בע"ה כא טבת התשעז
מישל בן שושן
שמות פי
- בין כמה היה משה כשהוא דיבר לפרעה?
לכאורה זו שאלה פשוטה. הרי כתוב במפורש:
פרק ז (ז) וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה:
אמנם, מה קרה כשמשה היה יותר צעיר?.
התורה מספרת שמשה גדל ויצא אל אחיו, הרג איש מצרי וברח למדין אצל יתרו. שם הוא נשא את צפורה ונולדו לו שני בנים. כשמשה היה רועה, ה' נגלה לו בהר סיני במראה הסנה והנחה אותו להוציא את בני ישראל ממצרים. בין כמה היה משה במאורעות האלה? בטח לא בין שמונים! הוא נראה אדם די צעיר . אם כן מה קרה בין מעמד הסנה וסוף השליחות שלו אצל פרעה בגיל שמונים?
זו שאלה שהחכמים תרצו על ידי מדרש ידוע: משה בעצם ברח לארץ כוש (אתיופיה של היום) ! שם, הוא התחתן עם אישה כושית (זה יסביר שמרים מאשימה אותו בחתונה זו יותר מאוחר "על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח"). ורק בגיל שמונים משה הלך ליתרו ושם התחיל את דרכו כשליח האלוהים בגיל שמונים. פתרון זה נראה פותר, כאמור, שתי בעיות: מה קרה בתקופה בין צעירותו וגיל שמונים וגם מי זאת האישה הכושית שמרים מדברת עליה. אמנם, לפי הפשט, אין זכר לדברים האלה. להיפך, מיד כשמשה בורח ממצרים הוא מגיע לבאר במדין. ושם, בנות יתרו מספרות לאביהן "איש מצרי הצילנו מיד הרועים". אם הוא היה בארץ כוש כמה עשרות שנים, איך הוא מגיע בלי אישה ובלבוש וחזות מצרית??
הב מנשה וינר מציע פתרון הרבה יותר הגיוני: היו בעצם שתי שליחויות:
- 1. השליחות הראשונה: כישלון
משה היה עדיין צעיר מאוד כשהוא הגיע למדין, שם התחתן ונולדו לו שני בנים. ה' מדבר איתו בסנה ומצווה לו ללכת להוציא את בני ישראל. מיד אחר כך, משה נוסע עם אשתו ובניו (בן אחד עדיין לא עבר את הברית מילה) ומגיע לבני ישראל במצרים. שם, כולם מוחאים לו כפיים על האותות שהוא מראה להם (יד מצורעת, מטה שהופך לנחש ומים שהופכים לדם) אמנם, אף אחד איננו מוכן לצאת ממצרים!!
אנו עדים היום למצבים דומים: איש הסכנות היהודית מגיע לארץ נכרייה ושם הוא מרצה על החובה לעלות לישראל, כולם מכבדים אותו ומזמינים אותו לשבת אבל אף אחד לא עולה ארצה! מוכנים לתת כסף אבל לא לעלות!!. יתרה מזו, הכישלון הזה גורם לפרעה להכביד את העבודה על היהודים!! וכולם כועסים על המהלך. בני ישראל שרואים את מצבם שהחמיר, פרעה על משה שמפריע לניהול תקין של העבודה , משה גם הוא כועס על ה' ששלח אותו וזה מסיים נסיון ראשוני "לא מוצלח" להוציא בני ישראל ממצרים!!
הערה לעד: למה פרעה מכביד את העבודה ברגע זה?. נחשוב שהיום, אדם חשוב מודיע ליהודים הצרפתים שיש להם לעזוב את צרפת. הוא מודיע זאת בכלי התקשורת הצרפתיים בפרהסיה. מיד, צצות שאלות נוקבות לגבי ההשתייכות של האזרחים הצרפתים היהודים. מה אתם משתייכים למדינה אחרת? אתם לא צרפתים נאמנים? הסיפור שם את היהודים במצב מאוד לא נעים יחסית למדינה המארחת!! הם עשו הכל כדי להתבולל בה ולתת הרגשה כאילו הם נאמנים לצרפת ופתאום, הנה שהגויים מגלים שהם בעצם שייכים למדינה אחרת! זה מגביר את האנטישמיות! וגורם ליהודים להכריז שהם מתנגדים למהלך האיש הזה שבא להוציא אותם משם! כלומר, אם מהפך כזה של גאולה צריך להתרחש , הוא צריך להיות מיידי, בקול אחד. במידה ויש כשלון, אם היהודים לא יוצאים מיד, אז יש הרעת התנאים שלהם!! והם אפילו מבקשים את נפשו של ה"גואל" הזה.
