ניצבים פי2

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

ניצבים פי2

 

החידוש הגדול בפרשה שלנו הוא הופעת פרשת התשובה. לראשונה ,בכל התורה, שומעים על המושג הזה (שבע פעמים בפרשה הקטנה) שהפך להיות כל כך חשוב בחיים הדתיים של היהודים .

  1. למה מושג זה איננו מופיע קודם לכן?
  2. מה מטרתו דווקא כאן, אחרי דברי הברית והקללות הרבות?
  3. מה משמעותו? (לדעת הרב יהודה אלקלעי זצ"ל)

 

הרב תמיר גרנות ניתח את שתי הפרשיות שבהן מופיעות ברכות וקללות

  • פרשת בחוקותי שבספר ויקרא
  • פרשת כי תבוא , וסיוומה בפרשה שלנו, ונזכור שאנו בספר דברים!

נסיתי לסכם את ההבדלים המשמעותיים בטבלה:

 

  קללות ברית סיני-בחוקותי קללות ברית ערבות מואב-כי תבוא
מספר 49 98
החומרה "עד ולא עד בכלל" להאביד, להשמיד,, חזרה למצרים לעבדות
הגלות נוראה אבל היא רק שלב,עונש,,תיקון אובדן הזהות טוטאלית  יחיד או שבט יכול להתבטל לגמרי מכלל העם
הגאולה

(בתוך הברית)

אחרי תשובת ישראל, כניעת הלב,. זכירת ברית אבות על ידי ה'

זכירת הארץ על ידי ה'

אין!

היא מופיעה רק ב"נספח", בפרשתנו!

הברית כמו נישואים קטוליים. יכולה להתבטל! נישואים רומנטיים!
המניע ה' מעוניין בעם ישראל הכל עומד על העם!..התשובה. של העם-של ה'
הספר ויקרא: ה' במרכז דברים: האדם במרכז

 

  • כדי לפשט את הדברים, נגיד שהקללות בפרשת בחוקותי כוללות בתוכן את הגאולה. בדומה לנישואים קטוליים שבהם אין אפשרות להתגרש, כך, בפרשת בחוקותי, ה' מבטיח שבסופו של דבר, תהיה גאולה. כל הייסורים, הגלויות, הקללות, אינם באים אלא כדי להעניש, לתקן, להביא את העם להכרה שיש בעיות ולתקן אותן. אבל, ה' בעצמו מאוד מעוניין שהכל יסתדר בסופו של דבר. כי יש הבטחות לאבות, כי יש קשר עם הארץ, כי יש פרוייכט חשוב של הבורא שישראל הם חלק נכבד ממנו ואי אפשר לעזוב את ישראל. מה שנדרש, זה שישראל יעשו כמה צעדים של הכרה בחטאם, ווידוי, תיקון, וה' מבטיח שהכל יסתיים לטוב. כי אין דרך אחרת!

ויקרא פרק כו (מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי … וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:(.. וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם ..מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק:

 

  • לעומת זאת, בקללות של כי תבוא, אלה "נישואים רומנטיים": כלומר, הגירושים הם בהחלט אופציה. אנו ביחד רק כי אנו רוצים בכך. שנינו. כל עוד יש סיבה לקשר, אנו ביחד . מהרגע שאין כבר אהבה או רצון משני הצדדים, פשוט מנתקים כל קשר! ואכן קיימת אפשרות שעם ישראל יחזור למצרים, לעבדות, ויתבטל לגמרי הקשר בינו לבין ה'!! הקללות האלה נראות ממש חמורות לאין ערוך. הן אפילו כפולות (98 במקום 49) וקיימת בהחלט אפשרות שלא תהיה גאולה בכלל!!

דברים פרק כח (סוף כי תבוא): (סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה: ס(סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית ..!

