אמור מוש

בע"ה ד אייר התשע"ו

מישל בן שושן

 

אמור מוש

 

יראת ה' טהורה עומדת  לעד (תהילים יט י)

המדרש רבה טוען שהפסוק הזה בתהילים מדבר על אותו העניין שעליו מדברת התחלת הפרשה שלנו!

"אמר רבי לוי: מהיראה שנתיירא אהרון מלפני ה', זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו, ולא מבניו, ולא מבני בניו עד עולם"

אהרון נבחר להיות כהן גדול בזכות המעורבות שלו בחטא העגל!! אהרון , בעצם, יזם וביצע את יצירת עגל הזהב. הוא לא התכוון לעשות עבודה זרה הוא רק רצה להרוויח זמן.הוא לא עבד את העגל. לכן, הוא לא נענש. אבל הוא תמיד הרגיש מאוד רע עם הסיפור הזה. זה היה טראומה אדירה בשבילו. הוא הרגיש אשם ואחראי על כל הסיפור.

אהרון הרגיש אשמה ויראה גדולה, כלפי ה'. לכן, התפקיד הרם של כהן גדול ניתן לו! כי תפקיד כזה , איננו מתאים רק למי שלא יתנשא על ידו . חייב הכהן להיות כל הזמן בבושה, בענווה עצומה. להכיר את מה שעובר האדם החוטא ולהיות קרוב למצבו כדי לעזור לו לקבל את הכפרה. דרך אגב, משה לא זכה לכהונה גם בגלל שהוא לא חווה את חטא העגל מבפנים! הוא לא היה שם כשזה קרה!

 

המאור ושמש מסביר שהגישה הזו של אהרון מול עבודתו בקודש, צריכה ללמד כל אדם בעובדת הקודש. למשל, בלימוד התורה: כלל שהאדם ירגיש חרדה, אימה, קטנות מול התורה, כך יש יותר זיכוי שיגיע להסגות עמוקות יותר.

 

טבילת עזרא

המו"ש מזכיר את התקנה שתיקן עזרא הסופר. הוא אמנם זה שאפשר גישה לכל אחד מבני ישראל לטקסט התורה. הוא זה שהוציא את התורה מחדרי חדרי הכהנים והלווים והכניס את התורה לכל בית בישראל. אבל הוא זה שפחד שייגשו אל התורה בזלזול. ולכן הוא תיקן שאסור לקרוא בתורה בלי טבילה לבעלי קרי. ללא קשר עם העובדה שבעל קרי טמא עד ללילה, אם הוא רוצה ללמוד תורה ביום, הוא חייב לטבול לפני הלימוד. למה? כדי שהלימוד לא יהיה זול בעניו. תקנה זו בוטלה אחרי תקופה מסויימת כי העם לא היה יכול לעמוד בה (הם העדיפו כנרראה לא ללמוד התורה מאשר לטבול כל יום). אבל העניין הבסיסי היה שיש לגשת אל לימוד התורה ב"זיעה, רתת, יראה.." כמו שהרגישו במתן תורה ממש.

 

אם כן, יש שתי צורות גישה אל  התורה

  • או שהוא ספר כמו כל ספר. שיש לגשת אליו בצורה חילונית, כאל "טקסט". במקרה כזה, ייתכן שלומדים דברים אבל לא את עומק התורה.וזה נגמר עם מי שלומד בזמן שהוא לומד.
  • או שניגשים ביראה ובכבוד מיוחד אל לימוד התורה. אז קורה משהוא מיוחד: גם משיגים עומקים וגם הדברים שמשיגים, עוברים עמוק לתוך הנפש ועוברים אל עבר הילדים והנכדים הלאה! באופן לא הגיוני, אפילו אם הילדים לא לומדים, יש משהוא שעובר אליהם עמוק בנפש.

אל הגישה השנייה הזאת כיוון עזרא בתקנתו.

בגישה הראשונה, לומדים את מה שלומדים וזה נגמר כאן. בגישה השנייה, דברים סמויים ועמוקים עוברים עמוק באדם ועוברים דורות!!

 

שואלים את עצמנו, איך הכהונה ,עוברת, מדור לדור? למה בן כהן זוכה להיות כהן ? למה לא למנות כהן רק מי שזוכה בימיו לכהונה? (דרך אגב אפשר לשאול שאלה זו לגבי כל יהודי שנהיה יהודי מלידה ולא מתוך בחירה רצונית בדת ישראל)

הסוד כנראה טמון כאן: יראת אהרון הכהן,  היראה, הבושה, המרחק שהוא יצר בינו לבין עבודת הקודש אפשרה לעבור דורות. אכן, מחוץ לכללי ההיגיון, העיקר לא נמצא במה שנראה, במה שנלמד, אלא בגישה המיוחדת כלפי הלימוד עצמו. כלפי העבודה עצמה.

 

איך בכל זאת ניתן לגרום לדורות הבאים להחזיק בעמדה זו, של יראה, של בושה, של ענווה? על ידי כל ההלכות המגבילות של פרשתנו!! איסור הקרבה אל המתים, איסור עבודת המוגבלים, הלכות טומאה קפדניים…אלה אמורים להחדיר אימה וחרדה לעובד ה'.

עכשיו ניגש אל הפסוק מתהילים:

כשיראת ה' טהורה, אמיתית, היא עומדת לעד, יש לה סגולה לעבור לדורות הבאים, מתחת לפני השטח!!

 

על שלא ברכו בתורה תחילה

נזכור שאחת הסיבות של חורבן הבית, סוכמה על ידי החכמים כך: הם הוגלו ונחרב הבית על שלא ברכו בתורה תחילה. הם היו כנראה דתיים אבל הגישה שלהם אל התורה היתה מלתי אמצעית. הם התיחסו אליה בקרבה יתרה. בלי מרחק. בלי יראה זיעה ורתת. הם התחילו ללמוד ולקרוא בתורה בלי ברכה לפני!זה משנה הכל!! על זה מחריב ה' את הבית! זה סוד קיום עם ישראל: הגישה המיוחדת של קדושה, מרחק, כבוד עצום, אהבה ללא תנאי, היא זו שיכולה לקיים את היהדות.

 

מוצאים עניין זה גם בתורה עצמה כשמשה מסכם שכל מעמד הר סיני , מטרתו היתה "למען תהיה יראתו על פניכם"

 

אמר ואמרת

הרש"י הראשון מציין עניין זה במילים אחרות:

כתוב "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו" למה פעמיים הפועל לאמור? עונה רש"י :"להזהיר הגדולים על הקטנים". לכאורה, מדובר על מצווה של הכהנים המבוגרים ללמד את הלכות טהרה וטומא לילדים שלהם. אבל זה נראה לי מתאים לפרשנות לעיל: מצוות אלה אמורות להמשיך את הרגשת היראה שהיתה לאהרון בעובדתו בקודש אל עבר הדורות הבאים.

 

זה מזכיר לי דבר שלימד אותי חבר פיזיותרפיסט: ככל שלוחצים חזק על העור, כך "נוגעים" בשכבות חיצוניות יותר. וככל שלוחצים פחות במסג', כך הפעולה יותר עמוקה, מטפלת במשטחים עמוקים יותר בגוף!!

גם כאן, כשניגשים אל התורה בבושה, במרחק של כבוד רב באהבה וביראה, גך נוגעים לעומקים עצומים יותר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.