יתרו מוש

בע"ה חי שבט התשעו

מישל בן שושן

 

יתרו מוש

  1. יתרו

הרב עושה הקבלה בין ארבעה גורמים:

 

בני ישראל משה
הערב רב יתרו

 

  • ההפרדה בין משה לבני ישראל,התורה עצמה עושה אותו בפסוק הראשון :"את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו". כאילו מה שה' עשה למשה , שונה ממה שעשה ה' לישראל עמו!
  • ההבדל בין יתרו והערב רב גם הוא ברור: שניהם הם גוים שרוצים להצטרף לעם ישראל. הערב רב מצטרף, כנראה מסיבות של ניצול מצב השחרור ההמוני, ולא בגלל הזדהות אידיאולוגית.לעומתם, יתרו, להיפך, איננו מרגיש נרדף בארצו ונדבק לישראל רק בגלל אידיאולוגיה ואמונה רוחנית.
  • הקשר הבעייתי בין עם ישראל לערב רב, הוא מהמפורסמות. הרב כבר דיבר , בפרשה הקודמת, על הבעיות שייגרמו לישראל בגלל העבר רב בתוכם. כל המהלכים שמדברת התורה מרגע היציאה ועד סוף התורה מושפעים מהחיבור בין ישראל לערב רב. כל הבירורים, הנסיונות, שיעברו ישראל נגזרים מהבירור הפנימי בין הזהות הישראלית הטהורה לבין הקשרים הפנימיים עם התרבות המצרית הזרה.
  • נשאר לנו לבחון את ההבדלים בין יתרו למשה:

 

יתרו -משה

המקובלים אומרים שיתרו הוא גלגולו של קין בעוד שמשה הוא הגלגול של הבל. הם באים לתקן, כל אחד, את הצד הטוב שבהם. (הצד הרע שבקיין והבל התגלגל באנשי סדום- שמגולגלים ביוצאי מצרים!).

מכאן, המיקום המעניין של תורת המשפטים של יתרו :על יד קבלת התורה והמשפטים ממשה רבנו!

יתרו ומשה נפגשים ולא הורגים אחד את השני! המפגש נראה ידידותי ומלא כבוד.

בכל זאת יש לבחון את ההבדלים המהותיים בניהם.

משה חושב שעליו לטפל בבעיות של כל אחד, להיות מעורב אישית בכל פרט מעם ישראל

בעוד שיתרו סובר שעל משה לטפל רק בפן הכללי של העם. את הבעיות הפרטיות, יש להעביר למערכת היררכית .

יתרו יותר מציאותי, יותר יעיל. בעוד שמשה הוא יותר אידיאלי. כמו קין והבל, הם מייצגים את שתי הקצוות האלה.

אבל, לכאורה, החיבור בניהם מצליח כשמשה מאמץ את העצות של יתרו. האומנם הכל אידיאלי בניהם?

נראה לי מעניין לציין כמה עובדות:

  • בספר דברים (פרק א), כשמשה מספר את הסיפור של הקמת המערכת המשפטית, הוא לא מציין בכלל את שמו של יתרו.

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: (יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: (יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: (טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:

בספר דברים,הרעיון בא ממשה עצמו ובני ישראל הם אלה שמקבלים את עצתו. בעוד שבספר שמות, בפרשה שלנו, יתרו מייעץ ומשה מאמץ הרעיון!

 

  • משה משלח את יתרו לפני מתן תורה:

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ:  (שמות פרק יח -כז)

האם משה מבקש מיתרו ללכת לגייר את בני ארצו, כמו שמתרגם יונתן בן עוזיאל מובא ברש"י? האם זה לשם כבוד? או שמה אנו צריכים להתעקש על הדקדוק "וישלח", עם שני "פתח". שמשמעותו גירוש יותר מאשר שליחות?!! כי אם זה רק כדי לגייר את בני ארצו, למה לציין זאת בדיוק לפני מתן תורה. כאילו משה מסרב שיתרו יישאר במתן תורה!!!

 

לכן נראה לי שיש כן עימות סמוי בין יתרו ובין משה . אבל התורה מציינת יותר את ההסכמות, כי יש כאן שיפור משמעותי בין המפגש של יתרו ומשה ובין המפגש בין קין להבל!!

