שמיני מוש

בע"ה כא אדר ב התשעו

מישל בן שושן

 

שמיני מוש

העגל והמשכן

יש מחלוקת ידועה בין המפרשים שחושבים שהמשכן הוא "תיקון חטא העגל", כלומר, אם לא היה חטא העגל, לא היה משכן. ויש כאלה שטוענים ההיפך: המשכן הוא מטרה עליונה שתוכנן לפני חטא העגל ולראיה, פרשות תרומה תצווה שסדורות לפני פרשת כי תישא וחטא העגל, בתורה.

ברצוני להציע פרשנות שתחבר בין שתי הדעות האלה. וזו על סמך פירוש של המאור ושמש בפרשתנו:

 

הקרבנות של חנוכת המשכן

כמעט כל המפרשים מסכימים שהקרבנות שצריכים להביא הכהנים (אהרון במיוחד) ושאר העם, ביום חנוכת המשכן, הם ל"כפרה על חטא העגל".

  1. אבל על איזו כפרה מדובר? הרי משה כבר ביקש מה' שהעם לא יוכחד. הוא כבר הרג האנשים שביצעו החטא. הוא כבר קיבל מה' את הכפרה על ידי שני לוחות חדשים ביום הכיפורים של חטא העגל. כמה "כפרות" צריכים עבור חטא , גדול ככל שיהיה. ומה טיב כל אחת מהכרות האלה?
  2. ועוד שאלה: מה הקשר בין המשכן, במיוחד שמחת חנוכתו, התגלות השכינה מול העם, וכפרת העגל? הכל מתרחש כאילו הקרבנות האלה של כפרת חטא העגל הם בעצמם קרבנות החנוכה!!
  3. למה משה מפסיק פתאום להיות כהן גדול ביום החנוכה ולמה הוא "מעביר" את הכהונה הגדולה לאהרון??

 

תשובות

  1. הכפרה העליונה

יש כפרה ראשונית שמנסה למחוק את חומרת העוון . אם החטא או העוון הוריד אותנו מדרגת האפס למינוס, אז הכפרה ראשונית, מחזירה אותנו לאפס. אנו חוזרים למצב שקדם לחטא. זו כבר כפרה שקשה להשיג אותה אבל, לזה הצליח משה בכל השלבים עד להורדת לוחות שניים ביום כיפור.

אבל ניתן להשתמש במשבר העמוק שעבר האדם בחטא, בתהליך התשובה ובכפרה, כדי להתעלות לדרגה הרבה יותר עליונה ממה שהיינו בה לפני החטא. זו הכפרה העליונה: משתמשים במשבר כדי להתעלות יותר גבוה! כאילו, במקום רק להגיע לאפס, מנסים להתעלות למפלס חיובי יותר!

 

מה היא מצוות האהבה?

מה שהתחלנו להגיד לעיל מזכיר את  התשובה מאהבה בניגוד לתשובה מיראה:

  • התשובה מיראה, יכולה להפוך זדונות לסתם מעשים. לבטל חומרת הזדון.
  • התשובה "מאהבה", היא יכולה להפוך הזדונות ל…זכויות!! כאילו הדברים הרעים שעשינו, והמשבר שבו היינו נתונים בגללם, יכולים להיות הזדמנות כדי שנתעלה עוד יותר גבוה מאיפה שהיינו לפני כן, כאילו מה שקרה, הופך להיות "זכות" עבור מי שהצליח לעשות "תשובה מאהבה" .

בדומה לזה, פוגשים גם (מסכת ברכות דף א) שיש "ייסורים מאהבה" שהאדם עובר, בעצם, כדי להתעלות למצבים הרבה יותר גבוהים ממצבו הראשוני, בעקבות הייסורים האלה.

אם כן, אני מציע להגדיר את מצוות אהבת ה' כך: הרצון לחיות, הרצון  להיות אופטימי. הרצון להפוך כל דבר לחיובי. מי שמוכן לעבוד קשה כדי לראות כל דבר שקורה לו בחיוביות. לא מתוך יראה. לא מתוך פחד. אלה מתוך אהבה, אהבת החיים, אהבת בורא העולם. התחברות לרעיון שיש כוונה בבריאה. יש משגיח. יש מי שאוהב את הביריות. מי שאוהב אותו. ומתוך כך, הוא עושה הכל כדי להשתמש במה שעובר לו, לעבודה קשה כדי להגיע להפיכתו לדבר טוב. ולא רק להסתפק ב"לעבור את החיים" ככל שאפשר.

 

לכן, אני מציע שהמשכן הוא שדרוג ענק של עם ישראל. השדרוג הזה בא בעקבות המשבר של חטא העגל. ייתכן שהשדרוג הזה היה יכול לבוא בעקבות דבר אחר, חיובי. אבל, התורה מספרת לנו שהוא בא בעקבות חטא העגל:

עברנו ממינוס לאפס על ידי עבודת משה

עכשיו עוברים מאפס ל"פלוס" ענק על יד עבודת אהרון במשכן.

המשכן, אם כן איננו "תיקון" במובן הרגיל של מחיקת הטעות. המשכן הוא קרבת האדם אל האלויהם, בדרגה הרבה יותר גבוה , כש"תופסים טרמפ" על משבר העגל.

אם כן "הכפרה העליונה" היא שימוש בחטא העגל, במשבר שהוא גרם בלבבות, כדי להביא את העם לדבר הרבה יורת גבוה, ולא סתם מחיקת החטא.

