מטות מוש

בע"ה כא התשעו

מישל בן שושן

 

מטות מוש

 

היחיד המומחה הוא הפסיכולוג!

 

ברצוני להוכיח כאן שיש הקבלה עמוקה ומעניינת בין דיני הנדרים והבעיות הנפשיות של כול אחד.

בניגוד לכל הפירושים הרגילים, המאור ושמש מתעניין על האפשרות שאדם "מומחה" יכול להתיר נדר של אדם אחר. כולם שמים לב שהתורה מגדישה החשיבות של הדיבור. אדם לא יכול להתיר נדרו. "ככל אשר יוצא מפיו יעשה". אבל מאיפה הכוח של אדם אחר לעשות את מה שהאדם עצמו לא יכול לעשות כדי להתיר הנדר?

המאור ושמש טוען שהאדם המומחה נמצא "מעל לדיבורו" של הנודר. מי הוא ה"מומחה" הזה? לא תלמיד חכם, לא כהן, לא בהכרח שומר מצוות וירא אלוהים. מדובר על אדם שנמצא "מעל לדיבורו" של הנודר.

מה פירוש להיות מעל לדיבור של משהוא אחר? האם מדובר על נביא או אדם על? המאור ושמש מדבר הרבה על המומחה הזה כאל "צדיק", במובן של האדמורים החסידים שהוא היה בניהם. הוא מזהיר שלא כל צדיק מומחה להתיר נדרים אלא מי שיכול להימצא "מעל לדיבורו" של הנודר.

נראה שהביטוי "מעל לדיבורו", פירושו אדם שיכול לשמוע את הדיבור של השני בפרספקטיבה . הוא שומע בלי להיות שבוי בדיבור של השני. לשמוע ולהבין מאיפה זה יכול לבוא ולאן זה הולך. מי שיכול לעזור לנודר להסתכל על עצמו ולהבין שבעצם הוא "שבוי" בסיפור שהוא סיפר לעצמו.הלה כל התכונות האלה, הן התכונות של הפסיכולוג! לא מדובר על אדם על, אלא על אדם שהתמחה בשמיעה ובפיענוח של הדיבור של השני.

יש לו את הכלים כדי להיות "מעל לדיבור", מחוץ לדיבור, לראות הדברים מעל ולעזור לנודר להבין שבעצם הוא שבוי בדיבורו.

 

כי הרי אם מתבוננים על רוב הבעיות הנפשיות הרגילות (לא הפסיכיאטריות),מדובר על בני אדם שעקב אירוע או מצב אילץ אותם "לנדור נדר" תת מודע, שיאלץ אותם להתנהג בצורה מסויימת כל שאר חייהם.

אדם יכול להרגיש אשמה על זה שלא הציל ילד שהיה מולו בבריכה וטבע. האשמה הזו עלולה ליצור אצלו רגשי אשמה והתנהגות מסויימת כדי לכפר על רגשי האשמה האלה. בלי לשים לב לפעמים, אנו בונים לעצמנו התנהגויות ותפוסי מחשבה שמונחים על ידי אירועים שחווינו. בילדות או יותר מאוחר.

האדם הזה, מקביל, לעניות דעתי, למי שנודר. הוא הכניס את עצמו למגבלה או להתחייבות, להתנהגות שהוא שבוי כל חייו בה. "לא יחל דברו". ככל אשר יוצא מפיו יעשה. הנודר שבוי. אמנם, בתורה מדובר בפשט על נדרים מודעים שהאדם מבטא בשפתיו, אבל אני משווה זאת להתנהגות תת מודעת שעושה אותו הדבר בדיוק:

ממצב חוויתי כל שהוא, אדם מסיק מחויבות על עצמו שתימשך כל שאר חייו מרגע זה.

האדם הזה ממש "שבוי" בדיבורו.

