בע"ה יד מרח שוון
מישל בן שושן
חיי שרה מ
- החתונה היהודית
יש בדרך כלל שתי סיבות שבגללם אנשים מתחתנים:
- אהבה, משיכה אחד כלפי השני.
- בנייה של תא חברתי בסיסי. משפחה.
- התורה מדברת על סיבה שלישית ועיקרית: כדי שהאדם לא יהיה לבדו! ואכן, כך כתוב בספר ברשאית:
בראשית פרק ב (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
בראשית פרק ב (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
מניטו מסביר שלא כתוב "לא טוב שהאדם יהי לבדו" אלא "לא טוב" אם האדם הוא לבדו.
בכל הבריאה , אמר אלוהים "טוב". אבל הטוב הזה איננו יכול להתקיים אם האדם נשאר לבדו!!
נראה לי לפרש כך: הבריאה בנוייה ממורכבות הפכים ומידות שונות. רק החיבור ביניהם יכול לגלות את הטוב שיש בבריאה כולה. כשהאדם מתחבר עם בץ זוגתו, הוא מקיים את הטוב שבבריאה כולה!
דרך החיבור בין איש לאשתו, הבריאה מקבלת משמעות של "טוב"!
ואיך מתחברים? פשוט: להיות לבשר אחד. יש ל"דבק" אחד בשני.
בסיפור הנסירה, האיחוד, החיבור מחדש בין הזכר והנקבה, כשהם עכשיו פנים מול פנים, מהווה את מטרת גילוי הטוב שבבריאה!.
אם כן זו הסיבה העיקרית עבור התורה שבכתב לחתונה.
אבל, התורה שבעל פה מכירה בשני הפנים הראשוניים ולכן היא מוסיפה אותם ויוצרת משנה שפותחת מסכת קידושין:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א האישה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר, ובביאה……..
- הביאה= מה שהתורה שבכתב ציינה בספר ברשאית: ודבק באשתו. והיו לבשר אחד.
- הכסף= מלשון כיסופין, כמו "נכסף נכספתי",האהבה, המשיכה של האחד כלפי השני. ולכן נותנים כסף להראות כמה אני רוצה, משתוקק,סימן למשיכה העזה והרצון להתחבר.
- השטר =הוא הפן השני, החברתי, החוזי. בניין תא משפחתי עם זכויות וחובות ומסגרת משפטית אנושית
לכן היום אנו מקיימים את שלושתם. ומחברים את דרישות התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
- קיחה קיחה
אבל מעניין שהגמרא, שדורשת אסמכתאות לדברים אלה, מוצאת דווקא בסיפור קניין שדה המכפלה על ידי אברהם רמז לעניין הכסף:
גמ'. האשה נקנית. מאי שנא הכא דתני האשה נקנית, ומ"ש התם דתני האיש מקדש? משום דקא בעי למיתני כסף, וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: +דברים כב+ כי יקח איש אשה, וכתיב התם: +בראשית כג+ נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: +בראשית כה+ השדה אשר קנה אברהם,
נתינת כסף לאישה יכול להיות דו משמעי. זה יכול להיות לרגע אחד (לזנות) או לתמיד (קידושין) לכן, הקניין של אחוזת קבר לעולם היא הבסיס לנתינת הכסף לקניין האישה לקשר ארוך, ואפילו מעבר למוות! כי הרי אברהם ושרה ייקברו באותה המערה, בין השאר כדי לציין שהזוגיות לשהם נמשכת אחרי המוות לדורי דורות.
אברהם מפציר בחברון שייקח כסף ולא במתנה יקבל הקבר כי הוא רוצה שהקשר יהיה חזק מאוד ובלתי מעורער.
אברהם מחכה שעפרון יסכים. אם עפרון לא יסכים, יש בעיה. גם האישה צריכה להסכים לנישואין. האישה מקבלת את הכסף ובזה היא מסכימה לחתונה. היא עושה זאת מרצונה. ולכן כתוב "האישה נקנית" ולא האיש קונה. כי ההחלטה חייב לעבור דרכה. בדרך כלל זו האישה שעושה הכל כדי שהאיש הזה יתחתן איתה למרות שנראה מבחוץ שהוא זה שהחליט!
לע"ד:
הפרשה שלנו נחלקת לשני חלקים: קניין קבורה לשרה ו"קניין" אישה ליצחק. למה הגמרא לא בחרה הסיפור השני שהוא מתאים יותר כדי למצוא רמז לכסף? הרי אליעזר נותן נזמים ומתנות כדי לקבל את רבקה!??
נראה לי שיש קשר הדוק בין שני חלקי הפרשה:
בין קבורת שרה בשדה המכפלה שקנה אברהם בכסף מלא , לבין חיפוש אחריאישה ליצחק.
