בע"ה ח תשרי התשע"ח
מישל בן שושן
כיפור פי
הרב יוסף דוב הלוי סולובייציק ז"ל
הרב מזמין אותנו לעיין במדרש המפרש את הפסוקים הראשונים של התורה:
בראשית פרק א (א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: פ
בראשית רבה פרשה ג ד"ה ח א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים,
והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים
ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים,
ויבדל אלהים בין האור ובין החושך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים,
ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים,
ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים,
ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים,
ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים,
יום אחד, שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום הכפורים
בריאת העולם לוקחת בחשבון שיהיו רשעים וצדיקים. אפשר להגיד שתיאור הבריאה איננו תיאור אובייקטיבי אלא תיאור של העולם בעיני האדם. האור, היום, מסמלים הצדיקים והלילה, התוהו, החושך, הרשעים.
ה' מבדיל ביניהם. בין בני האדם העושים הטוב ובין אלה שעושים הרע. ההבדלה נראית לנו מועילה. יש דין ויש דיין. אין ערבוב בין הטוב והרע. יש הפרדה ומי שמפריד.
במובן הזה, "העבר", הוא מצד הרשעים כי עבורם אין הבדל בין הטוב והרע. הם מנצלים את הערבוב ביניהם כדי לעשות מה שבא להם. הכל מותר כי אי אפשר לראות. אין אור. הערב הוא הזמן של הרשעים כי הכל מעורבב. כמו בפוסט מודרניזם. אין ערכים כי הכל שווה.
ה"בוקר" זה הזמן של הצדיקים כי אז יש ביקורת. יש הפרדה בין הטוב והרע. אפשר לבסס ערכים . לטוב יש מקום.
אם כן למה ה' ברא את הערב? למה לא להישאר כל הזמן באור, בבוקר. ? האדם היה יכול במצב כזה להיות מסוגל תמיד להבחין בין הטוב והרע. וכך אולי לעשות רק הטוב! תמיד יהיו לאדם תשובה על כל דבר.!
האם החטא אינו בא רק בגלל שהאדם נבוך?, כשהדברים מעורבבים אצלו?
מצד שני, הערב מאפשר לאדם להיות פחות בטוח בעצמו! הדברים המעורפלים מכיסים אפילו את הרשע לספקות! מתוך הערב, מתוך החושך, יכולה לצוץ התשובה!! בעזרת המבוכה של הערב, יש מקום לתשובה לפלס את דרכה!
כבר במצב של "מבוכה", יש מקום להוציא את האדם מההגדרה של "רשע"! אמנם זה רק התחלת הבוקר אבל מי יכול לזלזל בהתחלות או ב"אפשרויות" של התיקון?
אם כן, בהסתכלות הזו, מה עניין ה"יום אחד"??
למי נתן ה' את היום האחד הזה שהוא יום הכיפורים??
"אחד" , פירושו ראשון, אבל הוא גם יוצא מכלל המספרים כדי להצביע על "אחדות", על "מיוחדות".
יש באחדות מציאות של ערב ובוקר מקום לאדם. מקום לתשובה. מקום ליום הכיפורים!
יום הכיפורים מחייב את האדם לחוות גם את הערב וגם את הבוקר!
בערב יום כיפור, נושא האדם עניו לשמים. נבוך. מבולבל. מה עשיתי?
מכאן יכול להתחיל תהליך של היטהרות עד לבוקר
ובסיומו של היום, יכול לקרוא האדם בקול גדול: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!!
מה טיבו של הצום ביום כיפור?
בעקבות שיעור של הרב חיים נבון:
לכאורה התורה דורשת "עינוי הנפש". ועבורנו עינוי זה צער, כאב, עגמת נפש.
אבל מתוך כמה נקודות מעניינות, מתגלה שלא כך פני הדברים. איננו דומה צום יום כיפור לצום תשעה באב . אין כאן לא אבל ולא צער. להיפך, אנו צריכים להיות מאושרים שה' מכפר לעוונותינו. זה הוא יום של רחמים ואפילו של שמחה גדולה. אם כן, מה משמעות הצום? זה כנראה בקשה מהאדם להעלות , באותו היום מהגוף שלו. כדי לגלות שיש לו מימד אחר חוץ מגופו. נשמתו. נקודה אלוהית שעל ידה, הוא מקבל מה' את הסליחה והכפרה.
אם לא אוכלים בכיפור זה בגלל שאין לנו צורך באכילה!
