בע"ה כד אייר התשע"ד

מישל בן שושן

בחוקותי מ

 

1. ההוויה או העשייה?

 

ויקרא פרק כו (ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:

יש , בפסוק הראשון, שני סוגים של "מצוות": החוקים והמצוות. רש"י הבחין בזה ושואל:

רש"י ויקרא פרק כו (ג) אם בחקתי תלכו – יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:

ואת מצותי תשמרו – הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:

בדרך כלל, מסבירים שה"חוקות" , אלה מצוות שאין לחקור אותם. יש לקבל אותם איך שהם. ההסבר הזה , נובע, לפי מניטו, מטעות. הטעות התחילה מהפרשנות הלא מדוייקת של המדרש המובא ברש"י בפרשת "חוקת":

רש"י במדבר פרק יט פסוק ב (ב) זאת חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:

אומות העולם(והשטן) הם אלה ששואלים אותנו ואי אפשר לענות להם. אבל בני ישראל חייבים ללמוד אותם. למה? כי כל פעם שמדובר ב"חוקות" זה נוגע לזהות של עם ישראל. ואת זאת, הם לא יכולים להבין. לכן, כדאי שלא ניכנס איתם להסברים ולשכנוע כי פשוט הם לא יבינו. אבל כל יהודי חייב לחקור וללמוד גם את החוקים.

"אין לך רשות", אתה הגוי! לא אתה היהודי!

מניטו מגדיר את שני המושגים:

חוק= נוגע לזהות , להווייה, למשימות החשובות של היהודי.

מצווה= המעשים, מה שעליו לעשות.

 

העיקר הוא החוק! המצווה היא אמצעי. כי המעשים שלנו מעצבים את האישיות שלנו. אבל, הם לא מספיקים כדי לדעת מה אני ומה עלי לעשות בחיים כיהודי. זה החלק של החוקות.

 

כדי לקבל את הברכות, לא מספיק לשמור ולעשות את המצוות. (זה הכרחי אבל לא מספיק)

עלי ללמוד ולחקור תחומים הרבה יותר רחבים ואפורים מהמצוות. עשיית המצוות, היא עבודה יחסית קלה. הרבה יותר קשה ללכת בחוקות ה'.

ללכת בחוקות ה', זה ללמוד באופן אין סופי את התורה: לא רק המצוות , כאמור, אלא גם ההיסטוריה, דברי ה', כל מילה, לכל פירוש. לעמול בתורה עד שהיא תגיד לי משהוא! אף פעם אני לא יכול להיות בטוח שהבנתי, אבל עלי לקבל אחריות על המסקנות שאליהם אני מגיע כל פעם. מדובר בהשקפת עולם, בהחלטות גורליות. בהגדרה שלי על משמעות חיי כיהודי. וזה הרבה יותר מאתגר וקשה כי זה לא מוגדר כמו שהמצוות מוגדרות.

ללא מצוות אין סיכוי להגיע לחוקות. אבל בלי לנסות ללכת בחוקות, אין כיוון ומשמעות לקיום המצוות!

אלא שני תחומים שונים שחייבים להשלים אחד את השני כל הזמן.

 

כדי להרחיב את הנושא, ברצוני להציע פירוש על פסוקים ידועים:

שמות פרק כ (ד) …. פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:

(ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

משל: יש גלגל שמונע על ידי דוושה ידנית. עשיית המצוות היא סיבוב הגלגל על ידי הדוושה. ככל שעושים מצוות, כך מעניקים לגלגל כוח ומהירות. כיוון הליכת הגלגל הוא בידי מתן הכוונה לדרך מסוימת , על ידי החוקות. כלומר, על ידי מה שהיהודי החליט שזה מה שה' דורש ממנו.

