תצווה פי

בע"ה י אדר התשעז

מישל בן שושן

תצוה פי

 

האדם נכנס לתמונה

אם נסתכל על שתי הפרשיות "תרומה" ו"תצווה", נראה שיש הבדל בניהם:

בפרשת תרומה, מתארים את כל הכלים ה"פאסיביים"

ובפרשת תצווה, מתארים את החלק האנושי והתפעול של המשכן:

עכשיו שהנחתי את הרעיון הזה, אני מציע לנסות על  כמה קושיות ידועות שאנו פוגשים ב"תצווה":

  • למה מופיע בה קרבן התמיד? הוא נראה לקוח מספר ויקרא או אפילו מספר במדבר, כי בפרשת פנחס יש לנו בדיוק אותה פרשה על הקרבנות (התמיד, שבת, ראש חודש וימים טובים)
  • למה מופיע רק כאן בניין מזבח הקטורת?
  • למה מוזכרת בהתחלת הפרשה הדלקת המנורה?
  • למה מקדשים את הכהנים על ידי שמן, דם, והרמה, כאילו הם כלים!?

קודם כל, נעמיד את שתי הפרשיות מול המשכן כדי להבין את התוכן של כל אחת:

 

פרשת תרומה

 

 

תרומת החומרים הבסיסיים

בניית הארון והכנסת לוחות הברית

בניית השולחן עבור לחם הפנים

בניין המנורה והעלאת הנרות

בניין הקרשים מסביב למשכן                                                                                             המשכן

בניין מזבח העולה (ללא מטרה)

 

 

פרשת  תצווה

תרומת שמן להעלאת נר תמיד

בגדי הכהנים

קידוש הכהנים

עבודת המילואים                                                                                                             המזבח

קרבן התמיד

סיום . מטרת המשכן

בניין מזבח הקטורת ומעשה הקטורת.

 

 

המשכן אמור להיות מפגש בין האדם והאלוהים.

  1. במשכן ישנם כלים שקראתי להם "פאסיביים" שמתוארים בפרשת תרומה.

אני קורא להם "פאסיביים" כי אין לאדם הרבה  עסק איתם.במפגש, אני "מקבל" את השני. למשל, הארון, הוא לגמרי פאסיבי כי הוא רק "נמצא" שם בלי עבודה מיוחדת. פעם בשנה הכהן הגדול נכנס ומתפלל שם. וזהו.

השולחן גם הוא אינו דורש עבודה רבה. חייב להיות מונח עליו לחם. אז כל שבוע מחליפים הלחמים שיש בו.

גם המנורה אינה זקוקה לעבודה עיקרית. חייב להיות אור. אז כל יום מסדרים את הנרות ומוסיפים השמן הנדרש כדי שיהיה אור. זה תפעול מינימאלי . העבודה של הכהן באה רק כדי ש"יהיה אור". אם הייתי רוצה להגזים, הייתי אומר שאם היה שם חשמל, אז לא היינו צריכים לעשות כלום!

הקרשים שבונים על ידם הקירות,  הכיסויים השונים, הם חלק מהבניין ואין שום עבודה נדרשת בהם אחרי שהם מוצבים במקומם.

כל החלקים האלה, מתוארים בפרשת תרומה. כשיש משהוא לעשות עם הכלי, אז התורה אומרת זאת מיד, בכמה מילים, אחרי בניין הכלי.

  • עבור הארון: יש לשים בו הלוחות
  • עבור השולחן: נשים עליו הלחמים
  • עבור המנורה: יש להעלות את נרותיה
  • עבור הקירות והתקרות, מתארים לנו המיקום והתחומים השונים.

נשאר לנו הכלי הגדול: המזבח החיצון, מזבח הנחושת: אמנם, בפרשת תרומה מתואר הבניין של המזבח, אבל, בניגוד לשאר הכלים, התורה איננה מתארת בכלל מה יהיה תפקידו!!

 

  1. בפרשת תצווה, מתארים את החלק היותר "אקטיבי":

במפגש אני פועל, אני לא רק מקבל השני(פרשת תרומה) אני גם הולך לקראת השני(תצווה)

הדלקת המנורה: תרומת השמן, איך מעלים את הנרות..כל החלק האקטיבי של הכהן מול המנורה כל יום.

תפעול המזבח: עכשיו המקום לתאר למה ישמש המזבח! העבודה בו היום יומית היא החלק הארי של העבודה .

