וירא מ

בע"ה יג מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

וירא מ

 עקידת יצחק מניטו(1995)

 

  1. "הנסיון":חידוש הרשב"ם

 

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם

 

יש הרבה פירושים למילה "ניסה". המהר"ל מונה שלושה:

  1. מלשון נס, כמו דגל גבוה שמעלים בספינה להיראות מרחוק. כמו" להעלות על נס". הפירוש הזה מסביר שבעצם ה' ידע הכל על אברהם, הוא רק רצה, על ידי הנסיון, שכל העולם ידע גם כן! כלומר שידעו מי הוא אברהם, מה הוא מסוגל לעשות. ואולי גם עבור אברהם עצמו: שיכיר בדברים שהוא בתוכו מסוגל לעשות ושהוא עדיין לא מודע אליהם. ה' , בהסבר הזה, מגלה דברים שהוא כבר יודע, לאברהם, ולסביבה שלו. הוא "מעלה על נס" את תכונותיו של אברהם.
  2. מלשון נסיון, כלומר, ה' רוצה להציב אברהם במצב קשה שממנו נדע אם הוא אכן יכול או לא לעמוד בנסיון. זה כמו מבחן. זו בדרך כלל המשמעות שאנו נותנים למושג הזה. הוא בעייתי מהרבה בחינות אבל אי אפשר להתכחש שיש פן כזה בפשט הפסוקים. אבל, המובן הזה מוסבר בגמרא (ברכות ה): ה' מעלה את אברהם למדרגה יותר גבוה. אברהם היה במדרגה אחת ועל ידי הנסיון, אברהם יעלה למדרגה עליונה יותר.
  3. מלשון נס, פלא, יוצא מגדר הטבעי.
  4. אבל הרשב"ם מוסיף הסבר רביעי: נס מלשון "קינטור", קרוב ל"עונש"! אי אפשר להתכחש לעובדה שכל נסיון הוא קשה. זה דורש מהאדם התמודדות וקושי שאנו לא יודעים מראש איך והאם יצא מזה! אם כן, יש פן של "עונש", דבר לא נעים בכל המובנים שהמהר"ל מתאר לעיל. אפילו אם זה לטובת האדם, אפילו אם זה כדי לפרסם את האדם, מעטים האנשים שיקבלו הנסיון מאהבה מראש! אם כן מה העונש שיש בנסיון הזה של העקדה? אפילו אם נקבל את כל המובנים החיוביים, למה זה קרה עכשיו ובצורה הזאת דווקא לאברהם? מה קרה לפני? מה סיבת ה"עונש"?

הרשב"ם קורא את החתלת הפסוק: " אחר הדברים האלה". ומה קרה לפי העקידה? אברהם כורת ברית עם אבימלך ומבטיח לו שהוא מעניק לו את כל חבל ארץ פלישטים! פשוט אברהם מוותר על חבל ארץ גדול! בנוסף, הוא נותן הרבה מתנות לאבימלך וגם כשיש בניהם סכסוך על גניבת באר מצד עבדי אבימלך, אברהם נותן עוד מתנה לאבימלך (שבע כבשות). כל זה רק כדי להשיג שלום.

הרשב"ם טוען שזה מנוגד לגמרי להבטחת ה' על הארץ. אברהם אמור לקבל את כל הארץ, לו ולזרעו.

אם כן, וויתור על הארץ, גורם לה' לבקש ממנו חזרה את הזרע שנתן לו!!

ה' נתן לו ארץ וזרע (שקשורים אחד בשני). אברהם מוותר על חבל ארץ, אז ה' דורש ממנו בחזרה את הזרע!! תחזיר לי את הבן שנתתי לך! הבן שהיה אמור לרשת את הארץ!!!