 

אדם שמפסיק לסובב את הגלגל, יכול ליהנות עדיין מתנועת הגלגל, בזכות ההנעה הקודמת שלו או של אבותיו. אם הדור השני, גם הוא לא מקיים מצוות ולא מניע את הגלגל  , הוא יכול עדיין ליהנות ממה שהניעו אבותיו, וכן עד לדור הרביעי. אחר כך, הסיכוי שהגלגל יהיה מונע קלוש ביותר. אחרי שלושה או ארבעה דורות של הפסקת קיום מצוות, קשה מאוד , עדיין להיות יהודי!. בינתיים, בדורות השני, השלישי והרביעי, , אפילו בלי שקיימו מצוות, ניתן להבחין במידות יהודיות, בזהות יהודית, בגאונות יהודית. בדרך כלל, אנשים כאלה יכולים להתפרסם בעולם כגאונים יהודים, למרות שהם לא קיימו מעולם תורה ומצוות. רק בזכות אבותם! אנשים כאלה נהנים מזכות אבותם ומתפרסמים בתחומי החול כ"יהודים".(איינשטיין, מרקס, וודי אלן…..).

זה , לעניות דעתי : פוקד…ועל רבעים לשונאי" כלומר, הגלגל ימשיך לנוע עדיין עד ארבעה דורות למרות שהם עזבו את קיום המצוות.

אבל , "לאוהבי, ולשומרי מצוותי" כלומר, לאלה שממשיכים כל הזמן לקיים מצוות ולסובב בכך הגלגל, אין סוף לדבר, עד אלף דור ייהנו מהתנועה היהודית בתוכם!

 

כדי לזכות בברכות, אין די בשמירת מצוות. יש גם לעמול , במשך כל החיים, בנסיון להבין "מה ה' דורש ממני". לאן הוא רוצה שאני אלך? מה עלי לעשות כיהודי היום?. כל מני שאלות עקרוניות שבהם כל אדם מערב את אחריותו בהם. התחום הזה של "ההליכה בחוקות ה'" איננה כתובה בשום שולחן ערוך. היא יכולה לנבוע רק מעמל רב בתורה, בהיסטוריה, בחיים עצמם. והמצוות הם גם כלי הכרחי וחשוב כדי לעצב אותו.

 

הרב קוק, חידש את המושגים "זכות ההוויה" ו"זכות המעשה". בכך, הוא הרים את קרנם של אלה שלא קיימו תורה ומצוות אבל ידעו להקים מדינה!

 

לפי המשל שלי, הם זכו בקריאה טובה של דרך ההיסטוריה בזמן הנכון ובמירות הנפש הראויה, בזכות קיום תורה ומצוות של הדורות הקודמים. הם השתמשו בתנועת הגלגל שאבותם הניעו בכל כוחם במשך דורות.

אבל, בני בניהם שממשיכים בחוסר קיום תורה ומצוות, מסתכנים באבדן דרך כי הגלגל מאבד כבר את האינציה שלו. ומול הבעיה הזו אנו, נראה לי, מתמודדים בדור שלנו.

• חשוב מאוד שמקיימי תורה ומצוות יעסקו בהליכה בחוקות ה'
• וחשוב לא פחות שבני אלה שידעו ללכת בדרך ההיסטוריה הנכונה, יחזרו לשמור ולעשות את מצוות ה'!

 

2. האבות בסדר הפוך

 

ויקרא פרק כו (מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:

פסוק זה מופיע בחלק הנחמות (ראה "מבנה הפרק" למטה). אחרי שכל הקשרים נותקו , כביכול , בין היהודי וה', אחרי הגלות, אחרי החורבן, נשאר בכל זאת חוט קטן שדרכו האדם וה' מנסים לשחזר את הקשר שנפגם בניהם.

אחרי שבני ישראטל "מתוודים", כלומר, מבינים מה קרה להם, ה' גם הוא נוקט בכמהצעדים כדי לשקם הקשר.

בניהם, ה' זוכר את האבות . הברית, ההבטחות, הזכויות של האבות. אבל למה הפסוק מונה את האבות בסדר הפוך: קודם כל יעקב ואחר כך יצחק ואחר כך אברהם? רש"י כבר השיב על השאלה הזו:

רש"י ויקרא פרק כו וזכרתי את בריתי יעקוב – למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי. ו

איך יכול להיות שזכות יעקב לא תספיק? הרי הוא כולל את מידות אבותיו. יעקב ייסד את מידת הרחמים שמחברת בין החסד של אברהם והדין של יצחק! איך זכות יצחק, שהיא, לכאורה פחותה , מצומצמת מזו יעקב תעזור במקרה וזו של יעקב לא עוזרת??