דברים פרק כט (פרשת ניצבים) (יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ .. וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:..(כב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב ..(כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(כה) וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם:(כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:(כז) וַיִּתְּשֵׁם יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה:

 

רק אחרי שהבננו את ההבדל המהותי הזה בין שתי הפרשות (בחוקותי וכי תבוא), שתי בריתות (סיני וערבות מואב) בשני הספרים הכל כך שונים (ויקרא ודברים) נוכל לגשת לפרשייה שבאה "כנספח " לקללות, והיא פרשיית התשובה:

דברים פרק ל (א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:(ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ

 

הפרשיה הזו מציבה כלי מדהים כדי לנסות להתקשר בחזרה אל ה'. אחרי שאופציית הגרושין המוחלטים נקבעה, באה כנספח , ולא בתוך גוף הברית , האפשרות לשוב ולהיות ביחד!

 

כלומר, תשובה אמיתית, חייבת להתרחש רק בתנאי שיש הכרה של ניתוק גמור!

כל עוד אנו חיים בהרגשה שיש רשת הצלה מתחתנו (בסופו של דבר, ה' יציל אותנו) אז אין מקום לתשובה אמיתית. יש מקום, כמו שראינו לעיל בפרשת בחוקותי, לתקן, לשים לב, להתוודות, לעשות צעדי בונה אמון…אבל כאן מדובר על מהלך דרמאטי ממש של תשובה שיכול להתרחש אך ורק אחרי שאנו מבינים את חומרת המצב, שאנו מבינים שיכול להיות ניתוק אמיתי וסופי!! רק זה יכול להביא אותנו למצב של קבלת אחריות רצינית להתחיל לשוב. רק כשאנו נמצאים על סף התהום. אחרי שכתובה ברית של נישואים רומנטים ולא נישואים קטולים! רק אז יש מקום לעבודה אמיתית , רצונית ורצינית.

 

אם חיכינו לסוף ספר דברים , זה כדי להגיע למצב של בשלות העם ובשלות כל אחד מישראל. בגרות, עצמאות, לקיחת אחריות. כל אלה הדברים לא היו מספיק מבוססים עד כה. בספרים הקודמים לספר דברים, היו מתווכים (הכהן היה מטפל בכפרה, משה היה מתפלל בעד העם, ה' היה מחליט את ההחלטות הקשות, גם הקללות כללו רשת בטחון של גאולה..)

אבל כאן, רגע לפני הכניסה לארץ, המסמלת את מטרת כל התורה כולה, מול משה עומדים וניצבים אנשים שחייבים להיות בוגרים, עצמאים, חופשיים, ואחראים. רק מול אנשים כאלה , ניתן לדבר על הכלי המדהים הזה שנקרא "תשובה".

 

בעצם, הקללות כי תבוא הן באמת יותר חמורות. אבל, מצד שני, הן מעמידות את האדם מול מציאות כואבת יותר שרק ממנה ורק במבחן של ההתמודדות מולה, הוא יכול להתחיל לעשות עבודה אמיתית של תשובה.

 

ניתן אפילו להגיד, שעל ידי המהלך הקשה והמסוכן הזה (כי ניתן לאבד את כל הקופה), עומדים ה' והעם ברצון חופשי לגמרי לנתק או ליצור קשר מחודש.

אם עד כה, ה' הוא זה שבחר בעם ישראל ו"טיפל " בהם ,עכשיו , יש לנו ברית חדשה בין שני "בוחרים" עצמאיים: בחירת העם בה' ובחירת ה' בעם:

דברים פרק כו (יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:

אכן, איבדנו את רשת הבטחון של פרשת בחוקותי, אבל קבלנו שדרוג עצום באיכות הברית. כי היא נעשית בין בני זוג חופשיים, בוגרים .

כן הגירושים הם אפשרות. לומדים את מסכת גיטין לפני שלומדים את מסכת כתובות. אבל דווקא הגרושין המרחפים משדרגים את האחריות של כל אחד מבני הזוג. הקשר, אם יהיה כזה, יהיה תלוי על אהבה, על עבודה, על השקעה תמידית. לשדרוג הזה יש מחיר כבד: האפשרות שזה לא יעבוד! ושהנתק יהיה מוחלט. אבל , אם זה עובד, אז הקשר הוא נעלה לאין ערוך !