 

  1. ניסה את אברהם

לא כתוב שזה ניסיון ליצחק! כאילו עבור יצחק, אין נסיון כל כך למסור את נפשו! כי יצחק הוא ממידת הדין. ומידת הדין אמנם קשה אבל ברורה: אתה נולדת "בחינם"(לא היתה צריך להיוולד בכלל!) אז תחזיר את החיים לבורא העולם! עבור אדם ממידת הדין, אין בעיה לקיים מצוות האלוהים אפילו אם זה כרוך במיתה!האלוהים לא מעוניין במות יצחק אלא במוכנות שלו למות. (יצחק מוכן ואפילו שמח למות בשביל המצווה! כמו מתאבדי חמס! אם יצחק לא היה בנו של אברהם, יצחק הוא באמת מוסלמי דתי הדוק)

אבל זה באמת נסיון עבור אברהם שהוא ממידת החסד!להרוג את בנו!

 

  1. לך לך אל ארץ המוריה

המילים האלה ,לך לך,מזכירים  לנו את המילים הראשונות בפרשה שקדמה:"לך לך מארצך.." כאילו ה' אמר לאברהם כבר בחרן או באור כשדים :"לך לך.." תתחיל את התהליך שמטרתו הסופית היא להעלות את יצחק על הר המוריה! כלומר, עקדת יצחק היא המטרה העליונה שחשב עליה האלוהים עבור אברהם. וכשהוא התחיל להגיד לו "לך לך" זה כדי להכין אותו ל"לך לך" השני. כל המהלכים שקדמו היו הכנות למהלך העיקרי של עקידת יצחק!

  1. מטרת העקדה:

אנו ידועים שזהות ישראל בנויה משילובם של מידות הפוכות: החסד והדין.

אבל אין שוויון מלא בין חשיבות שתי המידות האלה: החסד חייב לגבור על הדין!

ובאופן סמלי, אברהם(החסד) צריך לעקוד (להתגבר, לעלות על) את יצחק(הדין).

בריאת העולם, החיים של בן אדם, מתחילים עם החסד והיא המידה העיקרית. אבל , כדי שלחסד תהיה מסגרת, באה מידת הדין. אבל ה' תמיד מתה כלפי חסד. החסד קדם לדין בכל המובנים.

  1. הנסיון השני:

בתוך סיפור העקידה עצמו, יש שני שלבים בנסיון:

הנסיון הראשון היה להעלות את יצחק על הר המוריה.:

 (א) וַיְהִי …. וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא ..אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

היה בטח מאוד קשה עבור אברהם אבל בסופו של דבר הוא הכין את עצמו לזה ואולי התלהב לקיים את המצווה הזאת אחרי שהוא שכנע את עצמו שזה מה שיש לעשות.

הנסיון השני, (אולי עוד יותר קשה עבורו) התחיל באותם המילים:

(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי …

יש הוראה חשובה עבור כל אדם "דתי": אין להשתעבד אפילו לא להתלהבות לעשות מצווה! חייבים לשמור אפשרות לעצור וללכת בכיוון ההפוך במידת הצורך. כשדתי מתלהב לעשות מצווה, הוא צריך לשאול את עצמו האם ההתלהבות משרתת את המצווה או שמה היא משרתת אותו!? אסור להשתעבד, אפילו לא למצווה עצמה! צריך לשמור על מרחק מסויים שמאפשר להיות עירני בפני המעשה שלנו, אפילו אם הוא מצווה! נדב ואביהו מתו בגלל ההתלהבות העיוורת שלהם.

הנסיון השני הוא הדרישה מאברהם לא לשחוט את יצחק! ואפילו לא ר

לעשות לו "מאומה". המדרש טוען שאברהם ביקש "לפחות" להוציא ממנו טיפת דם אחת כדי שיהיה "משהו"! וה' אוסר זאת עליו!

יכול להיות שאברהם הגיע למוכנות העקידה על ידי שמחה ואפילו "חסד". האיסור להרוג את בנו היא עוד יותר לימוד של מידת הדין: אתה הכנתה את עצמך לעשות מצווה. עכשיו אני אוסר לך לעשות אותה!

 

  1. ההשפעות על אברהם

אברהם היה בעל מידת החסד. הוא גילה זאת בהרבה מקרים. הוא התחיל להכנסי מידת הדין לתוכו על ידי גירוש הגר וגירוש ישמעאל. כאן, בעקדה, הוא גם לומד להכניס במידת החסד שלו , מידת דין קשה. על ידי שני הנסיונות האלה. עד כדי כך שהוא מגיע למדרגה "ירא אלוהים".