נראה להסביר באופן פשוט:

כשנמצאים מול בעיה מורכבת, כדאי לפרק אותה לבעיות קטנות יותר!!

אחת הבעיות של היהודי, זה שמשימתו בחיים היא לאחד את המידות. זו משימה שמאלצת אותו להיות מורכב בעצמו! להסתבך!.

למשל, אם נחשוב על המשימה הענקית שדברנו עליה לעיל: "ללכת בחוקות ה'" כלורמ  לחשוב כל הזמן, בכל דור, בכל שעה, "מה בדיוק ה' מצפה ממני כיהודי ?" ולקחת החלטות ואחריות בכיוון שנראה לנו , אז אנו עלולים להסתבך מאוד!

יהודים רבים חשבו שהמשימה העליונה היא להיות קומוניסט! או אחרים, להיות "הומניסט" או אחרים להיות ציוני, ואחר יחשוב שהעיקר הוא להיות חרדי ,וכן הלאה.. כל הכיוונים השונים האלה עלולים לגרום לפירוד ואבדן דרך!  הקושי בהבחנה בין עבודת ה' ועבודה זרה גדול מאוד ואין לזלזל בו בכלל.

לכן, אחת הבעיות העיקריות של אבדן הדרך ועזיבת דרך ה', קשורה בבילבול בגלל מורכבות המשימות.

ההתיחסות אל יעקב, למרות שהיא נכונה ושלמה, יכולה, לפעמים, להיות מסמבכת! ועדיף, לפעמים לחזור למידת הדין, ולמידת החסד, הפשוטים, כדי להבין בחזרה איך יעקב חיבר בניהם.

 

מניטו משווה פסוק זה למשנה ידועה בפרקי אבות:

משנה מסכת אבות פרק א משנה ב [ב] שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:

גם במשנה  הזאת, הסדר נראה הפוך: הרי שהתורה מקבילה ליעקב (תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב) והעבודה קשורה לעבודת יצחק, במידת הגבורה ומסירת נפשו כקרבן. וגמילות חסדים קשורה למידת החסד של אברהם.

בריתי יעקב	תורה
ביריתי יצחק	עבודה
בריתי אברהם	גמילות חסדים

 

אם כן, אותה שאלה נשאלת. האם התורה איננה מספיקה להיות עמודו של העולם? האם התורה איננה כוללת בתוכה גם את סדרי העבודה (ספר וקירא למשל) או גמילות חסדים (כל מצוות הצדקה ואהבת הזולת..)? למהיש צורך בעמוד של גמילות חסדים בנוסף לעמוד התורה? הרי "כולה בה"!

אלא שלפעמים, כן יש צורך בפירוק התורה לעמודים בסיסים יותר. כדי  לתת לאדם קוים מנחים ברורים וחשובים. יהודי , יכול בקלות להתבלבל ולחשוב שלימוד התורה מנקה אותו מלעשוק בגמילות חסדים. וכן לגבי העבודה.

 

זה בעצם לימוד גדול עבור כל אדם כשהוא נמצא מול פירוק מערכות (כמו שניצבים אחרי הקללות, עם ישראל וה'). ואז העצה היעוצה לו היא לחזור למרכיבים החשובים של חייו. לפרק את המורכבות לעיקרים ברורים ובסיסיים.

ולכן, אם זכותו של יקעב לא תעזור, אז כן יש לחזור ליצחק ולאברהם!

אם לימוד התורה מבלבל את היהודי, עליו לחזור לעקרונות הבסיסיים של גמילות חסדים ועבודה!

זה הייתרון בשלושה עמודים ולא באחד בלבד!

כי אם המטרה העליונה היא אחדות בין המידות, העיסוק באחת עלולה לסטות מהמטרה!

