על דודאים לוז ומה שביניהם

בע"ה י כסלו התשעז

מישל בן שושן

 

ויצא פי

על דודאים ,לוז ,ומה שביניהם

 

א. הדודאים מתוך רעיון של הרב יונתן גרוסמן( ישיבת הר עציון)

 

הסיפור מוזר מאוד. באמצע לידת בני יעקב, התורה עושה אתנחתא ומספרת על מכירת דודאים תחת הזכות לשכב עם יעקב לילה אחת. מיד אחר כך, התורה ממשיכה לספר את לידת הבנים. מה משמעות הסיפור הזה באמצע בניית משפחת יעקב?. אני מציע לקרוא את הסיפור הזה בקונטקס שלו: מה קרה לפני ומה קרה אחרי:

אחרי נישואי יעקב עם שתי האחיות לאה ורחל, מתחילות הלידות.

פרק כט (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה

לאה שנואה ורחל אהובה. זו סיבה מספיקה כדי שה' יבחר שלאה תלד ורחל לא! כאילו הוא בעד הנדכאים! זכות ההולדה נקנית על ידי הצער שמרגישה האישה!!

אם כן,לאה מולידה ראשונה ארבעה ילדים. היא זו שנותנת להם שמותיהם ומשמעות השמות:

  • ראובן: כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי
  • שמעון: כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה
  • לוי: עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים
  • יהודה: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק

מעניין: כל הילדים נקראים על שם השנאה שמרגישה לאה ועל התקווה שהילד ישנה את התנהגות יעקב כלפיה! ואז כתוב: "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת"!!

למה לאה מפסיקה? למה ה' מפסיק את הפריון של לאה? האם הוא חושב שזה מספיק לה! עכשיו , בטח נגרם צער יתר לרחל ויש לחשוב לתת גם לה ילדים?

אכן התורה מסיבה את צומת ליבה אל רחל. היא במצוקה. אבל תגובתה מפתיעה:

פרק ל-(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.

רחל משליכה את האשמה של עקרותה על יעקב שאיננו מתפלל מספיק עבורה (כמו שיצחק התפלל עבור רבקה). יעקב אחראי!. יעקב, מצידו כועס עליה ומפנה אותה לאלוהים!:

(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן

אם היא עקרה זה, בגלל התנהגותה! אולי בגלל הקנאה שלה אולי בגלל שהיא חוצפנית,אולי בגלל שהיא מאמינה יותר על הסגולות של צדיקים יותר מאשר עזרה ישירה מהשמים? באל מכל מקום, ההחלטה למנוע ממנה ילדים באה אך ורק מהאלוהים! אז רחל מוצאת פטנט אחר, מוכר ממעשי שרה: היא תוליד ילדים דרך בלהה שפחתה! ואכן בלהה מולידה שני ילדים:

  • דן: וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן
  • נפתלי: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי

שוב שני השמות ניתנים בהקשר לתחרות בין לאה ורחל! רחל הצליחה! נגד יעקב, נגד אחותה ונגד האלוהים!

ואז, באופן מפתיע, לאה נותנת גם היא שפחתה זילפה ליעקב! למרות שהיא כבר ילדה ילדים ! אולי כדי להתחרות עם רחל גם במגרש הזה של השפחות . אולי, בהתחשב למה שהיא תגיד אחר כך בעניין יששכר: היא מראה שהיא מוכנה להתנהג כאילו אין לה ילדים! להשפיל את עצמה ולהתנהג כאילו היא עקרה בתיתה את זלפה שפחתה! זלפה מולידה שני ילדים עבור לאה:

  • גד: וַתֹּאמֶר לֵאָה <בגד> בָּא גָד! (מי בגד במי?)
  • אשר:וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת

ואז, אחרי לידת שמונה ילדים: ארבעה מלאה וארבעה משתי השפחות, מגיע סיפור הדודאים:

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

הדודאים הם מן עשב  שהפרשנים חלוקים על זהויו. רש"י סובר שזה "יסמין" רשב"םסובר שהם "תאנים", אונקלוס מתרגם "יברוחין" ואבן עזרה מסביר שיש להם ראש היוצא מהאדמה עם עלים גדולים אבל השורש מפותל ודומה לצורת אדם.היום מסכימים לתרגם בלטינית:" Mandragora".כולם מעניקים לדודאים סגולות מרפה של פריון או הגברת התשוקה.