המלאך אמר לו להפסיק התהליך כי הגיע למטרה המדרשת: הוא הגיע למעלת "ירא אלוהים":

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה

אחרי שהוא הראה שהוא צדיק במידת החסד (אירוח המלאכים, תפילה עבור סדום…)

אחרי שהוא הראה שהוא יכול להיות צדיק גם ממידת הדין (גירוש ישמעאל)

הוא הראה בעקדה שהוא צדיק מבחינת שילוב המידות החסד והדין וזה :"ירא אלוהים".

העקדה הוא הניסיון העשירי והאחרון של אברהם. הוא הגיע אל השלב האחרון שאליו הוא היה אמור להגיע: להיות צדיק שילוב המידות!

 

  1. הקרבת הבן

יש תמיד לזכור שיצחק לא מת בסופו של דבר! אבל אברהם התבקש להיות מוכן להקריב את בנו. באמת.

זה מזכיר את ירושת הארץ רק למי שמוכן באמת להיות בגלות!

הזרע מובטח למי שמוכן לוותר עליו! לא בגלל הזלזול בזרע אלא בגלל שיודעים שהוא בא מהאלוהים!

כשאנו מוכנים להכיר שהקניין שלנו הוא בעצם לא שלנו אלא של הבורא, אז יש לנו סיכוי לזכות בקניין באמת!

 

  1. ההשפעה על יצחק

עד העקדה, החיים נתנו בחינם ליצחק. אחרי העקדה, אחרי שיצחק היה מוכן למסור נפשו בחזרה, אז הוא זוכה בחייו באמת!    יצחק נקרא "עולה תמימה".

ליצחק יש שלושה דברים שלא קרו לאבות האחרים:

  1. היה לו שם אחד: יצחק. לאברהם וליעקב היו שינוי שמות (אברם-אברהם, יעקב-ישראל)
  2. היתה לו אישה אחת רבקה (ולא הגר וקטורה לאברהם, וארבע נשים ליעקב)
  3. הוא גר בארץ אחת. הוא לא יצא לחוץ לארץ בניגוד לאברהם ויעקב.

זה מצייר את החד כיווניות, היושר, החדות, הבלעדיות החד כיוונית של זהותו. בשלושה מישורים: במימד של בין אדם לעצמו (השם) בין אדם לחברו (אישה) ובין אדם למקום (ארץ ישראל)

אם לכל אדם יש כיוון אנכי ואופקי, ליצחק היה רק כיוון אחד: כיוון האופקי. הוא היה קשור לה'  . הוא בנה ציר בין העולם הזה ועולם הבא, ציר ישיר. הוא זכה לקשר המיוחד הזה עם העולם העליון אחרי העקדה, אחרי שהוא היה מוכן למסור את נפשו לגמרי. אם כן אפשר להגיד שהוא באמת "עלה"! על אחת הערים! הוא עלה לעולה!!

 

 

  1. מים – מום

עולם הבריאה הוא עולם ה"מה". המציאות, מה שאנו רואים, מה שקיים.

ברבים, המה הוא "מים"

היוד של המילה מים, מתארכת לוו כשיורדים בעולמות התחתונים.

והאפשרות של הטעות, של החטא, של ה"מום" מופיעה עם הירידה אל עולם המציאות. ה"מים, הופכים ל"מום".

(שה קשור, בקבלה, לשתי האותיות שיש בשם ה'. היוד והוו. היוד הוא עליון, בעולם האידיאל, בעולם הכוונה העליונה והוו בעולם התחתון כשנכנסים לבריאה ולעולם המציאותי שבו חי האדם.

 

  1. ההשפעות על עם ישראל

כשמקריבים קרבן, הקרבן חייב להיות ללא מום. למה? כי בתיקון העולם, בנסיון לצור קשר עם העולם העליון, מי שאין לו מום יכול לעלות בחזרה אל הש"מים".

לכן קרבן העולה איננו יוצא מחוץ למקדש. קרבן העולה אוסר שיהיה בו מום.

כמו יצחק אבינו, ללא מום. ללא פשרה. ללא חטא. כולו מוכן למסור נפשו.

אסור לעשות לו "מאומה" (כל מום).

