צו אש

בע"ה טו אדר ב התשע"ו

מישל בן שושן

 

צו אש

מתוך רעיונות של הרב אורי שרקי

תורת משה ותורת אהרון

  1. משה ואהרון הם שני אחים שמגלמים תפיסות הפוכות שמשלימות זו את זו.

משה הוא שכלי. הוא אידיאלי. הוא זה שמכתיב את המצוות, התורה, הדרך והכללים. המערכת שמשה מכתיב היא מסגרת ההכרחית. זו היראה שזקוקה כדי שהאהבה תוכל להתפתח

  1. אהרון הוא רגשי. הוא עובד את ה' מצד האהבה. הוא "חסידי" בעוד שמשה הוא ליטאי!. אהרון זקוק למשה כי האהבה זקוקה למסגרת שלא יתנו לה ללכת לכל עבר ולקלקל את השורה. אהרון הוא גם קרוב לצד המיסטי. העבודה במקדש.הוא מפתח את כוח הדמיון שבאדם.

 

פרשיות ויקרא –צו

אנו מגלים קשרים הדוקים בים משה לפרשת ויקרא ואהרון לפרשת צו. בעצם, היינו חושבים, לכתחילה ששתי הפרשיות האלה מדברות על אותו העניין: הקרבנות. אבל הן שני הצדדים ההפוכים של מטבע אחד.

  1. ויקרא: מההתחלה, מכריזה התורה שמדובר על קריאה אל משה. והקרבנות הם לא מצווה הם ספונטנים, מצד האדם שרוצה להקריב :"אדם כי יקריב מכם קרבן".כל הקרבנות מתוארים מצד האדם המביא אותם: מאיזה מקרה הוא מביא מה.מתחילים בקרבנות נדבה, עולות, שלמים. ורק אחר כך מדברים על החטאים.
  2. צו: מדובר מיד על אהרון :"צו את אהרון". כן, הקרבן הוא מצד הכהן שמקבל את הקרבן. מה הוא עושה עם הקרבן. וגם סדר הקרבנות שונה: קרבנות החטאת קודמים לקרבנות השלמים. כאילו יודעים מראש שהאדם חוטא ועליו קודם כל לטהר את עצמו לפני שיחשוב להתקרב אל ה'.
  3. אבל יש סדר: משה הוא זה שמלביש את אהרון. אהרון עושה מה שמשה מצווה. האהבה של אהרון חייבת להיות במסגרת החוקים של משה.

 

פרשיות תרומה תצווה

כבר ראינו את הדואליות בספר שמות. תרומה היתה הפרשה של משה. נדבת הלב. התרוממות האדם. שמו של אהרון לא הופיע בפרשה ההיא. לעומתה, פרשת תצווה היתה הפרשה של אהרון ששמו של משה לא הופיע בה.

 

שבעת ימי מילואים

הכהנים ממצווים להישאר שבעת ימים מוסגרים בתוך המשכן. בלי לצאת. הם חייבים לחוות הלחץ של חוקי הטבע שמתחוללים בשבעת ימי הבריאה.

מטבעם, הכהנים חיים עולם של אהבה , עולם הבא!!

אבל, בעולם הזה, הם חייבים לחיות במסגרת נוקשה של היראה. בעולמו של משה. לכן, משה הוא הכהן הגדול. הוא זה שמכתיב הכל. הוא זה שמלביש אותם. הם תחת פיקודו. אבל כל זה רק במשך שבעת ימי המילואים.

 

מה יקרה ביום השמיני?

הלחץ מתפרץ. שני בני אהרון מרגישים שהם חיים את היום השמיני. שחוקי הטבע כבר לא שולטים.הם כבר לא שומעים למשה. הם נשרפים מההתלהבות המוגזמת שלהם. הם לא הבינו שלא הגענו לעולם הבא עדיין. המקדש הוא רק "מעין עולם הבא" ולא עולם הבא. היום השמיני הזה הוא רק סימן ליום השמיני שיבוא באחרית הימים. הם נתפסים על דברים שמחוץ לעולם המצוות (אשר לא ציווה).עולם האהבה הטהורה . הם קרובים מאוד לה'. קרובים יותר מדי. קרובים כמו שנהיה כולנו קרובים בעולם הבא (בקרובי אקדש)

אהרון ימשיך לשמוע למשה אחיו. שני בני אהרון הנותרים גם הם ימשיכו בעולם המצווה של משה.

זה מלמד אותנו הנחיצות של שבעת ימי המילואים: בזכות הסטג' הזה אהרון ובניו לומדים לרסן את האהבה על ידי היראה.

 

המטרה היא האהבה

אין לטעות. אהבה היא העיקר. אבל יש כל כך סכנות שאהבה תוביל לתרבות רעה שיש לשמור על האהבה על ידי יראה. חוקים,מסגרות. כל העולם הזה מלמד אתנו איך לעבוד את ה' באהבה מתוך מסגרת היראה.

אבל אסור לחשוב שהיראה היא העיקר. היא רק המסגרת הנחוצה. המקדש הוא מסמן את המטרה. אבל חייבים המון חוקים ומגבלות כדי שלא נהפוך אהבה זו לעבודה זרה.

 

יום כיפור

כיפור הוא גם כן סמל לעולם הבא. עולם שבו הכל מתכפר. יש חסד עליון אדיר.

לכן, יש כל כך מגבלות באותו היום

לכן, שבעה ימים לפני, מכניסים הכהן הגדול לתוך מסגרת של לימוד, יראה, כמו בשבעת ימי המילואים. כדי שהוא לא ישתולל ביום כיפור!!

ואכן, מצוות יום כיפור באות מיד אחרי מות שני בני אהרון שהשתוללו.

 

הר סיני או אוהל מועד

פרשת ויקרא נאמרה באוהל מועד. ה' קורא אל משה להיכנס באוהל מועד.

פרשת צו נאמרה בהר סיני! הרבה לפני!!

ובכל זאת התורה מחברת אותן יחד. והיא מסדרת אתן כך שמשה הוא זה ששולט על אהרון "כאשר צוותי" ביד משה", כאשר ציווה ה' את משה". משה המכהן, משה הוא המלביש.בשבעת ימי העולם הזה. כולנו מצווים למשמעת חוקי ותורת משה בעולם הזה

 

"ויעש אהרון ובניו"

למה לא כתוב "ויעשו". לרמוז שרקק אהרון באמת קיבל עליו את מרותו של משה. שני בני אהרון נדב ואביהו לא!!

 

טבלה מסכמת:

 

תורת משה תורת אהרון
תרומה תצווה
ויקרא צו
ויקרא אל משה צו את אהרון
שלמים לפני חטאות חטאות לפני שלמים
כוח השכל ההיגיון, היראה, מערכת החוקים הדמיון, האהבה, הפולחן,הרגש
הקרבנות מצד האדם המביא אותם הקרבנות מצד הכהן העובד עם הקרבן
אוהל מעד הר סיני
האדם האידיאלי האדם המציאותי

 

 

מדינת ישראל וכוח הדמיון

כוח הדמיון, כוחו של אהרון והכוהנים, היה מוסתר לגמרי בעם היהודי בתקופת הגלות. עכשיו, אחרי הקמת המדינה, כוח הדמיון יכול להתפרץ.

הוא כוח היצירה האומנותית. השירה, המוסיקה, התרבות החדשה, הם סימני התחדשות כוח הדמיון ההכרחי לימות המשיח (הרב קוק)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.