בע"ה כח טבת התשעז

מישל בן שושן

 

וארא פי

 

ראובן שמעון ולוי

באמצע מהלכי השכנוע של פרעה ועם ישראל לצאת ממצרים, מופיעה פרשה מוזרה מאוד ,מהרבה בחינות:

התורה מספרת על שמות בני ראובן ועל שמות בני שמעון ועל שמות בני לוי.

שמות פרק ו (יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן…:(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין …….:(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי …….

וזה הוא!. הרשימה מפסיקה בלוי.אין שבטים אחרים! בסוף הרשימה יש פסוקים עוד יותר תמוהים:

(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(כח) וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ

התורה מפרטת את כל בני לוי עד שמגיעים למשה ואהרון ואפילו עד פנחס בן אלעזר בן אהרון. ומודיעים לנו שמשה ואהרון הם האנשים שעליהם מדברים עליהם מהתחלת הספר!! כאילו היה ספק בזהותם!

בנוסף, אין כאן מידע מיוחד: רוב השמות האלה כבר ידועים לנו מהרשימה בספר בראשית, חוץ, כמובן מאלה שנולדו במצרים.

על התמיהות האלה , חכמנו הציעו כמה הסברים. נסכם אותם בלי לצטט כל אחד:

• התורה רצתה לייחס את משה ואהרון (להגיד שיש להם אבות ושהם שייכים לעם ישראל) לכן היא היתה מוכרחה לדבר על כל משפחת לוי. וכדי שלא נטעה ונחשוב שלוי הוא הבכור, התחילו עם ראובן.
• עניין ה"כברה":כדי למצוא אבן טובה מתוך חול, משתמשים בכברה ומתוך פסילת החול מגיעים לאבן: ה' חיפש אנשים ראויים להנהיג את ישראל. הוא התחיל עם ראובן ובירר שבזרעו אין אף אחד ראוי, אחר כך שמעון, עד שמצא את משה ואהרון ואז הפסיק לחפש!
• או פירושים ששמים לב ששלושת השבטים האלה קבלו נזיפות מיעקב אביהם והתורה רצתה להכניס אותם בחזרה לכלל ישראל לפני היציאה.
• פירוש אחר מציע שאחרי מות יעקב ראובן תפס פיקוד ואחרי מותו שמעון תפס פיקוד על ישראל ואחר כך לוי תפס פיקוד והוא האחרון שמת מבני יעקב.

כל ההסברים האלה פותרים בעיות אבל לאף אחד אין הסבר כולל מספק.

הרב מנשה וינר מציע הסבר חדש ומאוד מעניין:

מי הם ראובן שמעון ולוי? נקרא את מה שאמרה עליהם לאה אימם בלידתם:

בראשית כט (לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:

• ראובן היא הבן, ואחר כך השבט, שיפתח את חוש הראייה. הראייה היא ההסתכלות על הדברים או על האנשים בחיצוניות שלהם. אמנם נשארים בחיצוניות הדברים אבל זה מעניק ראייה כוללת של הרבה פרטים בתמונה רחבה.
• חוש השמיעה ששמעון אמון עליו , להיפך, מאפשר להעמיק לפנימיות של האדם שמדבר. מנסים לשמוע מה יש לו לאמר, להבין כוונותיו, להכיר חלק מפנימיותו. אמנם, השמיעה מאלצת אותנו להתמקד על קול אחד או קולות מועטים. אם כן, חושי הראייה והשמיעה מכוונים שניהם לתפיסת העולם שמסביבנו אבל בדרכים הפוכות ומשלימות.
• לוי, קרא עם שם ה"לוויה" החיבור. חיבור יעקב עם לאה, כמו ה"דעת" שמחברת בין איש לאשתו . לולאה הוא כלי שמחבר פיזית בין שני קרשים. בתור בין שלישי, לוי מסמל אם כן החיבור . כמוש יעקב , האב השלישי חיבר בין אברהם ליצחק, כך לוי אמור לחבר בין ראובן לשמעון. ומתוך מידה זו, לוי יכול לחבר בין כל עם ישראל.