כדי לחזק הסבר זה, נא לפנות למקור המובא בסוף המאמר הזה (יחזקאל כ) שם כתוב במפורש שבני ישראל סרבו לעזוב את העבודה הזרה שלהם במצרים ולא רצו לצאת משם.
- 2. השליחות השניה: יוצאים!
משה אם כן, חוזר למדיין. אפשר להגיד אפילו שהוא בורח שוב אל מדיין. הפעם, הוא בורח מהיהודים שמבקשים להרוג אותו על מה שהוא גרם להם!. בני ישראל לא מוכנים לצאת ממצרים!!!
עוברים כמה עשרות שנים, עד שמשה בן שמונים. ואז ה' חוזר ומבקש ממנו לשוב למצרים לשליחות מחודשת:
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
הרב וינר מסביר שהפסוק הזה, אפילו אם הוא מופיע כביכול באמצע סיפור השליחות הראשונה, מקומו איננו שם. מקומו הכרונולוגי נמצא בהתחלת פרשת וארא, בהתחלת השליחות השנייה. התורה בחרה לא לספר את שני המהלכים בנפרד אולי כדי לא להבליט את הסירוב של בני ישראל לצאת ממצרים! מהסיבה הזו, שני המהלכים אוחדו במהלך אחד. כל הפסוקים המדברים על מדיין אוחדו ביחדו זה יוצר הרגשה כאילו יש רק מהלך אחד. אבל, אז, נשארים עם חור ענק בסיפור! מה קרה בין צעירותו של משה וגיל שמונים!
אם כן, בהתחלת פרשת וארא עוברים למהלך השני של יציאת מצרים, המהלך שבו משה בן שמונים שנה. המהלך שמוכרח להצליח כי הזמן אוזל. בני ישראל כבר יותר מוכנים לרעיון היציאה. השעבוד כבר בלתי נסבל והמסר של משה יתקבל יותר . מדובר על דור חדש של בני ישראל והיה להם זמן להתעורר לכיוון רעיון היציאה.
- למה האלוהים אינו מתערב כדי להפסיק את השעבוד ,כל כך הרבה זמן?
א. מה אורך השעבוד?
השעבוד לא התחיל לפני מות כל בני יעקב. לוי, הוא האחרון שמת בגיל 137, הגיע למצרים בגיל 45. כלומר, הוא חי במצרים 92 שנה. המדרשים מצביעים על התחלת השעבוד מלידת מרים (השם שלה מזכיר מרירות וקושי), כלומר אחרי 125 שנה אחרי הכניסה למצרים. שש שנים אחרי לידת מרים, נולד משה. אם כן, "רק" שש שנים אחרי התחלת השעבוד, המושיע נולד.
שמות פרק ב (כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:(כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס
האלוהים "זוכר את בריתו" אם כן, מעט מאוד שנים אחרי התחלת השעבוד. כשהוא שולח את משה, בצעירותו, עם ישראל לא מוכן לצאת ממצרים ולכן, התכנית להצלה נדחית עד לסוף 210 שנה , 86 שנה אחרי התחלת השעבוד.
יעקב ובניו יורדים למצרים לוי 92 מרים 124 שעבוד 86שנה יציאה 210
משה 130
ב. האלוהים כן נמצא מאחורי הקלעים.
- ה' מרבה את עם ישראל
התורה מספרת על התרבות עם ישראל במצרים כבר מהתחלת ההתיישבות שם:
שמות פרק א :(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: …..(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ .
אמנם לא מדובר במעשה אלוהים, אבל ברור שזה קורה באופן ניסי.
- האלוהים עוזר למילדות!.
