בשלח פי

בע"ה יב שבט התשעז

מישל בן שושן

 

בשלח פי

בעקבות רעיונות של הרב וינר

 

שמות פרק יג  (יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:   (יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

 

  1. בשלח פרעה

זה מצער מאוד שהיה פרעה צריך לשלח את בני ישראל ולא שבני ישראל יצאו! לא כתוב "בצאת ישראל ממצרים"! נראה שישראל עדיין לא בשלים לגמרי לצאת מעצמם ויש לדחוף אותם !

זה יסביר הרבה מהמהלכים שה' ינקוט בהמשך:

 

  1. דרך ארץ פלישטים

ברור שהמטרה העליונה היא הכניסה לארץ. והיה הגיוני מאוד להיכנס מיד לארץ. אם כן מה היה מתוכנן לגבי מתן תורה?? כנראה שבאופן אידיאלי, התורה היתה צריכה להינתן בארץ ישראל! נתינת התורה בהר סיני נובע מכישלון , מחוסר נכונות של העם.אבל לא בגלל שיש עניין בנתינת התורה במדבר!!

יש הרבה פרשנים שבנו תיאוריות על העובדה שהתורה ניתנה במדבר, בחוץ לארץ. התורה שייכת לכולם, ניתן להיות יהודי טוב מחוץ לארץ ישראל כי הרי אין התורה קשורה פיזית לארץ ישראל מעצם נתינתה בחוץ… ההשקפות האלה השתרשו בתודעה ובמסורת היהודית הכללית. במיוחד, בתקופת הגלות ואחרי החורבן. זה עודד את היהודים שאבדו את המקדש וגלו בחו"ל. אבל, יש , לעניות דעתי, מקום לתקן היום את הרושם המוטעה הזה. כי זה מדרבן הרבה יהודים להישאר בגלות!

יש לשאול את עצמנו את השאלה הפשוטה: אם היה עקרוני שהתורה תינתן בחוץ לארץ, למה התורה כותבת כאן שה' היה רוצה להכניס את ישראל מיד (לפני מתן תורה) רק שבגלל פחד מהמלחמה  והשיבה למצרים, התכנית השתנתה והעביר את ישראל במדבר?

ברור שהתכנית היתה שהתורה תינתן בארץ ישראל. אבל יש להתמודד עם כמה פסוקים:

כשמשה מקבל את המשימה שלו במעמד הסנה, ה' מודיע לו שהעם צריך לחזור ל"הר הזה", כדי לעבוד את ה':

שמות פרק ג (יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:

נראה פשוט ש"ההר הזה" הוא הר סיני, הוא הר הסנה. הוא נקרא "הר האלוהים":

שמות פרק ד(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:

אמנם, יש מקורות אחרים שמצביעים על הר האלוהים כהר המורייה בירושלים! למשל בעקידה:

בראשית פרק כב וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:…

(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:…. וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ ….(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:

בפסוקים האלה, יש חיפוש אחרי ההר הנכון שבו יש לבצע העקדה. ברור שאברהם מוצא ההר , הר המורייה וקורא לו בשם מיוחד.

בשירת הים, כתוב:

שמות פרק טו (יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְקֹוָק מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:

ובישעיהו כתוב:

ישעיהו פרק ב (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם:

יש בעצם שני הרים!! ההר האידיאלי, התכנית המקורית בירושלים. וההר השני, בחו"ל, במקרה של תכנית חלופית! קיימות, כנראה, בתורה שתי תפיסות: אחת שדוגלת באידיאל שיש להיכנס מיד לארץ ושם לבנות מקדש (כמו שכתוב בשירה עצמה ,לעיל) בלי לעבור דרך המדבר, בלי לבנות משכן (שנבנה בגלל המצב המיוחד של ההליכה במדבר). והפסוקים הראשונים של הפרשה שלנו מצביעים על התפיסה הזאת. ויש תפיסה אחרת, הבנויה על האפשרות של כישלון של התכנית האידיאלית, שמדברת על "הר האלוהים" בחורב, במדבר, שם מתגלה ה' ונותן התורה. כולם אמנם מסכימים שבאחרית הימים, במצב באידיאלי שאליו נגיע, אז "מציון תצא תורה ".