הכהנים: כאן מעניין לשים לב:יש שני פנים לכהן:

  • מצד אחד הוא נחשב לכלי! מושחים על ראשו שמן, שמים על אוזנו , ידו ורגלו דם. מניפים אותו כאילו הוא ממש כלי! הבגדים של הכהן הם ממש כלים שהופכים את הכהן למאוד פאסיבי, כי הוא רק מעמיד אותם להצגה עליו! כאילו הוא דוגמן שכולם מסתכלים רק על הבגדים שלעיו. הם החידוש. הבגדים הם אלה שמכפרים הם העיקר. הכהן רק לובש אותם. כהן ללא בגדים אלה איננו יכול לשרת ככהו! הבגד עושה את הכהן!
  • מצד שני, הכהן הוא בן אדם!הוא אפילו בא לתקן את חטא אדם הראשון. הוא מייצג את האדם! הוא פועל, הוא מתפקד הוא מפעיל את כל הכלים הדרושים תפעול.

האמת היא שכל בן אדם מכיל את שני הפנים ההפוכים והמשלימים האלה. הוא מתלבש ומתנהג חיצונית כדי לייצג תדמית והוא גם נושא תוכן פנימי ותפעולי. בדרך כלל אנו ממעטים בחשיבות של הבגד וההצגה של כל אחד כי הם "חיצוניים", ומחשיבים יותר הצד הפנימי , המוסרי, התפעולי. אבל לכהן שני התפקידים יחד ובחשיבות שווה.

 

לסיכום עד כה:

כל הנושאים בפרשת תצווה קשורים להתערבות האדם בתוך עולם הכלים של המשכן. לכן, קרבן התמיד נעקר ממקומו (מיד אחרי בניין המזבח) מפרשת תרומה ונכנס פה, בפרשת התפעול.

 

 

המשכן והמזבח

אבל יש עניין עוד יותר חשוב לעניות דעתי: קרבן התמיד לא נכתב בהתחלת הפרשה שלנו אלא בסוף: אחרי עבודת הכנת הכהנים לעבודתם (עבודת המילואים) ולפני שהתורה מסיימת את תיאור בנין המשכן:

נקרא את הפסוקים האחרונים של קרבן תמיד:

שמות פרק כט

(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם:

(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי:

(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם: פ

שני הפסוקים  הראשונים מב  ומג ממשיכים לתאר התפקיד של המזבח.

שלושת הפסוקים האחרונים, מסיימים את כל בניין המשכן. חוזרים למטרה העליונה שהיא " וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כאילו סיימנו המשכן וחוזרים לתאר את המטרה העליונה של כל המפעל הזה.

אם כן נשים לב: המפעל הזה מכיל שני חלקים שווים: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ

יש לנו

  • מצד אחד אוהל מועד: הקודש, החלק המכוסה שבו רק הכהן נכנס בפנים. זה הוא באמת "המשכן"
  • ומצד שני המזבח: החלק שנמצא בחוץ. בו עובדים כל הזמן. כולם יכולים לראות אותו.

איפה ה' נפגש עם האדם?

לא רק בין הכרובים על הארון בקודש הקדשים אלא גם במזבח!! וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי:

המזבח נקרא אפילו קודש קדשים!!:

שמות פרק כט(לז) שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ: ס

אנו רגילים לשכוח את הפסוק הזה! המזבח הוא קדש קדשים!! שם ה' נראה אל האדם גם כן.

 

מסקנה:

נראה לי שהמפגש הזה בין האלוהים, נעשה (ככל מפגש) משני כיוונים:

מלמעלה כלפי מטה, יש את אוהל מועד. שם ה' מדבר עם משה, שם הכל מכוסה ונסתר אבל קיים! האדם מכין עצמו כדי להיכנס שם, אבל ה' נמצא שם!

מלמטה כלפי מעלה, יש את המזבח. סמל עבודת האדם, בחוץ. הקרבן עולה. האש יורדת לסמל את קבלת העבודה, אבל העיקר נעשה מלמטה, על ידי האדם.

היינו חושבים אולי שהמפגש עם האלוהים נעשה רק בפנים. והנה כאן התורה מתארת מצב הפוך: עיקר המפגש נעשה בחוץ!! יש חשיבות למזבח לא פחותה מאשר יש לאוהל ולקדש הקדשים!

נכון שאנו נותנים יותר חשיבות, יותר כבוד, יותר מסתורין למה שהוא בפנים. אבל העיקר הוא העבודה בחוץ!! שם האלוהים נפגש עם האדם!!

העבודה הזרה

כשאנו מתבוננים על כל המפעל הזה של המשכן, קשה שלא לזכור שכל הכלים האלה נמצאים בשימוש אצל עמי האזור כמה מאות שנים לפני כן. מצאנו המון מקדשי כנענים שדומים להפליא למשכן. גם למצרים היו מקדשים מפוארים בעלי מבנה וכלים מאוד דומים. כולם נחשבים לעבודה זרה.