 

משמעות  התשובה על ידי הרב יהודה לקלעי:

 

הרב אלקלעי נולד בשנת 1798 בעיר סרייבו. הוא למד, בין השאר עם הרב יהודה ביבאס (1789-1818) שנולד בגיברלטר ממשפחה מרוקאית של מגורשי ספרד. שניהם עלו ארצה ופעלו נמרצות להכרה בצורך הדחוף מאוד לעלות ארצה ולבנות מדינה. עיקרת תורת הרב אלקלעי נמצאת בפירושו על פרשת נצבים.

ננסה לסכם את דבריו:

יש שתי תשובות:

  • התשובה הפרטית, שהיא השיבה של היהודי אל קיום המצוות. תשובה זו היא התשובה שדברו עליה רוב רובם של הפרשנים לדורותיהם.
  • אבל יש תשובה עקרונית יותר והיא השיבה אל ארץ ישראל. היא תשובה כללית שדורשת מכל העם, לשוב אל ארץ אבותיו ולבנות בה מדינה. לדעתו, הפרשה שלנו עוסקת בשלושה שלבים:
  1. העם כולו שב אל ארץ ישראל מתוך הגלויות שבהם הוא נמצא.
  2. ה' בעצמו עוזר לשיבה הזו ולוקח חלק פעיל בהשבת נדחי ישראל
  3. אחרי השיבה הפיזית לארץ והקמת מדינה, יש צורך בתשובה הפרטית של קיום המצוות ולימוד התורה

את שלושת השלבים הוא מוצא בפשט הפסוקים של הפרשה שלנו:

 

  1. וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

השיבה היא מארצות הגוים אשר גלינו בהם. שבים אל המטרה הראשונית של ה ': לתת את ארץ כנען לזרעו של אברהם. זו המטרה העליונה שעומדת מול העם ומשה רגע לפני הכנסיה לארץ. על הכניסה לארץ מצווה משה "היום", בערבות מואב. כי היא המטרה העליונה של השיבה אל ה'. וזה צריך להיעשות בכל לבבך ובכל נפשך

  1. (ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:

השלב השני, הוא היענות מיידת של ה' למהלך הרצוני של היהודים לעזוב את הגלות ולחזור ארצה. ה' יישתתף בפועל בהצלחת המהלך.

  1. (ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:(ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ

השלב האחרון, הוא  החזרה לקשר ,בעל תוכן, עם ה', בקיום המצוות.

התוצאה היא חזרה לקשר הנישואים המקורי, משודרג, כמו שקשר יכול להיות אחרי משבר חמור, ואז יש תיאור מופלא של הקשר המחודש בין ה' ועמו.

 

הרב אלקלעי נסע עד ללונדון, פגש את משה מונטיפיורי ודאג לשכנע  אנשי השררה היהודיים שיש להם כוח בעולם המדיני  כדי להשפיע  על אומות העולם למתן אישור להקים מדינה ולאסוף כסף ואמצעים ליישוב הארץ. כמו שרבנים בכל הדורות מנו את הדברים המונעים את התשובה והאמצעים להגיע לתשובה הדתית, כך הרב אלקלעי מנה את הדברים המעכבים את התשובה הכללית, המדינית ופעל כל ימיו למצוא להם פתרונות.

 

 

 

נספחים ועיון נוסף

 

  • רבי יהודה אלקלעי

נולד 1798 (תקנ"ח)  בסרייבו  (אימפריה עותומנית) . 809עלה לארץ בגיל   11

1825 נשלח להיות רב בסרביה (על יד ברגרד)(אימפריה אוסטרית).  1839: פגש את הרב יהודה ביבאס  …    נפטר 1878 ירושלים נקבר בהר הזתים

  • רבי יהודה ביבאס

נולד 1789  גיברלטאר….  1818 לונדון   (מונטפיור=1784/  1885)..נפטר 1852  חברון

  • הגרא: 1720-1797
  • הבעל שם טוב 1700-1760
  • רבי חיים בן עטר 1696-1743

1740=שנת ה"תק      1840=שנת הת"ר

 

 

 

 

 

הרב יהודה אלקלעי מתוך WIKIPEDIA

נולד לשלמה חי אלקלעי בסרייבו, שבבוסניה, אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ועלה ארצה בגיל 11. בגיל צעיר הוסמך לרבנות בירושלים, כתלמידו של רבי אליעזר פאפו, ה"פלא יועץ". בשנת 1825, בגיל 27 נשלח לשמש רב בזמון (בסרבית: Земун, בגרמנית זמלין), שהייתה עיירה בקרבת העיר בלגרד שבסרביה, ונשלטה באותה עת על ידיהאימפריה האוסטרית.

