וישב מוש

בע"ה כ כסלו התשעו

מישל בן שושן

 

וישב מוש

וישב יעקב בארץ מגורי אביו

מה המטרה של הפסוק הזה? הרי אנו יודעים שיעקב נמצא בארץ כנען.

ועוד: למה כתוב עבור יצחק שהוא "גר" (מגורי אביו) למרות שהוא היחיד בנתיים שנולד בארץ והיחיד שלא עזב אותה! וכתוב עבור יעקב "ישיבה"  שהיא, בדרך כלל מורה על ביסוס והשתייכות למקום?

המדרש לוקח כיוון מוזר כדי להסביר זאת: הוא מפרש "מגורי אביו"= "גיורי אביו"! כאילו יצחק גייר גרים שיעקב בא כדי לחזק הגיורים האלה!!

הפירוש של המו"ש מעמיק: כשאברהם עשה גרים, הם לא נשארו גרים (רמז לזה נמצא ב"בארות" שאברהם חפר וסתמום פלישטים- כלומר, כל העבודה של אברהם הלכה לתמיון) עד שבא יצחק ועשה שוב עבודה באותם הגרים (יצחק חפר בחזרה את הבארות של אביו). אבל כל זה לא עזר והיה צריך יעקב לבוא ולגמור העבודה.

נראה לי לפרש כך: לא חשוב אם היו באמת גרים או לא. העיקר הוא ללמד אותנו שכל מה שייסד אברהם בעולם לא היה מספיק עד שבא בנו יצחק ועדיין לא הספיק עד שבא יעקב וגרם לכל המבנה לעמוד על רגליו.

עד עכשיו, יעקב היה עסוק בכל מני מאבקים עם עשיו, לבן, שכם..ולא היה עדיין בשל כדי להקים את הקומה שלו במבנה המשפחתי.  הפסוק שלנו אומר לנו בעצם:

עכשיו יעקב מתחיל להיות יעקב אבינו, בעל מידת התפארת, זה שחיכינו לו מאז התחלת דרכו של אברהם.

יעקב "התיישב". בדעתו, במידותיו, התחיל להיות ה"אב" השלישי ועכשיו מתחילה ההיסטוריה של הזהות של עם ישראל שנבנתה על ידי שלושת האבות.

עד עכשיו, האבות של יעקב, עשו רק חלק מהעבודה הכוללת. לכן, הם כאילו "גרים", עדיין לא התיישבה הזהות הישראלית. בזכות העבודה של הוריו יעקב משלים את כל העבודה ומיישב את המידה שלו ומיישב העבודה שעשו אבותיו.

  • הפסוק הזה , אם כן, חשוב מאוד כי הוא עושה הפרדה בין כל הסיפורים שקדמו (היו רק הכנות עבור יעקב) למה שיקרה עכשיו: יעקב התיישב!

 

אלה תולדות יעקב : יוסף!!

מיד אחרי שיעקב "התיישב בדעתו ובמידתו, הוא דואג להמשך. רק עכשיו אפשר לדבר על "תולדות" למרות שהילדים כבר נולדו מזמן, ה"תולדות", זה הסיפור איך אפשר לתרגם את ההישגים הרוחניים של יעקב לדורות הבאים. מה יעקב משאיר אחריו.

הדאגה העיקרית של יעקב , קשורה לעבודת המידות שלו: איחוד המידות.

השאלה של האיחוד עקרונית עבורו

מי יכול להמשיך את האיחוד אחרי שיעקב יסתלק מן העולם? ההורים, בדרך כלל, דואגים לעשות שלום ואחדות בין הילדים. אבל, מה יקרה אחרי מותם? יעקב מאוד דואג על אחדות האחים אחרי מותו כי מדובר לא רק על ילדים אלא על 12 מידות שונות שיש לאחד אותם כל הזמן כדי לפעול כעם ישראל בעולם.

יעקב מוצא אצל יוסף הבן שיכול לאחד את כולם. לכן, יוסף הוא עיקר התולדות שלו. כי עיקר התולדות שלו תלוי ביכולת לאחד כל האחים

 

חלום יוסף

אם ליעקב ברור שיש ליוסף את היכולת לאחד את כל האחים, גם ליוסף הדבר ברור.

