בע"ה ח אדר התשע"ח

מישל בן שושן

 

הקדושה הטבעית

תצווה מ

 

תפקידו של משה

משה צריך לעורר אצל בני ישראל את הקדושה הטבעית שיש להם מהאבות. משה איננו האב הוא רק הרב. העיקר, אצל היהודי היא ההשתייכות לעם ישראל, כלומר ההשתייכות לאבותיו ולאבות בכלל. ומה תפקיד הרב? לעורר, לשמר, את הקדושה הטבעית שיש ביהודי. אבל אסור שנחשוב שאנחנו יהודים בגלל השתייכות לרב. הרב עוזר לקשור אותנו למורשת האבות. לכן, השיא של הצלחת תפקידו של משה קורה כשהוא מסתלק! כשהוא הצליח, הוא מסתלק! לכן אין אנו מכירים את מקום קבורתו. בניגוד למקום קבורת האבות.

 

פרשת תצווה היא הפרשה של משה רבינו!

ולכן שמו לא מופיע בה! כי הוא מצליח להעביר את המסר הנכון בלי להפוך לעבודה זרה.

באופן מסורתי, מסבירים את היעלמות שמו של משה בפרשה שלנו כי הוא אמר לה':" מחני נא מספרך אשר כתבת" . זה היה בצהלך המשא ומתן בינו ובין ה' , אחרי חטא העגל, כשה' "מציע" לו שהוא ימחה את ישראל ויעשה ממנו עם חדש. כלומר, ה' מציע לו (אבל בעצם אולי זה היה נסיון כדי לדעת אם משה הבין מה תפקידו האמיתי) שהוא, משה יהפוך לאבא של עם חדש. אם משה היה מסכים, זה היה סוף הסיפור של עם ישראל ושל משה! משה חייב להיות רב ולא אב! (דרך אגב, בתור אבא, הוא מתואר כגרוע ביותר! אין לו יחס בכלל לילדים שלו! ואין התורה מספרת הרבה עליהם. אפילו הברית מילה , ציפורה עשתה במקומו!)

ההסבר המסורתי הזה איננו מובן מספיק. הוא מאוד מדוייק: משה עונה לה': אני לא רוצה ךהיות האבא שלהם אני הרב שלהם! (וזה מה שה' רצה לשמוע ממנו!)ולכן, שיא התפקיד שלי יהיה כשאני כבר לא אהיה המתווך. אלא כשהתורה תהיה בתוך בני ישראל עצמם והם יחיו אותה מתוכם.

בעצם, אי הופעת שמו של משה, לפי ההסבר הגאוני של מניטו, זה לא עונש או נזיפה אלא הגשמת האידיאל של משימת משה רבנו!!

 

וזה מסביר את פתחת הפרשה :  "ואתה, תצווה.." למרות שנושא הפרשה הוא :בגדי אהרון והקדשת הכהנים, משה הוא זה שעושה הכול. וזה מדגים בדיוק את תפקידו של משה בכל התורה כולה: מתווך שצריך להיעלם במהלך התיווך!

 

הקדושה טבעית

מניטו אומר שהחידוש הגדול ביותר שלמד אצל הרב קוק זו הקדושה הטבעית של עם ישראל.

בעידן שלנו, אין זכות לאדם אלא במה שהוא עושה. המעשים, ההתנהגות שלו הם מעניקים לו זכויות. השיא נמצא בתרבות האמריקאית, שבה הכסף, שמתרגם את עולם העשייה , הוא מגדיר את זכותו וערכו של האדם.

הרב קוק לימד שיש זכות הרבה יותר גדולה וזו "זכות ההוויה". כלומר עצם היות האדם אדם. או עצם היות היהודי יהודי. מלידה!! אפילו שהוא רשע , הוא יהודי!

וזה מגלה את הקדושה הטבעית שיש בכל יהודי שנובעת משייכותו לעם, לאבות.

הזכות הזו, הקדושה הזו היא הרבה יותר גבוה מהראשונה (קדושה שנובעת מהמעשים)

ההבדל בין נח לאברהם

נוח "נבחר" כי הוא היה צדיק. בזכות המעשים שלו.

אבל אברם נבחר רק בגלל שהוא עברי! התורה איננה מספרת שום דבר על אברהם חוץ מהעובדה שהוא היה הבן של…שהיה מצאצאי עבר. הוא לקח על עצמו להיות אחראי על השייכות לעברים. לכן מגלים הקדושה הטבעית אצל אברהם ולא אצל נוח.