הנה כמה ראיות לדבר:
- אכילה בערב יום כיפור
במדבר פרק כט(ז) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
ויקרא פרק כג (לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
נראה שיש סתירה בין הפסוקים לגבי היום שבו מתענים: התשיעי או העשירי ? הגמרא משיבה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב תנא (ליה) חייא בר רב מדפתי: כתיב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב", וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
ואכן, נפסק בהלכה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרד סעיף א (א) מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה. הגה: ואסור להתענות בו…
הטור מסביר למה יש לאכול בתשיעי:
"והוא מאהבת ה' את ישראל…ויצוום שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי"
ה' איננו מעוניין שיהיה לנו צער ביום כיפור. הצום הנדרש הוא רק כדי להבליט את החלקים האחרים שיש לנו מעבר לגוף שלנו. אין צורך באכילה. לכן, כל דבר שיכול להקל על הצום מבורך! כי אין דרישה להיות בצער או באבל או בכאב.
- שידוכים ביום כיפור(לע"ד):
משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח [ז] אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים
המשנה הזאת ידועה מאוד ומשלימה את התמונה שהתחלנו לתאר לעיל. יום כיפור הוא יום טוב ויוצאים לרקוד בכרמים ועושים שידוכים!
- 3. יום כיפור -יום טוב
אמנם, במסכת סופרים כתוב
:"ביום הכיפורים אין מזכירים בו יום טוב שאין יום טוב ביום צום"
אמנם , לא "מזכירים" שהוא יום טוב בתפילות, אבל יש מקור אחר מנוגד לו:
ספרא אחרי מות פרשה ה ……ולא אוציא) את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים,
יום הכיפורים הוא יום טוב לדעת הספרא. ולכן הוא זקוק לכבוד:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א מאי דכתיב (ישעיהו נח) "ולקדוש ה' מכבד"? – אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה.
עונג השבת, בדרך כלל, מתבטא באכילה ושתיה , סעודות מרובות..
כבוד השבת, נעשה לפני השבת על ידי הרחיצה של הגוף, כסות נקיה, מיטה סדורה….
יש ביום הכיפורים לפחות מצוות "כבוד" ולכן יש להכין את עצמנו כמו לפני שבת
- הבית יוסף (סימן תרד) מציע:
חובת האכילה בערב כיפור היא קיום מצות כבוד ועונג של יום כיפור!! שמכיוון שאי אפשר לקיימה במלואה ביום כיפור, בגלל התענית, הוקדמה לערב.
ועוד נביא מקור יותר חריף:
- בעל השאילתות (שאילתא טו): הני (ראש השנה ויום כיפור) כיוון שאית בהו שמחה, כרגלים דמו ומפסיקים האבלות
- רבנו יונתן על הרי"ף במסכת עירובין י : "בשמחת יום טוב של ראש השנה ויום הכיפורים..
- הרמב"ם:ראש השנה ויום הכיפורים אין בהם הלל לפי שהם ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתרה.
דווקא שמחה יתירה לא , אבל שמחה כן!!
- לפי פסיקת המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת מהר"ם סימן עא): חולה שיש בו סכנה אוכל ואומר בברכת המזון יעלה ויבוא..כי הווי לדידיה יום הכיפורים כמו לדידן שאר ימים טובים"
- מקור התענית (לע"ד)
בדרך כלל כולם מבינים שחמשת האיסורים של יום כיפור נובעים מהמילה "ועיניתם את נפשותיכם". אבל הנה מצאתי מקור שדווקא מקשר האיסורים למילה אחרת: שבתון!
ספרא אחרי מות פרשה ה : (ג) ומנין שיום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה תלמוד לומר שבתון שבות,
זה מחזק את ההגדרה שניסיתי לתת למילה "עינוי": דכאת מימד הגוף והנפש כדי להבליט הנשמה והרוח.
וגם נמצא בהרמב"ם הלכות שביתת העשור
- מצוות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי (הלכה א)
- מצוות עשה אחרת יש ביום הכיפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתיה (הלכה ד)
וגם בספר המצוות (עשין קסד):
שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם- כאילו הוא יאמר שחובה בו השביתה המיוחדת במלאכות ובמעשים והשביתה המיוחדת במזון הגוף וקיומו ולכן אמר ,שבת שבתון,
הקשר בין התענית ועניין השביתה מחדד את ההגדרה שהצענו בהתחלה: זו הימנעות מלטפל בענייני הגוף.
- כיפור ושבת
זה מביא אותי לשאלה של השנה שיום כיפור נופל בשבת.
איך אפשר לקיים גם את השבת (כולל העונג שבו) ויום כיפור?
הרי דחיית השבת היא לא גורפת. שהרי אנו ממשיכים ל הגיד בתפילות:
"את יום השבת הזה ואת יום הכיפורים הזה"
העובדה שאנו לא אוכלים איננה, לעניות דעתי, מבטלת את עונג השבת. רק שהעונג מתבטא בצורה שונה. בלי בשר ויין. בהתעלות מעל לגוף וגילוי עונג מסוג אחר, שונה.
אין סתירה כל כך גדולה בין כיפור לשבת כי הרי כיפור נקרא שבת שבתון. ועניינו שביתה מטיפול בגוף כדי להבליט מימד עליון יותר שבו ה' מטהר אותנו ומכפר על כל עוונותינו.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 