אם כן, ראובן מנסה לעזור לאמה שלו שמרגישה עדיין שנואה, כדי לקרב את לב יעקב אליה. רחל, מצידה, רואה מזדמנות להשתמש בצמח ה"מאגי" הזה כדי לטפל בעקרותה. רחל מוכנה למכור ללאה את הזכות להיות עם יעקב בלילה ההיא תמורת הדודאים. כמה הערות בשלב זה

  1. ההתערבות של ראובן:

מעניין לשים לב למילים הפותחות את המהלך: "וילך ראובן". אלה בדיוק המילים שפותחות עוד מהלך שלו "וילך ראובן וישכב עם בלהה פלגש אביו" גם שם, ראבון הבכור מרגיש אחראי על מה שקורה בחדר המיטות של הוריו. הוא מתערב בדברים שהוא לא אמור לטפל בהם! אולי היא מרגיש אחראי על שלמות המשפחה ושנאת יעקב כלפי אימו מאיימת על אחדות המשפחה כולה?. על המהלכים האלה (הראשון והשני) יעקב אביו יגנה אותו בברכתו האחרונה ויסיר ממנו את זכות הבכורה:

  • פרק מט (ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:(ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה: פ

ראובן מלאה "רצון טוב" אבל הוא מתנה גבצורה לא נאותה. גם בסיפור של הבאת בנימין למצרים, הוא מציע ששני בניו יהרגו במידה והוא לא יחזיר את בנימין! גם בסיפור יוסף, הוא מלא כוונות טובות אבל הוא מפשל!

  1. 2. העסקה:

נשווה בין " וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה" לבין בפעם היחידה שהסגנון הזה מופיע שוב בתורה:"ויבוא עשיו מן השדה"

בשני המקרים אכן היתה עסקת חליפין בין שני אחים. שם, תמורת נזיד עדשים נמכרה.. הבכורה! וכאן, בתמורת לדודאים נמכרת..הזכות לשכב עם יעקב! אבל שם, יעקב היה ה יוזם וכאן הוא לגמרי פסיבי. הוא האובייקט של החליפין! מידה כנגד מידה? או מדובר על עניין עמוק דומה שמתרחש בין הסיפורים?

3.יעקב

כבר שמנו לב שבכל הסיפור, יעקב מאוד מפסיבי. נשותיו הן שמחליטות על הכל. לבן החליט לתת לו לאה, הנשים נותנות השמות לילדיהם, והן קובעות מי ישן עם מי בלילה! מילים מוזרות מדליקות לנו נורה אדומה:

" וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא" בדיוק הביטוי המוזר שמצאנו …בלוט!: בנותיו משכירות אותו ושוכבות איתו ללא ידיעתו, ושיא הפסיביות שלו מתבטאת ב "לא ידע בשכבה ובקומה". גם שם כתוב:" וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא "

 

  1. רחל

רחל מוכנה לוותר על הזכות להיות עם יעקב תמורת הדודאים. מהלך זה איננו מוצא חן בעיני הפרשנים. היא, כאילו "מבזה" את המשכב עם יעקב. בדיוק כמו שעשיו ביזה את הבכורה (ויבז עשיו את הבכורה) יתרה מזו, רש"י קושר בין הוויתור הזה, הביזיון הזה, והעונש שהיא לא תיקבר עם יעקב!!:

רש"י  לכן ישכב עמך הלילה – שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו

  1. התוצאות:

מיד אחרי הסיפור הזה, התורה מתארת את התוצאות של המהלך:

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי

למה ה' "נותן ללאה ילדים ולא לרחל? כי ההתנהגות של שתיהם בסיפור הדודאים הראה שרחל איננה עוד ראויה. היא האמינה יותר בדודאים וויתרה על יעקב. היא קשורה אולי לתרפים, לקמעות ולסגולות מרפה מפוקפקות, יותר מאשר לאמונה באלוהים ולענווה מול החלטותיו. לאה, מצדה, התנהגה בענווה, וותרה על הדודאים רק כדי לזקות ביעקב. היא זוכה ורחל לא!!דווקא את לאה ה' שמע! והוא מעניק לה עוד שלושה ילדים:

  • אשר:נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי
  • זבולון : זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים

עכשיו לאה מאושרת מאוד! אם כן, ה' צריך לעזור ….למי שפחות מאושרת: רחל!!