יצחק, אחרי העקדה, מקשר בין עליונים ותחתונים!

בזכות עקידת יצחק יש לנו אפשרות לכפר על כל החטאים ולזכור את האפשרות להתחבר שוב לשמים אידיאלים!!

(לעד):"ברוגז עקידה תזכור". בראש השנה, בשעת נפילת אפיים כל בוקר, אנו מבקשים מה' לזכור לנו את עקידת יצחק: כש אנו יורדים לעולם המום, אנו צריכים לזכור את הקר שהיה אפשרי על ידי יצחק שלא היה בו מום, שהיה קשור בקלות לעולם העליון, לשמים. הוא גרם לתיקון להיות אפשרי!!

 

11 לימוד של הרב גיל ברנהים:

אברהם התבקש בהתחלה "להעלות", להקריב ארבעה עניינים:

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא

  • אֶת בִּנְךָ
  • אֶת יְחִידְךָ
  • אֲשֶׁר אָהַבְתָּ
  • אֶת יִצְחָק

וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

מה הוא מבקש להקריב?

  • את "בנו", כלומר ההרגשה שהוא הבן ,שלו", הקניין שלו. ההמשך הביולוגי שלו. את זה יש להקריב כדי לתת מקום ליצחק להיות בן אדם עצמאי ששיך לבורא העולם, או במילים אחרות ששיך לעצמו!
  • את "יחידו", כלומר את זה שהוא היה רוצה לעשות יחידה אחת. לפתח מידה אחת. אותה המידה. כמו שהוא עשה עם ישמעאל: מידת החסד. אכן, בכל ההליכה להר המוריה הם הולכים שניהם "יחדיו". עד שאברהם מקריב את היחדה הזו ונותן ליצחק חופש מהיחדה הזאת. לא יודעים מה קרה עם יצחק בסוף העקידה. מסופר שאברהם חזר לביתו יחד עם שני הנערים שהלכו איתו ועפ החמור אבל יצחק כבר עצמאי!
  • אשר "אהבת". לפעמים, האהבה המופרזת בן הורה לבנו יכול לחנוק אותו וגם את זה יש להקריב!
  • את יצחק. בעצמו

בסוף הסיפור, המלאך מתאר את התוצאות:…

(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה

וְלֹא חָשַׂכְתָּ :     אֶת בִּנְךָ …..אֶת יְחִידְךָ ..מִמֶּנִּי…. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ  אֶת יְחִידֶךָ:

לפחות שני דברים מתוך ארבעה אברהם כן הקריב: את בנו ואת יחידו!!!

יצחק יכול להוליד מידה שונה מזו של אביו ויכול לפתח מימד אחר של הזהות הישראלית בזכות העקידה!

 

על המושג "אל שדי"

 

כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי

האם ה' "ידע" או לא ידע מה יקרה לפני העקדה?

הפסוק הזה נותן לחשוב שה' לא ידע מה יקרה או מה יש בנפשו של אברהם ורק אחרי העקדה הוא ידע!

זה מציב את שאלת הידיעה אצל ה' והבחירה אצל האדם יחסית לידיעה הזאת.

נעלה שתי אפשרויות:

  • אפשרות ראשונה:

" הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים" כלומר, האדם יכול ללמוד את כל המידות מהאלוהים. כמו שהוא רחום אז כך יש להיות רחום, וכ'ו. אבל יש דבר אחד שהאלוהים לומד מהאדם: יראת שמיים!

כלומר יש גבול ליכולת הידיעה של האלוהים, והיא הבחירה של האדם! ואת זאת ה' לא יכול לדעת לפני העקדה : מה תהיה התגובה של אברהם

  • אפשרות שניה:

בעל העמק דבר: איננו מסכים עם האפשרות הראשונה ! יש מקום להגיד שאפילו תגובת האדם האלוהים יודע!

אם כן מה מקום הבחירה של האדם? .כדי להבין, נסביר את המובנים השונים שנותן המדרש למושג "אל שדי":

1.אל שדי= משדל המערכות.(ה' הוא יותר גדול ממה שהוא ברא והוא יכול לשנות הכל בבריאה שלו) הוא גיבור אמיתי כי הוא יכול לכבוש את יצרו שלו.

