וירא מוש

בע"ה טו מרח שוון התשעו

מישל בן שושן

וירא מוש

למה המסורת חתכה בין שתי הפרשות "לך לך" ו"וירא"?

אחרי הברית מילה, אברהם הוא אדם שונה. במיוחד בכל מה שנוגע להשגתו, איך ומה הוא יכול לראות בעולם. אברהם הרגיש לפני הברית מילה, שהוא אדם שלם. הוא השיג את מה שהוא השיג, הוא הסביר זאת לכל העולם. אבל "שלמות" זו לא אפשרה לו להתקדם. כדי שיהיה "קשוב" יותר, ברית המילה מחסירה ממנו משהוא והוא נהיה "חסר". עד כה, ביחסים עם אשתו למשל, הוא זה ש"השלים" אותה. מעכשיו, היא זאת שמשלימה אותו!! היא משלימה את מה שנחסר לו בברית מילה!.

ברית המילה "פתחה" את אברהם לעולם. הוא עכשיו מרגיש שהוא לא מושלם. לכן הוא זקוק לאחר. לאשתו, לה', לאנשים, לעולם. הוא לא רק המשפיע על העולם אלא הוא מוכן גם לקבל מהעולם. הוא גם מוכן להשתנות! והשינוי הזה יבוא מאשתו דווקא.

בפרשה שלנו, ה' "נראה" אל אברהם, לראשונה, כשאברהם חסר. וזה מאפשר לאברהם לראות אנשים שאולי הוא לא היה רואה. פעמיים נכתב :,ויישא עניו וירא", "וירא", "והנה"..לפני כן, אומר המדרש, המלאכים לא רצו לפגוש אותו, הם אפילו לא הסכימו שה' ידבר איתו! כי הוא לא היה מהול! אפשר לתרגם המדרש ולהגיד שהוא גם כן לא היה יכול לראות אותם! לפחות לא בצורה שהוא רואה אותם היום. לפני כן, ה' דיבר איתו "במחזה".(לפי המדרש הנעלם, זו מילה ארמית, כדי להסתיר מהמלאכים את ההופעה של ה' אל אברהם!)

לסיכום:

כל מה שיתרחש מעכשיו, שונה לחלוטין ממה שקדם, בזכות היכולת החדשה של אברהם לראות ולהשיג דברים שהוא לא ראה אותם. בזכות הברית מילה, הוא נפתח לעולם ולהפשרות השינוי גם בתוכו.

מכאן, יהיה עכשיו אפשר להוליד את יצחק. בתנאי שהוא ישים לב יותר לאשתו שרה.

"אייה שרה אשתך" שואלים המלאכים. לא כדי לדעת איפה היא אלה לדרבן אותו להיות יותר קשוב למה שמתרחש אצלה. כי היא, ממידת הדין, תוליד ממנו ילד שיה בעל מידת הדין. ועל זה, אברהם זקוק עוד להרבה נסיונות- שלבי התקדמות- בדרך ל"קבל" שינוי כל כך דרמאטי.

  • עבור המאור ושמש, "וירא אליו ה'", מתורגם על ידי ראיית שלושת האנשים. המלאכים באים לפרט את ההתגלות שמדובר עליה בפסוק הראשון. וזאת, בניגוד לרש"י שלטענתו, אלה שני מאורעות שונים: המאורע הראשון הוא הביקור חולים של ה' אל אברהם אחרי מילתו והמאורע השני הוא הביקור של שלושת האנשים. המו"ש אומר שהמאורע השני הוא תוצאה מההכרזה הראשונה.
  • עבור המו"ש, לא רק ה' מתגלה אל אברהם , אלה אברהם מתגלה לעצמו מחדש! כי ההתגלות של ה' יכולה לבוא מכל אבר בגופו של האדם (מבשרי אחזה אלוה) ועכשיו שהוא "תוקן" על ידי הברית מילה, יש לו התגלות חדשה של ה'. ולכן כתוב "וירא אליו" כאילו זה בא מאליו, מגופו, מאבריו.

