בע"ה ו אלול התשע"ז

מישל בן שושן

 

כי תצא פי

 

1. עוון אבות..

 

דברים פרק כד :(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: ס

למי מדבר הפסוק הזה? האם הוא מדבר אל השופטים ומצווה להם שלא להעניש בן בחטא האב או להיפך?

ואם כן, למה הפסוק מכפיל את ההוראה "איש בחטאו יומתו"? האם יש צורך להגיד דבר טריוויאלי כזה?

• רש"י מחלק הפסוק לשניים:

1. " לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" מדבר אל השופטים ומלמד שאסור להעיד עבור או נגד קרובי משפחה. "יומתו" במובן רחב של קבלת עונש מבית הדין. וזה מקור איסור עדות לקרובים.
2. " אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ". מדבר אל הקורא היהודי ומספר לו שה' איננו מעניש אנשים על העברות שעשו ההורים שלהם. (חוץ מהילדים מתחת לגיל בר מצווה שכן יכולים לקבל עונש על עוונות ההורים)

• הספורנו מנסה למצוא דרך להגיד שגם החלק השני של הפסוק מדבר אל השופטים. הוא מספר לנו שהיו הרבה מלכים, יהודים או גויים, שהרגו לא רק את האויבים שלהם אלא גם כל בני המשפחה, במיוחד כשהאויבים שלהם בקשו לקחת את מקומם בשלטון. לכן, כן יש מקום להזהיר המלך או השופט שדבר כזה אסור לעשותו. ואכן, מצאנו במלך אמציה שהרג את כל מבקשי רעת אביו אבל הוא לא הרג את ילדיהם, כדי לשמור על מצוות התורה בפרשה שלנו:

מלכים ב פרק יד :(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו:(ו) וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת:

• הרב יונתן גרוסמן מישיבת הר עציון מנסה למצוא הסבר אחר לחלק השני של הפסוק. הוא מצא בחוקי החמורבי מצווה זו:

(חוק229. )  אם בנאי בנה בית לאיש ולא עשה את הבית חזק ויציב, והבית שהוא בנה התמוטט וגרם למותו של בעל הבית – הבנאי הזה יומת. (חוק 230). אם זה גרם למותו של בן בעל הבית – בנו של הבנאי יומת.

אם כן, כנראה שהיה מקובל בתקופה ההיא, שכן יש מקום  להרוג בנו של משהו אחר כדי לכפר על חטא שעבר עליו אביו! ולכן, יש מקום בתורה לאזהרה כזו "איש בחטאו יומתו" כדי לשלול את החוקים ההם.

ואם כך, כל הפסוק מדבר אל השופטים. החלק הראשון מצווה על איסור קרבה אצל העדים והחלק השני אוסר להעביר אחריות של חטא דרך קשרי המשפחה.

 

איך נפרש עכשיו את הפסוק שמופיע ארבעה פעמים בתורה ?:

שמות פרק כ (ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:

התשובה של רש"י ברורה: "כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם"

אין מענישים מהשמים ילדים אלא אם כן הם ממשיכים לחטאו כמו שחטאו אבותם. כלומר, ה', לפעמים, מאריך אפו אינו מעניש אדם. הוא מחכה לדור השני לראות אם יעשו תשובה. הוא אפילו מחכה לדור השלישי או רביעי. ואם עדיין לא עושים תשובה, אז הוא מעניש על אותם החטאים שכולם המשיכו לעבור עליהם.

 

 

2. כנגד ארבעה כנפות דברה תורה

 

אנו מוצאים בפרשה שלנו פסוק, שכנראה חוזר על מצוות ציצית שכבר למדנו בספר במדבר:

דברים פרק כב :(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:

אבל כאן, לא מופיעה המילה "ציצית" בכלל. ומחדשת התורה שיש לשים ציציות רק אם הבגד מכיל ארבע כנפות.אבל זה היה רק כדי להגיד לנו החידוש הזה של ארבע כנפות, זה היה יכול להיאמר שם! למה לחזור על המצווה כאן ובמילים שונות כל כך?

