שופטים פי

בע"ה ג אלול התשעז

מישל בן שושן

 

שופטים פי

 

לא תחיה כל נשמה (הרב מנשה וינר)

 

חייבים להתמודד עם פסוקים קשים שנראים סותרים את רוח הרחמים והשלום שבה נקטה עד כה התורה. עלינו לקבל על עצמנו כל מצווה אפילו אם אנו לא מבינים אותה ואפילו אם אנו מרגישים רע עם זה. אבל, בכל זאת, מצווה עלינו לחקור וללמוד ולמצוא מה החכמים שלנו אמרו על הנושא:

כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם.  יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.  יב וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ לְפִי-חָרֶב.  יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל-שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.  טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה הֵנָּה.  טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה.  יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

קיימת מחלוקת בין רש"י (והראבע) ובין הרמבן והרמבם:

  • רש"י סובר שיש שני מקרים:

מלחמת הרשות, בערים "רחוקות", אז, יש להתחילב קריאה לשלום ואם לא יענו אז יש להרוג את הזכרים הלוחמים ולקחת בשלל הנשים.

במלחמת מצווה, נגד שבעה עמי ארץ כנען, אין לקרוא לשלום תחילה ויש להרוג את כולם.

רש"י:   כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו'

  • הרמב"ם סובר אחרת:

בכל מקרה יש תמיד לקרוא לשלום ולנסות לשכנע האויבים לשמור 7 מצוות בני נוח. ואם הם יסרבו אז יש להילחם ולהרוג בלוחמים, אפילו אם זה כרוך בהריגת אזרחים (למשל אם הלוחמים מסתתרים מאחורי האוכלוסיה) וזה פירוש "לא תחיה כל נשמה" כלומר, אין לחוס על האזרחים במידה והאויבים משתמשים בהם כהגנה או בתקיפה. ההבדל היחיד בין מלחמת הרשות והחובה היא שברשות המטרה היא רווח כל שהוא. איסטרתגי או כלכלי . לכן, במקרים כאלה, המלחמה יכולה להיות איתית (מצוד ארוך) ומחושבת כדי להפיק התועלת הדרושה. אבל במלחמת הכיבוש, בגלל הדחיפות והיעילות הרצויה (כיבוש עמי הארץ והתנחלות בה), אין לקחת בחשבון כל רווח כלכלי ולכן, אין לגשת למלחמה מצד הרווח בשלל בנפש או ברכוש:

הלכות מלכים ומלחמות פרק ו

א  אין עושין מלחמה עם אדם בעולם, עד שקוראין לו לשלום–אחד מלחמת הרשות, ואחד מלחמת מצוה:  שנאמר "כי תקרב אל עיר, להילחם עליה–וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י).  אם השלימו, וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן–אין הורגין מהן נשמה; והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס–ועבדוך" (

ה  [ד] ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות–עושין עימהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם; ואין הורגין אישה ולא קטן–שנאמר "והנשים והטף" (ראה דברים כ,ידוראה דברים ב,לד), זה טף של זכרים.

ו  במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, שהיא עם שאר האומות.  אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו, אין מניחין מהם נשמה:  שנאמר "כן תעשה לכל הערים . . . רק, מערי העמים . . . לא תחייה, כל נשמה

חיזוקים לרמב"ם

1. העיר גזר

  • יהושוע יא יט לֹא-הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן  אֶת-הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה.  כ כִּי מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת-לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת-יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת-לָהֶם תְּחִנָּה  כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
  • יהושע י. לג; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד.
  • יהושוע טז.יוְלֹא הוֹרִישׁוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם, עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי, לְמַס-עֹבֵד.

במקור אחד, כתוב שיהושוע היכה את גזר "עד בלתי השאיר לו שריד" זה מזכיר "לא תחיה כל נשמה" אבל בפרק אחר, יותר מאוחר, כתוב שישבו בם כנענים! מכאן ש"לא השאיר לו שריד" מדבר על נצחון מוחץ שבו הרגו את כל הלוחמים. אבל נשארו האזרחים שלא השתתפו במלחמה, וזה מסביר המצאותם באותה העיר אחר כך.