כשאנו מתפללים לאלוהי אברהם ולאלוהי יצחק ולאלוהי יעקב, זה מאלץ אותנו להיות מול אחדות של ריבוי ולא מול אחידות עקרה!

 

3. מבנה הפרק

הרב אלחנן סמט, ניתח את כל הפרק של הברכות והקללות. וברצוני להביא עיקר מסקנותיו:

מבנה הפרק בקיצור:

הברכות		11 פסוקים-116מילים
החלק הראשון של הקללות	תנאי ותוצאה1	13 פסוקים
	תנאי ותוצאה 2
	תנאי ותוצאה 3
	תנאי ותוצאה 4
הלק השני של הקללות	תנאי ותוצאה 5	13 פסוקים
הנחמה		7 פסוקים- 117 מילים

 

אנו רואים שהקללות הרבה יותר ארוכות מהברכות. למרות זאת, ניתן לראות זאת בעין טובה כשמבחינים שה' , בעצם, איננו שובר את כל הכלים בבת אחת. הוא מזהיא אותנו: אם אתם לא בסדר, אז אשלח לכם אזהרות. ואם זה לא עוזר, אז נשלח לכם אזהרות יותר חומרות. וכן לאה , ארבע פעמים. בכל שלב, יש "תנאי"= אם לא תשמעו.. ותוצאה "אף אני….."

אבל יש שלב שני שבו, יש ממש שבירת כלים. יש חורבן, גלות וכמעת ניתוק הקשר בין ה' לעמו. החלק הזה, הוא כל כך חמור שהוא ארוך בדיוק כמו החלק הראשון( 13 פסוקים)

אבל דווקא מתחתים הבור הזה, יכולה לצמוח תשובה מצד ישראל ומגיעים לפסוקי הנחמה שהם באותו מספר המילים כמעט של הברכות!

הרבה יותר קל ליצור קשר (ברכות) ולהצהיר על הטוב בשלמותו.

הרבה יותר מסובך, ארוך וקשה, לנסות לשחזר  את הקשר שנותק.

אריכות הקללות מראה שה' בעצם מעוניין מאוד במניעת הניתוק ומעוניין בשחזור הקשר.

• יש לשים לב שכל הקללות (הרבה יותר החלק הראשון) הורסים, אחד אחד את כל הברכות. וזה ניתן לראות בטבלה למטה שמפרטת את ההקבלות, מילה במילה.
• יש לשים לב שבכל שלב של הקללות ,וכן בברכות, מדובר תמיד על שני מישורים: העם והארץ

ה'

 

הארץ                           עם ישראל

 

גם בברכות וגם בקללות, מה שעומד ע הפרק זה הקשר של ה' עם העם , הקשר של ה' עם הארץ והקשר בין העם והארץ. כאילו יש כאן משולש שעליו התורה דברה כבר בפרשת בהר.

• הארץ שייכת לה' (כי לי כל הארץ)
• בני האדם שייכים לה' (עבדי הם)

שתי ההשתייכויות האלה קובעים את היחס הנכון בין היהודי וכלל ישראל אל ה' ואל הארץ

מבנה הפרק ביתר הרחבה:

 

			הקללות (33)	הברכות (11)
13   פסוקים	1	תנאי	(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה: (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי	(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:
		תוצאה	(טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת .. וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם .. (יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: ס	(ה) .וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע . ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם .. (ח) וְרָדְפוּ .. וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם ..
	2	תנאי	(יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
		תוצאה	(יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם ו ְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה: (כ) .. וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:—(כו)	(יג) .. וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם .. וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ
	3	תנאי	(כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי ..
		תוצאה	..(כב) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם .. וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם:	ו: וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה .. ט: וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם
	4	תנאי	(כג) וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי:
		תוצאה	(כד) … בְּקֶרִי ..(כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר . (כו) … וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: ס	ו: וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם ט:וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי .. ה: וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע
13     פסוקים	5	תנאי	(כז) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי:
		תוצאה	(כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי … (ל) וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם: (לא) .. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם…… (לז) … וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:…	(יא) .. וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם יג) . וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: פ
הנחמה   7 פסוקים   117 מילים		נחמה	(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי: (מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם ְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק: (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ	הברכות :   סה"כ 11 פסוקים שהם 116 מילים

 

 

 

4. הערכים

פרשת הערכים מאוד תמוה. גם בתוכנה וגם במיקומה, כאן, אחרי הקללות.

