כי תצא מ

בע"ה יא אלול התשעח

מישל בן שושן

 

כי תצא מ

 

  1. סוד קן הציפור –מניטו ז"ל (1995)

 

דברים פרק כב (ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס

 

מניטו ז"ל, מחבר שני לימודים, אחד מתיקוני הזוהר והשני של הפרי צדיק (בלי לצטט במדיוק המקורות) כדי לפרש , על פי הקבלה את סיפור קן הציפור. אביא כאן את הסיכום של הלימוד:

התורה מדברת על שלושה מצבים: ביצים, אפרוחים ובנים.

 

הבעיה היא שלפעמים, האם מונעת מהאפרוחים מלהתבגר ,מלהפוך ל"בנים"! היא רובצת על האפרוחים ומונעת מהם להתבגר ולהגיע למצב של "בנים". כדי להציל את האפרוחים ולעזור להם להיות "בנים" יש לגרש, (לשלח ) את האם!!

השילוח של האם, היא הגלות! וזה נעשה לטובת קידום הביצים לאפרוחים והאפרוחים לבנים!, כדי שיגיעו להיות "בני ישראל" ממש.

כתוב פעמיים הפועל "שילוח" (גלות): שלח תשלח את האם= הגלויות. הגלות היא שליחת האם כדי להפוך האפרוחים לבנים.

תיקוני זוהר הקדמה דף א עמוד ב  שלח תשלח תרין שלוחין חד מבית ראשון וחד מבית שני לקיימא ביה אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן

לפי תיקוני הזוהר, משתמע  שאם האם חוזרת אחרי השילוח הראשון, יש מצווה לשלח אותה שנית. אבל, אם היא חוזרת בפעם שנייה, אין לשלח אותה בפעם שלישית.

כך מקיים הבורא בעצמו עם עם ישראל: יש אפשרות לשני שילוחים בלבד! ולכן היו רק שתי גלויות "שלח תשלח" רק שני חורבנות.. ולא גלות שלישית, אחרי שחוזרים לארץ בימינו.

(זה מתנקש עם ההלכה הפסוקה של הרמב"ם שיש כן לשלח את האם אפילו ארבע או חמש פעמים!:

רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג הלכה ה כיצד משלח האם א אוחז בכנפיה ומפריחה, שלחה וחזרה ושלחה וחזרה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח. )

 

 

 

הקנין על ידי ייסורים:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

 

חידוש של האבא של מניטו(רבי דוד אשכנזי-רבה של אלגיר) :מקצת  שלושת המתנות האלה ניתן לקבל ללא ייסורין אבל רק מקצת כל אחד ולא כולו. אבל ישראל הם ישראל ואי אפשר להסתפק רק במקצתם של כל אחת המתנות ! אין להסתפק רק ב"חצי המלכות" כמו שאחשוורוש הציע לאסתר  (לפי המדרש, אחשוורוש הציע שארץ ישראל תינתן ליהודים, אבל ללא ירושלים!.)

למה יש צורך בייסורים? כי יש להפוך המתנה לקניין!

בחג השבועות חוגגים  "מתן תורה"קבלנו בסיני התורה במתנה.אבל רק אחרי מאמצים גדולים, בשמחת תורה יחוגגים את "קניין התורה", קבלת התורה שהפכה ממתנה לקניין, על ידי תהליך ייסורים של הקנייה, לימוד קשה.

 

פירוש הגמרא על ידי ה"פרי צדיק":

שלושת המתנות התקבלו בשלבים:

עולם הבא= העולם הבא ניתן בזכות אברהם. אבל כל הבעיה היא לזכות בו! עשרים הדורות שקדמו לאברהם הם הייסורין שאפשרו לאברהם לזכות לעולם הבא. הוא "קיבל שכר כולם"(=20 הדורות היו הייסורים של האנושות עד שהגיעה למדרגת אברהם ש, בזכות כל ה20 דורות ,זכה לעולם הבא).

ארץ ישראל= בזכות האבות. הארץ הובטחה להם אבל הם לא קבלו את הארץ ממש.

התורה= בזכות השבטים שיצאו ממצרים.

 

עכשיו, מניטו מחבר בין חידוש הזוהר לפרי צדיק:

יש גם שלושה שלבים בקבלת התורה:

  • א. ביציאה ממצרים=קבלנו התורה שבכתב, המקרא.
  • ב. ביציאה מגלות בבלי= קבלנו התורה שבעל פה= התלמוד.
  • ג. ביציאה מהגלות האחרונה שלנו= קבלנו תורת הסוד, הקבלה.