המקור הראשון מדבר על חיזוק לב האויבים על ידי ה' כדי שיחרימו אותם. מכאן שאם היו מסכימים לתנאי ישראל, לא היו מחרימים אותם! למרות שמדובר על שבעה עמי הארץ!

  1. ברית בין הבתרים:

למה ה' ימתין להכניס את ישראל לארץ כנען ארבע מאות שנה? ההסבר היחיד שניתן בפסוקים הוא:

"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"

כלומר, ה' איננו רוצה להוריש את הארץ עד שתתמלא סאתם של הגויים היושבים שם. אם כן, ארץ כנען ניתנת לישראל גם בגלל שהגויים שישבו שם עשו תועבות והתנהגו בצורה בלתי מוסרית.

ישראל מצווים שלא לעשות "לא כמעשה ארץ מצרים ולא כמעשה ארץ כנען" כדי לרשת את הארץ.

אם כן, הריגת שבעה עמים איננה סתמית. זה לא בגלל שישבו כאן ואנו צריכים לקחת את מקומם. אלא בגלל שהם עבור כל גבול בחוסר המוסריות שלהם שאנו באים לכבוש הארץ הזו. "כי ברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך" הרי הם מעבירים את בניהם באש! רוב המצוות שמצווים ישראל גזורים משלילת מעשה העמים האלה.

 

מסקנה

"לא תחיה כל נשמה" איננה מצווה אכזרית של הריגה שיטתית של כל האזרחים היושבים בארץ. התורה מאוד רגישה לסבל כל אדם באשר הוא. ולא מצווה להרוג חפים מפשע.

יש סיבה אחת עיקרית עבורה יש מצווה לבוא לכבוש את הארץ: ה' מבקש ליישב בה אנשים מוסריים יותר כי יושבי הארץ עבור כל גבול מוסרי. במידה ויושבי הארץ יסכימו לחזור בתשובה ולקבל על עצמם שבעה מצוות בני נוח ולקבל את שלטון עם ישראל, אין לעשות להם כל רע.

במידה והם יסרבו כדי להמשיך במעשיהם, אז כן יש להילחם בם. ויש לנקות בכל הפעולות המלחמתיות כדי לכבוש אותם. ואם יהיו מקרים שבהם לוחמים מהצד השני ישתמשו באזרחים כהגנה, אז כן מותר להרוג גם את האזרחים. כי הרי בכל מלחמה, יש להרוג את האויב. ואין לבדוק אם החייל שיושב בטנק של האויב הוא באמת מתכוון להרוג אותנו , אין לבחון את ליבו. יש להרוס הטנק למרות שאולי החייל ההוא אלצו אותו להתגייס ולשבת בטנק הזה! חוקי המלחמה אכזריים ובהיבט הזה "אין להחיות נשמה". אבל לא לשם הריגת כל נשמה אלא במסגרת המלחמה.

במידה והמלחמה היא מלחמת רשות (ערים רחוקות) אז שיקולים כלכליים יכולים לאפשר שלל.

בכל מקרה, יש לקרוא לשלום כשיטת הרמב"ם ושאר המפרשים.

 

השוטרים (מתוך רעיון של הרב מנשה וינר)

 

כשאנו קוראים את הפסוק הראשון: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..", אנו מיד חושבים על השוטרים במובן אכיפת החוק. שוטרים במדים , עם כלי נשק שמאיימים על כל מי שלא מקיים את החוק. זה כמובן נכון אבל הרב מנשה וינר בחן את המושג "שוטרים" בתורה, ומגלה שיש פנים אחרות שמאפיינים השוטרים :

  1. שוטרי בני ישראל

במצרים, היו שוטרים. הם כנראה מונו על ידי המצרים כדי להקל על קיום מצוות השעבוד של פרעה. היו "נוגסים", שכנראה היו מצריים שהיו מעל השוטרים הישראלים.

אבל מעניין להבחין בתגובה של השוטרים כשהעבודה הפכה לבתי נסבלת: הם אלה שלוקחים סיכונים והולכים אל משה להתלונן על הרעת המצב.

