כי תישא

בע"ה טו אדר התשעח

מישל בן שושן

 

כי תישא מ

 

מי עשה את חטא העגל?

"העם" הוא הערב רב. הגויים שחוו את השעבוד והגאולה במצרים ורצו לצאת ממצרים עם ישראל. משה החליט להכניס אותם בחיק עם ישראל. הם אלה שעשו את העגל: כשמשה נעלם להם,הם ביקשו להחליף את משה. הם מכירים רק את משה כגואל. אין להם זיקה לאבות כי הם פשוט לא מצאצאי האבות. משה עבורם הוא הגואל. הוא כמו אליל עבורם. מהרגע שהוא מאחר (בשש שעות) ונעדר לרגע, הם חושבים שאולי הוא חזר לשמים כמלאך (הם מדברים על "משה האיש"= המלאך שלקח דמות של איש- בניגוד ל"איש משה" שמגדיר את משה כאיש). ולכן הם חייבים להחליף אותו בדבר מוחשי.

למה עגל? כי הם חיים בעולם שהאסטרולוגיה עיקרית. יצאו ממצרים בעידן הטלה ועכשיו הם עוברים לעידן השור.

למה זהב? כי הם מאוד דתיים! הם עושים את היקר ביותר עבור האליל. כמו שהנוצרים עועדים צלב מזהב על צוואריהם!). הערב רב לא הבינו שמשה הוא רק מתווך.

מה היה חטאם של בני ישראל?

בני ישראל חטאו בזה שהם לא מנעו את הערב בר לעשות העגל. אולי בגלל חולשה אולי בגלל שהיה בהם רגשות מעורבים שכללו את הרגשות של הערב רב. אחריותם גדולה בזה שהם לא מנעו ואולי גם השתתפו כגרורים

אבל יש סיבה נוספת שעבורה כל בני ישראל ולא רק הערב רב נחשבים כחוטאים בעגל: הערב בר נכנס לתוך עם ישראל. ובתוך כך, כולם ערבים זה בזה.

למה משה הכניס הערב רב?

ההסבר הזה שהערב רב גרם לחטא עגל, גורר אליו שאלה חמורה: למה משה הוציא אותם ממצרים. ולמה ה' נתן למשה להוציא אותם ממצרים? אם התוצאות כל כך חמורות. כשאנו קוראים מה אומר ה' למשה "שחת עמך אשר הוצאת מארץ ממצרים" יש לשאול למה ה' מפנה אמצבע מאשימה על משה השהוא לקח על עצמו להוציא הערב רב! שבגללו הכל קרה! אז למה הוא נתן לו לעשות זאת ולמה משה באמת עשהה זאת??

 

כאן החידוש הגדול של מניטו: משה היה חייב להוציא את הערב רב ממצרים כי זו היתה אחת המטרות העיקירות של גלות מצרים: להוציא ממצרים את כל הנשמות שנמצאות אצל הגויים שיכולים להיכנס בעם ישראל.

אם לא מוציאים את הערב רב, אז אי אפשר לצאת ממצרים או שיוצאים וחוזרים לגלות מיד כדי להוציא ערב רב אחר!! לעם ישראל יש תפקיד אוניברסאלי. עם ישראל איננו יכול להיבנות ולהציל את עצמו בלי להציל את כל בני האדם שבעולם. אין ערך ליציאת מצרים בלי חשיבה איך מוציאים את כל האנושות לחרות.

נזכור מה שקרה עם אברהם אחרי מלחמת סדום: הוא לא רצה לקחת איתו כשלל אחרי הניצחון , לא את הנפש ולא את הרכוש. הגמרא טוענת שזו הסיבה שזרעו של אברהם, בני ישראל, יצטרכו לצאת  לגלות כדי להכניס בתוכם את הרכוש (יצאו ברכוש גדול) וגם הנפש (הערב רב)!! כתיקון של הסירוב של אברהם אבינו.