ב-1839 פגש את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו בעניין גאולת ישראל.[1]בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה", דברי דרשנותששזורה בהם קריאה לעלייה לארץ ישראל. לרעיון זה ניסה לגייס מאוחר יותר, ללא הצלחה, את חברת כל ישראל חברים.

הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון, אלא תיכנן תוכניות מעשיות לפרטיהן. דיבר עלתחיית הלשון העברית, על פנייה לסולטאן העות'מאני ולמעצמות, על הקמת מסגרת מארגנת ליישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפיתוח הקרקעות. בכתביו הלין על חוסר המעשיות שבו לוקים המדברים על ציון:

ואפילו כשאנו דורשים בנחמות וייעודי הגאולה בשוב ה' את שיבת ציון – היינו כחולמים, וכל אחד מתאר הגאולה כאשר עולה בדמיונו, איש כפתרון חלומו…

 

לאורך כל המאה ה-19, גם אם לא במספרים גדולים, הגשימו תלמידי רבי יהודה ביבאס, וממשיך דרכו- הרב אלקלעי, את משנתם המדינית של רבותיהם, ועלו ליפו מרחביהאימפריה העות'מאניתצפון אפריקה והקהילות הספרדיות במרכז אירופה. ביפו פרנסו עצמם, הכינו את התשתית המוסדית (מקוה ישראל הוקמה על ידי קהילת יפו בשיתוף עם כל ישראל חברים) והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו לקראת סוף המאה, ולא נפלו לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, כאחיהם בני היישוב הישן.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, במסגרת נסיונותיו לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידי היהודים לתמיכה בתוכניתו המדינית, ערך מסע בצרפתאנגליה וגרמניה, ואף העלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'". בספר שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, פורס הרב אלקלעי לראשונה תוכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל, הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצלמדינת היהודים. ייתכן כי הרצל קרא את דפי "גורל לה'" והושפע מהרעיונות שהועלו בו, מכיוון שאביו של הרצל היה תלמידו של הרב אלקלעי וסייע בהדפסת ספריו בעירם זמלין, וכן סבו שמעון אריה (לייב) הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי.[2]

בשנת (1871) חזר הרב אלקלעי לארץ ישראל, התיישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושליםוניסה לעודד את רעיון שיבת ציון ולשם כך התפלמס עם רבני היישוב הישן. עשה ניסיון להקים אגודה בשם "כל ישראל חברים בארץ ישראל" וגייס לצורך כך אף את הרב פאניז'ל.

בסופו של דבר ניסיון זה לא עלה יפה בגלל ההתנגדות הרבה בקרב הרבנים ובני היישוב הישן לרעיונותיו. לפי בקשת הרב קאלישר נסע לפריז לפגוש את הרב נתן פרידלנד ששיכנע אותו לנסות לסייע ליהודי בעיר שאבאץ בסרביה להיחלץ מהאווירה העוינת נגדם ולעלות לארץ ישראל. גם ניסיון זה לא הניב פירות. בקיץ של שנת ה'תרל"ד (1874) השתקע הרב אלקלעי סופית בארץ ישראל יחד עם אשתו, אסתר. הוא נפטר כעבור כ-4 שנים, בד' בתשריה'תרל"ט (1878), ונקבר בחלקת הספרדים בבית הקברות בהר הזיתים.אשתו הלכה לעולמה כעבור זמן קצר.