 

 

3 . פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה

 

הטענה הזאת נראית מוזרה: הרי ה' מוציא את עם חמוש היטב:" וחמושים עלו בני ישראל..". פשט הפסוק הוא שעם ישראל היו מזוינים בכלי מלחמה. אם כן, המלחמה היא חלק מהתכנית! למה שה' לא יצליח דרכם במלחמה בארץ כנען? למה לפחד?

במיוחד כשאנו יודעים שה' עושה הכל כדי להביא את הצבא המצרי מול העם , שנמצא סגור מול הים!! האם זו לא מלחמה שעומדת לקרוא כאן?? מלחמה בתנאים עוד יותר קשים מאשר מלחמת כיבוש ביוזמת ישראל, על שטח גדול שבו הם יכולים לבחור המקום, הזמן והאמצעים!

אם באמת מפחד למלחמה עסקינן, הרי שבני ישראל , ביוזמת ה' בעצמו, מוצאים עצמם מהר מאוד באיום מלחמתי גדול ומפחיד עוד יותר!!

ונזכור שה' מונע מהם לעשות מלחמה מול המצרים. אומנם כתוב שהם מפחדים:

שמות פרק יד:(י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:

אבל ה' אוסר מהם להילחם:

שמות פרק יד (יד) יְקֹוָק יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן:

למה שלא יקרה אותו הדבר בארץ כנען??!

ועוד יש לזכור שכמה ימים ספורים אחר כך הם כן היו צריכים להילחם נגד עמלק!! וה' לא מנע מהם המלחמה הזאת. להיפך, יהושוע מקים צבא ונלחם ממש ויש מצווה להילחם נגד עמלק בהמשך ההיסטוריה כולה!

אז מלחמה נגד מצרים ונגד עמלק כן ונגד עמי ארץ כנען לא???

  • לכן, הרב יואל בן נון מציע לקרוא את הפסוק הזה בצורה הפוכה:

אנו יודעים היטב שמצרים היתה שולטת על ארץ כנען בתקופה הארוכה ההיא. אמנם ישבו בכנען הרבה עמים אבל השליטה העליונה היתה בידי המצרים.

מה היה יכול לקרוא אם ישראל היו נכנסים מיד לארץ ונלחמים נגד הכנענים? יש סיכוי סביר שהם היו קוראים דווקא למצרים שיעזרו להם!!ייתכן שהמצרים היו מסכימים ועוזרים לישראל לכבוש את עמי כנען. היהודים הפכו כבר מאתיים שנה למצרים לכל דבר. שהם ישלטו בכנען, זה היה דבר אולי מאוד רצוי עבור השליטים המצרים הרחוקים! ואז מה היה קורא? בני ישראל היו אמנם נכנסים מיד לארץ כנען אבל תחת החסות המצרית, בתור מצרים!! אמנם יצאו ממצרים אבל מצרים לא יצאה מהם! זו "השיבה למצרים" שה' פחד ממנה!! בני ישראל לא היו עדיין מספיק מגובשים כעם כדי להתנתק לגמרי מהמצרים!! העם "יינחם" ינחה את עצמו ולא יהיה מונחה על ידי האלוהים! וינחה את עצמו בשיבה למצרים! תרבותית, רוחנית, לאומית. אמנם היו יכולים לגור פיזית בכנען אבל הם היו שם מצרים!!. לכן, חשוב מאוד שהם יעברו חווית קריעת ים סוף כדי לראות בעיניהם "מצרים מת על שפת הים".  יש חשיבות בקריעת ים סוף כדי להתנתק "סופית" (אידיאלית) ממצרים!!