 

 

נראה לי לסכם כך:

בפרשה הקודמת,פרשת בשלח, למדנו שיש בתוך עם ישראל שני פנים

  • האידיאל, הטהור, "בני ישראל", בני האבות, שיכולים להגיע מיד לימות המשיח.
  • המציאות, הפן הבעייתי של עם שקשור עדיין לעבודה זרה, שעדיין לא נטהר לגמרי, שיש בו הרבה בעיות ויצר הרע שיש לטפל בו לאורך כל ההיסטוריה עד לימות המשיח לעתיד לבוא.. זה צד ה"ערב רב" שבא מבחוץ.

אם כן,אותו הדבר קורא בפרשה שלנו פרשת יתרו:

  • יש, בחוקים ובמערכת המשפטית של עם ישראל, פן "טהור" אידיאלי, אלוהי, שבא מהשמים. הפן הזה מיוצג על ידי משה רבנו.
  • אבל יש גם כן פן אוניברסאלי, שנרכש מאומות העולם, מהחיכוך עם אומות העולם, מהחיכוך עם המציאות של העולם הזה. הפן האוניברסאלי והחיצוני מיוצג כאן על ידי יתרו!

מה שיפה הוא שלמרות חילוקי ההשקפות הפרשה מכילה את שני הפנים ואת ההשלמה ביניהם!! עד כדי כך שבספר דברים, בסוף התהליך, משה אימץ לעצמו את הפן הזה של יתרו ומדבר בשמו!

 

 

 

  1. מתן תורה

 

א. אנוכי

"וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור: אנוכי ה' אלוהיך"

הרב מסביר שה' אמר את "כל הדברים האלה" , כלומר הכל, כולל הכל, מרוכז במילים :"אנוכי ה' אלוהיך".המילים האלה כוללים את כל המצוות והדיבורים האחרים. בעצם, אילו האדם היה מבין את המשמעות של הנוכחות של ה' בעולם, אם הוא היה יודע מה ההשלכות של נוכחות ה' מולו, לא היינו צריכים את כל המצוות האחרות. רק זה היה מספיק. אבל, מכיוון שאנו לא יכולים להבין את המשמעות של "אנוכי", אז יש צורך לתת לנו "עצות" (המצוות) כדי שננסה להבין.

 

ב. זכור ושמור

בדומה למה שכתבנו לעיל, הרב מסביר שמצוות השבת מסתכמת במילה אחת: זכור את יום השבת לקדשו. באופן מעשי, אם כן, המטרה היא שהאדם ידע מה זה שבת ויזכור, במשך כל היום של השבת שזה שבת ויחיה את היום הזה כיום שבת. לכן, כתוב, בעשרת הדברות הראשונות, שלנו, "זכור". אבל, מכיוון שהאדם איננו מסוגל להבין מה המשמעות ואיך אפשר לבצע בפועל את הזכירה הזאת, אז נתן לנו ה' ובמיוחד החכמים הרבה מצוות "לא תעשה", הכלולים במילה "שמור" שניתנה בדברות השניות בפרשת ואתחנן.

זכור= המטרה, האידיאל.

שמור= המציאות, איך ניתן להשיג את המטרה. האמצעים.

שניהם בדיבור הראשון נאמרו, ב"אנוכי ה'", בדיבור האחד והיחיד שהיינו צריכים לשמוע. כמו השבת, כל המצוות כללות בדיבור האחד הזה "אנוכי".

 

ג. העשן

כתוב שההר עשן כולו. הרב מסביר שהעשן יצא מכל אחד מבני ישראל! מתוך ההתלהבות העצומה שבערה בכל אחד, מול ההר, יצא עשן מגופם שכיסה את כל ההר עצמו. ואז (ורק אז) ירד ה' באש! כאילו ההתעוררות מלמטה של העם הציתה את האש שבאה מלמעלה!

 

ד הקולות

כתוב בתהלים "קול ה' בכוח" ומפרשים שלא כתוב שקול ה' היה בכוחו של ה' אלא בכוח של כל אחד ואחד!! הרב מסביר שכשכתוב שישראל שמעו או ראו את הקולות, הם בעצם ראו את הקולות של עצמם! כבכול, מה שקרה  במתן תורה, זו ההתגלות של ה' מצד אחד, אבל בעצם, גם ההתגלות של כל אחד בפני עצמו לעצמו , בזכות ההתגלות של ה'. כאילו שהתגלות ה' גרמה לכל אחד להתגלות לעצמו!! ואז כל אחד שמע את הקולות של עצמו!!

