פנחס פי

בע"ה טז תמוז התשעז

מישל בן שושן

 

פנחס פי

 

פרשת פנחס

היא מכילה שלושה חלקים

  1. סוף הסיפור של פנחס
  2. ספירה אחרונה של עם ישראל לפני הכניסה
  3. קרבנות המוספים

המיקום של שלושת החלקים האלה, דווקא כאן ,דורש עיון. לגבי החלק הראשון, ברור שהוא המשך הסיפור שהתחיל בסוף פרשת בלק. פנחס מצליח להציל את השמדת בני ישראל על ידי האלוהים והוא מקבל "ברית שלום" על כך. גם החלק השני, הספירה של עם ישראל, נראית הגיונית אחרי ש24000אנשים מתו במגפה הקודמת. כול מהלך שחשוב של עם ישראל דורש לפחות 600000איש. לפני שנכנסים לארץ, חשוב להגיע למספר המינימאלי הזה. אבל מיקום הקרבנות של החגים נראה לא במקומו. היינו מצפים למצוא אותו בספר ויקרא עם כל הקרבנות. או בתוך פרשת אמור, שם, כבר נפרטו החגים.

הרמב"ן מציע הסבר: במדבר, בני ישראל לא הקריבו קרבנות, לפחות לא קרבנות החגים. ולכן, יש לחדש המדע הזה עכשיו שיכנסו לארץ.

נראה לעניות דעתי להציע הסבר אחר:

כל פרשת פנחס היא תשובה "יהודית" לפרשת בלק.

בלק ובלעם ניסו להכחיד את עם ישראל על ידי כל מני תחבולות. הם כעמט הצליחו לולי הקנאות המבורכת של פנחס. בסופו של דבר, עם ישראל חי עם מספיק אנשים כדי להמשיך את תפקידו.

בפרשת בלק, בלעם ביקש שלוש פעמים (שלוש רגלים) שבלק יכין לו שבעה מזבחות עם פרים ואלים, כדי "לרצות" את האלוהים ולבקש ממנו דברים.

כאן, בפרשת פנחס, התורה מתארת את הקרבנות שעם ישראל מתבקש להקריב (בין השאר הפרים והאלים), בשלושת הרגלים. בנוסף, יש להקריב קרבנות במועדים של כפרה וסליחה, חגי תשרי, אולי במקביל לחטא זנות אחרי בנות מואב.

פרשת בלק פרשת פנחס
נסיון קללת עם ישראל שלוש פעמים בשלוש רגלים מחדשים הקשר עם האלוהים
חטא בעל פעור: חולשה פנימית בעם ישראל חגי תשרי: בקשת סליחה וכפרה

 

אם כן מגלים שתי מערכות:

  • הקשר המיוחד בין עם ישראל וה' שמבטיח לו שבכל מצב, העם ברוך, והכל יהיה בסדר
  • הצורך בעבודה, במוסר, כאילו הכל תלוי בזכות העם.

שתי המערכות האלה מצריכות שני סוגי חגים:

  • החגים שמקשרים את ישראל להיסטוריה שלו ולקשר עם ה' המשגיח עליהם
  • החגים המצבים כל אדם מול קונו, כדי לבקש סליחה וכפרה ולעשות תשובה

ואכן, דרך עיון בקרבנות בפרשת פנחס, מגלים את שתי המערכות האלה. ננסה להראות זאת:

הקרבנות:

כשמסתכלים בטבלא למטה, מגלים שיש הבדל בין הקרבנות של שלושת הרגלים והקרבנות של חגי תשרי.

נשים בצד לרגע את קרבנות התמיד של כל יום, שבת וראש חודש.

  • בפסח ושבועות, מקריבים 7 כבשים, 2 פרים ואיל אחד. (ושעיר )
  • בראש השנה, כיפור ושמיני עצרת, מקריבים אותו הדבר רק שבמקום שני פרים מקריבים פר אחד

סוכות היא חג השייכת לשתי הקבוצות! היא גם חלק משלושת הרגלים כמו פסח ושבועות והיא גם כן חלק מחגי תשרי כי פשוט היא נמצאת בחודש תשרי.

לכן, בסוכות, הקרבנות כפולים.

  • יש בסוכות להביא שבעה כבשים כמו בפסח שבועות וגם שבעה כבשים בגלל השייכות לחודש תשרי. סה"כ 14 כבשים
  • יש להביא שני אלים. אחד כנגד השייכות לשלושת הרגלים ואיל כנגד חודש תשרי.
  • בעניין הפרים, יש להסביר למה מקריבים 13,12,11,עד 7.ההסבר הרגיל הוא שבסה"כ יש 70 פרים כנגד 70 אומות העולם. אבל הרב מאיר שפיגלמן מישיבת הר עציון מציע חידוש נפלא:

היינו מצפים שבסוכות, לפי נקריב בכל יום שלושה פרים: שני פרים כנגד השייכות לשלושת הרגלים ופר אחד כנגד השייכות לחודש תשרי. אם כן השאלה היא לגבי התוספות: למה מקריבים ביום הראשון 13 פרים במקום שלושה ומדוע ביום השני 12 פרים במקום שלושה…ולמה 7 פרים ביום השביעי במקום שלושה!