…(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:….(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:(כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
מוזר שהוא עוזר רק למילדות ולא לעם ישראל! אבל הן היחידות שמראות אכפתיות ומוכנות למסירת נפש עבור עם ישראל! ה' עוזר למי שמוכן למסור נפשו לגאולה!! ה' מחכה לעם ישראל שיתעוררו כמו המילדות!
- ה' עם משה
כבר בלידתו, מרגישים שמשהוא ניסי קורה למשה:
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא
רש"י (ב) כי טוב הוא – כשנולד נתמלא הבית כולו אורה
וגם סיפור בת פרעה שבאופן ניסי מגיעה דווקא למקום הזה ומוצאת את התיבה.והיא מגלה שהוא נער עברי! ולא מוסרת אותו לשלטונות כדי שיהרגו אותו. הדאגה לו והאימוץ שלו, כל זה מראה שיד האלוהים נמצאת כאן מאחורי הקלעים. שוב האלוהים מתגלה אצל מי שמוכן למרוד בשלטון העבדות. ורק אליו (או אליה!)
ג. בכל זאת מה סיבת הסתרת הפנים?
ראינו שכן האלוהים נמצא מאחור, אבל למה הוא לא מתערב בשעבוד?. כנראה שלשאלה הזו תשובה עקרונית מאוד: ה' לא יוציא ממצרים עם שאיננו מספיק בשל להיגאל.
נחזור לברית בין הבתרים, שהיא כנראה סיבת גלות מצרים.: אברהם שאל :
"במה אדע כי ארשנה?".
אברהם עבר תהליך ארוך ועבודה רבה כדי להגיע למעמד הזה. הוא חיפש אלוהים, הוא הלך אחריו, הוא גילה אמונה עצומה ועמד בהרבה נסיונות. ה' מודיע לו שהוא ייתן לו את הארץ הזאת, לו ולזרעו אחריו. אברהם שואל:"אבל זרעי, הילדים והנכדים שלי, לא עברו את מה שעברתי!. איך הם יגיעו לתודעה שלי כדי למלא תפקיד דומה?"" וה' עונה לו:"" יש לי תכנית: אני מעביר להם סדנה מיוחדת כדי שהחוויות שהם יעברו יעזרו להם להיות בשלים מספיק כדי לרשת את הארץ הזאת! כי ,אתה צודק, בלי הכשרה ומודעות, אין טעם לתת להם הארץ הזאת". גלות מצרים היא אם כן, לא עונש ולא סתם סבל חינם כדי לזכות בארץ (זו ,לדעתי, ראייה נוצרית לחשוב שיש לסבול כדי לקבל משהוא). גלות מצרים היא כור היתוך כדי שייבנה ממנו עם ותבנה מודעות ומוכנות כדי למלא תפקיד קשה שהוא להיות עם ישראל. בבסיס המודעות הזו, יש את הסירוב לקבל את העבדות כדבר מובן מאליו. בבסיס הזהות שנוצרת, מחפשים יוזמה, אחריות, מודעות, מוכנות למסירת נפש, וחיפוש עז אחרי החופש.
הסדנה הזאת התרחשה על מי מנוחות במשך חצי הזמן, 100 השנים הראשונות, בני ישראל חיו בטוב במצרים. וגם ה86 של העבדות, קרו בעיקר בגלל העיקוב של עם ישראל עצמו !
לכן, כל עוד עם ישראל לא הגיע לבשלות הזו, ה' לא יכול להוציא אותם ממצרים!!
בעצם, זה לא עם ישראל שמחכה לגאולה. זה האלוהים שמחכה שעם ישראל יהיה מוכן להיגאל!! אריכות הזמן באה רק בגלל הסירוב של היהודים לצאת ממצרים!! אבל יד dead line שאי אפשר לעבור! האלוהים לחוץ בגלל הזמן הקצוב הזה. אם הוא לא מוציא אותם עד לרגע הזה, אי אפשר יותר להוציא אותם בכלל! ולכן, ה' חייב לתמרן כדי גם להביא את בני ישראל לבשלות מספיקה ליציאה וגם לא לפספס את הקו האחרון של היציאה.