 

מה תפקדי המומחה שיכול להתיר את נדרו? הוא אמור "למצוא פתח" כדי להתיר הקשרים שהנודר קשר את עצמו בהם. ה"פתח" הזה שעליו מדברים החכמים, הלא הוא המפתח המאפשר לנודר לצאת מהכלה שבו הוא נמצא בלי לדעת. המומחה עוזר לנודר/לבעל ההפרעה הנפשית, לצאת מזה, להסתכל אחרת על הדבר שבו הוא הכניס עצמו ולחיות באופן יותר משוחררת, מחוץ לקשרים שהוא נקשר בם.

הפחדים, האובססיות, החרדות, הנוירוזות ( névroses), יכולות לפעמים להיות פתורות על ידי פענוח נדר תת מודע על ידי מומחה חיצוני.

 

שלושה הדיוטות

במידה ואין מומחה, שלושה אנשים לא מומחים יכולים לעזור: יש להם פרספקטיבות שונות אחד מהשני. הנודר רואה את עצמו דרך הראייה והשמיעה של שלושה אנשים חיצונים לו. אם זה היה רק אדם אחד, הוא יכול לשכנע אותו להיכנס בסיפור שלו בלי שיצאו מזה שניהם. גם שני אנשים חיצוניים לא מפסיקים כי יכולים להיווצר קשרים הדדיים. אבל שלושה אנשים חיצונים, יוצרים מצב חיצוני ממש עבור הנודר. וזה יכול לעזור לו לצאת מהשבי שהוא נמצא בו.

 

ראשי המטות

לכל שבט יש את הפסיכולוגיה הקבוצתית שלה. כל ראש שבט, אמור להכיר יותר טוב את אנשי השבט שלו. משה מורה על המומחים האלה את תורת התרת הנדרים. הוא מדריך אותם כדי שיהיו מומחים.

 

אם כן האם משה הוא הפסיכולוג של האלוהים?

מאיפה משה מכיר את תורת הנדרים?

הכתוב אומר :"וידבר משה אל ראשי המטות.." לא כתוב "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל ראשי המטות". המוש טוען שמשה הבין מעצמו את תורת הנדרים. ה' לא אמר לו זאת במפורש!! ומתי הוא למד? במעשה העגל!

כשה' אמר למשה "הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם", ה' בעצם נדר נדר לכלות את עם ישראל. אבל הוא נתן "פתח" למשה שיתיר לו את נדרו :"הניחה לי" פירושו, אם אתה תבין מעצמך , אז תתיר את נדרי בבקשה!!

ומשה, אכן, התיר את נדרו של האלוהים!!! והנדר הותר וה' לא קיים את נדרו לכלות את ישראל.

זה בעצם כוח כל תפילה: להתיר , לשנות את ההחלטות של האלוהים!!

האם האלוהים מרוצה מהשינויים האלה? ייתכן שלא רק שהוא מסכים, אלא שהמטרה שלו בבריאת אדם בצלם אלוהים, היתה להכניס את האדם באחריות ובשוטפות של בריאת העולם. במה שונה האדם משאר הבריות? בלקיחת האחריות על מצב הבריאה!!

נוח התנהג כצדיק פאסיבי. זה לא היה עדיין מה שה' ציפה מאדם. הוא רק "התהלך מאחורי צו ה'"

אבהרם התחיל הגישם החלום של הבורא: הוא התווכח עם האלוהים. הוא מנסה לשנות את דעתו. הוא מקבל עליו האחריות של הרוע בעולם. אבהרם מתנהל "לפני ה'". אברהם הוא מטרת בריאת האדם! (אלה תולדות השמים…בהבראם- אל תקרא "בהבראם" אלא "באברהם")

אם כן, כשמשה הבין שה' רוצה שהוא ייתערב בהחלטות של האלוהים, הוא השיג מטרתו עם משה.

משה , שטען שאיננו "איש דברים", הופך להיות, מי שיודע מה הוא הדבר שה' מצווה, אפילו בלי שה' ציווה!!