הקראים טוענים שזו מצווה שונה ממצוות ציצית. המצווה של הגדילים היא על הבגד של הלילה! כי כתוב "כסותך אשר תכסה בה" ואכן, ברוב המקרים התורה מדבר על כסות במיוחד בלילה. אבל הרב אבן עזרא שמצטט הקראים בפירושו , אמנם מודה שיש בעיה אבל הוא שומר על המסורת של הפרושים שאינם מקבלים זאת. אין ציצית בלילה. לא בבגדים ולא בסמיכות של הלילה!

רש"י מנסה להסביר הימצאות מצווה זו כאן, טוען שזה בגלל שבפסוק שלפני כן, יש איסור לבישת שעטנז. ובציצית, יש קבלה שמותר לשים שעטנז! וכדי ללמד זאת לנו, באה התורה לכתבה פסוק זה כאן.

 

הרב מנשה וינר התעניין במילה "כנף"

מסתבר שהמילה "כנף" מופיעה כמה פעמים בתנ"ך. ותמיד יש במילה הזו משמעות של "זרע", של "ערווה". הבגד, כסות שבה אנו מכסים את עצמנו, את מקום הערווה.  למשל:

דברים פרק כג  (א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו:

הכנף של אביו מכסה את הערווה, את מקום ההולדה של אביו. איסור הביאה אל אשת אביו נוגע לכנף אביו!

אבל יש עוד מקור מעניין עוד יותר: כשדוד בורח משאול שמבקש להורגו, דודו ואנשין נחבאים במערה ושאול נכנס שם לבדו לעשות את צרכיו. יש הזדמנות פז לדוד להרוג את שאול ואכן הוא ניגש אליו עם חרב אבל הוא לא הוג אותו אלא כורת כנף מעילו. הפסוק אפילו כותב "הכנף אשר לשאול"

שמואל א פרק כדוַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט:(ה) וַיְהִי אחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:

שאול מבין שדוד צדיק ממנו ושהוא יהיה מלך. אבל הוא מבקש ממנו להישבע שהוא לא יהרוג את ילדיו! למה? כי בתקופה ההיא (ראה ספורנו למעלה) כשמלך רצה להיות שתק , הוא היה הורג לא רק את המתנגד אלא גם את כל יוצאי חלציו!:

שמואל א פרק כד (כא) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיקֹוָק אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי:

שאול משתמש באותה המילה "תכרית" כמו שדוד "כרת" את הכנף כדי לדבר על הריגת בניו. דוד כמובן נשבע שלא יהרוג אותם. אבל הכאב של שאול נרגש : הוא יודע שהוא כבר לא יהיה מלך ומפחד על בניו. מלך נבחן במידת ההישרדות של זרעו על כס השלטון (לו ולבניו כל הימים). יש כאב אחד שהוא אובדן השלטון אבל יש כאב חזק יותר: אובד השלטון או החיים של בניו!!

 

עכשיו נעיין בגמרא מאוד מוזרה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב עמוד ב  +שמואל א' כ"ד+ ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר +מלכים א' א'+ והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.

רבי יוסי מקשר את הסיפור שלנו עם העובדה שהיה לדוד קר בסוף ימיו:

מלכים א פרק א (א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ:(ב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:(ג) וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ:(ד) וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ:

הרב מנשה וינר מפרש:

לדוד קר כי הוא דואג מאוד להמשכיות הממלכה אחריו. כל הילדים שלו התקוטטו, מתו, מנסים לקחת השלטון בכוח. אדוניה בן חגית כבר המליך את עצמו. שלמה איננו רצוי על ידי האנשים משביבו של דוד. לכן קר מאוד לדוד.  העבדים מסביבו,יועצים לו לקחת "סוכנת". בעצם הבתולה שהם מחפשים בכל הממלכה, אמורה להוליד מדוד תינוק! ואז העבדים האלה וכלו למשול בממלכה במקום התינוק או עד שהתינוק יגדל!! אבל דוד לא נופל בפך ומסרב לשכב עם הנערה הזאת. בעזרת נתן הנביא, דוד יחזק את שלמה כמלך הבא.

 

עכשיו מבינים את רבי יוסי בגמרא: כשדוד כרת את כנף שאול, הוא בעצם מנע מצאצאיו להיות מלכים. הוא גם סיכן אותם. זה מאוד כאב לשאול. ועכשיו דוד מרגיש את אותו הכאב: מה יקרא עם הילדים אחרי מותי. מה יקרה עם השלטון אחרי מותי!