יוסף הוא "צדיק". לפי המו"ש, תכונת הצדיק היא האפשרות לשמוע כל אחד, להיות מחובר לכל אחד. ולכן, אסור שתהיה "מידה " מיוחדת לצדיק. כי מי שיש לו מידה, מנסה כל הזמן לחנך האחרים לפי המידה שלו. לצדיק האמיתי, חייב להיות לב רחב ו"שום דבר למכור" לאחרים. כדי להיות באמת כלי שמחבר בין כולם. כאילו אדם "ניטראלי" וזו מידת היסוד: הבסיס, לכל מידה אחרת שיכולה להתבסס על היסוד. יוסף יודע ומבין זאת. וזה מה שהוא מנסה להסביר לאחים שלו:

"אנחנו מאלמים אלומים"= מקשרים נשמות ישראל. כולנו רוצים שתהיה אחדות.

"קמה אלומתי" יש לי היכולת לעשות זאת והאיחוד שאני יכול לבנות , יהיה לו "קיום".

"וגם נצבה" לא רק האיחוד שאני אעשה יתקיים, אלא שהוא יהיה ניצב לאורך הזמן ויחבר את כל נשמות ישראל. אפילו המתים ש"נפשם צרורה בצרור החיים", ראשי תיבות "נצבה".

 

למה זה לא עבד?

האחים נוסעים לשכם כדי לגמור העבודה שיעקב לא הצליח לעשות שם: לגייר יושבי הארץ, הקשים ביותר (אנשי שכם) לערכי משפחת יעקב. הם מנסים להוציא משכם את כל הניצוצות שנפלו שם.

המו"ש אומר שהם היו יכולים להצליח , אם היתה בניהם אהבה ושלום.

אבל, אנו יודעים שהם שנאו את האח שלהם וזה גרם להם להיכשל בעבודה עם בני שכם.

החידוש העצום של המו"ש כאן הוא:

למה האחים לא הצליחו? כי לא אהבו אחד את השני. ומי גרם להם לא לאהוב אחד את השני? האלוהים בכבודו ובעצמו!! ולמה האלוהים לא רצה? כי הוא חשב שיש לעשות את העבודה הזאת לאורך זמן יותר ארוך. הוא לא רצה שהמשיח יבוא מיד! האלוהים העדיף שתהיה עבודה יותר ארוכה, יותר יסודיים, יותר מעמיקה, אפילו אם תיקח שלושת אלפים שנה יותר!!!! ולכן, ה' בעצמו גרם לאחים לשנוא אחד את השני!!!!

 

ערבון

בכור יהודה הוא ער. הוא אמור להביא את המשיח. אבל ער היה רע. תמר מחכה לתחליף: אונן שיביא ילד בשמו של ער, בתור ייבום. אונן מסרב. לתמר נשארה אופציה יחידה: שיהודה יעשה לה ילד. אבל חשוב שהילד הזה יהיה על שם ער! לכן, היא דורשת מיהודה "ערבון"= ער-בון= בן על שמו של ער!

 

השמחה

יש לצדיקים יצר הרע גדול. ניצר הרע של הצדיקים אומר להם לחזור בתשובה, להיות ענוים, לפשפש כל הזמן במעשיהם. כל אלה הדברים הם טובים רק במידה קטנה. אסור שהדברים האלה יביאו את הצדיק לצער, לעצבות, לדיכאון!! הצדיק חייב תמיד להיזהר שלא ליפול בדיכאון, בעצבות ובמרה השחורה, אפילו בקשר לחזרה בתשובה! כי העיקר הוא להיות בשמחה תמיד!! וזו הדרך היחידה לעבוד את ה' באמת, רק בשמחה!!

"משנכנס אב ממעטים (בעצבות, על ידי הרבה ) שמחה"!!

כך היה יוסף, תמיד בשמחה.: "ויהיה איש מצליח", בשמחה!! הוא ידע לאן הוא הולך ולא נתן לדיכאון לשלוט עליו אפילו במצבים איומים כמו גלות, ארץ זרה, כלא ושכחה.

 

הגפן והיין

בחלומו של שר המשקים, יש שני מוטיבים:

הגפן= הוא תמיד סימן טוב

היין= בהתחלה הוא טוב, כששותים מעט הוא טוב אבל אחר כך הוא יכול להיות מסוכן. כי הוא מוציא את הגפן מהכוח אל הפועל.

שר המשקים חולם על שלושה גפנים (עם ישראל מחולק לכהנים לויים וישראל).

הוא סוחט אותם…מתחיל להיות מסוכן…לכוס פרעה= הדינים הקשים יבואו על פרעה ולא על ישראל.

עבור יוסף זה סימן טוב !

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.