בע"ה ח תשרי התשעח
מישל בן שושן
סדר העבודה
(הרב מנשה וינר)
- הגאון מווילנה מחדש:
ויקרא פרק טז(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת
אם כן אסור לבוא אל קדש הקדשים! באף יום בשנה! "אל יבוא בכל עת"! אי אפשר להסביר כך כי הנה כתוב סדר מסויים כן כדי לבוא בפנים!
:(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ…
אלא, שיש כאן שני חלקים בפרשה שלנו:
החלק הראשון בפרשה, פונה אך ורק אל אהרון.מתאר לו את סדר העבודה כדי שיוכל להיכנס לקודש הקדשים בכל יום שירצה בשנה. החלק השני, בסוף, שמתחיל בפסוק:
ויקרא פרק טז (כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
מדבר אל כל כהן גדול שיבוא אחר כך: הוא חייב לעשות את סדר העבודה הזה אך ורק ביום הכיפורים בלבבד.
- בגדי אהרון
באמצע הסדר, אהרון מתבקש להיכנס אל קדש הקדשים ושם הוא חייב להתפשט.:
ויקרא פרק טז (כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
הוא חייב להניח "שם" בקודש הקדשים את הבגדים הלבנים שלו. אחר כך:
(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
מכיוון שאין מים בקדש הקדשים, מסתבר שהוא רוחץ את בשרו בחוץ ולובש בגדי זהב רגילים.
לא מובן למה הוא צריך להיכנס עכשיו בקודש הקדשים כי הוא כבר נכנס פעם אחת עם קטורת וכבר הזה בדם על הכפורת. לפי הפסוקים האלה, לא יודעים למה אהרון נכנס בקודש הקדשים שנית.
החכמים מסבירים שהוא נכנס כדי להוציא את הכף והמחתה "ששכח" בכניסה הראשונה. כך הם מוצאים סיבה לכניסה השניה הזאת. אבל זה מובא אך ורק בתורה שבעל פה ולא בפסוקים.
גם זה שהוא משאיר את הבגדים "שם" איננו מסתבר. כי הרי הקדש הקדשים יתמלא בכל שנה בבגדי הכהן שהוא משאיר שם! וגם קשה
החכמים מפרשים "שם"= מלמד שהם טעונים גניזה! כלומר "שם"= "לא שם". אהרון, לפי החכמים, איננו מתפשט בקדש הקדשים ואיננו משאיר הבגדים שם, בניגוד לפשט הפסוקים.
במסכת יומא: כל הפרשה אמורה על הסדר חוץ מפסוק זה!!
אם כן מה הסיבה שהתורה כן כותבת הפסוק כאן? ובצורה הזו עם המילים האלה??
הרב וינר מציע שיש כאן רמז לחטא אדם הראשון. אחרי החטא, יש לשים בגדים כדי לכסות את עצמו.
הכהן הגדול ביום כיפור מגיע למעלת אדם הראשון שמכפר על חטא אכילה מהעץ! וכביכול, הוא מגיע למצב שהוא איננו זקוק לבגדים!
הוא לובש בגדים לבני פשוטים כל הזמן כשהוא נכנס לקודש הקדשים
אבל הוא מגיע לשיא הכפרה כשהוא איננו זקוק בכלל לבגדים!
הפסוק שלנו מתאר את המצב האידיאלי שבו הכהן מגיע למצב שבו הוא מתקן את מצב אדם הראשון והוא נכנס לפני ולפנים ושם, הוא פושט את הבגדים ומשאיר אותם שם, כביכול בגן עדן כדי לשחזר את המצב הקדמון של אדם הראשון.
רק שדבר כזה , כנראה , לא התבצע בפועל והחכמים סדרו הכל כדי שתהיה בכל זאת כניסה שניה בבגדי לבן אבל לא פשיטת בגדים. ומצאו סיבה על ידי שכחת הכף והמחתה כדי להיכנס ולהוציא אותם.
מסקנה: בכנסיה של אהרון בלבד,ייתכן שאהרון נכנס ופושט את בגדיו בק"הק! ומתקן את חטא אדם הראשון. אבל יש בעיה: הוא חייב לצאת משם. בחזרה אל העולם הזה המקולקל! ואי אפשר ללא בגדים! לכן ,להלכה , עבור כל הדורות, אין פשיטת בגדים בפנים ויש חמש טבילות ועשר קדושים וסדר העבודה שאנו מכירים. וזה המקום להביא את דברי הרב מידן שמסיב את דעתנו למותו של אהרון:
במדבר פרק כ (כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו ..(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר: (כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:…(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר ..
במותו, אהרון כן מתקן את חטא אדם הראשון! מצווה על משה להפשיט אותו מבגדיו. לא מדובר על תכליכי המת. כנראה שגם כאן, אהרון נשאר ללא בגדים בקבורתו.
ייתכן שבמשכן יצא מקדש הקדשים בבגדים כי יש לחזור אל העולם הזה. כי כתוב : "ויצא". אבל , אחרי מותו, אין צורך בבגדים!!