בכל שלב, יחידי סגולה קבלו גם את השאר אבל כל העם זכו לקבל את שלושת התורות רק בשלבים, והם נקראים

  • א. בעלי מקרא= הביצים
  • ב. בעלי התלמוד= האפרוחים
  • ג. בעלי הקבלה= הבנים

נסכם:

אחרי יציאת מצרים, המטרה העליונה היתה: "דבר אל בני ישראל". גילוי תורת הסוד בארץ ישראל, התורה היתה אמורה להינתן בירושלים "כי מציון תצא תורה".

אבל, קראה תקלה:

"לא נחם אלוהים דרך ארץ פלישטים, כי קרוב הוא,..פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.." לכן, "ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף.."

המטרה העליונה היא "דבר אל בני ישראל", תגלה להם (ל"בנים" ) את תורת הנסתר, בארץ ישראל!

אבל, בגלל שהעם לא היה מוכן, היה צריך לעבור דרך כל השלבים האלה, דרך המדבר, הגלוית…

ולכן, קבלנו התורה , בשלב ראשון בסיני: קבלת המקרא

ואחר כך, בגלל בעיות אחרות של חוסר מוכנות העם, היינו צריכים לגלות אחרי חורבן הבית.

ורכשנו בבבל את השלב השני: התלמוד, התורה שבעל פה.

ורק אחרי שחוזרים לארץ ישראל בעידן שלנו, זוכים לקבל באופן פומבי את סודות התורה, תורת הנסתר, הקבלה, וזו התורה מציון שיינו צריכים לקבל מההתחלה.

 

אכן, לפעמים, האם מונעת מהאפרוחים להפוך לבנים ולקבל ישר את תורת הסוד בארץ ישראל.(כי קרוב הוא…)

לכן, יש לעבור דרך שלבים, שהם גם ייסורים כי הם דורשים שילוח האם, גלות, וזמן ארוך.

יש שתי גלויות, שני חורבנות, שני שילוחים בלבד.

מכאן שהחזרה לארץ ישראל בימינו היא בלתי הפיכה. והיא מלווה בלימוד התורה באופן עמוק יותר, תורת ארץ ישראל, התורה היוצאת מציון ,שבה מתגלים כל סודות התורה שהיו נסתרים עד כה.

 

 

  1. פריקה וטעינה –הרב יואל בן נון

 

שמות פרק כג (ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: ס

דברים פרק כב (ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ:

 

לכאורה , מצוות אלה עוסקות ב"צער בעלי חיים". חמור סובל, יש לעזור לו. אבל, כנראה שיש כאן , בנוסף, עזרה לזולת שנתקע עם החמור והסחורה שלו

בהסתמך על הפסוקים האלה, החכמים קבעו שיש שתי מצוות שונות:

מצוות פריקה= עזרא ראשונה לחמור התקוע. יש ללהוריד , למשל המטען הכבד מדי או להוציא אותו מהבוץ אם נתקע בו, או , אפילו (לפי "ערוך השולחן") להוציא עגלה הרתומה לסוס מהבוץ או לתקן גלגל של העגלה עצמה. הטיפול הזה נעשה בחינם. וזו מצווה מן התורה

מצוות טעינה= אחרי העזרא הראשונה, יש לעזור לבעל החמור, או בעל העגלה, לטעון מחדש את הסחורה שלו על החמור או העגלה ולדאוג שהעגלה מצליחה להמשיך את דרכה כראוי. במקרה הזה, יש מקום לדרוש תשלום אם העוזר יפסיד כסף עבור הזמן שהקדיש לעזרה הזו והטרחה.אבל חייב הוא לדרוש זאת מראש ואין להגזים בגובה הסכום שנדרש זה ממש צריך להיות רק פיצוי על הזמן.

 

הרב יואל בן נון הרחיב את ההלכות האלה ותרגם אותם למצב של מכוניות שנתקעו בדרך או בחבר שנתקע בטיול .הוא קובע שאלה מצוות דאורייתא/

למשל, אם אני נוסע בכביש ורואה (במרחק פחות מ150מטר) אדם תקוע עם רכבו, אני חייב לעצור כדי להציע עזרא בחינם. כל עזרא רפואית, קריאה למדא, או כל עזרא דחופה נחשבת כמצוות פריקה.זה יכול לכלל תיקון קל של המכונית. מצוות הטעינה דורשת ממני להושיט לו עזרא בהטנעת הרכב מחדש ואפילו ללוותו עד 5 קילומטרים כדי לוודא שהרכב נוסע. מותר על כן לבקש פיצוי כספי סביר על הזמן והטרחה.