הם אלה שלוקחים סיכון ונגשים אל פרעה כדי להתלונן על הרעת התנאים. אנו משערים ששוטר ישראלי שמסרב פקודת פרעה מסכן את נפשו. ובכל זאת הם אלה שנגשים להתלונן מול פרעה!

כלומר, שוטרי בני ישראל הראו מסירת נפש עבור העם שלהם שהיה תחתם. הם לא העבירו את החמרת הסנקציות והגנו בגופם על העם!!

  1. זקני העם

לעומתם, הזקנים שהיו לבני ישראל, נשמטו בהליכם אל המפגש אל פרעה. הם פחדו לגשת אל פרעה ורק משה ואהרון הגיעו למפגש!

  1. המתלוננים

בפרשת בהעלותך, רש"י מספר לנו שזקני העם נענשו במיתה (בגלל שבהר סיני הם אכלו ושתו במתן תורה)

במדבר פרק יא תִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

רש"י בקצה המחנה – במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים

רש"י (טז) אספה לי – הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן:

 

 

ואז, ה' ביקש למנות שבעים זקנים חדשים. ומי ה' מיעץ למשה לקחת הפעם כ"זקנים"? דווקא את שוטרי בני ישראל!:

במדבר פרק יא (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:

רש"י אשר ידעת כי הם וגו' – אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל, עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן:

אם כן השוטרים הם גם זקני העם!

  1. במלחמה

בפרשה שלנו, אחרי שהכהן המשיח בא לעודד את רוח הלוחמים לפני המלחמה, באים השוטרים ו

דברים פרק כ (ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:(ח) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:(ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: ס

השוטרים הם אלה שמבקשים להרחיק את שלושת סוגי הלוחמים שבני בית, ארסו אישה ונטעו כרם! למה השוטרים עושים זאת? נראה כי מעמדם של השוטרים לא היה אך ורק כוחני וסתמי כמו שחשבנו בהתחלה! השוטרים מאוד קרובים לעם!!

 

כהנים או שופטים?(דעת מקרא)

 

דברים פרק יז (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

מי עמד בבתי המשפט? הכהנים או השופטים?

  • הסבר ראשון הוא שהיו בתי דינים של כוהנים שבהם דנו הכהנים. זה מתאים לכמה משניות
  • הסבר אחר הוא שהכהנים היו יכולים לשבת בבתי הדין בסנהדרין כך שהיה להם חלק נכבד במערכת השיפוט העליון
  • הסבר מעניין נוסף מציע שהכהנים היו אמונים על ענייני התורה שבכתב: משה מסר לכהנים וללווים את התורה והם שמרו אותה והיו בקיאים בה. עד שעזרא הסופר בא ואפשר לכל אחד לקבל עותק של ספר התורה, כתבי הקודש היו נחלת שבט לוי בלבד. וכשהתגלתה מחלוקת בקשר למה שכתוב בתורה, באו אל הכהנים כדי לקבל תשובה. השופטים, הם, דנו בתורה שבעל פה. כלומר בדיני הנזיקים ובדיני נפשות על פי המסורת והסברה של התורה שבעל פה.

אם כן ניתן לפרש את הפסוק כך:

אם היתה שאלה לגבי התורה שבכתב, נגשו אל הכהנים ואם היו להם בעיה של סברה או דין בקשר לתורה שבעל פה, הם נגשו אל השופטים.

 

להגיד (דעת מקרה)

הפועל להגיד , מתורגם בדרך כלל כמו "לאמר" לדבר".

ייתכן שיש מובן שני שנותן לפועל הזה משמעות יותר מדויקת:

 

כששמשון מספר את החידה שלו לפלישטים, הוא אומר להם:

שופטים פרק יד (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי

כאן, ברור ש"להגיד" זה לפתור את החידה.

אם כן, גם בפסוק שלנו: דברים פרק יז (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

השופטים "יגידו" את דבר המשפט, פירושו, יפרשו, יפטרו את החידה, ישיבו על הקושיה. ולא סתם ידברו.

זה נותן משמעות מדויקת יותר ל"הגדה של פסח". לא מדובר סתם ב"סיפור" אלא בתשובה לשאלות, פתרון לחידות. "והגדת לבנך" פירושו לתת לו תשובות לשאלות נוקבות. ולכן יש לשאול שאלות בליל הסדר!

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.