בעצם ה"תוספות" הם: 10,9,8,7,6,5,4,. וסה"כ הוא 49! בדיוק מספר הימים שבין פסח ושבועות.

כאילו בסוכות, יש ספירה פנימית מרוכזת בין התחלת חג הסוכות לשמיני עצרת כמו בין פסח לשבועות

ביום א ביום ב ביום ג ביום ד ביום ה ביום ו ביום ז סה"כ
פרי החג 13 12 11 10 9 8 7 70
היה צריך 3 3 3 3 3 3 3
ההפרש 10 9 8 7 6 5 4 49

 

הנה טבלא מסכמת של הקרבנות המופיעים בפרשה שלנו:

 

יום שחרית-מנחה מוסף
תמיד:כבש בבוקר וכבש בין הערביים כבשים פרים אלים שעיר

לחטאת

יום חול 2
שבת 2 2
ראש חודש 2 7 2 1 1
כל יום של פסח חג 2 7 2 1 1
שבועות חג 2 7 2 1 1
ראש השנה 2 7 1 1 1
יום כיפור 2 7 1 1 1
יום א סוכות חג 2 14 13 2 1
יום ב 2 14 12 2 1
יום ג 2 14 11 2 1
יום ד 2 14 10 2 1
יום ה 2 14 9 2 1
יום ו 2 14 8 2 1
יום ז 2 14 7 2 1
שמיני עצרת 2 7 1 1 1

 

לסיכום:

יש קשר מצד אחד בין פסח-שבועות וסוכות= שלושת הרגלים הקשורים להיסטוריה (יציאת מצרים) ולהבטחת הקדוש ברוך הוא שיש תכנית אלוהית עליונה עם הבטחה וסוף טוב.

יש קשר בין ראש השנה, כיפור ושמיני עצרת, החלים בחודש השביעי, החודש שמתחיל את השנה במימד הטבעי, החקלאי, המוסרי, ללא קשר עם ההיסטוריה וההבטחה. הם קשורים לסליחה ולכפרה.

חג סוכות מחבר בין שתי המערכות האלה. גם בפרשת אמרו, סוכות תואר פעמיים. כאילו קיימות בתוכו שני חגים מקבילים, אחד השייך לשלושת הרגלים ואחד השייך למערכת חודש תשרי.

בין פסח לשבועות יש מצוות ספירה אישית , של 49 ימים. הספירה עולה מ1 עד 49. מתכוננים ומתעלים בקדושה.

בסוף כל החגים, בסוכות, יש ספירה גם כן אבל היא נעשית בבית המקדש על ידי קרבנות. היא גם בעלת 49 . היא ספירה יורדת, כאילו אנו חוזרים מהמדרגות העליונות של קדושת כל החגים לחיים הרגילים של ימי החול.

 

התחלת החגים: מפסח עד שבועות סוף החגים מסוכות עד שמיני עצרת
49 ימים בספירה עולה 49 פרים בספירה יורדת
עלייה מעולם החול של מצרים לקראת עולם הקדושה ירידה לעולם החול כדי למצוא הקדושה בחול

 

 

כפילות

עכשיו ניגש אל עניין הכפילות של הפרים בין שלושת הרגלים לחגי תשרי

ראינו שבשלושת הרגלים מקריבים שני פרים כל יום ובחגי תשרי רק פר אחד.

כמו כן, כל יום חול, מקריבים שני כבשים (אחד בבוקר ואחד בין הערביים) ובשבת, מכפילים ומוסיפים עוד שני כבשים

  • במערכת הרגילה, הטבעית, זאת הקשורה לחיי העולם הרגיל (ימי חול, חגי תשרי) מקריבים פר אחד או שני כבשים
  • אבל בשלושת הרגלים ובשבת,כשיש קדושה נוספת, הבאה מלמעלה, בציון המעורבות האלוהית בהיסטוריה של עם ישראל, אז מכפילים הפרים ומכפילים הכבשים התמידיים

 

שבת, הוא יום שבני האדם לא קובעים מתי הוא יחול. הוא שנקדש כבר בבריאת העולם. אבל יש בו גם תוספת של קדושה מאז שה' הוציא את ישראל ממצרים. לכן, יש להקריב בו שני כבשים נוספים.(זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים)

ראש חודש מקבל מעמד מיוחד בכל החלוקה הזאת: הקרבנות של ראש חודש זהים לקרבנות של שלושת הרגלים. גם הוא נקבע על ידי בית הדין האנושי, לפי העדויות על מולד הירח. אבל מצד שני, אין בו איסור עשיית מלאכה. והוא קובע לא רק מתי יחולו שלושת הרגלים אלא גם מתי יחולו חגי תשרי.

