בע"ה ג סיוון התשע"ט
מישל בן שושן
תולדות פי 4
מתוך השיעורים של הרבנים: תמיר גרנות, מנשה וינר, חנוך וקסמן ואלחנן סמט
ארבע קריאות
ארבע דמויות שולטות בעלילה של פרשתנו: יצחק, רבקה, יעקב ועשיו. אי אפשר לקרוא את הפרשה בלי להיות מופתע, בלי להיות אמפטי לעמדה זו או אחרת, בלי לתהות, ולפעמים אפילו, בלי לכעוס. אכן יש לכאורה מעשים שהמוסר הפשוט איננו מקבל, או לפחות לא מבין. וכל קורא מצייר לעצמו את העמדה של כל דמות, לפי הפרשנויות והמדרשים שמשקים אותנו רבות.
אבל, לעניות דעתי, הנקודה המעניינת אותי ביותר היא העובדה שהתורה אינה נוקטת בעמדה מוסרית. היא פשוט מתארת. יש אמנם כמה מילים חזקות כמו "רמאות", גנבה.. אבל אלה מילים שהדמויות עצמם אומרים. התורה לא מציירת דמות מרושעת וכנגדה דמות צדקת. דמות פקחית ומולה דמות עיוורת. דרך אגב ,נראה שבעצם התורה עושה זאת כמעט כל הזמן , בספר בראשית, בפרשיות שה' איננו מדבר במפורש בהם). רק דבר ה' יכול להביע עמדה . אבל בפרשה שלנו, חוץ ממה שאומר ה' לרבקה לגבי "שני גויים בבטנך..", ה' לא מתערב בסיפור והתורה נשארת די בעמדה ניטרלית.
ייתכן שהמצב הזה מאלץ אותנו, הקוראים , ללמוד את הסיפור מתוך כמה זוויות שונות כדי לקבל תמונה רחבה יותר.. וזה מה שאני מציע לעשות בפרק הזה, בעזרת החידושים של הרבנים שציטטתי לעיל. ננסה לקרוא את הסיפור מתוך נקודת הראייה של כל דמות בנפרד.
- רבקה
בקריאה המסורתית , רבקה היא הגיבורה של הסיפור. כמו שרה מול אברהם, היא מבינה את אילוצי סיפור התולדות. היא רואה מה שיצחק לא יכול לראות (בגלל עוורונו או בגלל שהיא לא ספרה לו מה קרה בבטן שלה במשך ההיריון): שיש אחד משני הבנים בלבד שחייב להמשיך את השושלת כדי ליצור את עם ישראל. היא אוהבת יעקב ודוחה את עשיו כמו ששרה בקשה לגרש את ישמעאל, למרות שיצחק אוהב את עשיו ואברהם אהב את ישמעאל. אמנם רבקה מאלצת את יעקב להתחפש, לשקר, לגנוב ברכות, אבל, זה הרע במיעוטו. המטרה מצדיקה את האמצעים. יש לנו הרגשה שלולי רבקה, היה קורה אסון ועם ישראל לא היה קם על רגליו. רבקה היא היד האלוהית בסיפור. ה' דיבר איתה כשהיא היתה בהריון וסיפר לה את הסוד שהיא שומרת בקרבה עד שהיא מבחינה בזמן שבו היא מרגישה חייבת לפעול לטובת המטרה האלוהית: "רב יעבוד צעיר", כלומר עשיו (הרב- הבכור) יהיה תחת יעקב (הצעיר).
"ויחרד יצחק חרדה גדולה". אם יצחק כל כך מופתע שיעקב הוא זה שהוא בירך, למה הוא בירך אותו כשהוא היה עדיין בספק של "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"? הוא היה צריך לברר עוד יותר מי נמצא מולו!
אלא , ייתכן שיצחק חשב באמת לתת את ברכת אברהם למי שהיה מולו. ומיכוון שהוא נשאר בספק, הוא לא נתן את ברכת אברהם (שייתן רק אחרי כן ליעקב) והוא הסתפק בברכה חומרית (טל השמים ושמני הארץ).