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר.

 

מסכנות

למה השמות של בני יעקב קשורים לסכסוכים בין האמהות לשנאה, לקנאה, לתחרות??!! למה באווירה המסוכסכת הזו נולדים השבטים, נולדים ראשי בני ישראל, עם ישראל?

נראה לי שכאן מתגלה הסוד של קיום עם ישראל ומהותו:

רצון הבורא היה לברוא בני אדם שונים ומגווונים. שכל אחד יפתח לו הסתכלות עצמאית וייחודית של המציאות. אבל הבורא גם רצה שדרך השוני הגדול הזה בין בני האדם, תתגלה אחדותו! המטרה הזו לא הוסגה. לכן, הוא בחר לברוא "עולם קטן" שבו, יהיו מיוצגים כל האפשרויות להיות בן אדם, עם המחלוקות הערות בניהם, ויחד עם זו, שהאנשים האלה יהיו מאוחדים בניהם בתור עם אחד. כך שהעם הקטן הזה יהיה עד, במשך כל ההיסטוריה, לרעיון המיוחד הזה: יש אחדות ולא אחידות בין כל ההסתכלויות השונות של בני האדם על הארץ. יש אחדות ולא אחידות בין כל התופעות השונות שאנו מגלים בבריאה. יש בורא אחד ומשגיח אחד לכל העולמות השונים והמנוגדים שאנו מתמודדים איתם במציאות. או, במילים אחרות, שה' (האחד) הוא האלוהים(כוחות הטבע שנראים שונים ופרודים)

 

כדי ליצור עם זה, ה' בחר להוליד 12 ילדים. שונים, מסוכסכים, שכל אחד הוא עולם ומלואו. שהילדים ייוולדו מארבע אימהות. מאוד שונות בתפיסת עולמן, במעמדן (גבירות ושפחות). מזוגיות שלהם. אבל 12 הילדים ייוולדו מאב אחד כדי שיהיה בהם המימד החשוב הזה של האחדות למרות השונות.

כדי שהילדים האלה ייולדו, יש ליצור מתחים אדירים בין השקפות עולם שונות, מניעים שונים, שנאה, אהבה, קנאה, וכל מה שיכול לגרום למתח אמיתי בחיים. המתחים האלה חייבים להתרחש כבר בשלב הזוגיות של ההורים. בין יעקב "התם היושב האוהלים" ליעקב הגונב והמשקר והבורח והנושא נשים רבות בגלות

בין לאה השנואה , הצנועה ורחל האהובה והחוצפנית

בין ארץ ישראל לחוץ לארץ

בין הרצון להשתייך לאומות העולם לרצון לבנות עם מיוחד בארצו

אם כן, פרשת ויצא כולה עוסקת המהלך הקשה הזה: יצירת עם ישראל בתוך המתח של הגלות, במתח של ארבע נשים שונות.

המתחים האלה הם שיוצרים חיים! למרות הקושי שיש בחיים האלה המתוחים, עם ישראל חייב לגלות אחדות (ולא אחידות) כדי למלא את תפקידו בעולם. אכן, עם ישראל הוא הפרדוקס הגדול ביותר בעולם: לפתח שוני בין חלקיו וגם אחדות!

 

 

 

ב. לוז מתוך רעיון של הרב תמיר כהן (ישיבת מעלות)  

 

כשיעקב מגיע למקום "הנורא הזה" , חולם ומקבל הבטחות ומשימות, הוא קורא למקום ההוא בשם חדש:

וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

המקום הזה נקרא כבר בשם מיוחד "לוז". יעקב נותן לו שם חדש אבל , במשך הסיפור, התורה ממשיכה לקורא למקום הזה "לוז". גם יעקב קורא לו לוז. אפילו אם מזכירים שהוא נקרא גם כן "בית אל", לוז נשאר תמיד!

(ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי

בספר יהושוע: וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל

כשאנו מחפשים מקורות אחרים של השם הזה, מגלים הרבה מדרשים, בגמרא ובזוהר וגם בספר שופטים:

שופטים פרק א  (כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז:(כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ: (כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה!

ננסה לסכם את המקורות השונים :

  1. 1. הנצח:

בסיפור למעלה בספר שופטים מתברר שלוז היא עיר שקשה מאוד לכבוש. וגם כשכובשים אותה, היא חוזרת לחיות במקום אחר!

  1. תחיית המתים:

הלוז הוא אחד מעצמות עמוד השדרה, לא רחוק מהגולגולת, שלפי המקורות, הוא איננו נרכב אחרי המוות. וממנו ה' יוכל להחיות את המתים. בדומה לגרעין התא שבו יש את הDNA, העצם הזו מכילה את כל המידע הדרוש כדי ליצור בחזרה גוף אחרי תחיית המתים.

  1. דוד חי וקיים:

במשך החיים, העצם הזו "איננה ניזונה מהאוכל הרגיל". בניגוד לשאר עצמות הגוף, הלוז הוא לא רוצה להתנהג כמו כולם. הוא ניזון רק מסעודת מוצאי שבת! ולא משאר הסעודות הרגילות. יש מנהג נפוץ לשים משיריי היין של ההבדלה על העורף, מקום הלוז.למה סעודה זו מיוחדת?

  • כי היא סעודה בלי תיאבון כי כבר אכלנו מספיק בשבת אבל אוכלים רק לשם מצווה.
  • היא סעודת דוד המלך. ודוד, לפי המדרשים לא היה אמור לחיות. אדם הראשון נתן לו 70 משנותיו כדי שיחיה! דוד חי עם הרגשה שכל יום ניתן לו במתנה. הוא חי בהרגשה של "עני ואביון" למרות שהוא היה מלך וכל יכול. דוד חי אבל הוא היה צריך להיות מת. הסעודה שדוד עשה בכל מוצאי שבת היא סעודה להודות לה' על זה שהוא לא מת בשבת!! ובכל זאת אנו עדיין מכריזים: דוד מלך ישראל חי וקיים!

הלוז מרמה: הוא נראה מת כי הוא לא אוכל כמו כולם. אבל אחרי שכולם מתים, הוא מקור החיים הנצחיים! הלוז הוא רמאי! בחיים הוא נראה מת ובמוות הוא חי!

דרך אגב, נראה לי שהביטוי "עם קשה עורף" איננו שלילי. הוא מרמז על סוד הלוז (העצם של העורף)שקיים בעם ישראל

  1. רמאי:

קוראים לו "בתואל הרמאי". "בתואל" בגימטרייה 439. כלומר 440 פחות אחד. "מת" פחות אחד!! כאילו מת אבל לא! והוא רמאי! וכך הוא שורד! רבקה היא "בת בתואל הארמי". היא מכירה את הסוד הזה של החיים הנצחיים, מבית אביה. זה מה שנותן לה את הכוח והתבונה להציל את יעקב מאבדן התולדות. היא מוכנה לפעול דרך רמאות, אבל זה לטובת נצחיות התולדות!!

  1. הדם :

המילה "לוז" בעצמה היא בגימטרייה 39. כלומר 40 פחות אחד. "דם" פחות אחד. הדם הוא הנפש. הלוז הוא כמעט הנפש! הוא דם פחות א. ואם עושים דם ועוד א' מקבלים..אדם!

6.יעקב נאלץ לרמות את אביו ואת עשיו כדי לשרוד ולהקים את עם ישראל. גם עם ישראל נראה , בעיני הגויים, מרמה וגונב ורמאי. אבל עם ישראל שורד והגויים חולפים!

  1. התכלת

מקורות אחרים מכנים את המקום שבו יוצרים את צבע התכלת לצבוע את הציציות,"לוז"! התכלת מסמלת את הים, השמים, את כיסא הכבוד. הלוז, בארץ, הוא שליחות קטנה של הרקיע!

הלוז נמצא אמנם בעולם הזה, בתוך גוף האדם, בעולם שבו הכל מתכלה. ובכל זאת, הוא לא עונה לחוקים האלה. הוא בא מעולם הנצח. מהעולם הבא. מהשמים. הוא מכניס האין סוף בעולם הסופי.