 

  1. שלושת ימים

יש לשים לב לשקר הגדול, כביכול של משה מול פרעה. אף פעם משה לא אמר לפרעה שהוא מתכוון להוציא את ישראל ממצרים סופית וללכת לארץ כנען. הוא תמיד טען שיש לתת להם ללכת "שלושה ימים" במדבר כדי לעבוד את אלוהיהם. מה יהיה אחרי שלושת הימים האלה? משה לא אומר ופרעה לא שואל! נראה שמובן מאליו שכולם יחזרו למצרים! למה משה עושה זאת? האם הוא מפחד מפרעה? האם כל הסיפור הזה עסק בטיול קטן של שלושה ימים בלבד?. נזכור את המהלך: ה' התחיל ברעיון הזה של שלושה ימים:

שמות פרק ג (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:

בעצם משה עושה את מה שה' מצווה לו: מדברים רק על שלושה ימים !!:

שמות פרק ח(כג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ:

מה העניין???   הרב מנשה וינר שם לב שהרבה פעמים בתורה, מתרחקים ממקום מסוים שלושה ימים כדי לבצע ניתוק גמור. למשל, כשיעקב בורח מלבן:

בראשית פרק לא (כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב:

כשיש להתנתק מהר סיני אחרי שנה שלמה:

במדבר פרק י (לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:

וכן הרבה. אבל מה העניין? ה' רוצה שבני ישראל יעבור אזה שהוא מבחן, בו הם יבחרו אם לצאת ממצרים באמת או לא. כשהיו במצרים, הם היו עבדים תחת השפעת המכות והניסים. אחרי קריעת ים סוף, הם התנתקו מהאיום המצרי סופית. רק אז הם התחילו להיות באמת חופשים לבחור את דרכם. ואכן, זה בדיוק מה שקורה:

שמות פרק טו (כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

 

הנה השלושה ימים שכולם דברו עליהם מההתחלה. בני ישראל נוסעים שלושה ימים במדבר. שלושה ימים אחרי קריעת ים סוף. כלומר שלושה ימים חופשיים ממש. ואז הנסיון מגיע:

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:(כה) וַיִּצְעַק אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם

הנסיון פשוט: אין מים! המים מרים! מה עושים?? בני ישראל מתלוננים. זה מובן, הם חופשיים!, אבל הם לא טוענים: בואו נחזור למצרים!! זה יקרה בהרבה הזדמנויות אחרות אחר כך. אבל כאן, המבחן הראשון הוא הכי חשוב: האם חוזרים או לא? הם לא מעלים את האפשרות לחזור! כלומר, הם מסכימים לצאת ממצרים!!! . נכון שזה "חלש" מאוד. הם ירצו לחזור אחר כך. אבל ה' זקוק למשהו, אפילו קטן, שיסמל את הרצון של ישראל להיגאל מרצונם החופשי! זה היה הנסיון! ואכן, הכל מתחיל כאן:

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ: ס

כביכול, אם ישראל לא היו עומדים בנסיון הזה, אז הכל היה נופל!!! ואולי ה' היה נותן להם לחזור למצרים! לכן, ה' מבקש רק שלושה ימים של ניתוק. ואחר כך, נראה מה העם יחליט! משה מבקש רק שלושה ימים לפרעה: כי הוא לא יודע מה יקרה באמת אחרי שלושה ימים! יש לתת לבחירה החופשית של העם את מלוא הרצינות!

מה שקרה במרה, הוא דבר מאוד חשוב. זו לא עוד סיפור של תלונת העם. זה הנסיון החשוב ביותר שהיה אמור לקבוע את כל המשך המהלך. נכון שהמצב איננו מזהיר לגמרי ועם ישראל יעשו המון בעיות שיגרמו להם להישאר במדבר ארבעים שנה. אבל הרגע הזה , שבו הם לא חוזרים, עקרוני! זה דומה לרגע שבו הכלה והחתן אומרים "כן" בחתונה. זה לא אומר שכל החיים שלהם ימשיכו להגיד "כן" באותה ההתלהבות אבל על זה בונים!

לא לשווא המדרשים מאריכים על כל המצוות והחוקים שנתנו כבר כאן במרה. וגם הפסוק עצמו אומנם תמציתי אבל הוא אומר דברים חשובים מאוד:" שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ"!.

רק אחרי מרה יודעים שאפשר להתחיל באמת את הסיפור!