אשר קדשנו במצוותיו

המימד הראשון, היא הזכות של המעשה. אני מקיים מצוות, אז יש לי זכות, ואז אני קדוש. זה אומנן מימד שקיים שיש בו ערך אבל זה לא הערך העיקרי בכלל!! העיקר היא המימד השני:

המימד השני הוא :"אני קדוש" ולכן, ה' נתן לי מצוות!.

כי השאלה הגדולה היא : למה ה' נתן את התורה לעם ישראל דווקא?

התשובה פשוטה ומפתיעה: כי הם עם ישראל! כלומר כי הם בני האבות. כי הם עברים! ואז, הם מקבלים התורה ואז הם מצווים! המצוות באות ככפיה על מי שמוכן, באופן רצוני, טבעי להיות מחובר.

 

 

אירוסין וקידושין:

הקידושין, החתונה, היא כפיה! זה חוזה. יש התחייבויות. יש מגבלות ..כל מה שבא בכפייה

אבל לא מקדשים אלא אנשים שהם כבר מאורסים, כלומר שהם אוהבים אחד את השני ורוצים להיכנס לתוך הכפייה! לא מחתנים בכפייה מי שאיננו רוצה בכך!!

האירוסין נעשים מרצון ואהבה ובחירה חופשית

הקידושים באים אחר כך ככפיה , מסגרת, מצוות.

 

כך קרא לעם ישראל:

הם קודם כל בני האבות. יש בהם קודם כל קדשוה טבעית. הם אומרים נעשה ונשפע מרצון ובבחירה. ולכן, ה' , בשלב שני, כופה עליהם הר כגיגית ומצווה אותם. אבל הוא לא מצווה עם אחר. רק מי שיש לו הסגולה הטבעית הזאת להיות מסוגל להיכנס מרצונו לברית הכפייה הדתית!!

 

זה פרדוקס שחשוב מאוד להבין אותו.

למה היום , הדבר הזה נשכח ואפילו הפך להיות "לא מקובל" או אפילו אסור?

בגלל החשש של גזענות! בגלל שחוששים להגיד שלמי שהוא יש "זכות" או "קדושה" מלידה. מסכימים רק על הרעיון שלכל אדם או לכל יצור או לכל ברייה יש אותו הזכות ואותה הקדושה.

אבל האמת היא שלכל אחד, יש קדושה , זכות, תפקיד, שונה מהשני. וכל החיים שלו הוא צריך לגלות ולפתח את הייעוד המיוחד שלו בעולם. הפחד המוצדק מאוד מגזענות ביטלה את הפן החשוב הזה של הקדושה הטבעית.

 

האנטישמיים למשל, מכירים בקדושה הטבעית של העם היהודי. הם שונאים יהודי אפילו אם הוא לא שומר מצוות!

אבל יש יהודים (בדרך כלל שומרי מצוות הדוקים) ששכחו את העיקרון החשוב הזה והם לא מכירים ביהדותם או בערכם או בקדושתם של יהודים אחרים שלא חושבים כמותם או שלא מקיימים אותם המצוות.

 

קיום המצוות בא כדי לעורר, להפיח תוכן, לאפשר המשכיות של השתייכות, להחיות את הקדושה הטבעית שבכל יהודי. לכן המצוות הן כל כך חשובות ובלעדם, ספק מאוד אם היינו נשארים בתור יהודים במשך ההיסטוריה. אי אפשר להעביר את הקדושה הטבעית דרך כמה דורות (אולי ארבעה אולי אלפים) בלי זכות המעשים, קיום מצוות. אנו בני האבות. אבל אין לשכוח את תפקידו של משה, שלך התורה, של המצוות.

הם כמו העצים שמשליכים בתוך התנור. אבל האש הראשונית היא לא העצים. וכל זמן שיש ניצוץ קטן, ניתן, על ידי התעוררות, על ידי המצוות, לעורר את האש. אבל אין לסמוך על זה ולהפסיק להכניס עצים למדורה!!