  1. השקר והקשר

אומרים "תיתן אמת ליעקב" אבל בפשט הפסוקים יעקב משקר! הוא מתחפש, גונב ובורח. הוא מראה עולם של שקר ולא אמת! מה פירוש האמת עבור יעקב?

העולם הזה נקרא "עלמא דפרודא" או "עלמא דשקרא". השקר, נובע מחוסר יכולתו להיות מקושר לשאר הדברים.

כשחוקר מחפש לגלות את האמת, הוא שואל המון שאלות כדי לחבר בין כל הפרטים, אפילו הכי קטנים. ואז, יכול לגלות שפרט אחד איננו יכול להיות קשור לשאר וזה השקר!

אם כן, השקר, זה הפירוד בין הדברים. חוסר הקשר שאנו מגלים בין כל מה שבמציאות.

בני אדם, בדרך כלל, מבולבלים על יד ריבוי התופעות והמידות שהם מגלים במציאות. קשה לאדם לחבר בין העולמות השונים. הם רואים רוע, כאב, אי צדק, טבע, חלומות, אנשים שונים. וקשה מאוד לחבר בין כל הדברים ולמצוא הרמוניה לקשר בין הדברים האלה. אכן, הכל נראה מנוהל על ידי רשויות רבות,"אלוהים" רבים ומנוגדים. קשה מאוד לחבר הכל ולהגיד שהכל בא מאל אחד. לסיכום, העיולם נראה הרבה יותר שקרי מאשר מקושר.

יעקב מגלה לעולם: נכון העולם הזה נראה ממש שקרי, לא מחובר. אבל יש אחד! שהוא מקשר בין הכל! בנתיים הכל נראה חסר קשר, שקרי. אבל עם ישראל בא להעיד על קיום אחדות וקשר בין כל העולמות.

אמת , בעולם הזה, הוא עדות שיש קשר. אפילו אם הכל נראה מרמה ושקר. המילה "אמת"  מחברת בין האלף בהתחלה, התיו בסוף והמם באמצע.

לכן, כשיעקב מגיע למקום הלוז, שם מתגלית לו משימתו ותפקידו בעולם: לחבר בין הקצוות! זה סוד הלוז: להעיד בעולם הזה על הנצחי מתוך הארעי. להעיד על הקשר בעולם השקר. לאחד בין הפרודים.

  1. בית אל

המקום הזה , לוז,היה קיים כבר. יעקב מוסיף לו את המימד האלוהי. יש קשר= לוז. אבל הקשר הזה הוא ה'! יעקב מפנה את הלוז כלפי השמים. הוא מחבר בין שמים וארץ. עם הסולם והמלאכים ובני האדם. בית אל איננו מחליף את השם לוז. הוא משלים אותו, מסביר אותו. המקום הזה, יהיה "בית" כלומר. מקום שבו נכנסים אנשים ומתאספים כדי לפגוש את הנצחי, האל. זה מקור בית המקדש.

  1. 10. יעקב

"יעקב אבינו לא מת". מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. יעקב גילה את המקום הזה ונודר בו משימת עם ישראל בהיסטוריה. שם הוא גילה את הלוז, סוד הנצחיות שתעזור לישראל להמשיך להתקיים למרות כל הנסיונות להכחידו .

 

לסיכום:

שם המקום, לוז, מרמז על הנקודה, העצם הקטנה, שיש לגלות אצל האדם. נכון שהאדם ימות, שהמציאות חולפת. אבל יש נקודה אחת ששורדת וממנה יש תקווה לחיים נצחיים. הנקודה הזו היא סוד החיבור והאחדות בעולם של פרוד. הלוז קשה מאוד. אי אפשר לשבור אותו. כי הוא מעולם הנצח. המחבר בין קודש לחול במוצאי שבת. בין חיים למוות, בין שמים וארץ.

 

הערה: הארכיאולוגים ממקדים את לוז במקום שממזרח צפונית לעיר רמאללה. מקום שנקרא היום "ביתין" (דומה לבית אל)

ג. החלטה קשה מתוך רעיון שלהרב אלחנן סמט (ישיבת הר עציון)

 

כל הסדרה שלנו כתובה כמקשה אחת. בלי רווח, בלי פרשיות פתוחות או סתומות. היא כוללת 148 פסוקים.