- ההבדל עם פרשת פנחס
מתוך פרשת אחרי מות, אהרון מביא עבורו:
- פר לטאת
- איל לעולה
ועבור עם ישראל
- שני שעירים לחטאת
- איל לעולה
אבל, בפרשת פנחס, בתיאור הקרבנות של כל יום:
במדבר פרק כט (ז) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ח) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם:(ט) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:(י) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:(יא) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם: פ
לעולה:
- פר
- איל
- שבעה כבשים
ומנחתם
לחטאת
שעיר עזים
| לפי פרשת אחרי מות | לפי פרשת פנחס | |
| לעולה |
|
|
| לחטאת |
|
|
איך אפשר להסביר את השינויים הגדולים בין הקרבנות של יום כיפור לפי פרשת אחרי מות ופנחס?
על ידי החידוש של הגר"א:
כל מה שמתואר באחרי מות שייך לאהרון . איך מותר להיכנס בקודש הקדשים.
אבל בפינחס, התורה עוסקת בדבר אחר לגמרי: איך בני ישראל מקבלים את כפרה וחוגגים את יום הכיפורים במקדש בעשור לחודש השביעי. ולכן, יש קרבנות שונים לגמרי.
באו החכמים וחיברו בין שתי הפרשיות ובנו מזה את סדר העבודה שכולל את כל הקרבנות כולם. (נשארת מחלוקת אם האיל לעולה של העם שכתוב באחרי מות הוא האיל העולה שכתוב בפנחס או שמה יש להביא שני אילים לעולה). כי בעצם באותו יום קורים שני דברים:
- הכהן נכנס לקה"ק
- זה יום כיפור!
וכל אחד משני הדברים האלה מחייבים קרבנות וסדר אחר. שחוברו בסדר העבודה! (ראה טבלאות למטה)
| העבודה | המקום | בגדים | |
| 1 | שבוע קודם הכהן מופרש ומלמדים אותו | לשכת פלהדרין | רגיל |
| 2 | בערב יום כיפור מעבירים בפניו הבהמות כדי שילמד | שער המזרח | |
| 3 | משביעים אותו- ומלמדים אותו את סדר העבודה | לשכת בית אבטינס | |
| 4 | בחצות- הוא תורם הדשן מהמזבח | מזבח | זהב |
| 5 | וחוזר ללמוד את סדר העבודה עד הבוקר | לשכת בית אבטינס | |
| 6 | טובל טבילה ראשונה | בית הטבילה מעל שער המים | |
| 7 | שוחט התמיד וזורק הדם על המזבח החיצון | מזבח | |
| 8 | מיטיב חמישה נרות המנורה | מנורה | |
| 9 | מקטיר הקטורת | מזבח הזהב | |
| 10 | מיטיב שני נרות המנורה | מנורה | |
| 11 | מעלה ומקטיר אברי קרבן התמיד( שנותח על ידי הכהנים האחרים) | מזבח | |
| 12 | מברך ברכת כוהנים עם שאר הכהנים | מעלות האולם | |
| 13 | מקריב את המנחות ומנסך את היין. שוחט ומקריב את מוספי החג. | מזבח | |
| 14 | טובל טבילה שניה ומחליף בגדי זהב לבגדי לבן | בית הפרווה | לבן |
| 15 | וויודי על פר החטאת שלו, עבור עצמו וביתו | בין המזבח להיכל | |
| 16 | גורל בין שני השעירים | מזרח לעזרה | |
| 17 | ווידוי שני על פר החטאת שלו. עבור עצמו ועבור הכהנים | בין המזבח להיכל | |
| 18 | שוחט את הפר. מקבל הדם ומוסר אותו למירוס כדי שלא יקרוש | צפון למזבח | |
| 19 | לוקח מחתה, עולה למזבח ולוקח גחלים ושם על הרובד הרביעי בעזרה | מזבח | |
| 20 | מקבל כף ריק ומחתה מלאה קטורת.
