בע"ה יח אדר ב התשעו
מישל בן שושן
צו לעד6
בגדי הכהן
- ולבש הכהן מידו בד
מד, מלשון מדד. לבוש שעשוי במידה המדויקת של מי שלובש אותו. כאילו, הלבוש מגלה את ה"מידות" של הבן אדם הלובש אותו.
מעניין שהעברית החדשה השתמשה במילה הזו כדי לתאר לבוש שמגלה את התפקיד של הלובש אותו. מדי צבא.
- הדם והשמן על בגדי הכהן
בסוף הפרשה, משה צריך להזות מהדם ומהשמן (מחלוקת אם היו ביחד או בנפרד) על בגדי הכהנים כדי למלא את ידיהם. חבל ללכלך בגדים חדשים ויפים כל כך!
אולי הדם והשמן באים להזכיר לכהן שהוא בן אדם. מתחת למדי התפקיד שלו, יש דם שזורם בערכיו ושמן בגופו. כמו הדם והחלב של הקרבן.
גם כאן, נראה שהלבוש צריך להזכיר את הפנימיות
פנימיות וחיצוניות
לכאורה, כדי לגלות הפנימיות, היינו חושבים שכדאי להסיר כל בגד. להישאר עירומים.(זה מה שחשבו , בשנות השישים, באירופה כמה אנשים שרצו לחזור לטבע ולפנימיות שלהם: חיו בלי בגדים).
אבל מסתבר שלמרות העירום, נשארים עוד הרבה שכבות שמכסות הפנימיות. הפרצוף, הבושה, הגוף בעצמו איננו רק לבוש !! הגוף הערום איננו עדיין הפנימיות.
כמה שכבות של לבושים עלינו להסיר כדי שנגיע לפנימיות??
- זה בדיוק מה שעושים לקרבן העולה: מוציאים ממנו הכל ושורפים הכל. אולי כדי להגיע לפנימיות שלו!! ומה נשאר? רק אפר.! ואת האפר הזה, הדשן, יש להרים ולהניח בצד. בכבוד. כאילו הנה הפנימיות!!
- לכן, נראה לי, באמצע סיפור השריפה של העולה, מדברים על המדים של הכהן. וחוזרים לשריפת העולה.
כלומר, אם היינו צריכים לעשות אותו דבר אצל האדם, היינו צריכים כביכול להישרף עד ליסוד!! האם זה עוזר??!!
לכן, הפתרון הוא לא להוציא הלבוש אלא לעשות שהלבוש יחזיר אותנו לפנימיות שלנו!!
אותו העניין אנו מוצאים במסכות של פורים:
היינו חושבים שבחג שיש "לגלות הנסתר", היינו דווקא מורידים מעצמנו המסכות! אלא שאנו מתלבשים בצורות שונות ומשונות כדי להזכיר לנו שבכל יום, הלבושים שלנו חשובים כי הם מגלים הנסתר בתוכנו!
הבגדים הבלויים
היום יש אופנה לקנות מכנסיים בלויים, קרועים.
נראה לי שיש כאן סמל לחיפוש אחר שורשים :
רוצים לקנות מכנסיים "עם עבר". רוצים לקנות כביכול לא רק המכנסיים אלא גם העבר שלהם. ההיסטוריה שלהם.סימני הזמן שעבר עליהם.
בעידן שבו נותנים לנו הרגשה שכל אחד חי ביחידה אחת מנותקת מהמשפחה, מהחברה, מדת, מכל אילוץ של מסורת שקדמה לו, יש הרגשה של חוסר שורשים!!
ואז פונים לכל מי שיכול להעניק לנו שורשים, עבר, היסטוריה.
יש חזרה לדתות. הקיצוניות ביותר! בצורה קימונית. דווקא על ידי הצעירים שמחפשים משמעות ומסורת.
הקרעים במכנסיים הם אשליה שניתן לקנות עבר, ניתן לקנות היסטוריה קדומה…שורשים!
ייתכן שיש עוד משמעות:
להכריז לעולם שאנו קרועים! שכואב לנו. שאנו אבודים. מפחדים מההצלחה, השגשוג, המודרנה. מפחדים מההתקדמות הטכנולוגית. מהאושר המדומה. מנסים להביע טבעיות: הבגד שלי איננו חדש ויפה. אני לא חדש ויפה. זה התחלת ניקור מהעידן של ה"התקדמות" והריצה אל ה"טוב יותר". יש כאן אולי אכזבה מהריצה הזאת. מרגישים שבעצם לא הולכים לשום מקום טוב יותר!. זה , נראה לי, ביטוי לאבדן דרך, ביטוי של מצוקה, וניסיון לחפש אוטנטיות!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 