 

"זה הדבר אשר ציווה ה'"

לאור מה שאמרנו עד כה, מה פירוש המשך הפסוק" זה הדבר אשר ציווה ה' לאמור" הרי אמרנו שה' לא ציווה לו זאת, הוא הבין מעצמו!!!

נזכיר שאנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה". האם משהוא שמע ה' מצווה על הדלקת החנוכייה? איך אנו "מעיזים" לשקר??

אני בעצם לא משקרים. משה לא משקר. להיפך! משה שאמור להיות הנביא הגדול ביותר, הוא זה שמביא לנו את דבר ה', מדבר מעצמו ואומר שזה הדבר אשר ציווה ה'!!

עוד מעט משה יכתוב ספר דברים. "אלה הדברים אשר דבר משה.." ושם ייתן לנו משה המון מצוות ופרטים על מצוות שכבר ניתנו מפי ה'. אבל עכשיו, משה ייתן לנו אותם מדעת עצמו!!!

זו המטרה של כל התהליך שהתחיל ביציאת מצרים: להפוך עבד למי ששוטף לדבר ה':

על האדם לקבל ארחיות על עצמו ולנסות להבין מה מכוונה של הבורא!! להתערב בהחלטות הבורא. זו המטרה של הבורא. זה "הדבר" אשר הבורא מצווה על האדם.

נכון שה' נתן לאדם הנחיות רבות כדי שהאדם לא ילך לגמרי לאיבוד וישתגע לגמרי כשהוא מחשיב עצמו כפרשן האלוהים. יש הלכות, יש מצוות, יש מסורת, יש ויש המון חוקים וכזרות. אבל, המטרה העליונה, אחרי שהאדם מקבל על עצמו את כל החוקים האלה, היא שהאדם יהיה אחראי ומחפש כל הזמן מה הוא רצון הבורא.

אילו האלוהים היה רוצה ליצור רובוטים, זה היה קל. הוא כבר עשה זאת על ידי כל יצורי הבריאה. מה הוא דורש מהאדם? שיהיה לו דיבור! שתהיה לו "אמירה" (כמו שאומרים היום). שהוא ייקח אחריות על מעשיו ולא יטיל האחריות על האלוהים או על "הגדולים".

ההבדל המהותי בין דתי יהודי לדתי אסלאמי הוא בדבר הזה.

התחרות היא לא "מי יכול להיות עיוור לגמרי ולמסור נפשו לגמרי על מה שהאלוהים הגדול ציווה (כביכול) אלא לחשוב כל הזמן האם זה מה שה' ציוה ולפעול באחריות בכל רגע לפי כל השיקולים המנוגדים שההלכה והתורה והמציאות מציעים בפני האדם.

 

חשוב מאוד שמשה הבין זאת מדעתו!! ולא קיבל הנחיה מפורשת מהאלוהים!!

אכן, למה ה' לא ציווה את משה בדיני התרת נדרים? כי אם זה לא בא מהאחריות של האדם עצמו, זה מאבד מערכו!! כל זמן שהאדם לא הגיע לבגרות הזו, קשה להכתיב לו בגרות! אפשר לאפשר לו בגרות, לתת לו רמזים אבל אם אומרים לו זאת בפרוש, אז מאבדים את הערך של היוזמה האנושית ואחריותו בדבר!!

אדם לא יכול להנחות את הפסיכולוג שלו ולהגיד לו הנה הדיאגנוזה! הפסיכולוג חייב להיות בלתי תלוי, ממש מחוץ להשפעת הנודר כדי שיוכל לעזור לו!!

החכמים שמים לב שלא כתוב במפורש בתורה דיני "התרת נדירם". היא מפרטת דיני "הפרת נדירים" (על ידי הבעל או האב) אבל היא לא אומרת מילה על האפשרות שיחיד מומחה יתיר נדר חברו. כל הדינים אנו לומדים מרמזים (למשל הפסוק הראשון שפרשנו אותו לעיל, לגבי ראשי המטות) "דיני התרת נדרים פורחים באוויר".

