דברים מוש

בע"ה ג אב התשע"ו

מישל בן שושן

 

דברים מוש

 

תוכחות

משה מתחיל ל"באר" את התורה.

לכן, הוא מתחיל בתוכחות כדי שיחזרו בתשובה לפני לימוד התורה.

כי לימוד תורה איננו לימוד כשאר הלימודים. כדי שיהיה עמוק ומשמעותי(כמו התורה שבעל פה שהוא נושא ספר דברים), חייב לבוא אליו תוך מוכנות לחזור בתשובה. כלומר, מתוך מוכנות כנה לשמוע דברים ולהבין דברים חדשים לגמרי, דברים שיכולים , לכאורה לסתור דברים שכבר הורגלנו אליהם!

החזרה בתשובה מחייבת האדם להיות מוכן לשנות פרדיגמות. בלי זה, אין מקום ללימוד התורה באמת.

 

רמזים בתוכחות

לפי פירוש רש"י, משה מוכיח את ישראל על ידי רמזים. למשל "די זהב" איננו מקום אלה רמז למעשה עגל הזהב.למה לרמוז ולא להגיד את הדברים ישירות?

כי הרמז מאפשר לאדם להבין מעצמו. תוכחה ישירה יכולה ליצור תגובת נגד שלילית. האדם, בדרך כלל מתגונן לפני מתקפה. כדי שהתוכחה תהיה הכי פחות תוקפנית, היא חייבת לבוא דרך רמזים קלים. כדי לאפשר לאדם לבצע מהלך רצוני ואישי . כי מול תוכחה ישירה יש שתי תגובות אפשריות

  1. הגנה והתקפה נגד המוכיח
  2. קבלה מתוך הכנעה גמורה . גם זו איננה דרך טובה כי החזרה בתשובה היא מהלך רצוני ואישי. כדי שהתשובה תהיה משמעותית, היא חייבת להיות רצונית ולא מוכתבת.

 

הצדיק

"כל צדיק אמיתי בדורו הוא משה"

כך הדברים ברורים! המאור ושמש, מרגיש מחויבות, בתור "צדיק", "משה הדור" גם להוכיח את בני דורו וגם ל"באר את התורה" לבני דורו.

 

הארון נושא את נושאיו

כשאדם בא אל הצדיק, בהכנעה, בחיפוש אחר פטרון לבעיותיו. הצדיק מרגיש את ההכנעה הזו וזה מוליד אצל הצדיק הכנעה דומה מול הבעיה.

כשאדם מרגיש חסר אונים ופושט מעליו כל גאווה וחיצוניות, הוא מתייצב מול האנושיות שבו. זה עלול לגרום לאדם ממולו, להרגיש גם הוא חוסר אונים ואנושיות כמוהו.

ההכנעה הזו שנולדה אצל הצדיק (עקב המפגש האנושי מול החסיד), מרוממת את הצדיק ויכולה לתת לו הזדמנות נדירה לנגוע בנקודות אמיתיות. הוא "מתנשא גבוה מעל גבוה". ויוצא מזה תועלת לשניהם. גם לצדיק וגם לחסיד!

מי שהיה אמור לעזור לשני נמצא בעצמו מתעלה על ידי המהלך!!

מי שבא לשאת את הארון, ימצא את עצמו מתנשא על ידי הארון!

"והאופנים יינשאו לעומת השרפים"

כל זה תלוי בהכנעה של החסיד מול הצדיק. ההכנעה היא הדרך לנגוע באנושיות האמיתית. להסיר המסכות והגאוות למיניהן.

 

לא אוכל לבדי שאת אתכם

עכשיו נוכל להבין הפסוק הזה : משה מכריז שבלי עבודת בני ישראל הוא לא יכול לעזור להם!

אם הם לא יבואו בהכנעה, אם הם לא יגעו בבעיה האמיתית שלהם, אם הם ישחקו משחקים, יבקשו עזרה סתם, כתוספת או כהתרסה, משה לא יוכל לעזור להם!

המטפל זקוק להתערבות המטופל!!

 

 

 

 

צדיק חדש

יש רגע שבו הצדיק של אותו הדור צריך להבין שהגיע זמנו של צדיק צעיר, חדש, יותר מתאים לדור הבא, לקחת את מושכות הדברים. אסור ששני מלכים ימלכו ביחד. יש לדעת לתת מקום לצדיק אחר ולא להפריע לו. להסתלק ולתת לו הכבוד.