עבור אברהם, בעל מידת החסד, זה אולי היה דבר מקובל. לסרב לקבל מתנות. להיות בעל חסד חינם. מלחמה ללא שלל. אל עבור עם ישראל, מידת החסד לבדה היא כבר חטא. כי בני ישראל אינם הילדים של אברהם בלבד אלא הילדים של אברהם יצחק ויעקב. ועבורם, חסד מופרז זה חטא! ועל זה הם חייבים תיקון.

 

אבל היתה בעיה גדולה: הערב רב לא היה עדיין בשל להיכנס בתוך עם ישראל. בני ישראל היו אמורים להישאר 400 שנה במצרים. מה שהיה נותן זמן לערב רב ליצור שושלת, אבות, מסורת, להיכנס לתוך עם ישראל מתוקנים.

אבל, בני ישראל לא יכלו להישאר עוד דקה נוספת. הם היו על סף אבדן זהות ואפסות כוחות.

אם כן היו שלוש ברירות למשה:

  1. להוציא את בני ישראל מיד כדי להציל אותם אבל לצאת בלי הערב רב: המשימה לא הושלמה ויהיו עוד גלויות כדי להוציא הערב רב. משה רוצה לגמור עם זה עכשיו. משה מסרב לרעיון שיהיו הרבה גלויות . הוא רוצה להיות המשיח. לכן הוא מוכרח להוציא הערב בר מיד.
  2. לא לצאת ממצרים עכשיו ולחכות 400 שנה שהערב רב יהיה מוכן. אבל בני ישראל לא היו מוכנים, כאמור , להישאר דקה נוספת ואז כולם היו מתים או מתבוללים לגמרי ולא היה מה להוציא בעוד 190 שנים נוספות!
  3. לצאת מיד עם בני ישראל ,ויחד איתם הערב רב הלא נוכנים, בתקווה שהוא ידע לחנך אותם. זה מה שהוא עושה וכך הוא לוקח אחריות עצומה על כתפיו.

 

למה ה' נתן למשה להוציא הערב רב?

פשוט כי זה הדבר הנכון לעשותו מול שלושת האפשרויות הבעיתיות שלושתן. אבל ה' איינו יכול להגיד למשה להוציא הערב רב כי ה' איננו יכול להבטיח שזה יצליח. הכל תלוי במחנך! הכל תלוי במשה! לכן, הוא משאיר האחריות על משה! ועשה כאילו הוא לא זה שהחליט אלא רק משה!

דבר דומה קרה בשבירת הלוחות: ה' נותן למשה הלוחות ומשה שובר אותם. וה' אומר לו "יישאר כוחך ששיברת אותם!" למה , אם כן, ה' נתן הלוחות למשה? אם הוא משכים שיש לשבור אותם.? כי ה' איננו יכול נגד החוק האידיאלי! ה' נותן התורה. ולכן , הלוחות הראשונות שמסמלות את האידיאל של החוק האלוהי, חייבות להינתן. ומשה עשה טוב ששבר אותם!

מניטו נותן לזה משל: אבא כועס מאוד על הבן שחטא וגוזר עליו עונש חמור. האימא, באה ומבקשת להמתיק הדין ומבקשת מהאבא שלא יעניש הבן. בסופו של דבר, כל אחד עשה את תפקידו. גם האבא מרוצה שהבן שלו לא יקבל עונש חמור . כי זה הבן שלו! אבל הוא היה חייב להראות לבן שמה שהוא עשה חמור מאוד והוא חייב עונש! והאימא גם מרוצה שהבן יידע שהוא חטא ושזה לא בסדר. אם כן, ה"משחק" בן משה וה' מחוייב המציאות!

 

למה יש לשבור הלוחות הראשונים?