משל ונמשל לברית בין הבתרים:
ברצוני להציע משל: אברהם הוא רופא מצוין. ה' מעניק לו קליניקה מפוארת ומבטיח לו שכל ילדיו ובני בניו יהיהו בעלי קליניקה זו לעולמי עד. אברהם שואל מיד:" סליחה, אבל אני רופא, אני מתאים להיות בעל קליניקה, אבל במה אדע שהילדים שלי יהיו גם רופאים כדי לזכות בקליניקה הזאת?? וה' עונה לו: יש לי תכנית: אני אעביר להם סדנאות וסטאז'ים מספיק עד שיוכלו גם הם להיות רופאים ולזכות בקליניקה הזאת!
ג מסכנה
יש הרגשה כאילו ה' עזב את עמו במצרים ורק אחרי מאות שנים הוא "נזכר בהם" ומוציא אותם. אבל, על ידי הפירושים הנ"ל, ברור שה' עוסק כל הזמן במטרות הראשונות שלו:
- ליצור עם מגובש ומרובה
- להביא את העם הזה לתודעה ולבשלות שיגרום להם לרצות לצאת ממצב של גלות.
כל זמן העם עדיין לא מוכן, ה' מתערב כדי ליצור תנאים מתאימים. הוא גרם לירידה למצרים "חלקה" על ידי שליחת יוסף והפיכתו לסגן המלך, כדי שיעקב ובניו יחיו חיים טובים במצרים. ואכן, החלק הראשון של הגלות הם חיו טוב מאוד. השעבוד היה אמור להפיח בהם רצון לצאת ולחזור לארץ אך הם בחרו להישאר במצרים. מהר מאוד ה' מוליד את משה המושיע ועושה הכל כדי לחנך אותו גם בבית פרעה וגם בתודעה יהודית. הוא מנחה אותו מהר מאוד ללכת לגאול את ישראל. אבל הם שוב מסרבים לצאת ורק הכבדת השעבוד תגרום להם לשנות, בעוד דור לחשוב אחרת. עשר המכות יעזרו להם גם להתחיל להתוודע לאלוהים ולמשימות ההיסטוריות שלהם.
- למה משה חוזר ליתרו לבקש ממנו אישור יציאה??
מיד אחרי מראות הסנה, משה חוזר ליתרו:
פרק ד(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:
ברוך השם!, יתרו מסכים שמשה ייסע למצרים! ומה היה קורה אם הוא היה מסרב? או, במילים אחרות, למה יש חשיבות שמשה יבקש "רשות" מיתרו לקיים את שליחות ה'??
אפשר לשאול שאלה דומה מאוד: למה יש חשיבות שפרעה מלך מצרים ייתן את אישורו שעם ישראל יצא ממצרים? הרי במכה פשוטה אחת, ה' יכול להוציא את ישראל ממצרים מיד! התורה מרבה לתאר את המשא ומתן עם פרעה. ה' מכביד את ליבו, מנסים לשכנע אותו. הכל מתנהל מול פרעה. למה??
הרב אורי שרקי טוען שהגאולה חייבת לעבור את האישור של הגויים!! ויתרו ופרעה הם מסמלים את הגויים.
למה? כי גאולת עם ישראל חייבת להיות גם כן גאולת כל העולם כולו. הרי ישראל הוא רק אמצעי של הקדוש ברוך הוא להביא את כל העולם לגאולה שלמה. גאולת ישראל חייבת לעבור דרך מודעות מסויימת של הגויים לתהליך הזה. כך כורש נתן לישראל הצו לחזור לארצם, כך בלפור , סן רמו והאו"ם נתנו את אישורם להקמת מדינת ישראל. יש חשיבות רבה בהתערבות הגויים בגאולת ישראל כי המהלך הוא אוניברסאלי ותפקיד עם ישראל הוא אוניברסאלי. מכאן לומדים שיש פן שני ליציאת מצרים: התערבות של הגויים במהלך. הפן הראשון היה ביצירה של העם ויצירת תודעתו ורצונו להיגאל.