 

  1. קריעת ים סוף

בקריאה שטחית של הסיפור , יש הרגשה כאילו ה' מציל את העם מבעיה חמורה בים סוף. הם סגורים בין הים למצרים והם מפחדים מאוד. ה' מציל אותם על ידי קריעת ים סוף. אבל, נזכור שה' הוא זה שהביא אותם לכאן (וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף )והוא זה שהפך ליבו של פרעה כדי שירדוף אחריהם(יד(ח) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ) ויבוא כאן!! כלומר ה' בעצמו גרם למצב הזה להתרחש כפי שהתרחש. אם כן מה היתה הכוונה של ה' ?

יש הקבלות בין סיפור המבול לבין קריעת ים סוף. למשל, כתוב בים סוף "ויבקעו המים". לא רק הים נקבע אלא כל המים שבעולם,כל מים בכל כוס או בכל חביט, בכל מקום בעולם, לפי המדרש, נבקעו! כלומר קרה כאן משהוא קוסמי, משהוא שנגע בכל העולם כולו. ואכן בשירה שומעים על ההד של המאורע אצל כל גויי הארץ. סיפור המבול נגע גם הוא בכל העולם ובכל היקום. גם שם נבקעו "כל מעינות תהום רבה". שם וכאן, מדבור על היבשה והים. הים שהורג את כל הרשעים. אמנם ה' הבטיח שהוא לא יביא עוד מבול לעולם, אבל כאן הוא הביא את העולם(המצרים) למבול! גם שם היה אדם אחד, בתוך תיבה, שניצל והציל את המשך סיפור האדם בכוונת הבורא. משה נקרה כך , לא בגלל שהוא עצמו נמשה מהמים (כי הוא לא נקרה "משוי") אלא בגלל שהוא "משה" את העם מהמים. הוא הציל את העם מהכחדה על ידי המים!

כנראה שה' רצה להוכיח לעולם ולעם ישראל במיוחד, שהוא שולט על העולם כולו (אבל זה כבר קרה במכות מצרים) ושישראל יראו את ישועת ה' ומות מצרים מול עניהם. בלי המראה הזה של "מצרים מת על שפת הים" היה נשאר תמיד בלב כל יהודי השייכות למצרים עמוק בליבו.

כמו שלידת תינוק דורש קריעת הרחם וירידת המים, כך הלידה האמיתית של העם קרתה עם קריעה, קושי, אלימות, כאב, והצלה מרשימה.

 

  1. הכניסה לארץ:

בהלכות פסח, יש הפרדה ברורה בין היום הראשון של פסח ליום השביעי של פסח:

  • ויקרא פרק כג  (ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: (ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ
  • במדבר פרק כח :(יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(יט) וְהִקְרַבְתֶּם ………כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:(כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: ס

לא כתוב "ביום הראשון וביום השביעי מקרא קודש יהיה". אלה יום הראשון, יום היציאה הפיזית ממצרים נחגג בעצמו והיום השביעי שאמור להיות מקביל לקריעת ים סוף, בפני עצמו הוא חג . הרב מנשה וינר מסביר שמדובר בשני מהלכים שונים: ביום הראשון יוצאים ממצרים וקריעת ים סוף, היום השביעי, הוא הסמל של הכניסה לארץ ישראל!! זה סוף המהלך של היציאה: הכניסה לארץ!

ולראיה, הנה שהתורה עצמה מגדירה את ים סוף כגבול של ארץ ישראל:

שמות פרק כג  (לא) וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:

כאילו יש מצב עתידי שבו ים סוף יהיה הגבול המזרח דרומי של ארץ ישראל, כמו שנהר פרת יהיה הגבול הצפוני והים התיכון הגבול המזרחי!     מעניין גם לקרוא את שני מזמורי תהילים קה – קו.

הם מספרים את כל ההיסטוריה של עם ישראל. אבל הראשון מדלג על קריעת ים סוף והשני שם את קריעת ים סוף במרכז והכניסה לארץ ישראל כנושא העיקרי!

חג הפסח חל בין יום ראשון של יציאה מהגלות והיום השביעי של הכניסה לאר(אפילו אם זה יקרה בעתיד כמו שרומזת השירה "אז ישיר משה", בעתיד.