 

מהתחלת ספר שמות, גם בני ישראל וגם האלוהים צריכים "לשמוע" ו"לראות". ה' שומע את נאקת בני ישראל, הוא רואה סבלותם. יש להביא את בני ישראל לראות את המצב שבו הם חיים ויש להביא אותם לשמיעה גם כן. לכן, יש אותות (שרואים) יש דיבורים כדי לשכנע וכדי לתת להם להבין באיזה מצב של עבדות הם. כי עיקר היציאה ממצרים תהיה בהכרה של בני ישראל שהם עם, שהם שייכים לארץ אחרת, שיש אלוהים שמשגיח, שהמצב של עבדות הוא מצב לא בריא. גם פרעה חייב לראות ולשמוע . גם משה חייב לראות (מראה הסנה) ולשמוע ולדבר (למרות שהוא מצהיר שהוא לא יכול לדבר). אם כן, כולם (ה', משה, בני  ישראל והמצרים) חייבים לראות ולשמוע מה קורה כדי לפעול אחרת ממה שהיה עד כה. נביא כמה פסוקים שממחישים את ריבוי הפעלים האלה (לראות ולשמוע) מהתחלת הספר:

שמות פרק ב כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:

שמות פרק ג (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:

שמות פרק ד  (א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:

שמות פרק ד (ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק …ֱ

שמות פרק ד (ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹןט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ

שמות פרק ד (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

אפשר כמובן להוסיף שכבר בלידת משה, מסביבו מתחילם לראות ולשמוע. "ותפתח ותראהו את הילד((בתיה) הנער בוכה. משה :"אסורה נא ואראה את המראה .." האותות באים לעורר את האדם על ידי ראיית משהו שונה….

 

עכשיו נתבונן על אותם הפסוקים ונראה שיש בהם את השלב השלישי, שלב החיבור (של לוי).

."וידע אלוהים" הידיעה היא היכולת לחבר בין דברים ששמנו לב אליהם אבל לא עשינו את הקשר הנכון ביניהם. הידיעה מחברת.גם הזיכרון מחבר בין העבר לעתיד וכך הוא מראה על כיוון.

כמו כן האמונה מאפשרת לחבר: האמונה היא היכולת לראות שהדברים הולכים לכיוון מסויים. לראות שיש מאחורי הקלעים יד מכוונת , השגחה עם כוונה. הדברים אינם סתם קורים, אלה יש משהוא שמחבר בין התופעות שרואים ושומעים. האמונה היא היכולת להתעלות מעל לראייה ולשמיעה כדי לחבר ביניהם כשנותנים להם משמעות.

לכן, אם הם לא שומעים ולא רואים אז הם לא מאמינים! או מאמינים אחרי שרואים או אחרי ששומעים. האמונה והדעת באים לחבר בין הראייה והשמיעה כמו ששבט לוי אמורה לחבר בין ראובן ושמעון.

אם כן, הסיפור מתחיל להתברר: התורה לא באה כדי להסביר לנו מי הם משה ואהרון אלה כדי להסביר למה ה' בחר בשבט לוי להיות שבט המנהיגים: הם אמורים לחבר בין כל חלקי העם!!!

אנו צריכים לקרוא את משפחת ראובן כאלה שאמונים , (אולי רק סמלית אולי גם בפועל)על חוש הראייה ושמעון על חוש השמיעה. לוי באים לחבר. ואז התורה מבהירה מאיפה יבואו כל הנפשות הפועלות בהמשך הסיפור המקראי שתפקידם העיקרי הוא :חיבור בין כל חלקי העם!!

אם כן, למה מספרים על החתונה של אהרון עם אחות נחשון ועל אלעזר בנו עם בת מצאצאי יוסף?

כי חשוב ששבט לוי יכניסו בתוכם כבר בהתחלת דרכם את שני השבטים העיקריים: יהודה ויוסף. אלה שהיוו המחלוקת העיקרית בסוף ספר ברשאית, נכנסים, דרך הצד הנשי, בתוך שבט לוי!