ה' פקד את שרה

שרה לא היתה יכולה להביא ילדים בצורה טבעית, ביולוגית. ה' רצה שהיא תרגיש זאת, הוא רצה שהילד שיצא ממנה יבוא לעולם בצורה אל טבעית. עם ישראל ייוולד, כביכול מעל לחוקי הטבע.

זה גורם להרבה קטרוגים מכל צד! (ועד היום אנו סובלים מקטרוגים אלה)

לכן, כדי לבצע זאת, בורא העולם הוציא, כביכול, את שרה מחוקי הטבע והעלה אותה לעולם אחר, עולם המחשבה, העולם שמאחורי הקלעים, שבו ה' חושב ומתכנן את ניהול העולם. שם, הוא ביצע את הנס ששרה תוכל להוליד בן. מתי זה קרה? ביום שבו עולם המחשבה תכנן לברוא את העולם. בראש השנה. יום הרת העולם. באותו היום, ה' פקד את שרה, הטמין אותה מהקטרוגים והעלה אותה לעולם המחשבה והתכנון מחדש, והחזיר אותה לעולם. לכן, באותו היום, נפקדה שרה וגם רחל וגם חנה. ואנו קוראים את סיפורם באותו היום.

בראש השנה, אם כן, יש מקום נדיר בשנה, לעלות אל מקור הבריאה, אל עבר חוקי הטבע, כדי לבקש שה', שבדרך כלל נותן לעולם להתנהג במידת הדין, בחוקי הטבע, לשנות דברים להתנהג עמנו במידת החסד! כי עם ישראל זקוק למידת החסד כדי להמשיך לחיות כי הוא הרי חייב לחיות מחוץ לחוקי הטבע!

אבל גם בני האדם האחרים, חיים עם בעיה דומה, אמנם פחות חריפה מהיהודים, והם גם כן זקוקים למידת הרחמים.

עקידת יצחק

(בעזרת הפירוש של מניטו ז"ל על המאור ושמש, בספר "יצחק אבינו- חלק ה- דפים 95 והלאה)

  1. אברהם ויצחק

הם צדיקים של מידות מנוגדות והפוכות: החסד והדין. כל אחד חושב שהעולם חיי בלהתנהג רק לפי המידה שלו. לכן, כל אחד חושב שהשני טועה ועתיד העולם תלוי בזה. אברהם חושב שרק על ידי מידת החסד העולם יכול להיות מתוקן (בערך איך שהנצרות- העולם המערבי – חושב היום) ויצחק חושב להיפך, שאם העולם יתנהג על פי מידת הדין, כל אחד יפחד מהעונש וכולם ישמרו על המוסריות והחוק. כל סימן של חסד או חולשה, תהרוס הכל ויהיה בלגן! על סדר וחוק טובים לעולם.

המו"ש טוען שה"עולה" שהם חייבים להביא, היא באה על הרהורי עברה של אברהם נגד יצחק ויצחק נגד אברהם. כי בלבו, כל אחד חושב שהשני טועה!

שלושה ימים הם מתלבטים בשאלה הזאת: מי צודק מבין שניהם?. אולי יש להרוג אחד מהם? אולי זה מה שה' דורש? ייתכן שזה מה שחשב אברהם, שיש "להקריב" את בנו. אבל ה' לא עזר לו ולא היה ברור כשהוא אמר לו "העלהו לעולה". זה משפט שיכול לרמז על הרבה דברים, כמו להרוג את יצחק או , להיפך, להעלות אותו למדרגה גבוה!! למה ה' לא היה ברור ונתן לאברהם לחשוב שיש להורג את יצחק???

  1. אברהם צודק!

מה שקרה באמת, זה שאברהם החליט שהוא צודק! שיש למידה שלו , החסד, יתרון על המידה של יצחק, הדין. וזאת משתי סיבות:

א. העולם התקיים כבר עשרים דורות, כשרוב האנשים היו רשעים, ובכל זאת, ה' "האריך אפו" ולא השמיד את העולם יותר מפעם אחת. אם כן, אברהם שם לב שה' מתנהג עם עולמו במידת החסד!

