אמור פי 2

בע"ה יא אייר התשע"ח

מישל בן שושן

 

אמור פי2

מתוך החידושים של הרב אלחנן סמט-ישיבת הר עציון

 

האם השבת היא מועד?

השאלה נובעת  מהעובדה שיש פעמיים המשפט "אלה מועדי ה'.." , פעם אחת לפני ופעם אחרי מצוות השבת.

ויקרא פרק כג (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם :

מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת

  1. מועדי ה' אשר תקראו אותם…..
  2. שבת
  3. אלה מועדי ה'…..
  4. פסח, שבועות, ראש השנה……..

יש שתי פתיחות "אלה מועדי". לפי הפעם הראשונה, שבת אכן היא מועד,אבל מכיוון שכתוב שוב :"אלה מועדי" אחרי השבת, נראה שהשבת הוצאה מהרשימה והמועדים הם רק פסח, שבועות…

רש"י בעצמו מצטט השאלה של המדרש :"מה עניין שבת אצל המועדות?". אם שבת איננה מועד,למה היא מופיעה כאן? הרמב"ן נותן תשובה יפה:

התורה התחילה לתת את רשימת המועדים: פסח, שבועות,….אבל היא רוצה שנדע שבמועדים, מותר לבשל, כי אסורה רק "מלאכת עבודה". אבל יש לדעת שבשבת אסור לבשל ו"כל מלאכה" אסורה. היינו יכולים לשאול: מה קורא אם יום טוב נופל בשבת: האם מותר לבשל לכבוד שמחת המועד או שאסור לבשל בגלל שבת? מה יותר חשוב? מה דוחה מה?. לכן, התורה מביאה כאן את השבת . וזה דומה מאוד למה שקרה בהתחלת בפרשת ויקהל: גם שם משה יורד מהר סיני ועומד להסביר שיש לבנות משכן:

 

  שמות ל"ה – ויקהל   ויקרא כ"ג – אמור
(א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם:

אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם".

(א-ב) "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש, אלה הם מועדי".
       
(ב) "ששת ימים תֵעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'

כל העשה בו מלאכה יומת".

(ג) "ששת ימים תֵעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש

כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לה' בכל מושבתיכם".

       
       
(ד) "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר:

זה הדבר אשר צוה ה' לאמר".

 

(ד)

 

"אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם".

(ה) "קחו מאתכם תרומה לה'…". (ה) "בחדש הראשון בארבעה עשר… פסח לה'…".

בפרשת ויקהל, צייון מצוות השבת לא באה אלא כדי ללמד ששבת דוחה את בניין המשכן.

 

אם כן, התורה מוכנה "לבזבז" כמה פסוקים על השבת "רק " כדי להודיע מה דוחה מה!! כנראה שזה מספיק חשוב! בפעם הראשונה, בויקהל (וגם ב"כי תישא") כדי ללמד ששבת דוחה בניין המשכן

בפעם השנייה (כאן ) כדי ללמד ששבת דוחה יום טוב בעניין מלאכת אוכל נפש

 

  1. עניין סדר העדיפות, גם בהלכה, חשוב מאוד. עד היום, מה שמגדיר את העדה הדתית (חרדים, ציונים,..) היא לא הימצאות של מצוות ברשימה, אלא סדר עדיפות שלה יחסית למצוות אחרות . למשל, האם לימוד התורה חשוב יותר מהעליה לארץ, האם דרך ארץ קודם לתורה, האם השלום חשוב יותר מאמירת האמת… ניתן להגיד שמה שעושה את האדם זה סדר העדיפויות שלו בחיים.
  2. נראה לי שהפרט ה"זוטר" הזה על השבת (האם הוא דוחה או לא , אוכל נפש או בנין המשכן), איננו זוטר בכלל אלא מגדיר את השבת עצמה! כי אין דרך טובה יותר להגדיר (מלשון גדרים מסביב) דבר מאשר להשוות אותו לדבר הדומה לו.

ואכן, למדנו מפרשת ויקהל שכל המלאכות האסורות בשבת הן אלה שעזרו לבנות המשכן

אם כן, עניין איסור "כל מלאכה" ולא "מלאכת עבודה" חייב ללמד לנו דבר חשוב על השבת עצמה. וזה מזמין אותנו להשוות את השבת למועדים.