אבל זה לא מסביר עדיין למה הוא נחרד? ייתכן שהחרדה הזו היא פשוט הבנה עמוקה שזעזעה אותו: עד כה הוא חשב שיש מקום לשני ילדיו: אחד יטפל בחומר ואחד ברוח, ושניהם יתאחדו. אבל, כשהוא גילה שיעקב, שהיה אמור לטפל רק ברוח, איש תם, מוכן לסכן את כעצמו, לשקר, להתחפש, כדי לקבל הברכה של עשיו, הוא הבין שעשיו וויתר על תפקידו ושיעקב בעצם מוכן לקחת על עצמו את שני התפקידים, זה שלו (הרוח) וזה של עשיו (החומר). והחרדה שלו היא לא חרטה אלה זעזוע כי הוא מבין שהוא טעה עד עכשיו. ולראיה, זה המשפט שהוא אומר אחר כך "גם ברוך יהיה"! כלומר, יצחק מאשר את הברכות שהוא נתן ליעקב בדיעבד! הוא לא חוזר בו!
בעצם, רבקה גרמה ליצחק לפקוח את עניו ולהבין לאשורו את המצב.
- יצחק
מנקודת המבט שתיארנו לעיל, יצחק איננו יוצא גדול בסיפור! יצחק נראה מאוד פאסיבי, עיוור במלא מובן המילה. יצחק , לכאורה, מעוניין רק לאכול והוא לא מבין שעשיו רשע ושיש לתת את הברכה ליעקב! האמנם?!
אם נעיין בשלושת הברכות שקיבל יעקב (שניים מאביו ואחת מה' בפרשת ויצא) , נגלה דברים מפתיעים:
- הברכה שיעקב מקבל מיצחק אביו, כשהוא מחופש לעשיו, היא איננה הברכה של אברהם. כלומר זו לא הברכה שרבקה חשבה שחשוב שיעקב יקבל, המשכת השושלת להקמת העם היהודי! יצחק רק רצה לברך את עשיו , בנו הבכור, שמתעסק בחומריות, בברכה של חומריות. אין מילה בברכה הזו שמדברת על ברכת אברהם שיש להמשיך דרכו (ראה למטה הטבלה המסכמת).
- אבל, יצחק כן קורא ליעקב אחרי שהוא כבר "גנב " לעשיו הברכה החומרית , כדי לתת לו את ברכת אברהם! ייתכן ויצחק, לא התכוון אף פעם למנות את עשיו כיורש השושלת . הוא תמיד התכוון לברך את יעקב בברכת אברהם על הארץ והזרע! לראיה, הוא עושה זאת ללא כל לחץ, ביודעין, בלי תחפושת!
- אם כן, יש מקום לחשוב שרבקה טעתה ! היא השתדלה יותר מדי, במקום שהיה צריך לתת לדברים לקרוא מעצמם! ועל הטעות הזו, יעקב ישלם בגלות 20 שנה!
- יש עוד כישלון חרוץ בתכנית של רבקה: היא חשבה שכך יעקב יוכל להשתלט על "אחיו". והנה לבן, שקורא לעצמו אחי יעקב (אחי ובשרי), ישתלט על יעקב 20 שנה ויעקב לא ייהנה מסטטוס של גביר אלא יעבוד קשה כשכיר! כלומר, הוא בעצמו לא ייהנה אפילו מהברכות החומריות שהוא גנב מאביו! יעקב לא יהיה "גביר לאחיך"!
- ועוד, רבקה חשבה שיעקב יישאר אצל לבן "ימים אחדים". אבל זה ארך 20 שנות גלות וכשיעקב יחזור, ייתכן והיא כבר מתה ולא זוכה לראות אותו!