אם כן, מה הוא ההבדל העיקרי במשכן שאיננו עבודה זרה אלא עבודת ה'?

העיקר נמצא בהבדלים!

כאילו התורה מתארת משכן, יחסית לכל מה שעמי האזור והתקופה עשו, כדי להבליט את המשמעויות והסמליות השונים בלכ הדברים. התורה מדברת בשפה הדתית שבה חיו אבותינו.

ואחד ההבדלים העיקריים, לעניות דעתי, נמצא דווקא שחשיבות היות המזבח בחוץ ונוכחות האלוהים דווקא בעבודת חוץ, ולא רק בפנים. אני לומד מכאן כמה עקרונות:

  1. עבודת ה' איננה מתרכזת בפולחן דתי, בתוך מקום סגור עם אנשי דת (כהנים) מיוחדים בלבד. החלק הזה קיים א בל הוא לא העיקרי. עבודת ה' היא העבודה בעולם החול. מה הוא היחס של האדם כלפי זולתו, כלפי העולם, בעבודה היום יומית שלו. בעולם החול, שם המפגש הוא הכי משמעותי. קדש הקדשים נמצא גם בחוץ, בכלי העבודה של האדם!. נזכור שהנביאים התלוננו על ההתנהגות של העם בנוגע ליחס עם הזולת, הרבה יותר מאשר עם קיום מצוות דתיות!. לא שמענו ישעיה הנביא או ירמיה הנביא זועקים כי האנשים לא שמו מזוזות או תפילין. הם אפילו לעגו על עבודת הקרבנות כשהעבודה הדתית מנותקת מכל כוונה מוסרית.
  2. העבודה הזרה , היא, לדעתי, הפרדה בין חיי הדת וחיי החול.כאילו מעשה דתי "מאגי" יכול לכפר על עוולה מוסרית. תשלום לאלילים כדי לקבל רווח גשמי או כפרה (רווח נפשי).
  3. האם אנו פטורים מלחפש ולבער ,מתוך התנהגותנו היום, אפילו התנהגותנו הדתית,כל שמץ של עבודה זרה? נראה שלא!

 

מזבח הקטורת

עכשיו הזמן לגשת לשאלה האחרונה: למה בניין מזבח הקטורת נדחה עד לסוף הפרשה שלנו. הרי הוא נמצא בתוך האוהל, על יד השולחן והמנורה. למה לא נכתב בניינו שם, בפרשת תרומה?

נראה לעניות דעתי להשיב כך:

אמנם המשכן נבנה. הוא מכוסה. שם נמצאים דברים מאוד עליונים. אבל אין לך להיכנס שם אלא אם כן, עבדת בחוץ! רק אחרי שהקרבת את קרבן התמיד, בחוץ. אחרי שנסית להתקרב אל ה'. רק אחרי שנסיים לעלות, להתעלות, בעבודה היום יומית שלך, בעולם החול, בדרך הארץ, רק אז מותר לך, בתנאים מיוחדים, לאנשים מיוחדים, להיכנס בפנים. וגם אז, בתנאי חשוב מאוד: בענן! יצירת הענן על ידי מזבח הקטורת הוא הפתח לכניסה לעולם הדתי המיסטי, העליון .

ענן הקטורת נותן לך להיכנס בפנים אבל הוא לא נותן לך לראות טוב. הכל צריך להישאר בעירבון מוגבל. אתה לא תראה לגמרי הכל בברור. אל תגיד שאתה תפסת את העיקר. ראית מדבר בעצמו. לא. אתה נמצא בענן. ורק בענן ה' נראה אל משה ורק בענן, בערפל, ה' נראה אל העם, ורק בענן הכהן נכנס לקדש הקדשים ורק בענן הכהן נכנס לאוהל!

אם כן, רק אחרי שעבדת בחוץ. שאתה ראוי , כ"בן אדם" בעולם החול. רק אז נדבר על הכניסה לאוהל בפנים.

דרך ארץ קדמה לתורה. להיות בן אדם קודם להיות אדם דתי. להיות מוסרי קודם לקיום מצוות. מצוות החוץ קודמות למצוות הפנים. וגם אז, בפנים, יש תנאי הכרחי: הענווה של האדם הנמצא בענן!

 

 

 

המכנסיים:

"לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" היה כתוב בסוף פרשת יתרו. כבש עם מדרגות כדי לעלות למזבח, עלול לגרום לפסיעות גדולות ולגלות בשר הערווה של הכהן! לכן הכבש בשיפוע וההליכה בו איטית. אבל האם לא היה לכוהנים מכנסיים?? הרי שהמכנסיים יכולים לפטור הבעיה!.