 

היום, אנו חיים את השבת והימים הטובים, כמעט בצורה זהה :

בשניהם אנו הולכים לבית הכנסת, עושים סעודות, מזמינים אורחים, מכינים האוכל לפני, שמים פלטת שבת ומיחם למים, ולא מבדילים כמעט בין שבת ליום טוב. אבל בינהם יש הבדלים עקרוניים שיש לזכור :

 

שבת מועדים
נקבע על ידי ה' בבריאת העולם נקבע גם  על ידי בני האדם (סנהדרין)
נקבע על ידי מחזור השמש נקבע על ידי מחזור השמש וגם הירח
נאסרת בו "כל מלאכה" מותרות כל מלאכות עבור אוכל נפש
מצוות עונג מצוות שמחה
כל אחד נשאר בביתו (איסור הוצאה) מותר להזמין אורחים ולהוציא חפצים כדי לאפשר זאת
המוקד הוא הבית הפרטי המוקד הוא ירושלים והמקדש.
   

 

השבת מזמין את האדם לפנימיותו, אל משפחתו, ביתו. בעוד שהימים הטובים מזמינים לשמוח ביחד, במפגש עם שאר העם, בין בירושלים במקדש, בין בהזמנות בין חברים.

גם העונג והשמחה פונים אל עבר תחומים שונים. שהמחה היא חיצונית בעוד שהעונג הוא פנימי , אישי.

השם "מועד", עצמו, מצביע על התוועדות, פגישה. בין האדם וה', ובין בני האדם בניהם. בעוד ששבת, דורש שביתה, גם מהאדם עצמו, כדי לאפשר גילוי הפנימיות שלו.

 

 

ששת ימים

שמונה פעמים בתורה, מוזכרת מצוות השבת כשהיא מסיימת את מחזור השבוע.

בחמישה פעמים, כתוב "ששת ימים תעשה מלכתך. (המלאכות שלך)

ובשלושה מהם, כתוב "ששת ימים "תיעשה מלכה או יעשה מלאכה" (כאילו המלאכה איננה שלך והיא נעשית מעצמה): פעם בפרשת ויקהל (המצוטט לעיל) פעם בפרשת כי תישא, אחרי מצוות המשכן, ופעם שלישית כאן בפרשה שלנו. בשלושת הפעמים, מצוות השבת באה "רק" כדי להגיד שהיא דוחה מלאכת בניין המשכן או היתר הבישול ביום טוב.

שמות ל"א, טו         "ששת ימים יֵעשה מלאכה              וביום השביעי שבת שבתון"

ל"ה, ב          "ששת ימים תֵעשה מלאכה             וביום השביעי… שבת שבתון"

ויקרא כ"ג, ג          "ששת ימים תֵעשה מלאכה             וביום השביעי שבת שבתון"

 

לפי ההסבר של הרמבן שהבינו לעיל, זה ברור: כאן, בשלושת הפעמים, מדובר על מלאכות שה' ציווה לעשות: המשכן ויום טוב. ולכן המלאכה איננה ביוזמתך אלא בצווי ה'. וזה מסביר שיוני הגרסאות.

הגאון מווילנה  הולך בכיוון הזה ומסביר ש"ששת ימים" הם ששת הימים הטובים: ראשון של פסח, שביעי של פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת. בימים האלה, מותר לבשל עבור מצוות שמחת המועד. אבל כשמגיע שבת, אסור.

 

 

 

מבנה הפרק

 

אם מנתחים את כל הפרק של המועדים, יתברר שניתן לחלק אותו לשניים. כל מחצית כוללת 22 פסוקים.

