אחרי מות פי

בע"ה ז אייר התשעז

מישל בן שושן

 

אחרי מות פי

אכילת בשר- מתוך רעיון של הרב יונתן גרוסמן- הר עציון

 

פרק יז עוסק כולו בהיתר אכילת בשר ואיסור אכילת דם. הוא מורכב , בחלקו הראשון מארבע פרשיות קצרות. כל אחת מתחילה במילים "איש איש":

ויקרא פרק יז (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:

  1. (ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:(ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיקֹוָק לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:(ה) לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיקֹוָק אוֹתָם:(ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:(ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:
  2. (ח) וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח:(ט) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיקֹוָק וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:
  3. (י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: ס
  4. (יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

(טו) וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:

(טז) וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: פ

 

(איסור אכילת הנבלה,פסוקים טו-טז- איננו מתחיל ב"איש איש", ולכן סביר להניח שהוא שייך לפרשת מאכלות אסורים והודבק כאן כדי להשלים התמונה .)

 

בפסקה הראשונה, איסור השחיטה מחוץ למשכן, נובע כנראה מסיבה ברורה: למנוע עבודה זרה. אין להקריב בהמה מחוץ למשכן כדי להיות בטוחים שלא נשחט לעבודה זרה. דבר שהיה , כנראה נפוץ בימים האלה.

 

אבל בשלושת הפסקאות האחרות, הסיבה היא אחרת: כששחוטים בהמה, שופכים את דמה. בדם יש את נפשה. הדם שייך למזבח! לה' בלבד. לכן, אין להקריב קרבן מחוץ למשכן, על במה. כי יש להביא את הדם למזבח בבית ה'!

 

ומה נעשה עם החיות שהן מותרות לאכילה אבל אסור להקריב אותן על המזבח? פשוט יש לכסות את הדם שלהם! למה? כי הדם הזה היה אמור להיות לה'. אז לפחות, נתבייש משפיכות הדם ונכסה אותו באדמה!

 

מה הבעיה שהדם יהיה חשוף?

 

הדם הוא "עדות" למעשה הריגת בעל חי! כי אכן שחיטת בהמה או ציד חיה ועוף, הם דברים שהיו אמורים להיות אסורים לכתחילה! נקרא את הפסוקים מספר בראשית:

 

בראשית פרק ט (א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:(ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: ס

 

אכילת בשר היה אסור מאדם ועד נוח. בגלל חטאי דור המבול, והלקיחה בחשבון שיצר האדם רע מנעוריו, ה' התיר אכילת בשר לבני נוח. אבל הוא הגביל זאת: איסור אכילת הדם, או אבר מן החי.

בנוסף: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ

אם חיה הורגת אדם: הקדוש ברוך הוא "ידרוש" נקמה מהחיה ההיא.

ואם אדם הורג אדם אחר, ה' ידרוש נקמה גם כן:

וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.

ובכלל, הוא דורש מבני האדם לדון, בעצמם(על ידי בית דין), למיתה, כל הורג אדם:

:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ

ומי נותן סמכות לבית דין להרוג רוצח?

כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם

האדם יכול לנקום את רצח אדם אחר כי הוא בעצמו קצת אלוהים!

(או ,כמו שמפרשים בדרך כלל: ההורג אדם כאילו הרג אלוהים כי מצלם אלוהים הוא עשוי)

 

בהרבה מקומות, קוראים שהדם שנשפך הוא איסור חמור. ההריגה נקראת "שפיכות דמים".

כשקין הורג את הבל, כתוב:

בראשית פרק ד :(י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:

(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:

 

הדם שנשפך, הוא עדות לרצח. הדם שרואים כאילו זועק השמיימה על העוול שנעשה. ה' נתן חיים, מי שלוקח חיים חוטא. והדם, שבו הנפש, "שייך" לבורא העולם. רק הוא יכול להחליט מתי יפסיק לחיות בעל חי .

 

 

מסקנות:

היתר אכילת בשר, אם כן, מותר אבל זו רק פשרה שהבורא עשה כדי לאפשר את הכעס והמידות הרעות של האדם להתנקז דרך אכילת הבשר. אם הוא היה ממשיך לאסור בשר, אז אולי העולם היה מתדרדר עד כדי כך שהבורא היה נאלץ להחריב שוב את העולם. את זה, הוא מנסה למנוע ולכן הוא מתיר אכילת בשר.

 

אבל הוא מגביל את האכילה הזאת:

האדם חייב להרגיש אשם כשהוא אוכל בשר. הוא חייב להוציא הדם מהבשר (דיני מליחה בהלכות כשרות), לכסות הדם שיוצא בשחיטה. ואם אפשר, להביא הבהמה למשכן, שם הדם יישפך על המזבח כאות שייכות לבורא.

 

אם ה' התיר שחיטת בהמות במשכן, זה רק כדי לכפר על נפש האדם. נפש האדם חשוב יותר מנפש הבהמות. אבל נפש הבהמה, איננו הפקר!

 

כמו שה' התיר הריגת בעלי חיים לצורך ניקוז היצרים והצלת העולם אחרי המבול, הוא מתיר שחיטת בעלי חיים לצורך כפרה על נפשותיהם . אבל זה מוגבל למשכן ולא מחוצה לו.

 

אם נתעלם, בשלב זה, מהיתר אכילת בשר מחוץ למקדש,שניתן בספר דברים, כשייכנסו לארץ (בשר תאווה), נראה שעד כאן, אכילת בשר הוא דבר מגונה שהותר אך ורק לצורך גבוה: הצלת העולם מהשחטה או כפרה על נפש אדם. לראייה, כיסוי הדם בא להזכיר את הבושה שהאדם חייב להרגיש כשהוא נוטל חיים מבעל חי אחר.

 

המאמר הזה הוא הולך לפי ההשקפה של הרב יונתן גרוסמן .

השקפה זו מצדדת בתהליך של גמילה מאכילת בשר מסיבות דתיות מוסריות. הרב קוק היה צמחוני וצידד בגישה הזו.  אבל יש לציין השקפות שונות. למשל:

 

הרב מנשה וינר

מתוך השקפה שונה, הרב וינר מישיבת מעלות סובר שאיסור אכילת בשר מחוץ למסגרת המקדש, שייכת רק לתקופת המשכן. למה? כי שם אכלו לחם מהשמים (מן) ומים באופן ניסי (מי באר) והבשר גם הוא היה חייב להיות קדוש, אוכל מהשמים, שעבר את המשכן כקרבן שלמים.

אחרי כניסה לארץ, הותר להם אוכל חולין. המן והבאר הפסיקו לפעול והבשר הותר בכל מקום. למה? כי קדושת הארץ מחליפה את מצב המדבר . הנאה מהעולם הזה, ללא ניסים, בארץ ישראל, מהווה מטרה גדולה יותר מהמצב במדבר. כשהחול מתקדש בעצמו בארץ הקודש.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.