תזריע פי

בע"ה א אייר התשע"ז

מישל בן שושן

 

תזריע פי

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר

דיני היולדת

 

ויקרא פרק יב (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:

(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:(ז) וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: פ

 

כמה שאלות :

  1. אחרי שבעת ימי הטומאה של היולדת כתוב "וביום השמיני…ימול בשר..ערלתו"! כאילו ברית המילה היא המשך של 7 ימי הטומאה של האמה! מה הקשר?
  2. למה היולדת "טמאה"?
  3. למה היא "טהורה" (בכל מקרה) תקופה ארוכה של 33 או 66 ימים?
  4. בעניין הקרבנות שהיא צריכה להביא כמה שאלות שנראות טכניות :
  5. בכל דיני הקרבנות, קרבן חטאת תמיד קודם לקרבן עולה. נראה הגיוני שיש קודם כל להתכפר על חטא לפני שנרצה להתקרב אל האלוהים. אבל כאן, הוא המקום היחידי שבו העולה קודמת לחטאת!! למה?
  6. בכל דיני הקרבנות, כשיש להביא יונים או תורים, מקדימים התורים (יותר יקרים) ואם אין כסף אז מביאים יונים (יותר זולים) . וכאן, הוא המקום היחיד בכל התורה שהיונים מקדימים לתורים! למה?

 

הרב מנשה וינר מציע תשובות:

חטאת היולדת הוא לא קרבן חטאת רגיל. יש בו מהחטא (ויש להבין מה הוא) ויש הדגשה שאין כאן שום חטא!! הרי היולדת לא עשת שום חטא. מה פירוש הקרבן חטאת? נראה בהמשך. אבל שתי השאלות האחרונות ששאלנו בקשר לקדימות העולה (בניגוד לכללים) ולקדימות היונה מצביעים על זה שגם האישה היולדת וגם אנו שלומדים הפסוקים האלה, צריכים להבין שלא מדובר כאן בשום חטא של היולדת.

 

אם כן מה הוא החטא הזה שהוא לא חטא?

יש לזכור מה שכתוב בספר בראשית לגבי האישה האמורה ללדת:

בראשית פרק ב  (ט) וַיַּצְמַח יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:….(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

בראשית פרק ג : (טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: ס…..(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:  (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:

בראשית פרק ד : (א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְקֹוָק:

 

  • האלוהים נוטע עץ חיים ועץ הדעת. הוא מזהיר את האדם ואשתו: מהרגע שאתם תדעו, אז ייכנס בתוככם הידיעה של המוות שלכם ומרגע זה תהיו טרודים ועצובים על העובדה שיום אחד תמותו. זה יכול להכניס אתכם לדיכאון מוצדק! הרי אנו נמות בסופו של דבר, מה טעם בחיים?
  • לכן, הוא לא "מעניש" אותם במיתה בגלל אכילה מעץ הדעת. הוא רק מתאר תוצאה בלתי נמנעת מהמעשה. אפשר לחיות בלי לדעת ואז להיות אולי יותר מאושרים, בלי הפחד של המוות. אבל אם רוצים לדעת, אז יש לשלם את המחיר ולהיכנס בתודעה שאכן נמות יום אחד.
  • האישה נקראת "אם כל חי" כלומר היא אמורה לתת חיים לכל.
  • אבל כשהאדם בא על אשתו, לא כתוב שהם "חיו ביחד" (כמו שאומרים היום לגבי בני זוג) אלא שהאדם "ידע" את אשתו. כלומר, הוא נקשר אליה בעולם הדעת ולא בעולם החיים!!. זאת בעיה כי יש כאן לא רק קלקול בני האדם עצמם אלא קלקול של הזוגיות גם כן.

ויש לתקן את כל הדברים האלה שנפגעו:

לכן ה' מתאר את ההיריון והלידה של האישה בצורת תיקונים (אלה לא עונשים):

"בעצב תלדי בנים". נראה לי לפרש המילה "עצב" במובנה הרגיל ולא רק "כאבים". כלומר, בלידה יהיה מקום לעצב! למה? בגלל הרבה סיבות שגורמות לפעמים לדיכאון אחרי הלידה:

הרי אנו מביאים לעולם תינוק שיגדל בעולם לא מושלם. הוא ייהנה אבל הוא גם יסבול. הוא נולד אבל הוא גם ימות! וכל זאת, בגלל שהאדם ואשתו בחרו לאכול מעץ הדעת.