הלוחות הראשונים הם החוק האולטימטיבי. אין בהם מקום לחטא. למרות שה' יודע שהאדם חוטא, הוא חייב להראות הדרך האידיאלית. אילו משה היה נותן לעם ישראל את הלוחות האלה, אחרי החטא העגל, אז לא היה מקום לכפרה עבור בני ישראל. איך הם יכולים גם לקבל החוק וגם לעבור עליו? אחד משניהם היה צריך לבטל

  • או הלוחות
  • או עם ישראל

כדי להציל את עם ישראל משה לא נותן להם הלוחות. כל עוד הם לא קבלו אותן, משה יוכל לטעון שהם לא ידעו, או שהדברו דברו רק למשה עצמו ולא לכל עם ישראל כי הרי הם נארמו בלבון יחיד: לא תעשה לך פסל" רק למשה נאמר! ועדיין לא קבלו בני ישראל. לא כתוב "לא תעשו לכם פסל"!!

כלומר, משה שיבר הלוחות כדי להציל את עם ישראל! כדי ליצור לעצמו פתח לסנגר עליהם!

 

למה משה עושה שתי תפילות

אנו קוראים שתי תפילות שונות של משה כדי לבקש רחמים מה':

  • ויחל משה ..(פסוק יא) היא התפילה הראשונה. היא מופנית כלפי עם ישראל:

משה מבקש מה' שימחל לערב רב כדי להציל את ישראל: אם אתה הורג הערב רב, אז עם ישראל חייב לחזור. למצרים כי זה תפקידו להוציא הערב רב! אז , בבקשה, עבור עם ישראל "עמך"(עם סגול תחת המם) סלח לעם, לערב רב!. וכאשר ה' סולח , אז משה מתחיל בתפילה שנייה:

  • אנא חטא העם הזה..(פסוק לא) התפילה הזו מופנית כלפי הערב רב! כי הם כבר נכנסו עכשיו לעם ישראל. ויש להתפלל עבורם עצמם! הם יהודים עכשיו!

ולכן, עם ישראל חייב להבין שלמרות הבעיות באות מהערב רב, הם נכנסו לעם ישראל והוא חייב לטפל גם בבעיות שלהם בתוכו.

 

עם קשי עורף

למשל, המידה "קשה עורף"  היא המידה של הערב רב. אבל, מהרגע שהם נכנסים לתוך בני ישראטל, כל עם ישראל הופך להיות "עם קשה עורף"!! אי אפשר לחזור אחורה! על עם ישראל להבין שיש לו את הבעיות של כל החלקים של עם ישראל, כולל הערב רב!!!

כשה' רוצה להרוג את כל חוטאי העגל, למה הוא לא דורש מהם שיחזרו בתשובה במקום לגזור עליהם כליה? התשובה כתובה: הם עם קשה עורף"= הם מפנים את עורפת לתשובה! הם לא מוכנים לשמוע! הם לא מסוגלים לחזור בתשובה! לא שהתשובה לא קיימת עבור החטא שעשו אלא הם מסרבים לחזור בתשובה! זה מובן "קשה עורף"! ולכן משה חייב להתפלל ולטעון טענות חזקות כדי להציל אותם

 

הלוחות השניים

הם הראיה שה' הסכים שמשה ישבור הלוחות הראשונים! מה יש בהן? האפשרות לחזור בתשובה! הן פחות "אידיאליות" הן לוקחות בחשבון העובדה שעם ישראל יכל לחטוא! ויש בהם דרכי כפרה.

בדומה מאוד לתפקיד המשכן האידיאלי (פרשיות תרומה ותצווה- מקום מפגש עם האלוהים)

והתפקיד שהתווסף למשכן אחרי החטא (ויקהל פקודי- מקום כפרה).

 

 

למה משה לא נכנס לארץ?

בגלל הערב רב!!

או נגיד בגלל הצורך לחכות שהערב רב ישתלב לעם ישראל ממש. כי הרי כל סיפור יציאת מצרים לא היה מושלם. יהיו עוד גלויות. יהיו חורבן,….. עד להכל יתברר במשך ההיסטוריה. משה הוא המשיח. האם עם ישראל, כולל הערב רב , מוכנים לגאולה הסופית? לא!