וכן אם בטיול רגלי יש אנשים שאינם יכולים ללכת, מצווה לעזור להם ולקבוע את קצב ההליכה לפי החלשים ביותר. ואם אי אפשר בכלל ללכת, יש להשאיר איתם שני מטיילים מהחבורה עם אוכל ושתיה ולדאוג להם שיחזרו למקום מושבם.

 

 

 

  1. ההבדל בין פרשת שופטים ל"כי תצא".

 

פרשת שופטים עוסקת בעיקר בקביעת סדרי השלטון בחברה ודיני הכלל והחברה הישראלית בארץ ישראל.

פרשת כי תצא, עוסקת בענייני הפרט, במשפחה, והמצוות בין אדם לחברו.

להמחשה, נביא שתי מצוות שמתחילות באותם המילים, אבל הן מחולקות בשתי הפרשיות ולא כלולות ביחד:

 

דברים פרק כ : (א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם

הפסוק מדבר על עניין המלחמה. זה עניין ציבורי ולכן הוא נמצא בפרשת שופטים: המוקד הוא המלחמה:

 

דברים פרק כא : (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:

הפסוק הזה מתחיל באותם המילים "כי תצא למלחמה", אבל הוא עוסק בעניין אישי לגמרי: חייל שמתאהב בשבויה. זה עניין פרטי לגמרי ולכן הוא נמצא בפרשת כי תצא

 

  1. ייחודו של ספר דברים –הרב תמיר גרנות

אם נשווה את שלושת הפרשיות סל ספר דברים (ראה-שופטים- כי תצא) עם שלושת הספרים הקודמים, מגלים שיש מצוות שכבר נתנו וחוזר משה ושונה אותם בספר דברים, אבל מזווית שונה. מעניין ללמוד את ההבדלים בין המצוות שחוזרות בספר דברים. ספר דברים הוא ספר דור בוגר יותר, שעומד לחיות בארץ ישראל, עם הרבה יותר אחריות, עם פחות תלות בכהנים ובמקדש. המקדש ישמש כאיחוד העם שלוש פעמים בשנה אבל , שאר החיים מתנהלים מחוץ למחיצת המקדש. הדאגה לזולת ולתיקון החברה בולטים בספר דברים. נקח כמה דוגמאות בשלושת הפרשיות:

 

  1. פרשת ראה: פולחן וקדושת ישראל
  2. פרשת שופטים: הלכות ציבור ומדינה
  3. פרשת כי תצא: מצוות היחיד ,הבית, המשפחה והחברה

 

פרשת ראה: פולחן וקדושת ישראל

  • מאכלות אסורים
  • פרשת שמיני : (ויקרא,יא מד) 😦 אחרי הלכות המשכן, בתור הלכות טומאה) נקודת המוצא=קדושת ה'

ויקרא פרק יא (ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:…(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:

ויקרא פרק טו (לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם:

  • פרשת ראה: נקודת המוצא= קדושת העם!

דברים פרק יד (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְקֹוָק לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס(ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה:(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים:

  • הרגלים : השמחה והדאגה לזולת. בשלושת הספרים הקודמים, לא מוזכרת מצוות השמחה והדאגה לזולת בהקשר לחגים!

דברים פרק יב (יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם ….וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

דברים פרק טז (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: ….(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

  • השמיטה: לא מוזכרת שמיטת הקרקע (קדושת הארץ) אלא שמיטת כספים (הדאגה לזולת).

ויקרא פרק כה (כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:

דברים פרק טו (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיקֹוָק:….(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:

  • העבד:

שמות פרק כא (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:

דברים פרק טו (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם:(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:

בספר שמות, העבד יוצא "בגפו". ובספר דברים יש מצוות מענק שחרור! כי הדאגה היא לחברה ולתת סיכוי לעבד המשוחרר  להשתלב בחזרה

  • אכילת הדם:

ויקרא פרק יז (י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: ס

דברים פרק יב (כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר:(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק:

הדם שהיה קשור לעניין הכפרה ונזרק על המזבח או נקבר מתחת לאדמה, הוא אסור בספר דברים בלי אזכור של כפרה והוא נשפך כמים. פשוט, קדושת העם היא העיקר . לא עושים דבר כזה לאכול הדם בעם ישראל!