אם כן, נסכם את כל המהלך עד כה:

ה' היה רוצה להכניס את ישראל מיד לארץ כנען. אבל בגלל המצב של העם שלא היה מספיק בשל כדי להתנתק ממצרים, הוא החליט להעביר אותם את חווית קריעת ים סוף.

זה נתן להם את ההרגשה ש"אין יותר מצרים". כולם מתים. הם מרגישים חופשיים ומוכנים להיכנס לארץ.

אז, הוא נותן להם ללכת שלושה ימים כדי להתנתק סופית מהעבר. ואז הוא מנסה אותם כבני חורין : האם אתם באמת רוצים לצאת מעבדות? והם מחליטים שכן. זה קורה במרה ושם מתחיל הסיפור האמיתי.

קריעת ים סוף היא הסמל של הכניסה לארץ

  1. מים מהצור

בני ישראל נמצאים במקום שנקרא "רפידים" שם, הם מתלוננים שאין מים. ה' מצווה למשה להכות בצור ולהוציא ממנו מים. אבל נשים לב לפרטים:

שמות פרק יז  ..ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: (ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:…..(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

הצור נמצא….בחורב!! כלומר בהר סיני! כל העם נשאר ברפידים אבל משה מצווה ללכת להר סיני ומשם, הוא מוציא מים מהצור. כבר מצאנו את הצור הזה בחורב :

שמות פרק לג  (כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:

בני ישראל לא האמינו בה' ולכן הם לא יזכו לראות את מקור הנס עצמו. משה לוקח איתו "זקני ישראל" כדי שיהיו עדים לנס שיקרה בחורב. העובדה שעם ישראל לא מסתכל על הנס (כי הוא קורה בהר סיני והם ברפידים), יכול להיות קשור לשלושה עניינים:

  1. אין להסתכל על מקור השפע. "אין הברכה שורה אלה בדבר הסמוי מן העין"
  2. יש זכות לזכות בנס אבל יש זכות נוספת להכיר שזה נס! בני ישראל זקוקים למים, אז נותנים להם מים. אבל הם חסרי אמונה חגבי ה' ומשה, אז הם נענשים בזה שהם לא זוכים להיות נוכחים במקור הנס.
  3. ייתכן שהמצב השתנה בסוף ארבעים שנה: משה מתבקש להוציא מים "מול העם" הם צריכים לראות את הנס. משה לא מבין זאת. עבורו, זה צריך להיות כמו בפעם הראשונה, בפרשה שלנו. מקור הנס צריך להיות סמוי מהעין. וכאן אולי נמצאת הטעות של משה: העם השתנה ועכשיו הוא מספיק בוגר וזוכה לראות הנס ממש!
  • מה קרה עם המים האלה שיצאו מהר סיני והגיעו עד לרפידים? התשובה נמצאת בתורה!:

דברים פרק ט (כא) וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר:

  • אכן, משה הכה הצור והוציא משם הרבה מים שיצר נהר שזרם הרבה זמן! כי הנה מוצאים נהר שיוצא מהר סיני אחרי חטא העגל, ביז בתמוז!
  • וייתכן מאוד שהסיבת מלחמת עמלק מיד אחרי הסיפור הזה נובע(!) מהמצאות הנהר הפלאי הזה באמצע המדבר!! מיד אחרי שהנהר הניסי הזה זורם כתוב "ויבוא עמלק"! הרבה מלחמות מתחילות מסביב למקורות מים (כמו שהיום השליטה על מקורות הנפט חשובה מאוד). זה לא פוסל ההסברים האחרים של שנאת עמלק והפחד שלו שישראל יתקיים (עמלק חושב שהוא "ראשית גוים", הוא ראש הגויים, ואין צורך בעם אחר- ישראל- שייצג את כל העמים ביחד)

 

  1. מכת ארבה

יש לחקור את ההקבלה בין קריעת ים סוף למכת הארבה:

מכת הארבה קריעת ים סוף
התחלת המכה (יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה:

 

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

 

וסוף המכה עוד יותר מפתיעה: (יט) וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: הארבה היו הראשונים להיות מוטבעים בים סוף, הרבה לפני המצרים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.