  1. אל שדי=מי שיש לו דאי כדי לתת! הוא יכול לקיים את כל ההבטחות שלו.

3.אל שדי= מי שאמר לעולמו די. יש גבול שה' מונע עצמו מלפעול מעברו.כאילו הבורא מגביל את עצמו כדי לתת לבריאה מקום.יש לו יראת שמיים כלפי הבריאה! יראת שמים של האדם= כיבוד המידות.

המידות הן חשופות, פגיעות ויש לאדם אפשרות לפגוע בהן. מי ששומר עליהם הוא "ירא שמים".

הטבע מוגן על ידי חוקי הטבע. אם אני פוגע בטבע, אני משלם את המחיר מייד. אבל המוסר, המידות, אינן מוגנות. ואם יש עונש ותוצאות לפגיעת המוסר והמידות,משלמים את המחיר לא מיד.

יראת אלוהים= הפחד מהעונש (יראת העונש)עד הפחד מלחטוא(יראת הרוממות?)!

יראת שמים= ה' שם גבול ליכולת שלו כדי לאפשר לעולם להתקיים. בתור אל שדי. הוא הגיבור.. ה' לא רוצה לעשות רע לעולמו, אז הוא מגביל את עצמו!יש לשים לב, שבניגוד למהלך הזה,  כל פעם שה' מתערב בעולם, מתרחש אסון! במבול, בפלגה, במכות מצרים…(אולי בשואה). אז ה' מפר את היותו "אל שדי" כדי להתערב בהיסטוריה. בכל רגע, אנו מתפללים שהאפשרות הזאת לא תתרחש ושנהיה מוגנים על ידי "אל שדי". לכן אנו צועקים "אל שדי" או "רבי שמעון בר יוחאי" כשעומד להתרחש אסון!

לסיכום:

ה' הוא "אל שדי" בזה שהוא מגביל את עצמו! הוא גורם לעצמו לא לדעת כדי לתת מקום לבחירה של האדם! כדי לתת חיים לאדם!!  אילו ה' היה מתערב בכל כוחו, כל הזמן, בכל דבר בעולם, לא היה מקום לעולם ולאדם!! זו הסיבה שכל פעם שה' כן מתערב בהיסטוריה, קורא אסון! אם כן, הכוח שמונע מה' לפעל בהיסטוריה באופן כוחני, הוא "אל שדי": המגבלות שהוא בעצמו שם לעצמו, כדי לאפשר חיים ואחריות

לה' יש כבוד רב לבריאה ולאדם. והוא מעניק לו חופש פעולה.

לכן אפשר להגיד שה' "לא ידע" מה יעשה אברהם לפני העקדיה. רק זה נותן מקום וזכות למעשה אברהם.

אם כן למה ה' מנסה את אברהם? אם זה לא כדי לדעת? מה משמעות "עתה ידעתי.."?

ה' מנסה את אברהם כי הוא יודע שהוא יכול לעמוד בנסיון הזה! ה' לא מנסה כל אחד אלא את מי שהוא יודע שיכול לעמוד ולהתעלות בניסיון. אז למה ה' מנסה אותו? כדי להודיע זאת לעולם!! = כמו "נס".

"ניסה את אברהם"= הראה מי הוא אברהם לעולם.

מה יש להודיע? שאברהם מוכן להקריב את הבן שכל כך ייחל לו ושהובטח לו!.

 

למה אברהם צריך להגיע למדרגת "ירא אלוהים" על ידי עקדת יצחק?

כי הוא צריך ללמוד מיצחק את מידת הדין ולהיות האבא שלו: כשמידת החסד שלו עוקדת את מידת הדין של יצחק בנו.

 

במקום השה, יש אייל שהוא הסמל של מצרים. ביציאת מצרים: יש להקריב את מצרים כדי שישראל יגאלו!

 

נתתי לך בן. החזר אותו! ורק כשתהיה מוכן להחזיר אותו הוא יחיה!

צריך שמידת החסד תהיה רגישה לצרכים של מידת הדין!

אצל עבדי עבודה זרה, להיות דתי זה למות בשביל האלוהים. אצלנו לא!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.