"ואל אישך תשוקתך"= יש לקשור מחדש את הקשרים בין בני הזוג אחרי הלידה. לפעמים, ההיריון, הלידה, גורמים לצורך בסידור מחדש של היחסים בתוך המשפחה! האמה צריכה ללמוד לחזור להיות גם אשת בעלה ולא רק אימה לתינוק. יש לשחזר התשוקה אל הבעל ולבנות בחזרה התא המשפחתי שגדל.

 

אחרי הלידה, האישה חייבת "לשבת שבעה" על זה שהתינוק הוא כבר לא חלק ממנה. זאת אומרת שהיא צריכה להבין שהיצור שיצא ממנה הוא יצור בפני עצמו. אמנם היא תיתן לו ואכול ותגן עליו ותחנך אותו. אבל הוא כבר לא חלק ממנה. היא צריכה לחתוך את חבל הטבור באופן נפשי!

לכן, היא יושבת שבעה ימי טומאה. כי משהוא מת: הקשר האינטימי של "גוף בתוך גוף". זה מאוד דומה לעקידת יצחק.אברהם התבקש להכיר בבנו כיצור נפרד רוחנית ונפשית כך שיצחק יוכל להיות עצמאי ולפתח מידה שונה.

 

בעצם, חטא עץ הדעת הוא סיפור שדורש מהאדם לקבל על עצמו אחריות לאנושיותו. האדם הוא יצור מורכב בעל מגבלות. נדרש ממנו לקבל אחריות על המגבלות! לכן הסיפור של עץ הדעת מציב את האדם שאחראי על מצבו: יצור שיש בו הכרה, שמפעיל כוח השכל, הידיעה. אבל מצד שני, האדם פגיע וחלש בגלל הידיעה הזאת שהוא ימות יום אחד.

 

החטאת של היולדת איננו חטא שהיא עשת. זה הוא לקיחת אחריות על האנושיות שלה, על האנושיות של היילוד, האנושיות של בעלה .

לפעמים אומרים "זה אנושי לחטוא". או "זה לא אשמתו, זה אנושי" כלומר, יש לקחת בחשבון שיש מגבלות באדם.

עם יצירת חיים חדשים, יש לקחת בחשבון את כל הצדדים של החיים האנושיים. לא רק השמחה אלא גם צדדים האפלים של חיי בן אדם.

זה דומה לשבירת הכוס בחתונה. או באמרה שיש להכנסי רעדה במקום שיש בו גילה יתרה.

 

באופן יעיל, טומאת האישה, מפרידה בינה לבין בעלה. היא צריכה "לשבת שבעה" על האשליה שהיילוד יהיה תמיד חלק ממה, כדי לתת לו להיות עצמאי יותר.

 

ביום השמיני, התינוק אמור להיות, בתודעה של ההורים, יצור יותר עצמאי שחלים עליו מצוות ייחודיות. זה משלים את המהלך של שבעת ימי הטומאה של האם.

זה מאוד מזכרי לי את מה שהתורה אומרת בקשר ללידת כבש:

שמות פרק כב …  בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי: כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי:

ויקרא פרק כב (כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:

אחרי תקופה של התבודדות של האישה , יש חיוב שהיא תבנה עכשיו מחדש את הקשר עם בעלה.

לכן, התורה נותנת לבי הזוג 33 ימים או 66 ימים שבהם, יהיו ביחד , אפילו אם יש לה דימום! זו תקופה שעליה התורה מכריזה בכל מקרה שהיא "טהורה"!! היא לא תיכנס למקדש ותהיה עם בעלה כדי לבנות מחדש את הקשרים הזוגיים. כי הלידה יצרה משבר נפשי בניהם שיש לקחת אותו בחשבון ולתקן אותו. אין הזוג אחרי הלידה דומה לזוג לפני הלידה. לכן יש לחדש הקשרים.

 

יש אמרה חשובה של התלמוד שמופיעה בהרבה מקורות. נביא אחד מהם:

מסכת שבת דף קלה עמוד א אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה – נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה – אין נימול לשמנה, שנאמר +ויקרא יב+ אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו. אמר ליה אביי: דורות הראשונים יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה – ונימול לשמנה!

 

ברית המילה לשמונה ימים קשורה לטומאת האם. מהותית. אם יקרה שהאם לא טמאה שבעה, אין סיבה למול התינוק דווקא ביום השמיני! (מצב נדיר למשל, שגויה מחליטה להתגייר עם התינוק , יומיים אחרי הלידה: היא לא טמאה כי היא לא היתה יהודיה בשעת הלידה. אם כן, תיאורטית התינוק יכול לעבור ברית מילה מיד ולא צריך לחכות שמונה ימים!)

