ויגש פי

בע"ה ו טבת התשעז

מישל בן שושן

 

ויגש פי

 

החלומות של יוסף (הרב מנשה וינר)

יוסף חלם שני חלומות. הם לא זהים. כל אחד מתייחס לפן אחר של שליחות יוסף.

  1. החלום הראשון:

 

פרשת וישב (פרק לז   (ו)) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

מדובר על אלומות, ונו נמצאים בתקופה של רעב קשה.האוכל הוא בעיקר חיטה והמחסור בחיטה וכל סיפור ביאת אחי יוסף למצרים מסתובב מסביב למחסור בחיטה. פתרון החלום ברור: יבוא יום וכל האחים יבואו להשתחוות ל…אלומה של יוסף לא ליוסף עצמו (זה יקרה בחלום השני) אלא לאלומה של יוסף. כלומר, ליוסף אבל בלי שנדע מי הוא.

פרק מב   (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

מייד כשהאחים באים אל יוסף, הוא מבין שהנה החלום הראשון שלו התגשם: אחיו באים ומשתחווים לו, בלי לדעת שזה הוא.

 

  1. החלום השני:

 

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

יעקב פותר את החלום השני. עבורו, השמש והירח הם יעקב ורחל. ומכוון שרחל כבר מתה, אז החלום פסול מעיקרו. האם יעקב באמת חושב שזה הפיתרון הנכון או שמה הוא רק מנסה להרחיק את שנאת האחים כלפי בנו? הפסוק אומר:"ואביו שמר את הדבר" ייתכן שיעקב שמר לעצמו את הפיתרון האמיתי של החלום השני.

הרב וינר מציע פתרון לחלום השני:

השמש היא מצרים והירח היא ארץ כנען! ברור היום שארץ כנען היתה תחת חסותה ושלטונה של מצרים באותה התקופה. ארץ כנען היא אמנם ישות נפרדת עם שם אחר אבל היא הירח של השמש המצרי.

 

זה מסביר הרבה שאלות:

  1. למה התורה מאריכה בטיפול ה כלכלי של המצב במצרים על ידייוסף? אחרי שכבר עברו שנתיים של רעב, התורה מפרטת איך יוסף קנה את האדמות, המקנה, הכסף, ובסוף האנשים עצמם, עבדים לפרעה! כולם, בארץ מצרים ובארץ כנען משתחווים ליוסף!! כי זו ההתגשמות של החלום השני של יוסף!
  2. למה כל כך חשוב שבפסוקים המתארים את המהלכים הכלכליים, מדובר על "ארץ מצרים וארץכנען" כל הזמן? בניגוד לכל מה שסופר עד כה, ארץ כנען נכנסת בתמונה כשמדובר על שליטת יוסף על כל האיזור!
  3. זה מסביר גם כן שיוסף לא רק רצה להאכיל את המשפח השלו אלא גם לגרום להם לרדת למצרים כדי ליצור שם "עם רב":

 

למה יעקב יורד למצרים ולכמה זמן?

לכאורה, הטיעון של יוסף מצומצם לחמש השנים הבאות בלבד:

:(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

מצד שני הטיעון של יעקב הוא רק לראות את יוסף.:

בראשית פרק מה  (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:

אבל ה' בעצמו טוען אחרת:

:(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

מדובר על הירידה של כל המשפחה כדי להישאר שם הרבה זמן. שם העם יקום ויתרבה. בלי להזכיר את ברית בין הבתרים,(חוץ מרמז אחד: " וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי") דברי האלוהים אל יעקב ברורים, מדובר בירידה רצינית, לתווך ארוך שמתאימה לתכנית כוללת של האלוהים . לא מדובר בסתם ביקור או סתם נוחות כדי לאכול טוב יותר. כל אלה הן רק סיבות שוליות ורגעיות. המטרה ברורה: יורדים למצרים!!

אחרי חמש שנות הרעב, אף אחד כבר לא דן באפשרות לחזור לארץ כנען. להיפך, במצרים המשפחה פרה ורבה ונאחזים בה.

 

הזבחים של יעקב (הרב ליבטאג)

לעוד ראיה שמדובר על מהלך דרמאטי של יציאה לגלות ארוכה, הרב לבטאג שם לב שבתורה, כשמדובר על הקרבת זבחים, זה סימן שמשהוא חשוב ודרמאטי קורא:

  1. ביציאת מצרים:

שמות פרק יב פסוק כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

  1. במתן תורה:

שמות פרק כד פסוק ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים:

  1. בחנוכת המשכן

ויקרא פרק ט פסוק א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: … וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם:

 

בראשית פרק מו (א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:

 

יעקב מגיע לבאר שבע כי שם, זה הגבול הדרומי של הארץ. ךשם , כנראה הגיע יצחק אביו בזמן הרעב כדי לבקש אישור יציאה מן הארץ לה' והוא קיבל סירוב. יצחק לא יוצא מארץ כנען. לעומתו, ה' כן מנחה את יעקב לרדת למצרים ומבטיח לו שזו הצורה הנוחה ביותר לקיים את גזרת ברית הבתרים.

 

למה יוסף לא אומר שמדובר בגלות ארוכה ומנסה לצמצם זאת רק לחמש שנות הרעב הנשארות? ייתכן שהוא באמת לא מוסמך לזאת על ידי החלומות שלו. אפילו אם הוא משער שמדובר בירידה ארוכה, הוא לא יכול לחרוג מסמכות החלומות שלו. את שלו, להביא כל המשפחה המאוחדת למצרים בתנאים הטובים ביותר, הוא כבר עשה. השאר, הוא חושב, "המבין יבין"!

 

סגירת מעגל:

נזכור איך התחיל כל הסיפור:

התחלת פרשת וישב: פרק לז   (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף..

והנה הפסוק האחרון של הפרשה שלנו:

סוף פרשת ויגש:(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:    

 

בהתחלה, מדובר על יעקב, איש פרטי. ובסוף, על "ישראל" איש שמסמל התפקיד ההיסטורי של כל העם.

מיד אחרי שהפסוק דיבר על התישבות יעקב בארץ מגורי אביו, מדברים על יוסף וחלומותיו. והנה הם סוף סוף התגשמו וכולם נמצאים במצרים.

 

ברור שכל הסיפור מעלה את הפרדוקס הקיים בין הבחירה האנושית והתכנית האלוהית הכוללת.

(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים

יוסף מכריז לאחים: אתם אמנם מכרתם אותי

אבל האלוהים שלח אותי הנה.

האלוהים לא מכר אותי! אתם מכרתם אותי אבל זה התאים לתהליך הרבה יותר גדול, שמתרחש מעל ראשנו . יוסף הוא שליח אלוהים. יוסף מחבר בין התכניות הקטנות והתכניות העליונות. הוא בקשר עם האלוהים

 

האם זה מבטל את האחריות של האחים? לא!! זה רק יכול להרגיע אותם במקצת. התכניות של האלוהים יכולים להתרחש בדרכים שונות ובאחריות בני האדם לעשות ככול יכולתם לעשות את הטוב כי הם אחראים על מעשיהם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.