המחצית הראשונה כוללת המחצית השנייה כוללת
שבת ראש השנה
פסח-7ימים יום כיפור
יום הבאת העומר ב16 בניסן סוכות
יום הבאת שני הלחם (שבועות) שוב סוכות בתוספת שמיני עצרת

 

בכל מחצית, יש חג של שבעה ימים (פסח או סוכות

בכל מחצית יש שני ימים בודדים הקשורים זה בזה באופן עמוק: יום הבאת העומר-שבועות//ראש השנה וכיפור

בכל מחצית יש יום אחד שאסורה בו "כל מלאכה" (שבת וכיפור) בעוד שבשאר אסורה  רק "מלאכת עבודה"

 

כל יחידה של מועד (פסח, עומר..) מובדלת מהשאר בפרשה פתוחה שמתחילה במילים של הקדמה:

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ובדרך כלל גם עם המילים: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

חוץ מארבעת הימים הבודדים (עומר-שבועות-ראש השנה וכיפור) שמופרדים בפרשה סתומה ובחוסר הקדמה

כאילו , בכל מחצית, יש שני ימים שמחוברים בניהם באופן עמוק. ואכן, החיבורים ידועים:

  1. בין יום הבאת העומר ושבועות: יש ספירת העומר של חמישים ימים בניהם
  2. בין ראש השנה וכיפור: החכמים חיברו אותם על ידי המושג "עשרת ימי תשובה".כשהשני מסיים תהליך שהתחיל בראשון.

 

פעמיים סוכות!

 

יש לשים לב לדבר מוזר מאוד:   במחצית השנייה, חג הסוכות מופיע פעמיים:

 

(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:

(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

 

בפעם הראשונה, זו חג של שבעה ימים ואין זכר לסיבה של החג או למצוות הקשורים לחג.

אחר כך, יש משפט מסכם של כל המועדים :"אלה מועדי.." כאילו סיימנו.

ושוב, מופיע חג הסוכות, אחרי סוף הרשימה, ועכשיו, עם מצוות הלולב והסוכה.

יש הרגשה כאילו התורה "שכחה" לציין הפרטים האלה ומוסיפה אותם אחרי משפט הסייום!

 

ניתן להסביר, עם הרב אלחנן סמט, שמדובר בפן הארץ ישראלי של סוכות!!! כי אכן בכל מחצית, יש חגים אוניברסליים שחגגו ישראל במדבר ויש הפן הארץ ישראלי שנחגג אך ורק בארץ ישראל:

 

 

חגים ארץ ישראליים:

 

אכן, נשים לב שכל מחצית של 22 פסוקים שתיארנו לעיל, יש שני חלקים שונים: החלק הכללי וחלק שבו מצויין שזה נחגג אך ורק בארץ ישראל:

מחצית ב מחצית א  
כג-כה       יום הזכרון

כו-לב       יום הכיפורים

לג- לח      סוכות (במדבר)

 א-ג       שבת

ד-ח       פסח וחג המצות

במדבר
לט-מד     סוכות בארץ  ט-יד     יום הנפת העומר

טו-כב  יום הבאת שתי הלחם

בארץ

החלקים ששייכים לארץ ישראל מתחילים בהנחייה מיוחדת:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים

לא מביאים את העומר ואת שני הלחמים של שבועות אלא בארץ.

וכן, לא לוקחים לולב ויושבים בסוכה רק בארץ ישראל!!

 

כאילו סוכות מכילה בתוכה שני חגים: אחד אוניברסאלי ואחד ארץ ישראלי

וכן פסח הוא חג אוניברסלי שיש לו פן ארץ ישראלי, חקלאי, הקשור לקציר החיתים והשעורים: העומר ושבועות!!

 

החיבור בין החלקים:

אם כן , יש לנו חלוקה בתוך חלוקה. והחלוקה השנייה , ברורה, ומחלקת בין המועדים האוניברסאלים לבין החלקים הארץ ישראלים. אבל החכמים באו וחיברו בין החלקים האלה:

  1. 1החיבור בין שבועות לפסח:

לכאורה, בתורה, אין קשר. אבל החכמים פרשו את המילים "ממחרת השבת" שבו חלה הבאת העומר למקדש, כמחרת  הפסח! כך שמתחילים לספור חמישים ימים מה16 בניסן. הם לא הסכימו לפרש כמו הצדוקים שמדובר במחרת שבת כפשוטו. דבר שמנתק לגמרי את שני המועדים.

בנוסף, החכמים קראו לשבועות :"עצרת". כדי לחבר עוד יותר שבועות לפסח. כאילו שבועות הוא העצרת של פסח.