 

לסיכום:

התורה מדברת כאן על מצוות ציצית מבחינה אחרת לגמרי ממה שהיה בפרשת שלח לך. אותה מצווה בדיוק יכולה להיות מצותת בתורה פעמים רבות, כדי להאיר על בחינות שונות של אותה מצווה.

ההקשר של המצווה בפרשה שלנו חשוב מאוד: איסור שעטנז, ומיד אחר כך, דיני נישואין וגירושין.

1. מצוות ציצית בפרשת שלח לך , הדגש היה על:

• פתיל תכלת, ציץ= כמו הציץ של הכהן הגדול שמוחזק על ידי חוט תכלת
• התר שעטנז= כמו לבושי הכהן הגדול שלבש שעטנז
• הצצה, עיניים= הקשר עם פרשת המרגלים שלא ידעו לראות טוב את טיב הארץ והם "תרו" אחרי לבבם ואחרי עיניהם"
• מצוות ציצית היא הפיכת כל יהודי לכהן גדול קטן שמצווה לזכור את כל מצוות ה' . לדעת להשתמש בעיניו לטובה ולא לרעה.

 

2. מצוות הגדילים בפרשת כי תצא

הכנף רומז על האינטימיות של האדם. הבגד שמכסה את הערווה שלו, על צאצאיו. יש חשיבות לשים בכנף גדילים, שיזכירו לו לשמור על ברית המילה שלו, על יחסי אישות טהורים. לשמור על אשתו וזרעו בקדושה

הגדילים , אמורים לשמור על גידול הבנים בטהרה. לשמור את טהרת המשפחה (לא פחות ממה שהאישה עושה בדיני טהרת המשפחה בעניין נידה)

לכן, המצווה באה בהקשר של איסור לערבב מין בשאינו מינו (כלאים, שעטנז..) ועניין הקמת המשפחה היהודית (כי ייקח איש אישה..)

 

נראה לי להוסיף שעניין ה"ארבעה" כנפות שהפסוק מחדש במצווה זו, קשור ל,ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה כמו שאומרת ההגדה של פסח. ארבע כמו ארבע הכנפות שמסמלות את הזרע וטהרת המשפחה היהודית

 

 

3. הנישואין בתורה

בפרשה שלנו , אנו מוצאים את רוב המקורות בדיני הנישואין ביהדות. אבל מעניין מאוד למצוא את כל המקורות האלו, דווקא קשורים למצבים לא נעימים!:

1. דברים פרק כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף..

אישה גויה שנלקחה בשבי ושעלול בעלה היהודי לגרש אחרי שהעביר אותה מכל מיני מצבים לא נעימים!! זה המקור הראשון!!

2. דברים פרק כב (יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם …

המקרה השני הוא המוציא שם רע על אישתו!! איך הוא יפצה אותה, כמה הוא משלם לאב, אסור לו לשלחה כל ימיו (אם היא רוצה בכך).. כל מיני דברים לא נעימים במיוחד!

3. דברים פרק כד (א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ

המקרה השלישי עוד יותר חמור: מדובר באמת על הגרושין!

ולומדים את כל הלכות הנישואין ממקרים אלה! לומדים יש לתת כתובה מזה שנותנים גט בגיושין….!

 

הרב וינר מציע ללמוד מזה שכדי להסביר את החשיבות של החתונה, יש ללמוד את חומרת המעשה. יש לעמול כל הזמן כדי שלא לקלקל את הנישואין. הגירושין עורבים בפתח!! כל הזמן תעמול קשה כדי לבנות את הזוגיות!!

כדי להבין שזה חשוב מאוד, יש לדבר על הפרת המסגרת. כמו שכשחותמים על חוזה, רוב הזמן עוסקים על סיבות הפרת החוזה והתנאים להפרדות! כך גם מסכת גיטין קודמת למסכת קדושין.

 

4. דברים פרק כד(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח: ס

במקור הזה, רואים את החשיבות של בניית התא המשפחתי עבור כלל ישראל: פותרים אותם, בשנה הראשונה מלצאת לצבא. למה? כי כולם צריכים לדאוג לזוג החדש שייבנה בצורה טובה. זה גם עניין כלל ישראלי.

הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא ,הוא גם כן מסומל על ידי הקשר בין איש לאשתו."ישי עליך אלוהיך כמשוש חתן על כלה"

וגם היחס בין העם וארץ ישראל מסומל על ידי קשרי אישות. אנו "באים" אל הארץ, כמו ביאה בין בעל לאשתו..

 

הרב מאיר שפיגלמן מישיבת הר עציון מוסיף:

הנישואין הם כל כך חשובים ומשפיעים, עד כדי כך שהתורה מציינת שהקשר אחרי הגרושין איננו נפסק לגמרי! אכן יש מצווה מיוחדת: אחרי גירושין,

דברים פרק כד(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:

למה אסור לבעל הראשון לשוב לקחת את האישה שהתגרש ממנה והלכה בנתיים עם איש אחר? ייתכן שיש כאן מניעה להפוך את יחסי המין לזולים עד כדי כך שיאפשרו "החלפת זוגות" ותועבות ממין זה.

אבל יש קביעה מאחורי הדברים: למרות שהקשר נותק בין איש לאשתו בגירושין, עדיין נשארת זיקה בניהם! וזה מסביר שכהן לא יכול להינשא לאישה גרושה או אלמנה!

העובדה שהפסוק מוסיף שהארץ בעצמה תיפגע מהדבר הזה מוסיפה על חשיבות שמירת התא המשפחתי היהודי ליצירת חברה בארץ ישראל.

4. הריבית

(מתוך שיערו של הרב מנשה וינר)

 

דברים פרק כג (כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:

(כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס

 

יש להבין איסור לקיחת ריבית מיהודי

אבל יש גם להבין מה סיבת ה"מצווה" לקחת ריבית מהגוי. זה דבר שגרם לנו המון בעיות של אנטישמיות בהיסטוריה וזה נראה לא מוסרי.

 

1. האם הריבית היא מוסרית

כן! כמו שמותר להשכיר מכונית בתשלום, אין שום סיבה שלא נבקש תגמול על זה שהשני ישתמש בכסף שלי בזמן קצוב, ועוד יותר כאשר זה נעשה בהסכמה! ההיגיון הפשוט והכלכלה הבריאה מתירה לקחת ריבית!

אם כן, אין שום מניעה לקחת ריבית!

עבור רוב המפרשים,אין "מצווה" לקחת ריבית מגוי. זה רק מותר לקחת ריבית מגוי.

2. למה לא לקחת ריבית מיהודי

עם ישראל חייב להפנים עובדה : הכל שייך לבורא העולם. אפילו הרכוש שלנו שייך לבורא עולם. כל יהודי חייב ללמוד שהפירות שהוא גידל שייכם קודם כל לה'. הבהמה שנולדה, שייכת לה'. הקרקע שלו שייך לה'. הכסף שלו שייך לה'. הוא לא יכול לשלוט על הכסף או על הכלים או על הפרות שבארץ, כי אם הכיר בזה שהכל שייך לה'. רק אחר כך, אחרי שהפריש תרומות ומעשרות, אחרי שבירך לפני האכילה,וכלו…הוא יוכל להינות מהעולם הזה.

הכסף מסמל את הכוח של האדם על העולם הכלכלי והחברתי.

החפצים של האדם הם כבר סומנו כחפצים לשימושו. אבל הכסף, מסמל את הכוח כי הוא עדיין לא מומש. יש בכסף פוטנציאל אדיר שנותן הרגשה של כוח.

לכן, יש דין מיוחד על הכסף.ץ הוא לא כמו שאר הכלים.

ה' מצווה ליהודי שלא לקחת כסף על הלוואה. ה' דואג לעניים. והסמל של הכסף שהמלווה נותן לעני, חייב להיות מרוסן על ידי איסור הריבית.

למה רק ליהודי אסור? אולי כי המודעות של שייכות הכסף לה' הוא הבסיס לקשר בין היהודים עצמם! הקשר בין יהודי ליהודי אחר חייב לקיים את מציאות ה' בעולם. אבל הריבית שלוקחים מגוי היא טבעית, הגיונית וכלכלית.