את התכונה הזו, מצאנו אצל הירח מול השמש בבריאת העולם. אבל, זה דרש התערבות הירח עצמה והחלטת האלוהים. זה לא היה טבעי.

בניגוד לזה, הכוכבים, הם, לא מזיקים אחד לשני. כולם יכולים לזרוח בלי שהכוכב השני יינזק. זו גדולה מיוחדת שניתן לצדיקים גדולים לפעול על פיה. כשכל אחד מכיר את התחום שלו ופועל בו בלי להעפיל על עבודת השני.

והנכם היום ככוכבי השמים לרוב

הברכה הזו של משה מצביעה על הסגולה של עם ישראל: הם כמו הכוכבים. כלומר, לכל אחד תחום התמחות משלו ולא מזיקים אחד לשני. זו שאיפת האחדות בעם ישראל. ריבוי הדעות שאיננו גורם לפירוד אלה להעצמת הכלל.

 

תורת משה

כתוב בילקוט:"שני ידיו של משה היו שני לוחות ועשרת אצבעותיו היו עשרת הדברות" והמאור ושמש מוסיף:" וכל אדם יכול להשיג ולבוא למדרגת משה " וכן מצינו באליעזר הגדול שקודם פטירתו הגביה ידיו למעלה ואמר ף, שני ידי הן שני תורות"….!!

ואם נטען שרק משה היה במדרגה זו, המו"ש מוסיף שמשה הכריז שעם ישראל, היה במדרגה  גבוה מאוד עד שהישיגו את הצירופים של כל שמות ה' וזה נרמז במילה "לרב".

כי הריבוי שיש בעם ישראל (ריבוי הדעות והפנים השונות) מעצים ולא מקטין את השגת הבורא.

 

סימן הצדיק

איך אדם יכול לדעת שהוא צדיק באמת? "כשהוא רואה שתפילותיו נענים! אז ידע שהוא חשוב למעלה."

 

עשרה עמים או שבעה?

ה' נתן לאברהם ארץ של עשרה עמים ולמשה ודורו רק שבעה. למה??

כי שבעת העמים מקבילים, בקדושה, לשבעת הספירות התחתונות. ואלה בר השגה.

אבל השלושה העליונים, הם , בינתיים לאו בר השגה.

השלושה שהם בלי השגה בינתיים (כתר חכמה ובינה) מקבילים לקניזי הקדמוני והקיני. שהם אדום עמון ומואב. שלושת העמים האלה , אסור להילחם בם בינתיים. רק באחרית הימים להשיג אותם.

רק בביאת הגואל, תתמלא הארץ דעה את ה' ונוכל אז לברר את כל העולמות ויודו הכל כי ה' אחד ושמו אחד.

בינתיים השלוש אלה הם "בתוקפם" ואי אפשר לבטל אותם

לכן צוויה עליהם "פנו לכם צפונה" כלומר השאירו את שלושת העמים האלה בהעלם, צפונות.

  1. שעיר= כתר.החורים ישבו לפנים.זו הראשית של החכמה. היוד מלכין .
  2. מואב=חכמה. האמים (פחד)ישבו בה לפנים. לפני בריאת העולם קדמה החכמה, הכוונה, לברוא העולם.אל תתגר בם.
  3. עמון= בינה. זמזמים.(עשה כאשר זמם- מזימה, מחשבה).

 

בין המצרים

"ותראה כי טוב הוא ותצפנו שלושה ירחים"

כל דבר טוב צריך צפנה שלא יינזק.

הזוהר אומר ששלושת החודשים האלה של ההצפנה הם תמוז אב וטבת.

שבהם היו אסונות אבל אלה רק כדי להסתיר את הדברים הנשגבים שיש בתוכם. שמה יינזקו על ידי החיצוניים.

לכן, יש להתנהג בחודשים אלו בהצנעה.

למשל, בכוונות התפילה, האר,י ז"ל מציע לכוון בשם ה' כך:

בברכה הראשונה בשם טדה"ד  שהם האותיות של ה' אחת לפני.

ובברכה השנייה, לכוון בשם כוז"ו שהם אותיות ה' אות אחרי

ובברכה השלישית,בשם מצפ"ץ שהם אותיות השם בא"ת ב"ש.

אבל לא לכוון על השם עצמו כי כדאי להשאיר הסתר בתקופה הזו!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.