 

פרשת שופטים: הלכות ציבור ומדינה

  • שמות- במדבר: למרות שלעמים נמצאים רגע לפני הכניסה, אין אזכור לכל מצוות השלטוניות. השלטון בידי הנביא- המלך= משה. שמבטא את השלטון של האלוהים. שוכן בקרב העם ומנהיג אותו. אפילו שרי אלפים והזקנים, הם תחת מרותו של משה שהוא בעצמו תחת מרותו הישירה של ה'. התלות בה' היא מקסימאלית.
  • דברים: יש לפחות ארבע רשויות נפרדות מלך- שופט- כהן-נביא-רשויות שיכולות ליצור איזון ומשקל נגד אחת עם השנייה. יש להן המון כוח. ולכן, מבקשים מהן שישמרו על התורה ועל דרך ה' ! כי מפחדים שהכוח שניתן להם יגרום להם לסטות מדרך התורה! אבל, התורה לוקחת את הסיכון הענק הזה ומעניקה להם כוח . כדי להגביר האחריות של העם ושל כל אזרח. האדם נמצא במרכז השלטון .השלטון הוא אנושי , אפילו אם המטרה היא שיהיה כפוף לחוקי ה'. רוצים לתת אמון באדם עם הסכנות הכרוכות בו.

 

 

 

פרשת כי תצא: מצוות היחיד ,הבית, המשפחה והחברה

 

יסוד אנושי: כבוד האדם: חמלה על בעלי חיים, חסד, הגינות…

אסור להלין תלוי על עץ, שילוח הקן, השבת אבדה, הקם תקים, מעקה, איסור הסגרת עבד נמלט, איוסר נשך, שכחה, עוללות….

דוגמא אחת :מחיית עמלק:

שמות פרק יז

 

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי:(י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה:(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:(יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: פ(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:(טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְקֹוָק נִסִּי:(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ

 

דברים פרק כה

 

(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:(טז) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל: פ

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ

 

 

  שמות כי תצא
הגורם למלחמה וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים
התגובה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם 0
המקום בִּרְפִידִם: בַּדֶּרֶךְ
סיום המלחמה נס: כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל 0
מסקנה מָחֹה אֶמְחֶה

מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק

לֹא תִּשְׁכָּח:

 

בספר שמות: זה העניין של ה! הוא זה שהחליט לסובב להם הדרך כדי שלא יילחמו. והנה עמלק לא פחד מה' ובא! עמלק נלחם נגד ה'! לכן , ה' מטפל בו ישירות: ה' עושה נס והוא יילחם בעתיד נגדו

בספר דברים: זה עניין של העם. מול פעולת טרור של גוי אכזר. הוא ניצל חולשת העם. לכן עם ישראל בעצמו צריך להילחם נגדו! נגד עם שלא מכבד חוקי המלחמה (הוא נלחם מול החלשים). זה עניין חשוב לעם ישראל והוא צריך להילחם.

בספר שמות, עמלק מטריס נגד ה' , נגד היהדות, נגד כוונת הבורא

בספר דברים, עמלק נלחם נגד היהודים עצמם! ויש להילחם בו כי הוא מכבד את חוקי המלחמה האנושיים הבסיסיים!

 

היינו יכולים לשאול את עצמנו מה עושה מצוות מחיית עמלק בפרשה שעוסקת באדם ובחברה. והנה, מצאנו  שבניגוד לקונטקסט של ספר שמות (נסיון להכשיל את  הפקוייטק האלוהי, אנטי ישראליות), יש מימד אחר, שהוא יותר פוגע באדם הישראלי: השינאה של היהודי! האנטישמיות!)

עמלק היה עד כה אנטי ישראלי והנה מגלים שהוא גם אנטי שמי!

 

 

מסקנה:

שלושת הספרים : שמות-ויקרא ודברים, עוסקים בדור פחות בוגר, דור שזקוק ללוויו ותמיכה . דור שחי בחוץ לארץ.

ספר דברים מדבר אל דור שייכנס ויחיה בארץ. הרבה יותר בוגר ואחראי. פחות תלותי. יותר עסוק בענייני החברה האנושית ופחות בעניינים "דתיים".

 

חכמנו עסקו בכל הדורות לחבר את כל חלקי התורה יחד. כי התורה היא אחת. כמו שעם ישראל הוא אחד. אבל האחדות הזו מורכבת מפנים שונות ומשלימות.

 

החזרה של הדור שלנו לארץ ישראל, מחייבת אותנו להסתקל בעניים פקוחות ועניין גדול יותר לזווית של ספר דברים. התרגלנו במשך אלפיים שנות גלות לחיות על בסיס הספרים הקודמים כשבית הכנסת מילא את מוקומו של בית המקדש והרב מילא את מקומם של כל הסמכויות גם יחד.

לכן, נראה לי, כמו שמתחילים ללמוד את התלמוד הירושלמי, כך עלינו ללמוד ביתר שאת את ספר דברים !

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.