הזוגיות של אברהם ושרה היתה מעניינת:
אברהם קיבל את הגר כאשתו במקום שרה ושרה כעסה מאוד עליו על זה!
שרה דרבנה כל הזמן אברהם ללכת לפי מידת הדין, כשהוא היה דבק במידת החסד.
בזכות שרה נולד יצחק. יכול להיות שאברהם היה מסתפק לגמרי בישמעאל!
מעניין לדעת ששרה היתה גרה בקרית ארבע בזמן שאברהם בא מבבאר שבע! מה? הם לא היו גרים ביחד??
דווקא אחרי מות שרה, אברהם בא ומכיר בחשיבות הרבה של שרה. הוא סופד לה. הוא בוכה עליה. והוא רוצה להיקבר איתה!!
הוא לא ייקבר לא עם הגר ולא עם קטורה אלא הוא קובע שהוא ייקבר עם שרה
ולא במקום ניייטראלי אלא במקום של הזוג הראשון אדם וחווה.
יש כן שלושה תיקונים:
- תיקון חטא אדם על ידי אברהם
- תיקון חטא חווה על ידי שרה
- תיקון הזוג אדם חווה על ידי הזוג אברהם שרה!
וזה מלמד את אברהם איך לזווג את יצחק!
כשם שהוא היה ממידת החסד ושרה ממידת הדין, כך צריכים להיות יצחק ורבקה: מידת הדין ליצחק, ואם כן יש לחפש אישה בעלת מידת החסד: רבקה.
בעצם אברהם בונה את הזוג הבא במערת המכפלה שהוא קונה!!
- אברהם מתעקש לקנות
אברהם יודע שהמקום הזה במיוחד וגם שאר ארץ ישראל, יהיו סיבה לסכסוכים אין סופיים על בעלותם. הוא מתעקש לקננות בכסף את המקום שניתן לו חינם מאת האלוהים, כי הוא יודע שכולם ירצו לקחת ממנו את המקום הזה! ולמה כולם רוצים את המקום הזה? את ארץ כנען?
מניטו מסביר שאברם היה בגלות באור כשדים. והוא חזר לארצו, הארץ שהכנעי גנב מזרעו של שם בן נוח.
כמו כל יהודי שחוזר מהגלות, יש להוציא את הקליפות של הזהויות שהוא רכש בגלות. אברם נהיה עברי ארמי! ועליו להשיל מעליו את הקליפות כדי לחזור להיות ישראל.
סיפור הורדת הקליפות יארך שלושה דורות:
אברם הארמי צריך לחזור להיות אברהם העברי
אחר כך , לוט ייפרד ממנו וזו הקליפה הראשונה (החסד המקולקל). מלוט ייוולדו שני עמים: עמון ומואב
שני העמים האלה יישארו בסביבה וירצו לקבל את הירושה של אברם!!
אברם יוליד את ישמעאל מהגר שזו עוד קליפה (החסד הקיצוני הלא מרוסן עם הדין)
גם יצחק יצטרך להוריד ממנו קליפת עשיו. גם הוא יישאר במקום בארץ אדום
בם בני קטורה היוצאים מאברהם יישארו בחלקם באזור למרות שאברהם הרחיק אותם. מדיין, למשל, יישאר באזור ויחפש גם הוא את ירושת הארץ.
יעקב יהיה חייב לעבור תיקון עד שיהפוך לישראל. בתור בני ישראל העם היהודי יוכל לרשת את הארץ.
מואב
עמון
לוט
אברם אברהם יצחק יעקב ישראל
עשיו אדום
ישמעאל ערבים
בני קטורה .. מדין
למה היהודים כן יורשים את הארץ? כי הם קבלו על עצמם את הגלות! רק מי שמוכן לקבל על עצמו גלות, זוכה בארץ! שאר הקליפות של אברהם לא קיבלו גלות הן נשארו כאן.
כשה' מבטיח לאברהם את הארץ לזרעו הוא מתנה זאת "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" רק איר כך יצאו ברכוש גדול ויחזרו לארצם. שם, יפגשו המון עמים: עמון, מואב, אדום, מדין, הערבי… וכולם רוצים את הירושה של אברהם!!
- גר ותושב
אבל יש להסברי להם את העיקרון: רק מי שמוכן להיות "גר" יכל להיות "תושב". ואברהם מכריז זאת מההתחלה "גר ותושב אנוכי עמכם"!
וכך ה' יתאר את ישראל: כי גרים ותושבים אתם עמדי.
רק מי שזוכה להבין שהוא בעצם גר בעולם, יכול לזכות במשמעות של התושבות.