 

פרים-כבשים ואלים

רש"י מביא את ה"שייכות" של הבהמות האלה לאבות. בספר בראשית יש סיפורים הקשורים לבהמות. ושם, אנו מגלים שאברהם הקרבי בקר (פר) עבור המלאכים. שיצחק הקריבו במקומו איל בעקידה. ויעקב התעסק בכבשים.

השעיר עיזים שאנו מביאים בכל חג , בא לחטאת. כלומר לכפר על חטא. בחכמים מדברים על החטאים שעם ישראל עלולים לחטוא בהם בטומאת מקדש ובכל ענייני הקדושה. אבל ייתכן שיש גם קשר למכירת יוסף וטבילת הכתנת שלו בדם שעיר עזים

פר איל כבשיים שעיר עיזים
אברהם יצחק יעקב יוסף

 

אבל יש בעיה מסויימת:

החכמים אומרים שהפרים הם כנגד אומות העולם. הם אומרים זאת כשהם סופרים את 70 הפרים של סוכות. מצד שני, יש מקורות אחרים שטוענים שהפר האחד שמקריבים בשמיני עצרת, הוא מקביל לעם ישראל.(אחרי שטיפלנו במשך 7 ימי הסוכות ב70 האומות, ה' מבקש מאיתנו להביא פר אחד שמסמל את עם ישראל כדי שנישאר ביחד , לבד איתו ביום האחרון.

איך נקשור את הפירוש על ההקבלה של הפר עם אברהם ושני הפירושים האלה?

 

הרב מנשה וינר מציע  דרש נחמד:

אברהם אמר לה': "אני עפר ואפר"

זאת עמדה של ענווה. זה הקנה לו שייכות לכל בני האדם בעולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". וגם זכות להוליד את עם ישראל שמטרתו לאחד את כל העולם.

אם כן, אין סתירה: אברהם הוא גם שייך ל70 האומות וגם לעם ישראל. ורמז יש בדבר:

  • אני עפר= ע-פר: כלומר 70 אומות, 70 פרים
  • אפר= א-פר: פר אחד,כנגד עם ישראל , פר אחד עבורם בשמיני עצרת.

מי מחליף את משה?

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר

 

באמצע פרשת פנחס, משה מתבקש להעביר את הסמכויות ליהושע. הבחירה ביהושע והצורה שבה ההעברה נעשת מלמדת על הרגשותיו של משה בסוף ימיו ולמה הוא לא נכנס לארץ

 

  1. משה משנה את צו ה':

ה' מצווה שמשה ישים את ידו על יהושע. משה שם את שתי ידיו!

ה' מצווה שמשה ישים ידו על יהושוע ואחר כך יציג אותו מול העדה. משה עושה ההיפך: קודם כל הוא מציג אותו לפני אלעזר והעדה ואחר כך שם דיו עליו.:

במדבר פרק כז (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:……..

(כב) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה:

(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ

 

  1. יד אחת או שתי ידיים?

מה ההבדל בין לשים יד אחת או שתי ידיים על יהושוע? שתי ידים על ראש יהושוע זה סמל שליטה שלמה עליו. כאילו כל מה שיעשה יהושוע יעשה אותו בכוחו של משה ובהשראתו.

יד אחת בלבד על יהושע, זה סמל השראה מצד אחד אבל גם מתן אחריות ליהושוע. מתן אוטונומיה מסויימת.

ה' דורש ממשה שאמנם יכניס מתורתו ומאופיו ומנהיגותו ביהושוע. אבל הוא גם מבקש ממשה שיעשה זאת רק ביד אחת, כדי לתת ליהושוע אחריות ועצמיות. כי בארץ כנען דרושים מנהיגים ואנשים בעלי אחריות ועצמיות.

משה לא ידע להאמין בעם במי מריבה. הוא רצה להמשיך להנהיג אותם כאילו הם עדיין יוצאו ממצרים, כאילו הם עדיין לא התבגרו. ולכן, ה' מונע ממנו להיכנס לארץ. כי הוא מאמין מספיק ביכולת העם להנהיג את עצמו באחריות.

כמו כן, משה איננו מצליח לתת ליהושוע את הקרדית והאמון המלא. אולי משה חושב שיהושוע עדיין לא בוגר בעצמו! הוא רוצה לתת לו הכל! כאילו הוא השליח המלא של משה!