לעד: היום אנו עדים לשני המהלכים האלה מול עינינו. גאולת ישראל, הקמת מדינת ישראל וקבלתה בחיק העמים עוברת התנגדויות בלתי סבירות מצד הגויים. אומנם הם נתנו את הסכמתם להקמת המדינה אבל מאז, הם עושים הכל כדי להתנגד לקיומה. עם פלסטינאי נוצר על ידי הערבים ונתמך על ידי העולם המערבי כדי להתנגד למדינת ישראל כל הזמן. וזה מעסיק אותם יותר מכל דבר אחר! באותו הזמן, בתוך עם ישראל, רוב היהודים עדיין לא עלו ארצה ויש הרבה מאלה שעלו או נולדו בארץ, שמתכחשים לקיום המדינה ומצדדים את האויבים שלה. שני המהלכים קשורים אחד בשני! כאילו הגויים אומרים: תחליטו אתם מה אתם רוצים ואנו נלך בעקבותיכם. אבל העובדה שבתוך עם ישראל עדיין אין הסכמה לגבי כיבוש הארץ וההתיישבות בה, לגבי העלייה, לגבי תוכן הזהות היהודית או הישראלית, הכל ממשיך "להתבשל" עד שנגיע להכרעה. אנו עברים הרבה ייסורים מלחמות, פיגועים, כל זמן שאין הכרעה. עיקוב העלייה של היהודים ועיקוב ההכרה של היהודים בעצמם לזהות שלהם, מקבילה, לעניות דעתי להכבדת העבודה והייסורים שעברו ישראל במצרים כל עוד הם סרבו לצאת בשליחות הראשונה של משה. בנתיים, אנו חיים את אותה התקופה של גלות מצרים שבה, פרעה מסרב להוציא ישראל לא פחות מהסירוב הישראלי לצאת משם!!
- הסנה (הרב וינר)
שמות פרק ג (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
הרי הסנה בוער באש, למה משה שואל "מדוע לא יבער הסנה"? הוא היה צריך לשאול "מדוע לא אוכל הסנה".
הרב וינר טוען שמשה הבין את המסר העיקרי: ה' מנסה להראות למשה שלא כל מה שרואים זו המציאות. אם משה היה שואל מדוע לא אוכל הסנה, כלומר יש סיבה (אש- בערה) וצריכה להיות תוצאה (הסנה נאכל ונשרף). זה עולם רגיל. כל מדען היה שואל :,למה לא מקבלים את התוצאה הרצויה?
אבל משה מסיק שמה שהוא ראה: הסנה בוער באש, זאת לא המציאות! הרי האש לא בוער בכלל! אין אש! מה שאני רואה איננו נכון!!או קיימת אפשרות שהמציאות שונה ממה שנראה לי.
משה מגיע לנקודה החשובה הזאת וזו היתה המטרה של ה': האם יש מולי מדען טוב או איש שמוכן לחשוב אחרת ממה שכולם חושבים! אולי זו המטרה עיקרית של הסנה! ולא המשלים שהמדרשים נותנים (עם ישראל בשעבוד אבל הוא לא כלה- או משה הולך למשימה מסוכנת, אבל לא יקרה לו כלום..).
כשה' אומר למשה :
שמות פרק ג(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ…
מה הוא האות? עדיין אין נחש ואין דם ואין צרעת. הסנה עצמו והתגובה הנכונה של משה,זה בדיוק האות : לקחת בחשבון מציאות שונה ממה שנראה לכאורה.
יש עוד דבר שמוצא חן בעיני האלוהים: זה שמשה רוצה להתקרב כדי להבין, להתערב. לקחת אולי יוזמה. זה מה שעושה את משה מתאים לתפקיד!
- בתים
נשווה שני פסוקים דומים מאוד. אחד בסוף ספר בראשית והשני בהתחלת ספר שמות:
א. בראשית פרק מו (ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
ב. שמות פרק א (א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:
נראה לכאורה ששני הפסוקים זהים. ובכל זאת יש כמה הבדלים משמעותיים:
- בבראשית, מי שיורד למצרים, זה יעקב. הוא מגיע עם בניו אבל הוא ראש המשפחה: "יעקב ובניו".
אבל בשמות, מי שיורדים אלה הבנים!"בני ישראל הבאים" והם באים ..עם יעקב!
עוד הבדל: בשמות מדובר על "בתים", תאים משפחתיים. "איש ובתו", "וילך איש מבית לוי","ויעש להם בתים"..
