בע"ה כב אב התשעה
מישל בן שושן

ראה גז

ירושת הארץ על תנאי?
אנו פוגשים שוב את ההבטחה על ירושת הארץ כשהיא תלויה בקיום המצוות. בפרשה הקודמת כבר ביררנו הנושא ונביא כאן המסכנות:
1. הארץ ניתנה לעם ישראל ללא תנאי. זו "שבועה" והבטחה שאי אפשר לפסול.
2. השהות בארץ תלויה בסף מסויים של צדקות (שמירת מצוות). במקרה והעם יעבור את סף העברות, ה' יכול לגרש (זמנית) את העם לגלות. אבל זה לא משנה את הקשר התמידי עם הארץ .בסוף תקופת הגלות, יתוקנו הדברים שגרמו לגלות ויחזור ישראל לארצו.
3. השבועה (הנתינה ללא תנאים)קיימת במידה ועם ישראל יישאר בגדר "ישראל". וכאן, יכולים המפרשים להכניס את שמירת השבת ואיסור עבודה זרה כמצוות עקרוניות שבלעדיהן, ישראל יוצא מהגדרתו. והוא נהיה "כגוים אשר אני מאביד מפניכם"(כלומר, כן יכולים למצוא תנאים במצב "ללא תנאי" של הסעיף הראשון!!)

ראה
הכל תלוי בראיה של האדם הרואה "ראה" דורשת מהאדם אחריות על "איך הוא מתייחס אל התורה ולמציאות"!!
"התורה יש בה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא" התלמיד חייב לחדור לכיוון האמת" "זכה, התורה הופכת לסם חיים, לא זכה, סם מוות"!! הכל תלוי בראייה של האדם הלומד התורה!!
כמו שכתוב "מזה ומזה הם כתובים": "כל אחד, כשם שהוא בא לראות, כך הוא רואה ומוצא כתוב בהם"!!!
מכאן, הרב יודע שהוא מציב את תלמידיו בבעיה:" איך יכול התלמיד, האדם, לדעת שהוא "ראה" נכונה את הדברים? הוא מנסה לענות כך:"אם הוא יראה שמתגדל כבוד שמים על ידיו", זה סימן שהוא פירש הדברים נכונה!!
יש בתורה ברכה וקללה!! "ראה" = הזהר!!! כי יש בכל מצווה דרך ברכה ודרך קללה!!
הכל תלוי ב"דרך אשר אנכי מצווה אתכם" כלומר, האדם איננו יכול להיות בטוח שמה שהוא עושה הוא הדבר הנכון. הוא כל הזמן חייב לדאוג האם זה מה שה' דורש ממנו כי ה' דורש שנשמור את המצוות "אשר אנוכי מצווה אתכם" כלומר, בכיוון שה' דורש ולא בכיוון שהאדם עצמו או מי שמלמד אותו רוצה!!
מסכנה: אסור לאדם להיות בטוח שהוא הבין את כוונת הבורא המצווה אותו והוא כל הזמן צריך לחפש מה הוא רצון ה', אפילו כשהוא מקיים מצוות. הוא כל הזמן צריך להיות במצב של "ראייה", להיזהר, להסתכל במציאות ובתורה ולקחת אחריות על פרשנותו כשהוא נשאר בענווה שאולי זו לא הפרשנות הנכונה.

שתי הדרכים להיות דתי
1. הדרך הראשונה, האפשרית, היא "לקבל" ולהאמין במסורה.
2. הדרך השנייה , היא החקירה והדרישה וחיפוש אחרי הטעמים.
יש בראשונה רוגע וביטחון מסויים בדרך "נכונה". זו דרך ,שלפי ה,גלילי זהב" היא רק טובה בהתחלה. אסור להישאר בה כל הזמן. יש להתחיל ולהיות "דתי" בצורה של קבלה ללא חקירה.
המטרה היא הדרך השנייה הפעלת השכל, האחריות, חיפוש הטעמים, החקירה השכלית.
אבל, יש בדרך השנייה סכנה גדולה מאוד כי היא יכולה להוביל לאבדון כשהאדם לא יבין דבר הוא יעזוב אותו. הוא יכול להגיע למצב שהוא יעשה רק את מה שהוא מקבל בשכלו. הוא ישתלט על העולם בשכלו והשכל שלו מחליט הכל. להיפך, הוא צריך כל הזמן להשאיר את הענווה שטוענת שהוא לא יכול לתפוס את כל הטעמים והסיבות.
חטא אכילת עץ טוב ורע הוא החטא של האדם שהולך אך ורק בדרך השנייה: הוא רוצה לאכול, להכיל בתוכו את כל הסיבות וכל הטעמים של הטוב והרע. הוא משתלט על הטוב והרע.
• מסכנה: האדם צריך להתחיל בדרך הראשונה של הקבלה. להיות דתי מקבל ללא עוררין. אמונה ועשייה ללא סייג. אחר כך, בשלב שני, כשהעבודה שלו ויראת השמיים שלו מספיק מבוססים ומאפשרים זאת, הוא צריך להתחיל להפעיל את שכלו ולהתחיל לחקור. אבל בלי לעזוב את הדרך הראשונה!!! הוא חייב להישאר בדיאלקטיקה: נעשה ונשמע!
"יש בחקירה, ברכה וקללה"