זה מה שקורה לפעמים בהורים שלא שמים לב שהילדים שלהם גדלו והתבגרו ויש לתת להם מרחב תמרון!

 

  1. נעל אחת או שתיים?

הרב מנשה וינר שם לב שדבר דומה קרה עם הנעליים: כשמשה מתקרב אל הסנה, ה' מבקש ממנו להוריד את שתי נעליו:

שמות פרק ג (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:

אבל כשמלאך ה' מבקש אותו הדבר ליהושע, בספר יהושוע, הוא מבקש ממנו להוריד רק נעל אחת!:

יהושע פרק ה (טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:

הנעלים הם סמל לכוח פעולה. כמו שהחיילים שמים נעליים צבאיות והן סמל למדים שלהם. ה' מבקש מבני ישראל לשים מעליים לפני היציאה ממצרים:

שמות פרק יב:(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק:

כי הם יוצאים למסע כמעט צבאי. עם חגורות ומקלות.

כשה' מבקש ממשה להוריד את שתי הנעליים, הוא בעצם לוקח מלא הפיקוד עליו. משה יהיה מעכשיו רק הכלי של ה'. ה' נלחם. ה' יתכננן את כל המהלכים ויוציא את ישראל ללא ההתערבות של משה או של העם. לכן, הוא דורש ממשה להוריד את שתי הנעליים.

אבל, עבור יהושוע, המצב שונה. בארץ כנען, כשיש להילחם ולהשתתף באופן פעיל בכיבוש ובהתיישבות, יש להוריד רק נעל אחת (לתת לאלוהים לעזור לנו) אבל יש לשמור על הנעל השנייה (להשתתף במלחמה בעצמנו)

נעל אחת, סמל להנהגה טבעית ועצמאית, נעל שנית מסמלת ההכרה שה' בכל זאת מנהיג הכל מלמעלה

 

  1. תביא או תבוא?

אותו הדבר אנו מוצאים בספר דברים כשמשה מקבל את הצו האלוהי למנות את יהושוע. ה' מבקש שיהושוע "יביא" כלומר, ינהיג, בכוחות עצמו, בהשראתו האישית את העם לארץ. משה מוסר ליהושוע כי הוא רק "יבוא" עם העם לארץ. משה עדיין מסרב להכיר ביהושוע כמנהיג בפני עצמו ולתת בו אמון. כי הוא לא נותן אימון בעם עצמו.

משה חושב שיהושוע לא יכול לבד!

דברים פרק לא (ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:

 

דברים פרק לא(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:

 

  1. יהושוע או כלב

את מי יש למנות כדי להחליף את משה?

בסוף המפקד כתוב:

במדבר פרק כו  (סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:(סד) וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:(סה) כִּי אָמַר יְקֹוָק לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: ס

כלב, הוא משבט יהודה. אם כלב נבחר כיורש של משה, זה אומר שכבר נתחיל את המלכות!! האם משה חושב שהעם יכול כבר בכניסתו לארץ להמליך עליו מלך. האם מלכות בית יהודה (שתתחיל רק על ידי דוד) יכולה כבר להתחיל אחרי משה?? משה , כנראה חושב שלא!.

יהושוע איננו יכול להיות מלך כי אין לו בנים! (יש לו בנות).(לכן נקרא בִן נון עם חיריק ולא בֵן נון עם צרי)

וה' אמר על המלך

דברים פרק יז (כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס

יהושע קרוב מאוד למשה. הוא התלמיד המובהק שלו.

יהושע דומה מאוד ליוסף. שניהם חיו 110 שנים. הם מאותו שבט.שניהם שולטים  על השמש והירח (שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון- יהושוע) (השמש והירח משתחווים לי- יוסף) ליוסף יש כוח מנהיגות אבל לא המלוכה!!

לכן יהושוע עדיף (לפחות בעיני משה) על פני כלב.

 

לסיכום:

מתברר ושב ושוב שהיה חסר למשה האמון בעם שהתבגר.לכן, הוא בוחר ביהושוע ולא בכלב כדיל החליף אותו והוא מתנהג מולו כמול תלמיד שימשיך את דרכו ולא ייקח החלטות עצמיות.

ה' דורש ממשה שיתנן ליהושוע מרחב תמרון כי זה מה שדרוש בארץ כנען אבל משה איננו מסוגל לעשות זאת. משה הוא המנהיג של חוץ לארץ . ולא המנהיג של ארץ ישראל. הוא לא מכיר ביכולת ההאחריות של העם בארץ. ה' מסכים שיש להמשיך את דרכו של משה. אבל רק ביד אחת. יש מצד שני לתת חופש פעולה ואחריות למנהיגים ולעם כשנכנסים לארץ.

ייתכן שגם היום אנו חווים אותה המהפכה במנהיגות הדתית שלנו!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.