נראה לי להציע הסבר על מיקומה:

בברכות ובקללות, הכל נמדד לפי מעשיו והחלטותיו של האדם. לפי קיום המצוות וההליכה בחוקותיו, האדם והכלל כולו היה מאושר ומקבל את כל הטובות, או להיפך.

זה יכול לגרום לדיכאון מסויים, במיוחד אחרי פרשה ארוכה של קללות.

לכן, בא אולי הפרק האחרון של הערכים ומדגיש שיש עוד מימד אחר חשוב לא פחות:

האדם שווה בערכו , גם ללא התחשבות למעשיו או כישוריו או החלטותיו!

לאדם יש ערך שנקבע אך ורק על פי מינו וגילו!

זה מאוד מאזן את הפרשה כולה!

כובד האחריות שהיתה מוטלת על כתפי האדם, פתאום נעלמת לרגע. והנה : יש לכל אדם ערך! אפילו שמגיעים להרגשה של אפסיות, התורה מעודדת אותנו: יש לך תמיד ערך שאיננו תלוי במעשים שלך!

 

לגבי שאלת קביעת הערכים השרירותית והמספרים שניתנים, הנה טבלה מסכמת לגבי ערכי בני האדם:

 

הגיל	זכר	נקבה
חודש עד 5שנים	5שח	3שח
5-20	20שח	10שח
20-60	50שח	30שח
60+	15שח	10שח

 

הרב אמנון בזק חיפש בתנך איפה מוצאים סכומים דומים לגבי בני האדם. והוא מצא שכל הערכים של הזכר, קשורים בכוח הפריון שלו! ומספרי ערכי הנקבה קשורים לכוח העבודה שלה! הזכר דומה לשדה שנותן זרע: ולפי היבול נקבע ערכו:

• ויקרא פרק כז (טז) וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַיקֹוָק וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף:

והנה כמה מהפסוקים:

 

• שמות פרק כא(לב) אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: ס
• במדבר פרק יח (טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא:
• במדבר פרק ח (כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:

(אם כן חמישים שנה הוא גיל הפרישה מהעבודה- ולא שישים, הגיל המקסימאלי להוליד באופן טבעי)

• בראשית פרק כה כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:
• דברי הימים א פרק ב (כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:
• שמות פרק ל (יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
• דברים פרק כב (כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
• תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג עמוד א אמר קרא: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, הנאת שכיבה חמשים,
• הושע פרק ג (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים:(ב) וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים:
• רש"י הושע פרק ג וחומר שעורין – ערך זכר מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ס' חמשים שקל והם דמי פדיון חומר שעורין שגם הוא חמשים שקל כסף,ולתך שעורין דמי פדיון קרקע לתך שעורין למקדש,

עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב מבן חדש עד ה' שנים חמש שקלים ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך עשרי' שקלים הרי עשרים וחמשה

• רש"י הושע פרק ג ובשם רב האי מצאתי דבר הגון, ואכרה לי וגו', קצבתי דמי כופר פדיונה לנגדי בדמים קלי' האומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים ומעלה והיה ערכך חמשה עשר שקל:

יש יוצא מהכלל שמלמד על הכלל:

בראשית פרק לז (כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:

מכאן שיוסף נמכר, לא בגלל כוח העבודה שלו אלא בגלל כוח הפריון שלו! כי הוא נמכר בעשרים כסף, כי לפי גילו היה מתחת לגיל עשרים! וזה מסביר את הסיפור של אשת פוטיפר מזווית חדשה!