 

  1. החיבור בין שני חגי סוכות

הכל כפול בסוכות. כל הקרבנות כפולים וכן החג עצמו הוא גם סיום של "שלושת הרגלים" (פסח-שבועות-סוכות) וגם סיום של "חגי תשרי" (ראש השנה-כיפור וסוכות).

התורה מחברת בניהם : חלים באותם התאריכים!

אבל העובדה שהסוכות נבנות "למען ידעו דורותיכם כי ….בהוציאי אותם מארץ מצרים", רוצה לחבר בין הסוכות הראשון, של חגי תשרי ליציאת מצרים, לפסח.

ישנה תוספת בחג הסוכות השני: שמיני עצרת. הוא לא מופיע בחג הסוכות הראשון. הוא מקביל, כנראה , לשבועות, אבל מעניין לציין שהוא מופיע בסוכות הארץ ישראלי דווקא. כאילו עולם השמיני (עולם השלמות) איננה יכולה להתגשם אלא בארץ ישראל.

 

  1. מצוות הפאה

יש "קוריוז" באמצע המחצית הראשונה: מצוות פאת השדה שאסור לקצור. המצווה אינה קשורה , לכאורה לחגים. והיא מצווה שכבר מוזכרת במקומות אחרים. היא "הושתלה" כאן כדי להדגיש, כנראה, את שייכות הבאת העומר שקוצרים אותו ושבועות שבו מביאים ראשית הקציר ,למצוות הקשורות בארץ.

 

 

 

לסיכום:

 

היום, בעקבות אלפיים שנות גלות וחורבן המקדש ,אנו חוגגים את כל המועדים והשבתות בצורה כמעט שווה. ניתוח הפרק שלנו לחלקיו השונים מבליטים את ההבדלים

בין השבת, היום השביעי, השייך לעולם הזה, שנקבע על ידי הבורא ,לפי מחזור השמש

לבין המועדים, שמפנים אותנו לעולם השמיני, ושנקבעים על ידי ה', האדם, הירח והשמש

ישנה גם חלוקה לא פחות חשובה שגילינו:

בין המועדים האוניברסליים, שנחגגו, כנראה , גם במדבר על ידי בני ישראל, לבין החגים שנחגגו ך ורק בארץ ישראל.

בגלות חגגנו את כולן כדי לא לשכוח אותן לכשנחזור לארצנו ונחזיר להן את המשמעות המקורית

עכשיו שב"ה, מתחילים לחזור לארצנו, עלינו ללמוד את ההבדלים והמשמעויות המקוריות כדי שנוכל לחדש המשמעות שלהם ושל חזרתנו לארץ גם יחד. לקראת המשך גאולתנו…!

 

נראה לי להציע קשר בין כל חלקי פרשת אמור:

 

החוקים שמצווים לכהן להיות "אדם מושלם" . כאילו המוות איננו קיים, כאילו אין מומים באדם, כאילו אין טומאה,…. כאילו הכהן העובד במקדש נמצא בעולם מושלם, עולם של יום השמיני

גם הבהמות המובאות למקדש, נמצאות בעולם שאין בו מום, בעולם השמיני. (דרך אגב, שור או כבש כי ייוולד, נשאר שבעת ימים תחת אימו ורק ביום השמיני יוכל להיות קרבן במקדש!)

כמו כן, במישור הזמן, השבת הוא קדושת עולם הזה, יום השיבעי

אבל המועדים, משלבים את העולם הזה , שולם השבע, עם עולם השמיני, עולם העצרת, עולם הטהרה הגדולה, עולם השלמות, העולם שמייחלים אליו, עולם שמתפתח רק מנקודת המקום המיוחד: ארץ ישראל.

 

לגבי שלושת הנושאים האחרונים של הפרשה, אחרים כבר הסבירו שמדובר ברמזים על שלושת החגים שעם ישראל יקבע מעצמו להשלמת בניין העצמאות שלו:

  1. נרות המנורה—–חג החנוכה
  2. לחם הפנים——עניין האכילה בחג הפורים
  3. החוצפה של האיש הישראלי——-חג העצמאות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.