בע"ה ג תשרי התשע"ח
מישל בן שושן
ראש השנה לעד 7
סיכום הדרשות בבית הכנסת
הרב קוק (ירח האתנים)
שאלות:
- למה לא מוזכר עניין ראש חודש בתפילות של ראש השנה? (כי אם רק ברמז "מוספי יום הזכרון" כולל מוסף של ר"ח)
- למה ראש השנה נופל בראש חודש? "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו, הרי יש חשיבות שנתקע בשופר דווקא בראש חודש! ולא רק בגלל שראש השנה "נופל" בראש חודש.
3 למה לא אומרים תחנונים, סליחות ונפילת אפיים בראש השנה?
תשובה:
כל החטאים נגרמים בגלל שהאדם איבד את הקשר שלו עם ה'. החטאים מתחילים כשהאדם איבד כיוון , איבד דרך. הוא שכח את ה'. הוא הפסיק להתייצב מול ה'.
אם כן, לפני שאנו מנסים לתקן את החטאים (סליחה וכפרה) יש לשחזר את הקשר עם ה'. להתייצב מול הדרך הנכונה. לזכור מי אנו ולמה אנו כאן.
לכן, בראש השנה, מתחילים בתהליך הכפרה על ידי שחזור הקשר שלנו עם הבורא. הזכרון של המשימות שלנו והתפקידים שלנו בעולם. אנו חוזרים להיות לפני ה'.
השלב הראשוני והחשוב הזה, אין לטפל בכלל בחטאים אלא בחידוש הקשר שלנו מול ה'
הקשר מתרקם מחזרה הן במישור היראה והן במישור האהבה. על ידי התקיעות (האהבה) והתרועה (היראה)
איך אנו מצליחים "לשים את החטאים בצד" בתהליך הזה? על ידי שראש החודש הוא כפרה בעצמו
"ראש חודש נקרא "זמן כפרה". כלומר, עצם ראש החודש הוא מצליח לכסות לרגע את כל החטאים שלנו (הוא עושה בבי סיטר לחטאים) בזמן שאנו עוסקים בחידוש הקשר עם הבורא.
כמו שההורים משאירים את הילדים עם מטפלת והולכים לטיול כדי לחדש את הקשר הבין זוגי.
לכן, חשוב מאוד שראש השנה ייפול בראש חודש: זה מאפשר לנו לתקוע בשופר!
ולכן אנו לא מזכירים לא את החטאים ולא את ראש חודש. לא שהם נעלמו, אלא שאחד מטפל בשני כדי לאפשר לנו לטפל במקור הבעיה: הקשר עם ה' בראש השנה
מניטו על ראש השנה
מטרת הבריאה היא לידת "בן האדם", הרבה יותר מאשר לידת האדם.
לידת הבן אדם, נותן משימה ומשמעות לחיי האדם.
התורה הוא ספר התולדות. איך דור יעבוד לקראת תיקון , כשהדור הבא הוא התקווה של התיקון. העבודה עבור הדורות הבאים, המוכנות לתת הכל עבור הילדים והדורות הבאים, התקווה שהכל יהיה הרבה יותר טוב בעתיד, נותנים משמעות לחיי ם בעולם הזה. אנו נקראים בני העולם הבא כשאנו פועלים לקראת המחר והדורות הבאים.
לכן, ראש השנה הוא לא זכר לבריאת העולם אלא "הרת עולם". ההיריון של העולם, הוא ההסתכלות על המציאות כהכנה לעולם הבא. העולם בהריון של בן האדם.
יצחק הוא הבן אדם הראשון מבחינת התולדות.
לכן, הוא נולד במשפחה עקרה. כשהלידה שלו היא בלתי אפשרית, אל טבעית. כי באמת זו משימה בלתי אפשרית:
- להוליד ילד
- שהילד יוכל להיות שונה מהאבא (אברהם מידת החסד מוליד יצחק מידת הדין)
- שהאבא יסכים להתקדמות הזו ויפעל למען הצלחתה.
עד יצחק, כל הדורות רק "שכפלו את עצמם. העיקר היה הריבוי ולא הולדת מימד חדש שישלים את המימדים הקיימים. עד יצחק לא התחילה היסטוריית התולדות
(זה מסביר למה פרשת נוח לא נקראת "תולדות" למרות שהמילה השנייה בפרשה היא "תולדות". אלא היא נקראת "נוח". כי תולדות נוח זה נוח! בניגוד ליצחק שהפרשה של לידתו היא "תולדות").
כשהצלחנו להביא ילדים לעולם, ושאין האחד רוצה להרוג את השני, בסיפור אחי יוסף, אז יכולה להתחיל היסטוריית עם ישראל. אבל עד אז, התורה מספרת רק כישלונות.
לע"ד:בראש השנה אנו לא צריכים לחכות לדור הבא כדי להשתנות ולהביא חידוש במובן התולדות: יש לנו הזדמנות בכל שנה להוליד בן אדם חדש: את עצמנו!
ראש השנה הוא יום הדין, יום הולדתו של יצחק כי העיקר הוא לזכות בחיים שלנו. כך אנו מעניקים משמעות לחיים שלנו: כשאנו זוכים במה שניתן לנו בחסד.
יצחק זוכה בחיים שלו אחרי שהוא מוכן להקריב אותם!
כמו שהעולם נברא על ידי הדין והרחמים, כך יצחק נולד ממידת החסד ונעקד על ידה ומבטא את מידת הדין.
עיקר העקדה= יצחק לא מת!
אין חדש תחת השמש
אבל יש חדש תחת הירח!!
השופר
השופר הוא קורבן (ראה קובץ מקביל)
מה מקריבים בו? את הרוח שה' נפח באפינו בלידה, ביצירת האדם הראשון.
אחרי שאנו מחזירים לו את החיים, אז אנו יכולים לקבל בחזרה את החיים ולחדש אותם!
מתוך חידושי (ראובן קסל)
התפוח בדבש= הרוח החדשה שה' מפיח בנו בראש השנה . אנו מתנפחים כמו התפוח מאוויר חדש אחרי שתקענו בשופר!
התרועה= מלשון להיות ריע, להתאסף, להתחבר. הופכים ה"רע" ל"ריע"
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 