 

עכשיו אנו מבינים למה התורה סיפרה לנו חתונת יוכבד ועמרם בצורה מוזרה:

שמות פרק ב (א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:

למה לא הגיד ישירות: עמרם נשא את יוכבד? כי מה שקרה שם הוא קשור על זה שעמרם הוא איש לוי ושיוכבד היא בת לוי. משם מתחילה הבחירה. לא בגלל שהוא עמרם והיא יוכבד אלה כדי שהגואל והמנהיגים יבואו משבט לוי מאבא ואימא!

המשולש הזה  הראייה השמיעה והחיבור בניהם, מזכיר לנו משולשים רבים אחרים

• אברהם (חסד) יצחק (גבורה) ויעקב (אמת-תפארת)
• חכמה (ראייה- חכמת אדם תאיר פניו)- בינה (להבין דבר מתוך דבר- שמיעה, פנימיות) ודעת (חיבור)
• חסד- גבורה- תפארת

נמשיך בקריאת שמות משפחת לוי:  שלושה אחים יש לעמרם:

• יצהר (צוהר= אור) מאפשר לראות-  עוזיאל (הכוח הפנימי- הגבורה).  חברון (חיבור) המאחד
• עמרם עצמו מוליד שלושה: עם (אהרון הקשור לעם) רם (משה איש רם, קרוב לאלוהים על ההר) מר (באמצע השם שלו) (מרים). וכן הרבה עקרונות שעל ידם היהדות עם דת החיבורים והאחדות.

לסיכום:

לפני יציאת מצרים, בעיצומו של בניין עם ישראל במצרים וההכרה של האלוהים על ידי עם ישראל והגויים, התורה מכריזה שהכוח העיקרי הוא האחדות . כדי לבנות עם ישראל ולקיימו לאורך ההיסטוריה נצטרך בעיקר כוח המאחד בין ההפכים. זה המסר העיקרי לא רק של עם ישראל אלא גם של הבורא עבור הבריאה.

משה ואהרון לא נבחרו בזכות חכמה מיוחדת או יופי או עושר. אלא בהיותם נציגים בולטים של המידה של שבטם: כוח האחדות בין הפכים. כך הם יהפכו למנהיגים ולכוהנים.

 

ראובן	שמעון	לוי
ראייה	שמיעה	חיבור אמונה דעת- רוח הקודש
חכמה	בינה	דעת
חסד	גבורה	אמת-תפארת
יצהר	עוזיאל	חברון
ראייה- חסד-אור חכמה	גבורה= שמיעה	חיבור

שמות ה' (הרב מנשה וינר)

 

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק:(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

למה יש לשנות את ההכרה או התודעה של שם ה'? הרי ברור שמדובר על אותו האלוהים שברא שמים וארץ ודיבר עם האבות. ברור לנו שהוא זה שמדבר עם משה וימשיך להופיע כאל אחד בכל המסורת היהודית.

השמות הרבים הם השגות שונות של בני האדם. ה' מופיע אל בני האדם בצורות ובמושגים שונים. לפי רצונו של ה', לפי היכולות של האדם, לפי המצבים השונים. שמות של ה' הם בעצם ביטוי של השגה מיוחדת של האדם את ה' האין סופי.

אכן, קורה משהוא חדש בספר שמות שמצריך להגידר מחדש את שמות ה'. לא שלא הכרנו את השמות האלה החדשים בספר ברשאית, אלא שהגדרות ההשגה של בני האדם השתנו. מימד אחד בעיקר השתנה:

בספר בראשית ה' דיבר עם יחידים. הוא דביר עם נוח, עם אברהם, יצחק ויעקב.. כאנשים שעשו עבודה מיוחדת. הם עברו חוויות מיוחדות ובתור שכאלה, ה' פונה אליהם ודורש מהם .

בספר שמות, ה' מבקש לפנות אל עם. בלי לוודא שכל אחד ואחד השיג את מה שהוא היה צריך להשיג כדי שהאלוהים יתגלה אליו! אי אפשר לדרוש מעם שלם (מיוחד ככל שיהיה!) את מה שדורשים מיחיד סגולה. ובכל זאת, יש צורך להתגלות לעם!! איך עושים זאת?

