תצווה מוש

בע"ה ח אדר א התשע"ו

מישל בן שושן

 

תצווה מוש

"העיקר הוא שיהיה אחדות בישראל"

גם התורה נסמכת על העיקרון הזה. וכביכול, התורה היא שולית לעיקרון הזה.

ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז) (ספרי במדבר פיסקא מב ד"ה וישם לך )

והרב אומר שההיפך גם הוא נכון:

אם כל ישראל עושים מצוות ולומדי תורה אבל שנאת חינם בניהם, נחרב הבית!

מכאן שעיקר העיקרים עבור ה' זו האחדות בעם ישראל. וכבר הסברתי (לע"ד) שמטרת הקמת עם ישראל עומדת על הייצוג של כל הפרצופים האפשריים של בני אדם בעולם, ויצירת אחדות בין כל הפרצופים השונים האלה. להראות לעולם שלמרות הריבוי בין בני האדם, קיימת אחדות  ואל אחד שברא את כולם ומשגיח על כולם. כל השאר (כולל התורה, המצוות, המשכן…) באים רק כדי למלא מטרה זו. שעם ישראל יהיה מורכב מ12 שבטים ו70 פנים , כל אחד בדעה שונה ויחד עם זה יהיו עם אחד.

זו משימה קשה מאוד, אבל זה העיקר ויש לדעת זאת.

 

"אהבה" הוא השם המפורש"

"אהבה", בגימטרייה 13 כמו המילה "אחד". שמו של ה' הוא אחד. הוא "אהבה". כי הבורא מכיר את הנקודה המאחדת את כל הבריות. והוא הלביש אותה בלבושים שונים שמראים שוני וניגוד. אבל הוא מכיר את המאחד. כדי לגלות את הנקודה המאחדת, צריך המון אהבה. ומי שמכיר את הנקודה המאחדת, יש לו אהבה לכל בריותיו. קשה לבני האדם להגיע לאהבה כזו ולהגיע לתפיסת הנקודה המאחדת הזו בלי לוותר על האני של כל אחד. לכן, מידה זו (האהבה של הבורא) נשארת מסוד, בלי תפיסת בני האדם. כדי לאפשר להם , בכל זאת, לחיות בעולם הפירוד.

 

מה תפקדי הכהן הגדול?

לא מבקשים ממנו להיות חכם או לנאום נאומים מרשימים. הוא צריך "לייצג" את המכנה המשותף של כל עם ישראל. בזה, הוא מייצג את "אדם הראשון". המכנה המשותף לכל האנושות.

איך הכהן יכול לעשות זאת?

  • על ידי אהבה. מבקשים ממנו לברך את עמו ישראל באהבה.
  • ועל ידי ביטול עצמי: הוא צריך לגלות את נקודה המשותפת, את נקודת ה"מה".

מידה זו היא המידה של משה רבנו. הוא העניו מכל אדם. כי הוא מייצג את הנקודה המשותפת לכל עם ישראל. לכן, משה היה הכהן הגדול הראשון. ותפקיד זה היה אמור להיות שלו. מסיבות אחרות, התפקיד ניתן לאחיו אהרון. לכן, משה הוא זה שצריך לצוות את אהרון ולהראות לו הדרך. אהרון מתבקש לקבל את המידה של משה אחיו. לייצג את הנקודה המשותפת הקיימת בכל עם ישראל.

לכן נאמר לו לקחת "שתי אבני שוהם", שתי אותיות מהמילה "שהם" שהם האותיות של משה והם "מה" להיות במדרגת "מה" למשם , מהביטול והענווה הגדולה הזו, לנגוע בנקודה הפנימית המשותפת לכל עם ישראל.

רק כשאהרון יגיע ל"מה", של שוהם, הוא יוכל לכתוב על שתי האבני השוהם את שמות כל בני ישראל ולייצג אותם.

דרך אגב , השם "משה" הוא גם כן "השם" וגם "שהם". שלושת המילים האלה מורים על עניין הסתמיות, המייצגת את כולם. לתת למשהו את השם "השם", זה להגיד שהוא מייצג את כולם. רק ה', הוא "השם" ממש. אבל "משה" הוא מייצג את כלל עם ישראל. ואבני השהם גם .

 

איך אפשר לכפר על כל עוונות בני ישראל?

על ידי שמגלים את הנקודה המאחדת את כל ישראל! אהרון מגלה זאת וכל ישראל מגלים זאת דרך אהרון. כשהם רואים את הכהן הגדול בתפארתו, מאחד את כל העם, הם מרגישים אחדות בניהם.