ב. בסיפור המפורסם של הירח, המדרש מספר שהיו בהתחלה שני מאורות גדולים, שווים בערכם ובכוחם. ואז הירח בא והציע לשנות מצב זה כי לא ייתכן שיהיו שני שליטים. ה' מיד גוזר על הירח להמעיט את עצמה. זו מידת הדין ! אבל מיד אחר כך, ה' מתחרט ודורש מבני האדם לכפר על הטעות שלו. הוא דורש שנביא, כל ראש חודש, קורבן חטאת על זה שהוא המעיט את הירח!! כאן, הוא מגלה מידת החסד. ןהנה אנו נמצאים מול בעיה מאוד דומה למה שמתרחש בין אברהם ויצחק: שניהם חשובים אבל אחד מהם חייב להמעיט עצמו! מידת הדין של ה' גוברת ומיד אחר כך, מידת החסד של ה' משתלטת! מכאן, אברהם מסיק מסכנה ברורה: יש לחסד עדיפות על הדין!

  1. אברהם עוקד את יצחק

העקדה, היא הקשירה, ההגבלה של יצחק. מה שקרה באמת, זה שאברהם קשר את יצחק. מידת החסד מגבילה את מידת הדין מלהפריז. כלומר, אין להרוג את מידת הדין. אבל יש להגביל אותה. יש להתנהג במשפט אבל "מטה כלפי חסד". החסד עוקד הדין! זו התוצאה הסופית ולכן קוראים לכל הסיפור "עקידת יצחק" כי זה מה שקרה באמת.

  1. וילכו שניהם יחדיו

אחרי שלושה ימי התלבטות, אברהם החליט שהחסד יגבר ויצחק מסכים איתו.

  1. מה עם יצחק?

יצחק מקבל על עצמו האפשרות שהוא ימות! הוא מוסר את נפשו! יצחק מקבל עליו את הדין ומתנהג בחסד עם אביו אברהם!! בעצם יצחק עובר ניסיון הרבה יותר קשה כי הנסיון שלו הוא "קיומי" הוא זהותי. לא מדובר רק על ניצחון של מידות אלא האם הוא יצא חי או מת מהסיפור!

העובדה שהוא מוכן, כדי הדין והחסד יוכלו לחיות ביחד, למסור את נפשו, תישאר הסנגור הגדול ביותר עבור בני ישראל לאורך כל ההיסטוריה!. בטור בעל מידת הדין (כמו קטגור) הוא מסוגל לסנגר באופן אמיתי (יותר מאשר סנגור) עבור מידת החסד!! לכן, משתמשים בו בראש השנה כדי לעורר את מידת הרחמים. בזכות מסירת נפש יצחק עבור השילוב בין החסד והדין, אנו מתפללים שה' יתגבר על מידת הדין ויתנהג עמנו במידת החסד.

  1. התוצאות:
  • אברהם השתנה באופן בלתי הפיך: הוא רכש את מידת הדין . "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" אברהם איננו עובד את ה' רק על ידי מידת החסד אלא הוא עשה איחוד מידות וצירף מידת הדין על ידי זה שהוא מצליח גם להיות מוכן להקריב את בנו, ואולי יותר בגלל שהוא מסכים לא לשחוט את בנו, אחרי שהוא הכין את עצמו לגמרי לשחוט אותו.
  • יצחק השתנה וקיבל על עצמו מידת החסד. הוא קיבל שמידת הדין צריכה להיות מוגבלת על ידי מידת החסד.
  • שום מידה לא מתבטלת. אלא נקבע הסדר : הדין הוא העיקר אבל יש להטות המשפט כלפי החסד. החסד מגביל את הדין.
  • על ידי ברית המילה, אברהם נפתח למשהו אחר , לאפשרות לצרף מידה אחרת על מידתו החסד. העקדה תרגמה את זה באופן מעשי ומוחלט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.