בע"ה כ אלול התשעה
מישל בן שושן
ניצבים גז
ואת אשר איננו פה עמנו היום
ה' כורת ברית חדשה עם עם ישראל. הוא כבר כרת ברית בהר סיני. למה ברית חדשה? כנראה שזה בגלל הכניסה לארץ. זה דורש שינוי דרמאטי בכל קני מידה. אחד מההבדלים נאמר כאן: הברית הזו דורשת מעם ישראל להרגיש שותפים עם הדורות הקודמים והדורות הבאים בכל מה שהם עושים.
- מבחינת הזכויות
כל יהודי יכול ליהנות מ"זכות אבות". כל יהודי יכול להגיד, לזכותו, מול מידת הדין: כל הדורות הקודמים לי עשו הכל, כולל מסירות נפש כדי שאני אוכל לחיות היום ולהיות יהודי! אפילו אם אני לא זכאי, תן לי אשראי בזכות המסירות נפש של הדורות הקודמים!
- מבחינת האחריות
כל החלטה של יהודי, חייבת לקחת בחשבון הדורות הקודמים והדורות הבאים. למשל, בהחלטות לאומיות, אי אפשר להתעלם ממה שעליו לחמו וחלמו הדורות הקודמים. שי גם תמיד לחשוב על ההשלכות לדורות הבאים. בין באופן כללי ולאומי, ובין באופן פרטי: אדם שמחליט על מנהג חדש במשפחתו, צריך לחשוב על ההשלכות על הדורות הבאים במשפחתו. לטובה או לרעה.
אם כן, הכניסה בארץ מחייבת הרבה יותר מאשר קבלת התורה, להרגיש חלק מהדורות הקודמים והדורות הבאים. זה יכול להסביר את ההנחיה המיוחדת לברית החדשה הזאת: היא קושרת כל יהודי, אפילו אם הוא לא נמצא כאן!
הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבננו עד עולם
יש חשיבות להיות מוסרי וכן, פנימה. מאוד חשוב להיות ירא שמים ואמיתי , פנימה בכוונות ובמחשבות שלנו.
אבל, גם חשוב לפעול, בחוץ, בכיוון הזה. כן החיצוניות חשובה לא פחות. למה? כי יש השלכות על ההתנהגות החיצונית שלנו, עלינו ועל המשפחה ועל הדורות הקודמים . אני לא יכול להסתפק להיות דתי במחשבה ובכוונה. עלי גם לעשות מעשים ומנהגים חיצוניים שמציינים זאת כלפי העולם החיצון. זה מחזק אותי וגם מדריך ומחזק את הסובבים אותי. וכן מפרש ה"גלילי זהב" את הפסוק:
- "הנסתרות" כלומר, הכוונות הטובות, זה טוב עבור היחס שלי עם הבורא, "לה' אלוהינו"
- "והנגלות" כלומר, כל המעשים וההתנהגויות החיצוניות שלי, חשובות עבורי ועבור האחרים "לנו ולבננו" וזה מה שיכול להבטיח הישארות היהדות בזמן, "עד עולם". כל הרוחניות הטובה, זקוקה לחיצוניות כדי להתקיים. הטקסים, הלבוש, המנהגים, ההתבטאויות, כל זה "בונה" יהדות ומבטיח המשכיות בזמן.
לא בשמיים היא
אסור לעשות מהיהדות דת אינטלקטואלית. יש לשלב כל הזמן מעשים עם טעמים רוחניים. התורה לא נתנה למלאכים כי היא לא מתאימה לרוחניות קיצונית. היא מבוססת על גשמיות, ארציות, מעשים. אסור לחשוב שהתורה היא "בשמים" כלומר, מדברת רק אל מי שלומד כל הזמן בלי לעסוק במלאכה.
למה יש לשלב בין הרוחני והגשמי? כדי להבטיח שהרוחני לא מסולף וכדי להבטיח שהגשמי לא מסולף! כל תחום לבדו , מסלף את עצמו! התחום הנגדי יכול לאזן ולמנוע זליגה לקיצוניות מסולפת.
ברית מילה ביום השמיני
יש אמונה שהעולם מונהג , על ידי מזלות. יש שבעה כוכבי לכת שמנהיגים את העולם. כל יום, מונהג על כוכב לכת אחר. כשמלים ביום השמיני, חותמים בבשר שלנו היציאה מהדטרמיניזם של הכוכבים. אנו נמצאים מעבר לאיסטגנינות, מעבר לעבודת הכוכבים.
אתם ניצבים היום
היום= ראש השנה! כמו היום הרת עולם. למה "היום" מפנה אותנו לעניין ראש השנה?
היום= מידת הדין. פתאום מפסיקים לדחות את מה שאנו רגילים לדחות. הדברים שאנו יודעים שיש לנו לתקן ולעשות. פתאום, מידת הדין באה , היום, ודורשת לנו חשבון נפש מיד. בלי הארכה, בלי אשראי. היא "תופסת אותנו ללא טענה "תן לי עוד זמן אני אתקן"!
היום= מידת הרחמים: היום, זה מפגש. וכמו בכל מפגש, כל אחד מנסה להביא רוח חדשה, רחמים, כדי לתקן. כמו שראשי חברות שעובדים יחד במשך השנה , מחליטים להיפגש בארוחה חגיגית כדי ליישב את ההדורים ולהתחיל מחדש על בסיס טוב יותר. מפגש כזה קורא בראש השנה. הוא קורא בזמן שכורתים ברית חדשה. לחגיגה של יום המפגש יש סגולה מיוחדת!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 