כלומר, נבנה פה עם. בבראשית זו היתה עדיין משפחה וכאן יש בניין עם.
- השם משה
מי נתן את השם למשה?
פרק ב(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:
יוכבד מחזירה את הילד לבתיה בת פרעה. על מי נאמר "ותקרא שמו משה"? יש שתי אפשרויות
- בתיה נותנת השם. כי היא משתה את משה מהיאור.
2 יוכבד נותנת השם כי היא אומרת שבתיה משתה את משה "מן המים משיתהו" כתוב ולא "משיתיהו" עם יוד.
אם כן קיימות שתי קרסאות. אחת הנובעת מהקרי ואחת הנובעת מהכתיב
בין כה, הרי הוא לא נקרה "משוי"! אלא על שם העתיד, שהוא ימשה את ישראל מן המים בקריעת ים סוף או שימשה אותם ממצרים. ולכן הוא נקרא "משה" ולא משוי.
לפי הרב אורי שרקי, באופציה שבת פרעה נתנה לו השם, , לפי מה שהוא יודע, "משה" במצרית יכול להיות "בן".
זה מעניין מאוד כי הרי מתחילת הסיפור, התורה מעלימה את שמות האנשים .
מלבד רשימת "בני ישראל" עם שמות השבטים, כל הנפשות הפועלות נקראות ללא שם:
וילך איש מבית לוי (למרות שיודעים שהוא עמרם), ויקח את בת לוי (למרות שיודעים שהיא יוכבד), העלמה, אחותו, אמתה..איש מצרי מכה איש עברי,שני אנשים עברים ניצים…
אם כן גם משה נקרא בשם סתמי " בן".
גם בעברית, שמו של משה יכול להיות סתמי: משה אותיות "השם". סתם שם!!
כאילו השעבוד מתבטא בהעלמת השמות הפרטיים.
רק מי שמתנגד לשעבוד מקבל שם! המיילדות הנועזות, למשל, נקראות בהתחלה "מילדות" אבל, אחרי הסירוב שלהם הן מקבלות שמות: שפרה ופועה. משה ישאל את האלוהים מה שמך? כי נתינת השם הוא התחלת היציאה מהגלות.
6 זהות המשיח
פרק ב (יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:
משה גדל בבית פרעה. ההשגחה גרמה לכך שלמשה יהיו שתי זהויות: אחת יהודית מלידה והשניה מצרית מהחינוך. לא סתם מצרית אלא זהות של נסיך מצרים. אם כן למשה יש שתי זהויות ותמיד קשה לחיות עם פיצול אישיות.
כשמשה יוצא אל אחיו, יש מחלוקת בין הרב אבן עזרא שסובר שהם המצרים! לבין הרמב"ן שסובר, כמו הפשט שמדובר באחיו העברים כמו שכתוב בסוף הפסוק.
הרב אורי שרקי מציע שהפסוק , בכוונה משאיר אותנו במחלוקת הזאת בין האבן עזרא והרמבן. כי משה בעצמו נמצא במחלוקת הזו: מי הם אחיו??
כשהוא רואה שהמצרי מכה העברי אז הוא מחליט להיות בצד של המדוכה. סוף הפסוק מכריע: איש עברי מאחיו. משה החליט סופית שהוא עברי.
ייתכן שזהות הגואל חייבת כזו של משה: דו פרצופית. כאילו הוא צריך להכיר את הזהות הזרה והזהות העברית כדי לגאול היהודים מבחוץ. רק מי שנמצא מחוץ לגלות יכול להבין שהגלות היא מצב לא טבעי. מי שנמצא בתוך הגלות, קשה לו להבין את כל התמונה. לכן היה חשוב שמשה יגדל כמצרי, כדי לראות, בתור מצרי את המצב של עם ישראל ולחשוב על שחרורו. אבל הוא גם עברי כדי להיות בצד של העם הנגאל.
מקור שמראה שבני ישראל סרבו ללכת אחרי דבר ה', בעודם במצרים.
יחזקאל פרק כ
(ב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
(ג) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק:
(ד) הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם:
(ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ו) בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת:
(ז) וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ח) וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר:
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 