זה העניין של התרת הנדרים תלוי …..בבני האדם ולא בתורה עצמה!!

כמו שה' רק רמז למשה שהוא זקוק להתרת נדרים במעשה העגל, כך התורה רק מרמזת לנו את דיני התרת נדרים. מתוך אותם הסיבות: רמזים בלבד כי אם נקבל צו , זה יבטל לגמרי האחריות שלנו!!

 

זה מסביר אולי שפרשת נדרים נמצאת דווקא כאן, בסוף ספר במדבר:

עוד מעט נתחיל עם התורה שבעל פה של ספר דברים. ספר הבגרות של משה. ספר המנחה כל אדם להתבגר ולהחיות את התורה שבעל פה.

המצווה האחרונה לפני שלב זה מכינה אותנו לבגרות הזו.

ה' מצווה שנדבר. דיבור אחראי. זה הדבר אשר ציווה ה'. לפני הכניסה לארץ, יש להיות בוגרים. משה עובר השלב הזה וזה מאפשר לו לכתוב ספר דברים.

(שתי הסיבות הקלאסיות שמסבירות הימצאות דיני נדרים כאן הם:

  1. שבפרשה הקודמת כתוב , בקרבנות: "לבד מנדרכם ונדבותיכם.."- בא הכתוב להסביר מה הם הנדרים.
  2. הפרשה הבאה מדברת על בני גד ובני ראובן שחייבים ללכת למלחמה עם אחיהם כדי לזכות בארץ. הם צריכים לנדור שהם אכן יקיימו הבטחתם. כל מוצא שפתם בהתחייבות חשובה כנדר.)

 

למה משה כעס על העם כשהחיו נשי מדיין?

העם עשה תשובה על הזנות אחרי בנות מדיין. אבל התשובה היא רק על המעשים שלהם. לא על ההרהורים.

לפי משה, יש ספק רב אם לא חמלו על הנשים בגלל שהם חשקו בהן, בהמשך למה שקרה בעבר. לכן, הוא לא קיבל את טענותיהם וציווה להרוג כל הנשים הראויות לשכב איתן.

 

נחלת הארץ

"אין תורה כתורת ארץ ישראל" אומר המו"ש. ואי אפשר לעבוד את ה' רק בארץ ישראל. "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". ארץ סיחון ועוג הם חוץ לארץ .ובני גד ובני ראובן רצו להתיישב שם רק בגלל המקנה ולא בשביל ה"אחוזת נחלה". משה לא הבין האם זה לשם שמים ופחד ששם לא יהיו בארץ כנען. רק ה' יכל לדעת זאת ולכן הוא אומר להם "והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה "לפני ה'""! ה' ישפוט!

 

לכל שבט יש תפילה

כל שבט יש לו נוסח תפילה משלו. (לפי צירוף האותיות של שם ה' בשמו)! עד כדי כך היה שוני בניהם. ועד כדי כך יש חשיבות ברוחב האפשרויות בעם ישראל.

 

כוח לסטרא אחרא

לפי ההלכה,יש לקרוא "שני מקרא ואחד תרגום". פסוק בעברית פעמיים והתרגום שלו בארמית פעם אחת.

אבל מה לעשות בפסוקים שכוללים רק שמות של מקומות (שהתרגום שלהם זהה לפסוק בעברית)? כמו "עטרות ודיבון..". ההלכה מבקשת גם בפסוקים האלה, בעצם לקרוא אותם שלוש פעמים! למה.

כי התרגום הוא מבחינת "אחוריים" של התורה.

"ולכן, צריך אדם לקרוא פעם שלישית התרגום כדי לתת חיות לסטרא האחרא (!!!), שיהיה יונק מעט מסטרא דקדושא כדי שלא יקטרג" (ציטוט מהמאור ושמש)

זה מזכיר השעיר לעזאזל!

העולם זקוק גם לרוע ולמזיקים וליצר הרע. ויש לתת להם קצת כוח!

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.