 

למה היונה לפני התור?במידה והאישה לא תבין שלא מדובר בחטא אמיתי שלה, והיא תרצה להביא לחטאת..כבש! התורה מזהירה אותה:  לא! רק יונה. מקסימום..תור אבל לא יותר.

 

לסיכום:

היולדת טמאה כי היא חייבת לעבור תהליך נפשי על היפרדות פיזית מהתינוק. זה יאפשר לה להבין שהתינוק עצמאי עכשיו וכך יש להתיחס אליו.

היא לא עשה שום חטא. היא מביאה קרבן חטאת שאיננו קרבן חטאת רגיל. בזאת, היא ממשיכה בתיקון של חטא עץ הדעת: לקחת אחריות על המצב האנושי שכולל צדדים קשים. היא לא מבקשת סליחה על החטא ההוא אלא היא מקבלת על עצמה את המצב הרגיל, האנושי מאוד של שברירות האדם. היא לא זורקת האחריות על הבורא או על כל העולם כולו! היא אחראית ומבוגרת על עצמה ועל הוולד. אם עד כה היא תמיד האשימה את ההורים שלה בכל הבעיות שמגיעות לה בחיים והיא טוענת שבגללם היא סובלת. עכשיו היא תבין שההורים שלה עשו את מה שהיא עושה לבן שלה: היא הביאה אותו לחיים . ואז היא תקבל אחריות על עצמה!

ברית המילה מכניסה משמעות בחיים של המשפחה:

כשחותכים חלק מהגוף של התינוק, הוא כבר לא "שלם". הוא חסר. וכך הוא יישאר כל ימי חייו.

החוסר הזה, ההרגשה של אי שלמות, היא דחיפה לתיקון, להשלמה. הוא לא מושלם, לכן הוא חייב לפעול לתקן, להיטיב, לדרוש, לחקור, הוא פתוח לעולם. אשתו תוכל, זמנית, להשלים את החוסר הזה. הוא חייב לחפש אישה שתשלים אותו!

כמו שהיולדת הרגיש עם הטומאה שעליה לתקן ולהבין דברים, כך רושמים בגוף התינוק את הברית שלו עם החובה לתקן את עצמו ואת העולם.

שני הדברים האלה מולידים בתוך כל אחד (האם, התינוק והאבא) חומר לחיפוש אחר משמעות.

זה בעצם מחזיר את האם להיות "אם כל חי". לבחור בעץ החיים. להפיח חיים ומשמעות.

 

הצרעת

דיני הצרעת מובאים כאן אבל ייתכן מאוד שהם נאמרו, כמו דיני הכשרות בהר סיני.

הימצאותם  במקום הזה מוסבר על ידי הרב מנשה וינר כהמשך לסיפור חנוכת המשכן: הכנסת הכהנים לתפקידם.

היתה בעיה של טשטוש הגבולות. זה גרם לאסון מות נדב ואביהו. מכאן, כל הנושאים שבאו ארח כך מדגישם את גבולות העבודה של הכהנים. גבולות בין החיות הכשרות והטמאות. גבולות בין הטמא והטהור בדרך כלל.

ודיני צרעת הם המשך של הסיפור הזה כשמלמדים את הכהנים להבחין  בבעיות הנפשיות הדקות ביותר של האדם ביחסו לחברה.

 

אחרי חטא נדב ואביהו כתוב:

ויקרא פרק י …. וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

  • (י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
  • (יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה: פ

 

ולכן באים דיני הכשרות:

ויקרא פרק יא (מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: פ

 

דיני היולדת:

ויקרא פרק יב : (ז) .. תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:

 

ודיני הצרעת:

ויקרא פרק יג : (נט) זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר … לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ: פ

ויקרא פרק יד:(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:

ויקרא פרק יד (נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: ס

 

ולדיני הזב והזבה:

ויקרא פרק טו  (לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ:

 

בכל פרשה,בדרך כלל בסופה, אנו מוצאים את שני התפקידים של הכהן

  • להבדיל בין הטמא והטהור
  • ולהורות את בני ישראל.

כשהמילה "תורת ה.." היא  מהשורש "להורות".

 

זה מסביר את רצף הפרשיות : שמיני- תזריע- מצורע-…

כדי לחזור לסיפור שהתחיל כל זה:………………………….. אחרי מות   שני בני אהרון…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.