אכן, המכנסיים הם חלק מהבגדים של הכהנים. הם חלק מארבעת הבגדים של הכהן ההדיות ומשמונת הבגדים של הכהן הגדול.

האומנם??! נקרא את הפסוקים בפרשה שלנו:

שמות פרק כח (ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי:

יש כאן רק שישה בגדים ולא שמונה! חסרים הציץ והמכנסיים!

המכנסיים אינם חלק מהבגדים של הכהן הגדול!!

נקרא את הפסוק עבור הכהן ההדיוט:

שמות פרק כח (מ) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:(מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי:

גם אצלם אין מכנסיים! יש רק כתנת, אבנט ומגבעת. אלה הבגדים וכך יש להלביש אותם ולקדש אותם

ורק אחר כך, יש אזכור של המכנסיים:

(מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ: (מג) וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ …: ס

אם כן, אין מכנסיים באים אלא כדי לכסות הערווה ולא בתור בגדי כהונה!

עכשיו אנו מבינים את החשש לגלות הערווה על הכבש במזבח. המכנסיים אינם חלק מבגדי כהונה . הם רק בגדים מינימאליים, מצד הדרך ארץ, מצד הצניעות.

 

 

הציץ:

גם הציץ לא הופיע ברשימה של בגדי הכהן. למה?

  1. המקובלים עושים הקבלה בין הציץ והספירה "כתר". ספירה שאינה נכנסת בתוך הספירות הרגילות. היא מעבר. גם הציץ נחשב ל"מעבר" הבגדים הרגילים.
  2. יש אפשרות נוספת על היעדרות הציץ מהרשימה: הציץ הוא קישוט של המצנפת. כמו שכתוב:

שמות פרק כח (לו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק:(לז) וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה.

כמו שכל בגד מורכב מכמה חלקים, כך למצנפת יש כמין קישוט עליו, וזה הציץ. זה ממעיט מאוד  את חשיבות הציץ אבל זה יכול להסביר שיש נקודת ראייה כזו בתורה שרואה אותו רק כמשנה למצנפת.

-האם יש קשר בין הציץ שמוחזק בפתיל תכלת והציצית שיש לשים עליו פתיל תכלת?

 

המעיל:

יש משהוא מוזר בפסוקים: למעיל יש פעמונים . ההסבר הניתן בתורה הוא :

שמות פרק כח (לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל …(לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת: ס

אבל הכהן איננו נכנס בקדש הקדשים עם המעיל! הוא נכנס רק בבגדי לבן ! האם התורה מדברת רק על הקדש, כלומר מחוץ לפרוכת? לא ידענו שיש סכנת מיתה בקודש! וגם, למה לא מתוארים כאן בגדי הלבן שהכהן שם ביום הכיפורים? האם סדר העבודה של יום כיפור עדיין לא מתוכנן כי הרי נדב ואביהו עדיין לא מתו ואין עדיין הגבלת כניסה לקדש הקדשים? והרי כתוב במזבח הקטורת : :(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק" אם כן, יום כיפור כבר מוזכר בפרשה שלנו!

כל השאלות האלה מביאות אותי להציע דבר עקרוני:

יש בתורה כמה זוויות ראייה שונות בעניין דבר אחד. התורה מכילה את כל ה"בחינות" האלה.

לפעמים, הציץ נחשב לבגד בפני עצמו ולפעמים רק כקישוט למצנפת

לפעמים יש צורך בכבש למזבח ולפעמים אין צורך בכבש (ראה קובץ "תרומה")

לפעמים יום כיפור מתואר כתוצאה שלחטא נדב ואביהו ולפעמים הוא מתואר ללא קשר עם מה שקרה איתם.

לפעמים הכהן נכנס עם מעיל ולפעמים עם בגדי לבן שיתוארו במקום אחר

לפעמים יש מכנסים לכהנים ולפעמים אין.

כל האפשרויות מתוארות. כי קיימות הרבה נקודות ראייה לכל דבר. הרב ברויר דיבר על "בחינות".

 

נראה שעניין גדול יש כאן:

עם ישראל בנוי מ12 שבטים ו70 נפשות. אבל הוא עם אחד.

החיים מורכבים מהרבה תחומים ומימדים שונים אבל הם אחד

הטבע נראה מלא בחוקים שונים ומידות שונות אבל הוא עולם אחד

התורה מכילה את כל הפנים והבחינות האלה ואנו עושים אותה "אחת"!

עשיית התורה לתורה אחת, מלמד את עם ישראל להיות עם אחד והבן אדם למצוא משמעות לחייו כי הם אחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.