- היא רק עוררה את הכעס של עשיו על יעקב, יעקב לא קיבל במעמד הזה שהיא יזמה את הברכה החשובה (כי הוא יקבל אותה מיצחק באופן גלוי ורגוע) והיא גרמה ליעקב לחטוא , לגלות…
הקריאה הזו, של רבקה חוטאת וטועה, היא מנוגדת לכל הקריאות שאנו רגילים אליהם, אבל היא לא משוללת בסיס. יש מקום לכל טענות האלה! ולפחות, העמדה הזו מחזירה את יצחק לעמדה הרבה יותר נוחה: יצחק משאיר לה' לעשות את מה שהוא צריך לעשות! יצחק איננו מתערב במה שקורה כי הוא בוטח בה' לגמרי. הוא רגוע. אמנם הוא עיוור, אבל, הוא לא טיפש! הוא יודע בדיוק למי הוא צריך לתת את הברכות החשובות באמת!
מידת הגבורה
אם כבר אנו מדברים על יצחק, נשים לב שבניגוד לאביו, הוא לא מחדש הרבה. הוא הולך לאבימלך, ושם הוא מתנהג בדיוק כמו אברהם אביו. הוא קורא לאשתו אחותי. אפילו הבארות שהוא חופר, הם אותם הבארות שחפר אביו. אפילו השמות הם אותם שמות. אפילו לבאר שבע, הוא נותן שם מקורי: באר שבע!. וכמו שראינו לעיל, עשיו "צד אותו בפיו" וגם יעקב מרמה אותו בלי שזה יגרום לו לאבד עשתונות! הוא נראה ממש פאסיבי לגמרי.
ואולי זו בדיוק מידת הגבורה: ,איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו!" הוא כובש את עצמו. הוא ושמר על הקיים. כי כל חידוש זקוק לשמירה! כמו שכתוב "יברכך ה'"- בממון, "וישמרך" שישמור לך את הכסף, שלא תאבד אותו מהר! זו עבודה לא פשוטה לשמור את מה שהושג! בעבודה בגן עדן, היו שתי הוראות: "לעבדה"(וזה עשה אברהם) "ולשמרה"(זו עבודת יצחק!) מידת הגבורה!
למה יצחק אוהב את עשיו?
יצחק אוהב לאכול! עבורו , זו המצווה הגבוה ביותר. הוא נמצא בנקודה של אדם הראשון לפני החטא, כשהמצווה היחידה שה' מבקש ממנו לקיים היא האכילה הנכונה מכל עץ הגן! הישיבה בארץ ישראל והפיכת כל החומר לקדוש, היא המטרה העליונה ויצחק הגיע למדרגה הזו. הוא בהחלט איש ארץ ישראל. לכן, בן שמטפל ב"שדה", הוא הבן הממשיך את דרכו! לכן הוא אוהב אותו! "כי ציד בפיו"! יצחק זורע שדות. הוא חופר בארות. הוא אוהב לאכול. קידוש החומר היא עבורו ייעוד עליון. אבל עשיו איננו במעלה הזו. עשיו מבין שרצון אביו הוא הטיפול בחומר, ולכן הוא שואל אותו איך מעשרים את התבן (ראה למטה) אבל זו רק מצג שווא. הוא לא מקדש את החומר הוא רק רצה להיות חומרי.
מאה עשרים ושלוש
יצחק בן 123 שנה במעמד הברכות. יודעים זאת כי יעקב ועשיו היו בני 63 ויצחק היה בן 60 בלדתם.
הוא נמצא מול דילמה: יש מולו שני אחים תאומים שעירים! שמביאים לו לאכול שעירים. ידיהם שעירות. והוא צריך לבחור בניהם. בסופו של דבר הוא לא בוחר. המציאות, ה', בוחרים עבורו. והוא מברך את יעקב.
זה מאוד מזכיר לנו את הכהן הגדול מול שני השעירים ביום כיפור. הם זהים והם שעירים גם כן. הגורל יחליט עבורו. מי לה' ומי לעזאזל!
ייתכן שהתורה רומזת לנו לקשור בין יצחק במעמד הברכות ואהרון הכהן הגדול הראשון , כשהיא מציינת שאהרון היה בן 123 במותו!!
