חנוכה פי

בע"ה כח כסלו התשעז

מישל בן שושן

חנוכה לפי הרמב"ם

מתוך רעיון של הרב מנשה וינר

 

נשווה מה שכתוב בגמרא בשבת ומה שכותב הרמב"ם:

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג
  בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה….

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ונכנסו להיכל
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

 

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

 

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

 

 

כשהרמב"ם מדבר על הנס, הוא מדבר על נס הניצחון במלחמה. הוא מעתיק את הברייתא אבל הוא משמיט ממנה את המילים "נעשה נס" על פך השמן. בשבילו הנס שעבורו אנו חוגגים את חנוכה הוא לא הנס של פך השמן. נס פך השמן בא רק כדי לסמל את כל הניצחון הצבאי שבו היה נס נסתר עצום שכדאי לחגוג עליו חג לדורות.

  1. היסטוריה

כשהרמב"ם מתחיל בהילכות  פורים, הוא מתחיל ישר מהלכות קריאת המגילה:

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א  הלכה א:

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים א וגרים ..

כי הסיפור כתוב במגילה עצמה. אבל בהלכות חנוכה, הוא מתחיל בסיפור ההיסטוריה והמלחמה. סיבת חנוכה , עבור הרמב"ם היא החזרת השילטון בידי היהודים במשך מאתיים שנה עד לחורבן. ולא חשוב אם השילטון היה כידוע מאוד רשע (המלכים  החשמונאים היו רשעים מאוד וגם הכהנים הגדולים במקדש היו רשעים), למרות זאת, רק העובדה שהיה שלטון יהודי, עצמאות מדינית יחסית, היא סיבת חגיגת חג החנוכה. לכן הוא מתחיל בסיפור ההיסטורי בתור הלכה ראשונה של חנוכה!!

3 כמה שמן?

הדלקת המנורה הצריכה כמות שמן של חצי לוג עבור כל נר.

(לוג נע בין 300מל ל600מל לפי הפרשנויות השונות)

כלומר, כדי להדליק כלל המנורה, היה צריך שלושה וחצי לוג שמן.

בבית המקדש, היו כלים שהכילו לוג או שלושה לוגים או חמישה לוגים. אבל לא היו כלים שהכילו שלושה וחצי. לכן,ייתכן מאוד שמה שמצאו בחותמו של הכהן היה כלי של שלושה לוגים. זה מסביר שיש גרסאות שאומרות שלא מצאו אלא פך שמן שלא הספיק "אפילו לא " ליום אחד. כי היו באמת זקוקים לשלושה וחצי לוג ומצאו רק שלושה לוגים.

 

מה היא מצוות הדלקת  המנורה?

יש לנו בעיקר שלושה מקורות בתורה על מצוות הדלקת המנורה:

  1. אם נעיין במקור אחד בפרשת בהעלותך נמצא:

במדבר פרק ח   (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

לפי הפסוקים האלה, יש להדליק, להעלות, שבעה נרות כדי להאיר המנורה. המטרה היא שיהי אור וזה מסביר שעיקר הנרות הללו היו צריכות להאיר מערב עד בוקר, בלילה כי אז אין אור השמש.

 

  1. במקור שני, בפרשת תצווה:

שמות פרק כז (כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כאן, מדובר על הדלקת נר אחד בלבד. המטרה היא כבר לא הארת המנורה אלא "עדות". עדות שה' תמיד נמצא איתנו. לכן יש להדלקי אותו תמיד, כלומר גם ביום וגם בלילה. יש לערוך אותו (ולא להעלות אותו)

 

נסכם בטבלא את שתי המצוות לגבי הדלקת המנורה:

 

פרשת בהעלתך להעלות שבעה נרות יאירו שבעה נרות בלילה
פרשת תצווה יערוך נר (אחד) תמיד עדות נר מערבי כל היום

 

  1. מקור שליש: מחבר בין שתי המצוות יחד:

ויקרא פרק כד  א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ

אם כן חייבים להדליק נר אחד תמיד, הוא הנר המערבי, במשך כל היום והלילה. ויש במקביל להדליק שבעה נרות (כולל הנר המערבי)במטרה להאיר.

 

מה עשו החשמונאים?

הם ידעו שאין שמן טהור מספיק לשמונה ימים. הם יכלו לפחות להחליט על הדלקת הנר המערבי כל יום, לשים בו שבע שמיניות שמן כדי שידליק כל יום. לפחות זה היה קיום מצווה אחת משתי המצוות. ואכן זו המצווה העיקרית, להיות עדות על הקשר בין ה' והעם. כלומר, ייתכן שלא היה צריך בנס בכלל!!

 

נרות המערכה

הרמב"ם מדבר על נרות המערכה. לא מצאנו ביטוי כזה במקום אחר! יכול להיות שמדובר על אש שלקוח מהאש על המזבח החיצון שחינכו אותו כבר ביום הראשון, ושם "אש המערכה".

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג הלכה יג :נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון, אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו.

אבל אין לשלול האפשרות שיש כאן רמז של הרמב"ם ל"מערכה" העיקרית שהיא המלחמה! נר המלחמה!! נס המלחמה!

 

אם כן, למה הגמרא קובעת בעיקר את פך השמן כסיבת חג החנוכה?

הרי ש"על הניסים" ו"הנרות הללו", מציין בעיקר את הניצחון על היוונים ולא כל כך נס פך השמן. למה הברייתא מעלימה כמעט לגמרי את הניצחון ומליטה את נס פך השמן?

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָֽנוּ מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִים.וְכָל שְמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן, אֶלָּא לִרְאוֹתָן בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת (וּלְהַלֵל) לִשְמֶךָ (י"א: לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל), עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ׃

 

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיוכְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְוְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִיםּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.וְאַחַר כֵּן (י"ג כָּךְ), בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

 

ייתכן שבתקופה של אחרי החורבן ובמיוחד אחרי ההפסד המר של מרד בר כוכבא, היהודים לא רצו לעורר רגשות לאומיים. כדי לא לעורר את זעמם של הרומאים וכדי לא לעורר את היהודים בעצמם שמאסו מכל הנסיונות הכושלים של הנסיון להילחם שוב כדי לבנות המקדש או לחזור לשלטון יהודי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.