העם היהודי אמור להודיע לכל בני האדם שכל אדם חייב להרגיש שהוא גר בעולם. העובדה שהוא בנוי מגוף ונשמה מחייבת אותו לשתי ההרגשות המנוגדות:
אני גר: כי אני מרגיש לא שייך לעולם הזה בזכות הנשמה שלי
אני תושב כי אני מרגיש שאני כן שייך לעולם הזה. יש לי גוף, וכמו כל נפש חיה, אני חי בזכות ודרך הגוף.
יש סכנה גדולה: לאבד אחד משני הממדים האלה. לחשוב שאני רק תושב, זה להידבק לבהמתיות שלי ולשלול כל ערך נוסף לאדם על הבהמה. לחשוב שמה ששיך לי שייך לי באופן בלתי מעורער. אני לא צריך לזכות בכלום כי הכל שייך לי. אני תושב הארץ שאני גר בה נקודה. אני לא צריך לזכות בארץ שלי כי היא כבר שלי. אין תלות בהתנהגות שלי! אני לא חייב להיות מוסרי כי הכל שייך לי באופן טבעי.
הסכנה השניה לא פחות גדולה: לחשוב שאני לא שייך בכלל. שאני גר ותו לא. שיהודי נע ונד יהיה. שאין לו לעבוד, אין לא לכבוש ארץ, אין לו להתיישב בארץ. הוא הכל רוחני! זו טעות הבל. זה מוביל למות הבל!
אני גר ותושב= אני מחבר בין שני ההפכים שמרכיבים אותי .
עם ישראל חווה את הדואליות הזאת כל הזמן ומחבר בניהם כל הזמן.
זה תפקיד מערת המכפלה, היא חברון, היא קריית ארבע. מקום החיבורים הבלתי אם אפשריים!
בתור גר, אברהם היה זקוק לקבר סתם
אבל בתור תושב הוא היה זקוק לאחוזה
לכן הוא דורש "אחוזת קבר"
להתגייר
אם "גר" פירושו "זר", אחר, למה כשהופכים להיות יהודים אז "מתגיירים"??? זה נראה בדיוק ההיפך!
הרב אברהם השרל מחדש:
העם היהודי הוא העם שלמד ומלמד שבני האדם הם גרים בעולם! ועליהם לזכות בחיים שלהם על ידי המנהגות מוסרית!
לכן, הגר מתגייר, הופך להיות גר כי זו המשימה של העם היהודי!
אולי האנשים שמסרבים לאכול בשר ולפגוע בטבע בכלל, מרגישים באופן מוגזם שהם ממש גרים בעולם.
זו הגזמה. וגם אצל היהודים יכולה להיות הגזמה כזו. הם לא רוצים להיות "גזלנים" של ארצם כלפי כל מי שגר כאן. יש אפילו מידה כנגד מידה: יהודי שהרגיש שהגלות היא ביתו, יסרב להכיר בארץ ישראל היא ביתו או שאחרים יסרבו להכיר בזאת!
עשיו וישמעאל
שתי הקליפות שיצאו מאברהם הם ה"גבולות" של הזהות היהודית. היהודי בחיבור בין שתי הזהויות הקיצוניות האלה:
- ישמעאל= נשמע! הוא מצטט לכל צו אלוהי! אפילו בעיוורון! הוא הקליפה החיצונית. הגר היתה חיצונית למשפחה
- עשיו= "עושה רצו עושיו". הוא הנעשה. הוא הקליפה הפנימית, הוא יצא מבטן רבקה.
- עם ישראל= נעשה ונשמע!
הארץ ניתנת למי שיחזור להיות עברי. רק כשיעקב יחזור להיות ישראל יזכה לארץ!
הגבולות של העמים (הקליפות) הן מאוד ברורות. המידות שלהם ברורות. עם ישראל עושה חיבורים ולכן הזהות שלו מאוד מורכבת וקשה להגדרה. זה לוקח המון זמן עד שתתברר זהות ישראל.
לכן אברהם יודע שזה יהיה ארוך וחייב לקנות בכסף. רק כשהוא יחזור להיות עברי יזכה בארץ!
ייתכן שהזהויות של ישמעאל ועשיו נכנסו חלקית בעם ישראל על ידי החלקים שגרו איתם (אשכנזים וספרדים) ועוזרים, בתוך ישראל, ליצור החיבורים הנכונים!
עפר ואפר
כשהעפר עובר דרך אור חזק הוא הופך לאפר. (ראה קובץ חיי שרה פי2)
אברהם ועפרון עובירם תהליכים הפוכים: עפרון הוא בן צוחר: עובר מהאור(צוחר) , הלובן, אל העפר הוא קברן
אברהם מחזיר את העפר, לאור! לאפר.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 