מבחינת חזונו התאולוגי, הרב אלקלעי התייחד בכך שהקדים את הגאולה הטבעית לגאולה הניסית. משיח בן יוסף, הוא הדגיש, יקדים את משיח בן דוד. מקורית הייתה פרשנותו לדבריחז"ל: "כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". תשובה זו לא פירש במובנה הרגיל, אלא כשיבה לארץ ישראל.

בהקדמה לספרו 'לשון לימודים' כותב הרב אלקלעי שעל פי חישובים קבליים, מאה השנים שבין שנת ה'ת"ר עד שנת ה'ת"ש (1840-1940), מסוגלות לגאולה. אולם אם עם ישראל לא יממש את ההזדמנות, עלולה להיות צרה נוראה. ואכן, נבואתו התגשמה, ובשנת ה'ת"ש מתחוללת השואה, שלא הייתה מתחוללת אילו היו היהודים עוזבים את אירופה בהמוניהם ומקימים את מדינת ישראל שמונה שנים מוקדם יותר.על שמו קרויה אור יהודה.

 

משפטים מתוך כתביו של הרב אלקלעי שהובאו על ידי הרב יואל בן נון:

 

  1. מדוע "תלה הכתוב את התשובה באחרית הימים [והרי] מצוות התשובה נוהגת בכל יום – ישוב היום שמא ימות למחר?"  "ולכן נראה לי לתרץ כי שתי תשובות הן – תשובה פרטית ותשובה כללית".
  2. כל מה שהרבו לעסוק במושגי התשובה ובהלכותיה, מימי חז"ל ועד לאחרונים, כל זה נכנס במסגרת המושג 'תשובה פרטית'. לעומת זאת, 'תשובה כללית' היא "השיבה לארץ ישראל" של העם כולו, ולכן היא תתרחש ב"אחרית הימים".[4]
  3. "תשובה פרטית, רוצה לומר, שישוב החוטא מחטאועל פי גדרי התשובה אשר גבלו הראשונים… ולזאת תקראתשובה פרטית מפני שנצרכת בפרטים, לכל איש ואיש התשובה כפי חטאו – לפי כובד עוונו כך משקל תשובתו.
  4. אבל התשובה הכלליתרוצה לומר, שישובו כל ישראל על ה' א-להינו לארץ נחלת אבותינו, כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה,[5] וישראל בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם,[6] שנאמר: "ועבדתם שם א-לֹהים מעשה ידי אדם, עץ ואבן…", כמו שאמר רש"י: משאתם עובדים לעובדיהם [של אלילים], כאילו אתם עובדים להם.[7]
  5. התשובה הכללית הזאת ציוו עליה כל הנביאים, כמו שכתב רבנו [הרמב"ם][8]: 'כל הנביאים ציוו על התשובה,ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שעתידין ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין.' – רוצה לומר, תשובה כללית, שישובו ישראל לארץ הקדושה"     (פתח כחודה של מחט,
  6. הגלות היא חטאולא רק עונש. רעיון זה ידוע למדי מדברי חז"ל, אך המסקנות של הרב אלקלעי מרחיקות לכת, עם היותן פשוטות כל כך.כיוון שהגלות היא חטא, צריך לתקן חטא זה ולחזור בתשובה, דהיינו לחזור בתשובה לארץ ישראל, ביוזמתנו, כמהלך של תשובה.הגלות היא חטא כללי, כמו שהיא עונש כללי. לפיכך התשובה – השיבה מן הגלות – צריכה להיות כללית, וזה דבר שמוכרחים לארגן אותו כדי שיצליח.
  7. התשובה של 'אחרית הימים'בתורה,[9] וזו שציוו עליה הנביאים – "שובו אלי ואשובה אליכם"[10] – היא בעצמההשיבה אל הארץ, והיא בעצמה גם הגאולה. זהו הפירוש של 'גאולה תלויה בתשובה',