מעביר מלא חפניו קטורת מהמחתה אל הכף הריק |
העזרה | |
| 21 | נכנס עם מחתת הגחלים בימינו וכף הקטורת בשמאלו, מניח את המחתה בין בדי הארון (ובבית שני על אבן השתיה), ומקטיר את הקטורת בתוך קודש הקדשים. ביציאתו החוצה בסמוך לפרוכת אומר תפילה קצרה. | קודש הקדשים | |
| 22 | לוקח את הדם ממי שהיה ממרס בו, ונכנס לקודש הקדשים. | רובד רביעי שבהיכל | |
| 23 | מזה בין בדי הארון לכיוון הכפורת. | קודש הקדשים | |
| 24 | מניח את דם הפר על כן של זהב בהיכל והולך לצפון המזבח, מקבל את השעיר לה', שוחטו ונותן את דמו לתוך כלי ומכניס לקה"ק. | צפון למזבח | |
| 25 | מזה בין בדי הארון לכיון הכפורת. | קודש הקדשים | |
| 26 | מניח את דם השעיר על כן הזהב השני. מזה מדם הפר לכיוון הפרוכת. מזה מדם השעיר לכיוון הפרוכת. לבסוף מערב את הדמים זה בזה. | צפון למזבח | |
| 27 | נותן מדם התערובת על ארבע קרנות המזבח. מזיז הגחלים שעל גג המזבח לצדדים ומזה שבע הזאות על גגו. את שיירי הדם שופך על יסוד מערבי של המזבח החיצון "מזבח העולה". | קודש הקדשים | |
| 28 | מתוודה וידוי שלישי על עם ישראל, על השעיר הנשלח לעזאזל. משם שולחים את השעיר לעזאזל. | היכל | |
| 29 | מפריד את אמורי הפר והשעיר, ומייעד אותם להקטרה על המזבח לאחר שיודיעוהו ששעיר הגיע לעזאזל, שולח את שאר הבשר לשריפה מחוץ לעיר | מזבח הקטורת | |
| 30 | קורא בתורה (לאחר שהשעיר הגיע לעזאזל). | עזרת הנשים | |
| 31 | טובל טבילה שלישית ומחליף את הבגדים לבגדי זהב. | בית הפרווה | זהב |
| 32 | מקריב שעיר, שני אילים, אמורי הפר והשעיר, ותמיד של מנחה. | מזבח | |
| 33 | טובל טבילה רביעית ומחליף את הבגדים לבגדי לבן. | בית הפרווה | לבן |
| 34 | נכנס ונוטל את המחתה עם הקטורת. | קודש הקדשים | |
| 35 | טובל טבילה חמישית ומחליף את הבגדים לבגדי זהב. | בית הפרווה | זהב |
| 36 | מקטיר את הקטורת. | מזבח הקטורת | |
| 37 | מדליק את הנרות. | המנורה | |
| 38 | מקריב את מנחת התמיד ומותר מנחת חביתין ומנסך את היין. | מזבח | |
| 39 | מקדש ידיו ורגליו בפעם העשירית והאחרונה, פושט את בגדי הזהב ולובש את בגדיו שלו. | בית הפרווה | רגיל |
| 40 | הולך הביתה תוך שמלווים אותו לביתו קהל רב | ביתו! |
שער ניקנור עזרת הכהנים לשכת הגזית לשכת הפלהדרין
החיל עזרת נשים לשכת הפרווה העזרה האולם ההיכל קודש הקדשים
לשכת בית אבטינס : מחלוקת האם נמצאת בצפון (על יד בית הפלהדרין) או בדרום של העזרה (על יד בית הפרווה)
רבדים: יש מחלוקות :האם הם קומות או מדרגות או שקעים בכתלים
מעלות:
א. שתים עשרה מעלות עלו מרצפת החיל אל עזרת נשים – סך הכל גובה שש אמות
ב. חמש עשרה מעלות מעזרת הנשים לעזרת ישראל(העזרה) – סך הכל גובה שבע וחצי אמות.
ג. מעלה אחת בגובה אמה שעליה עמד דוכן* הלויים. מעלה זו היתה בין עזרת ישראל לעזרת כוהנים. על גבי מעלה זו נבנו שלוש מעלות נוספות – סך הכל גובה שתיים וחצי אמות.
ד. שתים עשרה מעלות היו בין האולם ולמזבח, עד לפתחו של האולם – סך הכל גובה שש אמות.
| הבהמה | הגדרה | הפעולה | מיקום בטבלה |
| כבש | קרבן התמיד של הבוקר | שחיטה זריקת הדם על מזבח החיצון | 7 |
| מקטיר האברים על המזבח | 11 | ||
| פר | מוספי החג | קרבן עולה על מזבח החיצון | 13 |
| איל | |||
| 7כבשים | |||
| שעיר | קרבן חטאת על מזבח החיצון | ||
| פר | פר חטאת של הכהן | ווידוי ראשון עליו | 15 |
| שעיר | לה' חטאת | גורל | 16 |
| שעיר | לעזאזל חטאת | ||
| פר | פר החטאת של הכהן | ווידוי שני | 17 |
| שחיטה וקבלת הדם | 18 | ||
| זריקת הדם לכיוון הכפורת בקודש הקדשים | 23 | ||
| שעיר | לה' | שחיטה קבלת הדם. מכניס לקה"ק | 24 |
| מזה את דמו בין בדי הארון | 25 | ||
| פר | פר חטאת של כהן גדול | מזה מדמו לכיוון הפרוכת | 26 |
| שעיר | מזה מדם השעיר לכיוון הפרוכת | 26 | |
| שעיר ופר | ערבוב בין הדמים ונותן על קרנות המזבח הזהב | 27 | |
| שעיר | לעזאזל | מתוודה עליו ושולחו | 28 |
| שעיר ופר | מפריד האמורים על מזבח החיצון והשאר נשרף מחוץ למקדש | 29 | |
| שני אלים | לעולה של כהן והעם | הקרבה על מזבח החיצון | 32 |
| אמורי הפר | |||
| אמורי השעיר | |||
| כבש | של תמיד של מנחה | הקרבה על מזבח החיצון | 32/38 |
פר החטאת של הכהן הגדול
שעיר החטאת של העם = השעיר "לה'"
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 