בהתחלה, יש כמה דברים שחוזרים בסופה: מלאכים, יעקב בדרך, קריאת שם למקום, הבטחות והסכמים (בין יעקב ואלוהים ובין יעקב ללבן. בשניהם יש "פגיעה" וגם אבנים. אם כן, יש מקום לקשור בין ההתחלה והסוף.

במצב כזה שאנו מכפלים את הדף שבו נכתבת הפרשה שלנו ומצמידים את הסיף להתחלה, מה קורא לאמצע הפרשה? הנה טבלא שמסכמת את הפרשה כדי להבליט את הנקודה הזו. העמודה הרשאונה מתחילים הפרשה ביציאה לחרן ובעמודה השנייה, בקריאה מלמטה למעלה, יוצאים מחרן לכיוון ארץ ישראל. למטה, הנה הפסוקים שנמצאים בדיוק באמצע:

14שנה — 74פסוקים 6שנים—-  74פסוקים
פרק כח  (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ל(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים
כח וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:
כח אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:

 

לב (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה
כח  אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה

 

לא(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי
כח (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: לא (מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל:
כח (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: 

 

כח (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ לא (נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
ל (כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:

(פסוק 74 )

(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:

(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְקֹוָק  בִּגְלָלֶךָ: ……….(מג) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים

לא (א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ ..:(ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:

 

החלק הראשון של הפרשה, יעקב יוצא לחרן ובונה שם את משפחתו. זה לוקח לו 14 שנה שבסופת הוא מחליט שעליו לחזור הביתה. מיד אחרי לידת יוסף, יעקב מחליט לחזור.

ואז אנו נמצאים בדיוק בפסוק ה74: אמצע הפרשה. יעקב מבקש מלבן לתת לו ללכת.  אבל בתוך הפסוק, הוא "משתיל"  רמז: " אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ"!

לבן אכן תפס את הנקודה ומבקש מיעקב להישאר. יעקב מתפתה כדי לעשות כסף ונשאר אצל לבן!!

ההחלטה ללכת היתה כאן. הוא אכן זוכר שהוריו שלחו אותו רק "לימים אחדים". המטרה היתה מוגדרת מאוד: לבנות משפחה ולחזור. והנה שהפיתוי להישאר בגלות גובר!!

בדיוק באמצע, יש ליעקב לקחת החלטה קשה: לעזוב את הגלות בזמן המתאים ולא להישאר עוד דקה!! הפיתוי גדול. הוא מתחיל להרוויח כסף!! ולבן עוצר בעדו!!

כל החלק השני של הפרשה, בדיוק אותו מספר של פסוקים 74, עוסק בסיבוכים , תוצאות החלטתו להישאר בגלות! קשה להיפרד, הוא חייב לברוח, הוא גורם כמעט למלחמה. הוא מקלל את רחל בלא יודעין , מה שיגרום למותה. העיקוב גורם ואסונות רבים. ה', בכל זאת עוזר לו ומגן עליו. אבל יעקב יסבול מאוד מכל הסיבוכים האלה!!     רמז, אולי לחזרתנו אנו לארץ אבותינו ללא יותר מדי עיקובים!! יכ בעיקובים תלויים הרבה ייסורים!

 

ד. ימים אחדים (לעניות דעתי)

מי קבע שיש לעבוד שבע שנים עבור רחל? לא לבן אלא יעקב!! לבן שאל אותו מה משכורתך והוא ענה שיעבוד שבע שנים! למה שבע? השנים האלה יהיו בעיניו "כימים אחדים", מרוב שהוא אהב את רחל. נזכור שרבקה שלחה את יעקב ללבן כדי שיישאר שם רק "ימים אחדים"! נראה לי שניתן לפרש "ימים אחדים" כ"איחוד הימים" . השבת, יום השביעי, מאחד את כל ימי השבוע. יעקב יצטרך כל ימיו לחבר בין הדברים ולאחד אותם. לכן, עבורו, המחזור של שבע הוא היחידה החשובה הבלתי ניתנת לחלוקה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.