 

 

ה. לסיכום

נראה לי לחבר את ארבעת החידושים של הרב ,ברעיון משוטף:

העיקר הוא שהאדם יהיה רציני, מול הבורא. שהאדם ישאל את עצמו את השאלות הנכונות: מה ה' רוצה ממנו. בתור בן אדם, בתור יהודי. מה משמעות החיים. מה עליו לעשות ומה ה' מצפה ממנו. כל השאלות האלה הם מוגדרות בתואר: להיות מול ה'. מכיוון שה' אינו נראה, אינו מוחשי, רצונו חי, והוא משתנה לפי הזמן, הנסיבות ותגובת האדם, על האדם להיות כל הזמן בחיפוש אחרי תשובות לשאלות האלה. עצם התייצבותו של האדם "מול פני ה'", מכניס אותו לתוך עולם החיפוש המתמיד.

האם ישנם תשובות?

התורה נותנת כלים כדי שהאדם ישאל את עצמו וינסה לענות. אבל, לעניות דעתי, אין התורה מספקת "תשובות". "תשובה" יהיה דומה ל"ראיית פני ה'". זה יגרום לאדם למות. חייו של האדם עסוקים בחיפוש ובהשתדלות אחרי מילוי רצון ה'. הוא צריך להיות מוכן בכל רגע לעשות את רצון ה'.

אם האדם חושב שהוא מצא תשובה אחת ולתמיד, הוא עובד עבודה זרה!!

לכן, ה' דורש מהאדם להיות כל הזמן בחיפוש אחרי רצון ה'.

זה הפירוש של "אנוכי ה' אלוהיך".

כל השאר הם כלים כדי שלא נתעה יותר מדי, כדי לעזור לנו להיות בדרך הנכונה , להיות רציניים בחיפוש. לכן יש אין ספור מצוות ותקנות ונבואות..

מה שקרה במתן תורה זו ההתעוררות של האדם לדרישה של השאלות על מהות החיים. כשה' אומר "אנכי ה'" זאת אומרת, אתה , מעכשיו, מחויב להיות מול פני, לנסות להיות מספיק ראוי כדי להיות מולי. לעשות את רצוני, להשתדל להיות הבן אדם שהבורא התכוון לברוא.

כשה' מופיע בהר סיני, זה לא מהלך חד צדדי. זה מפגש. מפגש שמחייב את שני הצדדים. מפגש שמעורר .

מהמפגש הזה מתחייבים כל המצוות וכל הדבורים . לכן, חשוב להגיד שהכל בא מסיני. אפילו דברים שנאמרו למשה יותר מאוחר, או לנביאים. הכל "בא מסיני" כלומר הכל הוא תוצאה מרצון ה' לעזור לנו לשחזר את המפגש שארע בסיני. וגם במפגש, ה' לא נראה בשלמותו אלה נתן רמזים להימצאו. לכן כתוב "אנוכי" ולא "אני" אנוכי כוללת את האות "כ" , אות ההשוואה, "כמו". אבל לא הוא ממש. כי אז באמת לא היינו יכולים להמשיך לחיות.

 

 

 

ועוד פירושים

  1. " אם שמע תשמעו בקולי" מדובר על התורה שבעל פה. זה העיקר. יש להיות כל הזמן מוכן וקשוב לקול ה'.
  2. "והייתם לי סגולה מכל העמים". ישראל הם הפנימיות של העולם. הם הפרי וכל העמים מסביב כקליפה. כל השפע עובר דרך ישראל. כי סגולה הוא אוצר. והאוצר גנוז בתוך הארמון, בחדרי חדרים פנימה
  3. "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה חיים כלנו "(דברים ה-ב) הפסוק הזה, משה אמרו לדור הבא, אלה שנכנסו לארץ, בספר דברים, בסוף ארבעים השנה במדבר. לא כתוב "לא רק עם אבותינו כרת ברית" אלא לא את אבותינו בכלל! כי התורה נתנה רק לקיימה בארץ ישראל. ומי שלא נכנס לארץ, אינו נחשב כשומר הברית! כל הדר בחוץ לארץ דומה למי שאין לו אלוה (כתובות קי:). והרב מסביר למה משה יגיד הרבה פעמים "ה' אלוהיכם.." ולא "אלוהינו" כי הוא, משה לא נכנס לארץ, וגם עבורו, אי הכניסה לארץ ממעטת את השגתו לה'!!!!
  4. "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". כביכול, ה' הוא היה המתורגמן" של משה.כמו שבקריאת התורה, של בעל קורא (משה) ומתורגמן (ה'). כי רק ה' יכול לתרגם לכל אחד ואחד, בהשגתו, בייחוד של כל אחד ואחד, את הדברים בליבו. מתן תורה לא היה עבור כולם בשווה, אלא לכל אחד לפי השגתו ושכלו!

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.