  8. "תדע לך, שהרי 'תשובה' – הוראתו הראשונה היא שישוב האדם אל המקום אשר יצא משם, כמו: 'ותשובתו הרמתה כי שם ביתו'[11]– וחז"ל על דרך השאלה הניחו את השם הזה לשוב מחטאו… וכיוון שהוראתו זאת היא נצרכת למאד ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, ודברו בה כל חכמי המוסר, והרגל נעשה טבע – כאילו לא היתה הוראה אחרת בתיבת התשובה, והוראתו הראשונה נשכחת כמת מלב – והתשובה הכללית היא לפי הוראתו הראשונה [של השם תשובה] שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם, כי היא בית חיינו". (פתח כחודה של מחט, שם,
  9. בשלושה שלביםהיסטוריים של תשובה.
    1. ראשית: אל הארץ.
    2. שנית: לאהבת ה'.
    3. לבסוף: אל המצוות.
  10. "כיון שלא שבו לארץ נתעכבה הגאולה"    (פתח כחודה של מחט, שם, עמ' 328)
  11. כן, מובנת מאוד דעתו של ר' אליעזר: "אם ישראל עושין תשובה, נגאלין",כלומר, אם חוזרים לארץ – ה' מחזיר אותם, ואם לאו – לא ייגאלו. כל זמני הגאולה הם הזדמנות לעורר את השיבה לארץ, ואם אין התעוררות לכך בישראל, יחלוף הקץ, ואין גאולה.
  12. "אשר שמעתי אומרים: אילו היה העניין הזה אמת, היה נאמר מפי גדולי ישראל, ראשונים או אחרונים? – על תתמה על החפץ… אבל כך גזרה חכמתו יתברך, שלא יתבוננו בדברים עד אחרית הימים, היינו שנת ת"ר"[24].(פתח כחודה של מחט, שם, עמ' 351)
  13. פירושו, אילו זכו ישראלהיו נגאלים בשישים שנה הראשונים של האלף השישי, וכן בכל שישים ושישים – ואם לא יזכו, סוף הקץ הוא שית מאה שנין".   ('שלום ירושלים', כתבי ה"א כרך א, מ
  14. התשובה הכללית מעכבים רק שני דברים: רשיונות עלייה בהסכמת מלכי הארץ, וכסף להוצאות הדרך ולפרנסה בארץ ישראל.
  15. אספת נציגים נבחרים של כל הקהילותבכל המקומות, שיבואו למקום אחד, יקימו קרן כספים למימון הוצאות הדרך והקיום בארץ, בשלבים הראשונים, וכמובן יבחרו להם ראש, והוא ילך וייפגש עם כל מלכי הארץ, כדי לקבל רישיון לעליה יהודית המונית לארץ ישראל.[29] הנבחר הזה מטעם האספה הכללית הוא יהיה 'משיח בן יוסף', לא פחות ולא יותר,[30] והוא יפעל בדרך הטבע, כלומר בחכמת הפוליטיקה, כדי לקבל רישיון מלכי הארץ (דבר שנראה לרב אלקלעי אפשרי בהחלט בעת ההיא).
  16. "עתידין חכמי ישראל ליתן את הדין שאינם מודיעים לשרי ישראל, שגאולתנו תלויה בבקשתם, ואינן מעוררים את אחינו בני ישראל, לתשובה כללית.ותשובת הבקשה הזאת היא לאדונינו הגדולים והאדירים, כי קרובי מלכות הם, ודבריהם נשמעים, ולהם המצוה הזאת לרחם על פליטתנו"    (כתבי ה"א כרך א',
  17. "ואילו דברי אלה נאמרו מפי גדולי ישראל, היו נאמרים ביתר שאת ויתר עוז[33], כי אני יודע את מיעוט ערכי, ומחוסר ספרים אני [!], ונפשי יודעת מאוד את רוע מבקרי הספרים, כי זה דרכם כסל למו[34], לתת דופי בדברי אמת ולסלף דברי צדיקים [!] – קל וחומר על עניין סתום כזה אשר נשכח כמת מלב – ואני בתומי אלך[35], כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם[36], קנאת ה' צבאות תעשה זאת[37] – ותהי זאת נחמתי, כי האמת יורה את דרכו, ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן"     (פתח כחודה של מחט, שם, עמ' 352-351)

 

 

 

 