 

השלהבת עולה מאליה

התחלת הפרשה מדברת על הדלקת המנורה. ורש"י הסביר במקום אחר שיש להדליק בצורה כזו "שהשלהבת עולה מאיליה". זה בדיוק מה שאמרנו בקשר לתפקיד של משה: הוא צריך לעשות את כל מה שביכולתו כדי לעורר אצל כל יהודי את הרצון לקיים את רצון הבורא. אבל זה חייב לבוא מתוך רצון האדם ממש. הוא צריך להדליק את הרצון עד שיהיה רצון אמתי מצד האדם!

"עשה רצונך כרצונו"

 

ויקחו לי תרומה

וזה מסביר את עיקרון התחלת הפרשה הקודמת:

"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה". אתה משה, תעשה מה שאתה חושב לנכון. תגיד להם מה שאתה רוצה, כדי שיגיעו למצב שמרצונם החופשי יביאו תרומה! ורק אז יש סיכוי שנפגש.

המפגש בין ה' והאדם איננו יכול להיעשות בכפייה! אלא זה צריך שזה יהיה מפגש בין שני רצונות!!

לכן אין מקדש אם כופים על ישראל בניין משכן!

וזו המשימה הקשה של משה. זו גם משימת כל מחנך טוב: לעורר אצל התלמיד יכולות ורצונות ללמוד ולהבין ולהתקרב ולעשות.

 

פורים

המן חשב שיכול להיות סוף ליהודים. למה? כי הוא ראה שסוף הגלות כבר הגיעה (עברו שבעים שנות הגלות המתוכננים) ואין היהודים חוזרים לביתם להשתתף בבניין בית שני.

בנוסף, המן רואה שהיהודים אבדו הזיקה למצוות. הם אוכלים מסעודתו הלא קשרה של המלך בכלי המקדש עצמם! בנוסף, הוא ראה שמשה מת (ב7 באדר).

אם כן, הכל מת: התורה, הזיקה לארץ, המנהיג שלהם, קיום המצוות. אז נשאר רק להמית את היהודים עצמם!!

 

אבל היהודים ניצלו בזכות הקדושה הטבעית שהייתה בהם! בהרף אחד, הם מוכנים להדליק בחזרה את הניציץ שנשאר בהם. הם צמים, מתפללים, הם עומדים על נפשם. אם משליכים למדורה עץ אחד קטן בשם אסתר או מרדכי, כולם מתעוררים ומוכנים למסור נפשם כדי להישאר קשורים לעמם.

 

משה רבינו הכניס בתוך כל יהודי "מצבור" של עצים . בעצם, אפילו אם פיזית משה רבנו מת, הוא נכנס בתוך הנשמה היהודית עמוק מאוד (עד כדי כך שלא שמים לב). בכך, הוא נתן כוח לכדי להחיות את התורה על ידי התורה שבעל פה. הוא נתן כוח לכל תלמיד חכם שיחדש בכל דור.

בעצם, משה רבנו לא מת ! הוא נולד מחדש בכל יהודי!

לכן, הגמרא אומרת שבאותו יום שמשה מת(7באדר) , הוא נולד(7 באדר)!

לא שהוא מת באותו יום שהוא נולד אלא שהוא נולד ביום שהוא מת!

וזה , המן לא תפס! כי זה סוד החיים של עם ישראל!

ודווקא בתצווה, הפרשה של ה"יאר צייט" של משה (ה7באדר), משה מסתלק כדי לגלות שהוא נמצא בפנים!!

 

ונהפוך הוא

כשה' אמר לאברהם שיתברכו בו כל משפחות האדמה ובזרעו, מי היה יכול להאמין לדבר כזה?

אנו רואים היום שזה באמת קרא: היהדות הפכה לאבן יסוד יש הרבה דתות. הערכים שלה התפשטו בכל העולם.

ויש עוד דבר מדהים: היהודים, ארץ ישראל, נמצאים תמיד בראש מעיינם של כל הגויים.

רק שזה מתבטא, בינתיים בצורה הפוכה בדיוק: שנאה!

אבל זה לא משנה את העבודה המדהימה שעם קטן מאוד וארץ קטנה מאוד שורדים את כל ההיסטוריה וזה מזעזע את כל העולם. הזעזועים האלה מתבטאים, לצערנו, בינתיים על ידי רדיפות, אנטישמיות, מלחמות, השמדות. אבל זה עושה להם משהוא!

 

יהי רצון שזה יתהפך ותשומת הלב השלילית הזו תהפוך את עורה בין-רגע להכרה חיובית ,אמן!