד, לא הולך לצבה, לא חורש, לא זורע, שולח את אשתי לעבוד במקומי, לא עוסק ביישובו של עולם… אני פוגע בשאר מצוות התורה!
או אם אני מחשיב את יישוב ארץ ישראל על כל דבר אחר, אניע לול להרוג, חיילים יהודים שבאו, במצוות הממשלה לפנות יישוב! הרי אני הורג נפש טהורה מישראל!
וכן בכל המצוות, יש תמיד לשמור על איזון. וכל הפרת איזון היא עבודה זרה, בקיום מצוות!!
אנכי ה' אלוהיך
החידוש הגדול ביותר עבור בני ישראל אחרי יציאת מצרים היה זה: להכיר שה' הוא האלוהים!
אלוהים= כוחות הטבע השונים והמנוגדים
ה'= האחד שמאחד את הכל שממנו הכל נוצר והוא אחד שמשגיח על הכל כל הזמן
לכן, הדברה הראשונה היא החידוש הגדול מכולם: אני ה' ואני הוא האלוהים. אני שניהם ביחד, אני ה' אלוהיכם!
ישראל הגיעו להכרה שמידת הדין(אלוהים) ומידת הרחמים(ה') כלולות זו בזו!!
אז יבדיל משה שלוש ערים
"אין אז אלא לשון שירה". מה השירה כאן?
משה היה בטראומה מאז שהוא הרג את המצרי במצריים. אמנם הוא עשה זאת בשוגג (הוא חשב שאין איש שייצא ממנו והוא חשב שזו הדרך להציל עם ישראל) . והוא יצא לגלות במדיין בגלל זה
כאן, במצוות ערי מקלט, הוא מבין שיש תיקון לרוצח בשוגג. יש תיקון למה שהוא בעצמו עשה בצעירותו.
הוא מאוד שמח על זאת, במיוחד שיש לקבוע ערי מקלט אפילו בעבר הירדן המזרחי, במקום שהוא יקבר! כלומר, יש תיקון עבורו אפילו אם הוא לא נכנס לארץ!!
זו סיבת השירה של משה , בקשר לערי מקלט!!
לעשות את השבת
הרי ה' הוא זה שקבע את השבת. הוא זה ששבת. השבת שייכת לבורא עולם
בכל זאת, יש מקום לאדם לעשות את השבת. לא רק בשמירת השבת אלא ב"תוספת שבת" בדקות שהיהודי מוסיף מחול על הקודש, כשהוא מגדיל את תחומי השבת ומכניס יותר מוקדם ומוציא יותר מאוחר את השבת, הוא נעשה שותף לבורא בשבת!
השבת קבלה תוספת מקור על ידי יציאת מצרים כי ה' הוציא את ישראל ממצרים ללא זכות מצידם. "סתם כך", כמו התוספת שבת שישראל עושים בכל שבת. לפנים משורת הדין, "סתם כך". תוספת. גם ה' עושה תוספת רחמים ומציל את ישראל.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 