הרב יהודה אריה ליאון ביבאס

הרב יהודה אריה ליאון ביבאס (בסביבות תקמ"ט 1789[1] – י"ז בניסן תרי"ב 1852), היהרב ספרדי, רבה של קהילת קורפו, ממבשרי הציונותפוסק ומקובל, בעל תואר אקדמי והשכלה כללית רחבה, נוסע ומעורה בהוויות העולם.[2]ככל הידוע הקדים את הציונות המדינית בתפיסת עולמו והצעותיו. הוא יצא בקריאה לעם ישראל להפסיק את הציפייה הסבילה לגאולה ולעשות מעשה כדי לקרבה. לשיטתו, כפי שהובאה על ידי תלמידו הרב יהודה אלקלעי, התשובה הכללית הנדרשת קודם לגאולה היא דווקא העלייה לארץ ישראל וההתיישבות בה. בהשראת מלחמת העצמאות היווניתכתב ביבאס כי על היהודים להתאמן בנשק כדוגמת היוונים ולכבוש את ארץ ישראל מידיהאימפריה העות'מאנית כדי להקים בה את מדינתם.[3] קריאתו הנועזת לאחיזה בנשק הייתה חדשנית לתקופתה וקדמה למשנתם של שאר מבשרי הציונות. בערוב ימיו עלה הרב ביבאס לארץ ישראל והתגורר בחברון.

נולד בגיברלטר שהייתה שייכת לממלכה המאוחדת. אמו הייתה קרובתו של רבי חיים אבן עטר.[4] הוריו היו מצאצאי מגורשי ספרד, אשר נדדו לאחר גירוש ספרד אל מרוקו והיו תלמידי חכמים בקהילה בעיר תטואן. ואחר כך, עקב רדיפות היהודים, נדדו לגיברלטר והיו ממקימי הקהילה היהודית בה. בילדותו למד בישיבה בגיברלטר. לאחר פטירת אביו עבר לבית סבו מצד אביו בליוורנו, שם קיבל חלק ניכר מתורתו והשכלתו הכללית. ייתכן שבתקופה זו רכש גם את תואר הדוקטור המצורף לחתימתו. בהמשך עמד בראש הישיבה בגיברלטר. לישיבתו נהרו תלמידים רבים מבריטניה, איטליה וצפון אפריקה.[5]

לאחר שנת ה'תק"ע 1810 הגיע ללונדון, יש המשערים כי באותן שנים נוצר קשר בינו לבין משה מונטיפיורי. לאחר מכן חזר לליוורנו. בשל מעמדו הבכיר בקהילה הספרדית היה בקשרים עם שד"רי ארץ ישראל אותם היה מארח בביתו, אוסף למענם כספים, ולעיתים אף היה מתערב בסכסוכים שהתגלעו ביניהם. ידוע כי עמד בקשרים עם השד"ר רבי שלמה זלמן צורף שאף ניסה לפעול למען מינויו של הרב ביבאס לרבה הספרדי שלאמסטרדם, עם הרב השד"ר ישראל משה חזן, ועם רבי יהודה הלוי מרגוזה.החל משנת תקצ"א 1831 החל לכהן כרב הקהילה היהודית "האיטלקית" באי קורפו. במסגרת תפקידו זה יזם תקנות שונות למען אנשי הקהילה. ניהל גם את המוסדות לחינוך הילדים והנוער ופיקח ואף גיבה את כשרות אתרוגי קורפו, שיהודי העולם נהגו לרכוש באמצעות הסוחרים מקהילת קורפו.בשנים תקצ"טת"ר 18401839, ערך מסעות ברחבי אירופה, וביקר בקהילות יהודיות רבות במזרח ובמערב. במסעות אלו קרא ליהודים לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה בכוח חמוש. באותה שנה בעת ביקור בזמון (בסרבית: Земун, בגרמנית נהגה: זמלין) פגש את הרב יהודה אלקלעי. את פגישתם תיאר אלקלעי בהתרגשות רבה. הוא כינה אותו: "איש אלוהים קדוש", "הרב המופלא", "המקובל האלוהי" וסיפר כי דבריו "הרעידו את ליבי וברכי כשלו".[6] עדויות על פעילותו ועל דעותיו מימים אלו נמצאות בספר זיכרונות של שני מסיונרים מ"הכנסייה הסקוטית", אשר סיירו וחקרו את קהילות היהודים באירופה באותה תקופה. הסקוטים שמעו עליו ובקשו להפגש עמו. הם שוחחו עמו ארוכות בסתיו ה'ת"ר 1839, שמעו ממנו כי מטרת מסעותיו "לעורר תיקונים בקרב אחיו"; הוא סיפר כי "הוא נוסע למען אחיו נחותי הדרגה, כדי לדעת מה אפשר לעשות למענם".[7] הוא טען:יש לבטל את החלוקה בארץ הקדושה ועל היהודים לעבוד ואפילו בכידון בעת הצורך . תוכניתו של סיר משה מונטיפיורי לקנות קרקעות בארץ ישראל לא תביא תועלת כל עוד אין ביטחון לרכוש בארץ.[8]