מי מדבר בפסוק הראשון?
מי אומר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"?
לכתחילה, משה הוא המדבר בכל הספר, בגוף ראשון. אם כן, מה פירוש "אנוכי"? משה איננו יכול להיות מי שנותן ברכה וקללה! הרב מציע פירוש : "אנוכי"= ה' שאמר "אנוכי" בעשרת הדברות.
מסכנה: משה אומר" הנה, ה' שאמר אנוכי ה' אלוהיך, נותן לפניכם היום ברכה וקללה"
תורה שבעל פה
אין התורה שבכתב חשובה אלא עם התורה שבעל פה איתה.
"כפה עליהם הר כגיגית, היה כדי שיסכימו בכפיה על התורה שבעל פה. כי התורה שבכתב, הם קבלו אותה ברצון, ב"נעשה ונשמע" מיד. כולם מסכימים לקבל תורה שבה ה' מדבר והכול , כביכול, ברור.
הבעיה היא לקבל את התורה שבעל פה שהיא קשורה להבנת בני האדם, החכמים, הנביאים, האדם עצמו. זה הרבה יותר קשה לקבל. והיה חייב ה' לכפות קבלת תורה שבעל פה על ידי הר כגיגית.
כשמשה רצה לזרוק את הלוחות, הוא חשב לזרוק רק אחת, את הלוח הימני שכתוב בו מצוות בין אדם למקום. כי הרי הם חטאו בקשר הזה עם העגל. אבל הוא הבין שבלי זה, אין מקום ללוח השני, בצד שמאל, בין אדם לחברו! כי זה תלוי בזה! ואז הוא השליך את שניהם. לכן כתוב "וישלך מידו" וקוראים "מידיו".
הברכה תלויה בשמיעת התורה שבעל פה ולא התורה שבכתב!!

שכר בעולם הזה
יש שכר בעולם הזה במידה ואנו עושים המצוות בשמחה ובאמונה. שכר המצווה עצמה הוא בעולם הבא אבל, על השמחה והאמונה שמלווים המצווה, יש שכר בעולם הזה גם כן

וישבתם בטח
בפסוק "והניח לכם מכל אויבכם מסביבם וישבתם בטח", המשפט האחרון מתיחס לשלום בין היהודים עצמם. "כי גדולה הסכנה מההקוטטות בין היהודים עצמם מסכנת האויבים מבחוץ"!

לשכנו תדרשו ובאת שמה
מצווה "לדרוש" לבוא אל הארץ. יש לעשות מאמצים רבים כדי להשיג, לבנות, ולהתיישב בארץ. אין לחקות באופן פאסיבי שה' ייתן לנו את הארץ אלא יש לדרוש אותה,בין השאר מהגויים שייתנו לנו אותה.

"לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל היישר בעניו"
ה"גלילי זהב" מסביר שהפסוק הזה מורה על שינוי תפיסה בשמירת התורה והמצוות כשמגיעים לארץ. אסור להתנהג בארץ, באותו סדר העדיפויות שהיה לנו בחוץ לארץ.
בחול, כל יהודי מנסה להיות דתי, בזה שהוא דואג להיות בסדר עם האלוהים שציווה אותו המצוות.
אבל זה מצב לא נכון: ה' לא מצווה לאדם הפרטי. הק מצווה לאומה הישראלית כולה . ומתוך שהיהודי שייך לאומה , אז הוא מצווה במצוות. הוא מקיים מצוות כדי שהאומה כולה תהנה. לא כדי להיות בסדר עם האלוהים שלו.
בחוץ לארץ, כל יהודי מנסה להיות "איש כל הישר בעיניו" אבל כשנכנסים לארץ, חוזרים למצב הנכון: יש לדאוג לאומה כולה. יש לפעול עבור האומה כולה. הפרט הופך להיות חלק מהכלל. וכן היחס שלו למצוות ולה'!!
מסכנה:
• מצוות עשה "לדרוש" לבוא לארץ
• מצוות לא תעשה :אין להמשיך לחיות את היהדות של חו"ל בארץ ישראל