כמו שמנהיג ידבר אל אנשים קרובים אליו, יחידים, בצורה שונה מכפי שהוא מדבר אל ציבור שלם. כך ה' מתחיל להתגלות בצורה שונה בגלל הבעיה הזאת: מדובר על עם שלם. עם אנשים חכמים, או פחות, קטנים, גדולים, עם דעות והשקפות שונות.

ההבדל העיקרי יהיה שכלפי יחידים, ה' יופיע במראות פרטיים בלי לשנות את כל סדר בראשית. האנשים הפרטיים האלה, יגלו את ה' אחרי עבודה פנימית מיוחדת והמפגש בינם לבין ה' יהיה גם הוא פרטי, אינטימי.

לעומת זאת, מול עם, ה' בחר להתגלות על ידי ניסים גלויים. זה כל ההבדל.

אמנם, ה' איננו אוהב לשנות את חוקי הטבע. אבל יש צורך שעה: יש להודיע, לפחות פחת אחת, לעם שלם, דברים שהיחידים כבר השיגו בעצמם.

אם כן, ה' מבשר למשה שעכשיו מתחיל עידן חדש של גילוי השכינה בעולם באופן ניסי, באופן גלוי, כדי שזה יישאר בתודעה של האומה הזאת ובתודעה של כל האנושות.

האם זה אידיאל? לא! ה' מיד אחרי הכניסה לארץ ישראל יפסיק את שוג ההתגלות הזה ויפסיקו ניסי המדבר כמו המן, העננים, הבאר… לעם ישראל תהיה משימה חדשה: לגלות את השגחת ה' דרך הטבע, דרך עולם החול. זה יהיה השלב השלישי והמושלם שהבורא מעדיף להתגלות אל בני האדם: כשהוא נסתר מאחרוי הטבע ומשאיר לאדם את מרחב התמרון והבחירה כדי למצוא את ההשגחה מאחורי הקלעים.

משה אמור להיות המנהיג של השלב השני בלבד. כבר עכשיו ה' מודיע לו שהוא לא יזכה להיכנס לארץ ולחיות את הפסקת הנסיים הגלויים !:     פרק ו (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה…

"עתה תראה" אבל לא אחר כך! עכשיו מגיע עידן חדש אבל אתה לא תראה את העידן השלישי!

 

שתי בריתות (הרב יואל בן נון)

שמות פרק ו (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:

פעמיים ה' מודיע על קיום הברית. הרב בין נון מציע שזה רמז לשתי הבריתו שכרת ה' עם אברהם:

ברית בין הביתרים- בה ה' מתגלה בשם ה' ומבטיח את הארץ

וברית המילה, שם ה' מופיע בשם אלוהים ובעיקר מסמן כל יהודי על ידי ברית המילה.

שתי הבריתו: יצירת עם והכניסה לארץ, שני המהלכים האלה הם שתי המטרות של משה. לכן הוא משתמש בשני השמות האלה : וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק.

חיבור בין הזרע והארץ. חיבור בין השייכות לעם והקשר עם הארץ.

 

החרטומים (לע"ד)

בשלושת האותות הראשונים המטה שהופך לנחש, המים לדם והעלאת הצפרדעים, החרטומים מצליחים לעשות כמעת אותו הדבר. (שמות פרק ז (כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם )

זה מתסכל! למה לבחור באותות שהחרטומים יודעים לעשות? זה נראה יותר כתחרות בין קוסמים מאשר התגלות עליונות בורא העולם! נכון שמטה אהרון בולע את מטותם. אבל בכל זאת זה לא נראה מכריע!

נראה לי שכאן, בוחר ה' בדרך השכנוע האמיתי: נכנסים לתוך העולם של השני , מגרים אותו, אפילו נותנים לו לנצח קצת, ואחר כך, מראים לו מי באמת ה'! כי אם לכתחילה עושים דברים שהם לא מצליחים ולא נוגע לעולמם, זה , בדרך כלל גורם להתעלמות גמורה והשכנוע לא "תופס"!