הבגדים המפוארים על הכהן הגדול גורמים לבני ישראל לעזוב לרגע את המחלוקות ולנגוע לרגע באחדות עם ישראל. יש אדם אחד שמייצג את אחדות זו והוא הכהן הגדול.

כשנוגעים בנקודת האהבה והאחדות , אז כל השאר הופך לטפל. כולל כל החטאים של עם ישראל!! וכך ה' מכפר על הכל!!

אין הבגדים יכולים לפעול , לכפר , אלא אם כן הכהן לובש אותם. כי רק אז קורים כמה דברים:

  • הכהן מרגיש אחריות וצריך לגלות נקודת ה"מה" שבו. הביטול העצמי עוזר לו לנגוע בנקודה המשותפת בעם ישראל. משם, האחדות מקרינה כלפי חוץ.
  • כל לבוש שלובש הכהן מקבל משמעות של כפרה על סוג אחר של עוונות.
  • כל מי שרואה את הכהן או אפילו בלי לראות אותו, יודע שהוא קיים שם בבית המקדש. קיים איש כזה ניטראלי שהוא לא ימין ולא שמאל, לא דתי ולא חילוני, שהוא אוהב את כולם ומייצג את כולם, זה מעורר בלב כל אחד את הנקודה הפנימית המשותפת. ומשם נולדת אפשרות הכפרה.

 

הבגד והלבוש (לעד)

  • הלבוש הראשון נעשה על ידי הבורא בעצמו אחרי חטא העץ הדעת. לפני החטא, האדם לא ידע שהוא ערום ולא התבייש בזה. כמו תינוק שאין בו עדיין "דעת", ואינו מתבייש ממצב העירום. ה"לבוש" בא לכפר על הבושה שנולדה מהחטא.
  • מצד שני, הבגד "בוגד" במראה האמיתי  של האדם. אם האדם היה נשאר ללא חטא, הוא היה נשאר נאמן למראה הטבעי שלו. אבל, החטא גרם לו לבגוד. לכן, הכפרה באה בבגידה על המראה של עצמו. כשמסתכלים עליו לא רואים אותו אלא רק בגדו!!

לסיכום, הבגד והלבוש קשורים מאוד לחטא האדם.

על הכהן לתקן את חטא אדם הראשון. איך? כשהוא לובש את הבגדים שעוזרים לגלות לו ולרואיו את הנקודה המשותפת הקיימת אצל כל אדם ולבטל את החטאים שנובעים מהשוני ומהתחרות.

 

שמו של משה (לע"ד)

פרשת תרומה מתארת הכלים שעומדים בפני עצמם. יש להם ערך אפילו אם לא משתמשים בהם. הם בונים את המשכן. על כל אחד כתוב "כאשר הוראת בהר" כלומר, כל אחד עשוי לפי התמונה שהראה ה' למשה בהר סיני.

לעומת זאת, בפרשת תצווה, לא כתוב "כאשר הראת בהר". הכל עשוי "מלמטה" ומקבל התוקף שלו רק כשהאדם משתמש בו.

על הבגדים כבר אמרנו שהם לא מכפרים רק כשהכהן לובש אותם

על הדלקת המנורה, זה החלק של הכהן שמדליק

על בניית מזבח הקטורת, בסוף הפרשה, הוא קשור לאחדות עם ישראל (קטורא דכולא) הקשר בין כל החלקים השונים, וזה מתחבר ישירות לעבודת הכהן המחבר את כולם.

לכן, פרשת תצווה היא פרשת האדם,שמתעורר מלמטה ופרשת תרומה היא יותר באה מלמעלה.לכן, בתרומה, שמו של משה מופיע הרבה ולא שמו של אהרון. ולהיפך ב"תצווה".

 

כשהפרשנים אומרים ששמו של משה לא מופיע כ"עונש" על זה שהוא אמר "מחני נא מספרך אשר כתבת", נראה לי ליחס את העונש לחטא אחר של משה: הסירוב שלו לתפקיד שבוצע לו בסנה. שם הוא היה אמור לקבל תפקיד הכהן הגדול ונענש כשאהרון אחיו קיבל התפקיד. זה נראה לי יותר מתאים להעניש אותו כאן, כשמשה מקבל את מצוות הכהונה אבל איננו מקבל התפקיד אלא מקדש את אהרון אחיו לכהונה! והוא נעלם!

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.