אם כן, בחנוכת המשכן, חשוב ביותר להגיד בזכות מה אנו בנינו משכן ובאיזה כיוון אנו נעבוד בו. חטא העגל הופך להיות אבן היסוד של המשכן!! הופכים הזדון לזכות!!

עכשיו שתי הדעות על משכן כתיקון או כמטרה בפני עצמה מתחברות: המשכן הוא מטרה בפני עצמו אבל העגל , בדיעבד, עזר להגיע אליו. לכן העגל והמשכן קשורים אחד בשני! אפשר אפילו להגיד ש"בזכות חטא העגל בנו משכן"!!

 

  1. משה או אהרון

משה לא השתתף בכלל בחטא העגל. אם כן, הוא לא יכול להעביר את העם את התהליך של הפיכת הזדון לזכות! רק מי שעבר את המשבר מבפנים, כמו אהרון שהרגיש שהוא אחראי על חטא העגל, יכול לעשות מהלך כזה!!

המדרש אומר שמשה עבד ב"חלוק לבן ללא אמרא"(מכפלת, כיסים). הוא נקי לגמרי בהקשר הזה. לכן, אין לו אפשרות לעבוד במשכן מיום השמיני והלאה! כי עוברים למצב הרבה יורת גבוה , רוחנית, נפשית, מצב שיכולים להגיע אליו רק אלה שעבור את החטא בעצמם!!! בדומה למה שאומרים "בעלי תשובה עומדים במקום גבוה שאפיו הצדיקים הגמורים אינם לעמוד בו!!"

משה יכול להנחות אהרון בשבעה ימי המילואים כי הוא מכיר את החוקים, הסדר, התיאוריה. אבל רק אהרון יכול באמת לעבוד שם כי הוא עבר עם כל העם, את ההשפלה, המשברים, הבושה הגדולה של חטא העגל.

לכן, כשאהרון לא רוצה להיכנס למשכן, משה אומר לו "קרב אל המזבח". כאילו , בזכות זה שאתה בוש מלהיכנס אתה נבחרת להיכנס. מי שאיננו בוש, מי שלא עבר את משבר החטא איננו יכול להעלות את העם כולו במדרגות גבוהות יותר.

המו"ש מצטט את הגמרא: ( יומא דף כב עמוד ב ):"אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול – מפני שלא היה בו שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרין לו: חזור לאחוריך".

. כלומר, רק מי שבאמת עבר את הכאבים של המשברים של הציבור יכול להיות שותף להנהגה ולשיקום של הציבור ההוא. הוא אפילו יכול להעלות את כל הציבור כי הוא לא מנוכר מהם. הוא עבר את מה שהם עברו. הוא משלהם. הוא לא יסתכל עליהם מלמעלה. הוא קרוב אליהם. ומשם ורק משם ניתן להתחבר אליהם ולהעלותם משם מעלה. זה תפקיד אהרון.

במישור אחר, משה לא יוכל להיכנס לארץ כנען והשוע כן יוכל. גם שם, יש משהוא אצל יהושוע שאיננו נמצא במושה! יהושע הוא הירח. הוא התלמיד. הוא מוכן להכנעה (כדי להיכנס לארץ כנען) משה הוא השמש (ללא קשר עם הענווה) ושמש לא יכול להיות ירח!! לכן, הוא הוביל עד לכניסה ולא נכנס.

 

חולשת אהרון

אהרון לא רצה להיכנס לעבודה במשכן. זו גדולתו, ולכן הוא נבחר. אבל גם אחרי שמשה תמך בו ועידד אותו להיכנס, אהרון הרגיש חולשה באמצע העבודה:

ויקרא פרק ט (כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת <ידו> יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:

(כג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעָם:

רש"י ויקרא פרק ט   הא למדת למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטרת. דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואמר יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל. אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי. מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל:

אהרון התחיל לברך ופתאום "ירד". המו"ש מסביר שמדובר בירידה ממש. ירדה דעתו. הוא התבייש. הוא הרגיש שהוא כבר לא יכול. משה , מעודד אותו ומלווה אותו והם מברכים את העם יחד.

המוש מסביר שכל מי שמנסה לעזור ואחרים באמת, הוא יכול להיפגע בעצמו. אפילו שליח ציבור בעת התפילה, יכול לקבל עליו המחשבות הרעות של הציבור וזה מחליש ומבלבל אותו. על אחת כמה וכמה הכהן הגדול שצריך לברך את כל העם ולכפר בעדם. אם האדם הבא לחזק, נמצא רחוק מדי מהזקוק לעזרא, הוא לא יעזור לו. אם הוא קרוב אליו יותר מדי, הוא יכול להינזק ולא לעזור. לכן, יש מרחק ביניים שקשה לעמוד בו. גם להיות "אמפאתי וגם לא ליפול יחד עם האדם השני. משה מאוד עוזר במצב הזה. העבודה שהוא לא חטא בעגל איננה מאפשרת לו לעבוד במשכן. אבל, מצד שני, היא מאפשרת לו , מבחוץ, לעזור לאהרון להתגבר על הקושי!!

כמו פסיכולוג (אהרון) שהולך לקבל עזרה ממדריך (משה) הפסיכולוג במגע עם המטופל. הוא יכול להינזק. המדריך איננו במגע, יש לו הראיה הכוללת החיצונית. משם הוא כן יכול לעזור. אבל הוא לא עושה את העבודה!!

משה עוזר לאהרון להבין מעשה הקטורת כי זה סוד הבנת המקום של כל אחד מישראל בעם. רק כך ניתן לסבול כל אחד ולעזור לכל אחד ולקשר אותו לשורש שלו עצמו כדי לעזור לו.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.