אילו משה היה נכנס לארץ, הוא היה בונה המקדש והמקדש לא היה יכול להיחרב אף פעם כי זה מקדש משה. ומה קורה אם עם ישראל יחטא בחטאים חמורים? אז יהיהו מול ה' שתי אפשרויות

1 או להחריב המקדש- אבל אם זה מקדש משה אי אפשר להחריב אותו

  1. או להחריב את אויבי ישראל- וזה חמור מאוד כי אין יותר עם ישראל !

לכן, חייבים להשאיר גמישות. ובנסיבות חמורות של חטא עם ישראל (כמו שקרה לפחות פעמיים), יחרב המקדש וישראל ינצלו על ידי גלות. אופציה זאת איננה אפשרית אם משה בונה מקדש. לכן משה לא נכנס. וגם אם הוא לא היה בונה המקדש, עצם כניסתו לארץ, הייתה מאלצת העם להתנהג בצורה אידיאלית, מה שבארץ קשה מאוד עד בלתי אפשרי, לפחות בתקופה ההיא. למה? בגלל הפן הזה שבתוך עם ישראל שנקרא ערב רב.

אבל, בסוף ההיסטוריה, משה כן יכל לחזור! כי אז נגיע לשלב שמשה היה מוכן אליו מראש: מצב אידאלי ללא צורך בגלות נוספת, שחרור משעבוד מלכויות ובניין מקדש שלא ייחרב. מקדש שייקרה "בית תפילה לכל העמים".

 

ההיסטוריה היא בירור

כשמשה יורד  מההר, יהושוע אומר לו שהעם חצוי לשניים:

"קול מלחמה במחנה" אבל אין הכרעה בין שתי התפיסות(אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה): יש את הערב רב שקשורים לתורה, לדת, למשה האיש. ויש את בני ישראל, הקשורים לאבות, לארץ, באופן טבעי.

את שני החלקים האלה מוצאים אנחנו בכל ההיסטוריה. ויש בירור מתמיד בין שתי התפיסות עם נסיון לשלב בניהן.

היום, הקריטריון האולטימטיבי הוא : ההשתייכות לארץ ישראל. מי שמשתייך ומיישב את ארץ ישראל ומחזק את מדינת ישראל , הוא מראה שנפשו בחרה את החלק של עם ישראל. מי , שמניגד דוחה את מדינת ישראל, ומחשיב את ארץ ישראל רק כ"ארץ הקודש", ורק בגלל שהתורה מדברת עליה, ולא בקשר ישיר,נפשו מהערב רב!

נפש של ערב רב איננו גנטי. הוא כבר לא עובר מאב לבן. זו החלטה אישית פרטית ויכולים להיות באותה המשפחה אנשים השייכים לערב רב ואחרים השייכים לעם בני ישראל .

 

האפקי והאנכי

בהיסטוריה יש שני מימדים:

האופקי= החיים שחיים בני האדם בדור שלהם. יחסית למציאות ולמאורעות הקוראים בדור שלהם

הרוחבי= כל אדם וכל עם הוא חרוז אחד בשלשלת ארוכה. תפקידו עיקרי. אבל הוא ממשיך סיפור ארוך שקדם לו וחייו ישפיעו על הדורות שאחריו.

אסור לחשוב שהחיים של האדם מתחילים בלידתו. הוא חלק מסיפרו ארוך מאוד

כל אדם חייב למצוא מה תפקידו בסיפור הזה. מה זהותו, לא רק במימד האופקי אלא גם במימד האנכי!!

האדם הוא הנקודה במפגש של שני הקווים האלה האופקי והאנכי.

 

מידתו של משה

אנו רגילים לאמר שלאבות יש מידות: חסד, גבורה, רחמים.

מידתו של משה היא נצח: הוא כולל את כל המידות ומכניס אותם לתוך עם ישראל! תפקידו של משה הוא לאפשר שעם ישראל ימשיך לחות לנצח. לכן הוא נותן להם התורה שהיא כמו העצים במדורה. האש נדלקה על ידי האבות אבל יש להכניס כל הזמן עצים במדורה כדי להנציח את האש הזו.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.