אכילת בשר
לדעת ה"גלילי זהב", אין לו הסבר הגיוני למה התורה מתירה לאכול בשר. הרי זה צער בעל חי! הסיבה היחידה שמצא, נמצאת אצל המקובלים שטוענים שיש להעלות את ניצוצי הקדושה שיש בעולם החי אל עולם המדבר. וגם אצל אלה שטוענים שיש גלגול נשמות בבהמות שיש להעלותם אל הקדושה באכילת הבשר הזה.
אבל, הרב מסתייג ואומר שאכילת הבשר, אם כן, תלויה בכשרות ..של האוכל את הבשר! הוא חייב להיות צדיק וירא שמים, כדי להצדיק את ,העלאת הבשר של הבהמה אל עולם האדם. "עם הארץ אסור לאכול בשר" רק אנשים מאוד צדיקים יכולים אולי לטעון שאכילת הבשר מעלה את הבשר לרמה גבוה יותר. אדם לא מוסרי, רק יגרום ירידה לבשר הזה!
וכל זה מותר רק לגבי הבשר אבל לגבי הדם שהוא נפש הבהמה, אין לאכול אותו.

לא תתגודדו
יש שני פירושים למילה הזאת
1. אל תעשו אגודות אגודות, כלומר, אין לעשות מפלגות שגורמות לשנאת היהודי השונה, בעם ישרא.
2. אין לחתוך את הבשר של גופנו כדי לעשות סימנים בלתי הפיכים.
הרב מקשר את המצווה הזאת למה שקודם ולמה שמאחורי המצווה.
• לפני המצווה כתוב:"בנים אתם לה' אלוהיכם": כלומר, כולכם בנים לאב אחד ואין לכם להתפלג בשנאה.
• אחר המצווה כתוב" לא תשימו קרחה בין עיניכם למת" שהוא איסור לחתוך ממש את הבשר
משני הכיוונים האלה, אנו מוצאים קשר לאחד משני הפירושים של "לא תתגודדו".
והרב מוצא אפילו קשר בין שני הפירושים עצמם: האגודה והמפלגה שבאה לגרום שנאה בין חלקי העם, כאילו חותכת בבשר החי של העם

יעקב ועשיו
עשיו היה אמור להיות אחראי על הספקת הפרנסה, וצורכי עולם הזה. יעקב היה אמור להכניס תוכן , טעם ורוחניות. שניהם היו אמורים להשלים אחד את השני.
לכן, יצחק בחר לתת לעשיו את הברכות של עולם הזה וליעקב את הברכות של עולם הבא.
וכן הברכות לזבולון ויששכר מקדימים זבולון שהוא אחראי על הפרנסה יותר מיששכר שאחראי על הרוחניות. כי אם אין קמח אין תורה ויש להקדים הקמח לתורה בסדר הכרונולוגי.
רבקה הבחינה בזה שעשיו סירב לעשות תפקידו וגרמה שיעקב יקבל הברכות של שניהם כדי שהיוכל לפרנס את עצמו. כלומר, שיעקב יהיה אחראי על שני התפקידים .

עשר תעשר
הרב מציע הרבה פירושים לכפילות הביטוי.
1. יעקב אחראי על עולם הזה ועולם הבא. אבל אם יעקב לא יקיים את חלקו בעולם הבא, אז בא עשיו ולוקח את חלקו בעולם הזה! אם היהודי , למשל איננו מוסרי, אז יש קטגוריה של אומות העולם כלפיו! לכן, אם יעקב רוצה להתעשר, עליו להיות מוסרי ולתת צדקה, תרומות . עשר , כדי שתתעשר.
2. "אם השמאל ואמינה ואם הימין ואשמאילה" אומר אברהם ללוט. רמז לפסוק שלנו:
• עשר עם נקודה שמאלית בשין= לתרום מעשר
• עשר עם נקודה ימנית בשין= להיות עשיר
• אם אתה רוצה להתעשר, ולא לתת צדקה ומעשר, אז ה' יביא אותך למצב שאתה תרוויח רק עשירית
• אם אתה נותן מעשר, אז אתה תתעשר
3. "מה שכבר מעושר , תעשר" כלומר, הרי מה שיש לך בידך, הוא שייך לה'. אתה לא נותן אלה ממה שנתנו לך מהשמים. לכן, אתה נותן בעצם דבר שכבר ניתן לך בהשאלה עד שתיתן אותו לעני או לכהן או ללוי. "עשר מה כבר מעושר מהשמים.
4. "נתון תיתן"= נתון, כדי שתוכל לתת עוד. "פתוח תפתח" תפתח את ידך לעני כדי שיהיה לך הרבה יותר ותוכל לפתוח ידך עוד יותר לעניים אחרים. וכן "הענק תעניק" וכן "עשר תעשר" תן מעשר כדי שתוכל להתעשר בעצמך.
5. יש אנשים שנותנים צדקה כי נכמרו רחמיהם על העני והם נותנים רק כדי להשתיק את הכאב שיש להם בלב. ויש אנשים שיתנו כי זו מצווה. "עשר תעשר" פונה לשתי הכוונות ביחד!!