בשנת 1852, כשנה לאחר פטירת רעייתו, עלה לארץ ישראל והתקבל על ידי תלמידיו ביפו. לאחר מכן עבר לחברון שם קבע את בית מדרשו ואת ספרייתו הגדולה. הוא נפטר בי"ז בניסן תרי"ב (1852) חודשיים בלבד לאחר עלייתו לארץ ישראל ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון. חכמי חברון תיארו את מיתתו במכתב לאנשי איזמיר: "כי כמעט הייתה מיתתו מיתת נשיקה ממש, כי בהיותו מדבר בדברי תורה ומוציא מפיו רזין עילאין נתעלף והלך לבית עולמו".[7]

כנראה נפטרו ילדיו של הרב ביבאס בחייו, ואת ביתו, ואוצר ספריו הנדירים תרם לישיבה שהקים בחברון ונקראה על שמו, ואחרי פטירתו עברה לרשות "כולל הספרדים" בחברון.[9]

קהילת יהודי חברון נהגה לערוך לו מדי שנה טקס השכבה בליל יום הכיפורים, ושמו נזכר בפנקס ההשכבות של הקהילה.[7]

על שמו נקרא רחוב בשכונת נחלאות בירושלים.[10]

רבי יהודה ביבאס היה דמות ייחודית בין רבני דורו. דעותיו בדבר הדרכים לקירוב הגאולה היו מרחיקות לכת. הוא סבר כי התשובה הדרושה לגאולה אין פירושה צומות, תשובה ותפילות, אלא שובם הממשי של היהודים לארץ ישראל. בדומה להוגים יהודים נוספים בני זמנו כגון תלמידי הגר"א, הוא סבר כי ההתעוררות למעלה אצל האל, תלויה במידה רבה בהתעוררות של בני האדם למטה, ככל האמור בגאולה העתידה של עם ישראל.
הוא קרא לעלות לארץ ולהתיישב בה, כי כך תתחיל הגאולה, ועם הקשיים והסבל יתעוררו רחמי שמים ותתקרב הגאולה. הרב ביבאס התבונן במלחמת השיחרור של העם היווני מעול האימפריה העות'מאנית, וסבר שגם היהודים צריכים לאחוז בנשק כדי שיוכלו לכבוש את הארץ מידי האימפריה העות'מאנית. הסקוטים שעמהם נפגש הרב ביבאס סיפרו שאמר להם: "צריך להדריך את היהודים במדעים ובנשק כדי שיוכלו לקחת בחזקה את ארץ-ישראל מן הטורקים, תחת הנהגתו של המשיח כמו שהיוונים לקחו בחזקה את ארצם".[11]

הרב ד"ר ביבאס השאיר מספר חיבורים בכתב יד, שרובם לא נשמרו. יצחק רפאל כותב בביאורו לכתבי הרב יהודה אלקלעי כי "חיבר הרב ביבאס חוברת שירים, פיוטים ותפילות ואף השאיר פסקי-הלכה, שבחלקם היו רשומים בפנקס הקהילה בקורפו. יהודי קורפו היו מעריצים את הרב ביבאס ומזכירים את "הרב הקדוש" "שלוש פעמים בשנה".[12]

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.