- עשיו
יש מקום לקרוא את כל הפרשה מזווית ראייתו של עשיו! בהתחלה, עשיו מתחתן עם כנעניות. בסוף הפרשה הוא מתחתן גם עם בת ישמעאל. למה? כי הוא ראה שרעות בנות כנען בעיני הוריו. ואיך הוא ראה זאת? על ידי זה שיצחק ברך את יעקב ולא אותו. ולכן הוא נבחר, כי הוא לא התחתן עם כנעניות . יעקב ילך לפדן ארם להתחתן.
עשיו עשה הכל כדי למצוא חן בעיני אביו, ובכל זאת, זה לא עבד עד הסוף!
אבל עשיו הוא האח התאום של יעקב. זה לא ישמעאל בת השפחה שאפשר לגרש. עשיו יישאר תמיד בצד , מול יעקב- ישראל עד אחרית הימים, עד אשר תשוב חרון אף אפו ועד שהוא יקבל עליו את הבכורה ויטפל כראוי בחומריות עבור אחיו יעקב.
התבן והמלח (הרב מנשה וינר)
המדרש ורש"י מספרים לנו שהוא היה מרמה את אביו ,"צד אותו בפיו", כאשר הוא היה שואל אותו :"איך מעשרים את התבן והמלח?".
לעשר: אברהם נהג לעשר: הוא נתן מעשר מכל למלכי צדק מלך שלם
יעקב ידע לעשר: כל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך
יצחק גם הוא , לפי המדרש עישר: הוא מדד את מאת השערים שלו לפי שהוא עישר את שדהו!
המעשר הוא ביטוי מובהק לקידוש החומר. לדעת איך משתמשים בחומר!
התבן: הוא קליפת הגרעין. הוא שומר את הגרעין. התבן שעיר (במיוחד התבן של השעורים!) והגרעין חלק. בדיוק כמו עשיו ויעקב. עשיו רוצה להגיד לאביו שהוא מבין שהוא צריך להיות הקליפה השומרת על יעקב! רק שהוא באמת לא מוכן לעשות זאת!
המלח : הוא גם סמל מעניין מאוד: לבד, המלח הוא בלתי נסבל לאכילה. אבל, כשהוא מצטרף, במידה הראויה, למאכלים אחרים, אז הוא יכול לשבח אותם בטעמם.
אם המדרש בחר בתבן ובמלח, זה, כנראה להגיד לנו שעשיו הבין היטב את מה שרצה אביו: לראות את עשיו משטלב עם יעקב. כשעשיו יהיה התבן ויעקב הגרעין של השעורה. כשעשיו יהיה המלח שישבח את החיבור עם יעקב. עשיו הבין והשתמש בהבנה הזו כדי למצוא חן בעיני אביו. אבל, נראה שהוא לא התכוון לבצע את תפקידו בכל מה שנוגע לחיבור עם יעקב. ייתכן אולי שגם האנושות לא היתה עדיין בשלה לקלב חיבור כזה מיד. היה אולי צריך לחכות ששני התחומים (הרוח והחומר) יתפתחו לבדם ורק בשלב שני יוכלו להתחבר . החיבור, מתואר אצל הנביאים כמצב אידיאלי באחרית הימים.
- יעקב
יש לשים לב לעובדה שלולי עשיו, יעקב היה אולי נשאר באוהל שלו! מה שמוציא את יעקב, זו רבקה אימו, בגלל האיום של עשיו על הברכות! יש לזכור: רק כשיעקב מחופש לעשיו, יעקב מקבל הברכות!
אם כן, יש חשיבות עקיפה לעשיו בתהליך שעובר יעקב. וייתכן שזה יימשך לאורך ההיסטוריה!
בסוף הפרשה עשיו עושה ברית עם ישמעאל בחתונה עם ביתו מחלת. ייתכן שזו הברית בין אדום לערבים שמאלצים את יעקב להתקדם ולהיות ישראל! בגלות אדום, הנוצרים אילצו את היהודים לשמור על זהותם , בצורה עקיפה כשהם היוו איום מתמיד על היהודים. האנטישמיות , לצערנו, הזכירה תמיד ליהודים מי הם. ואפילו החזרה לארצם, בסוף גלות אדום, דורבנה על ידי השואה והרדיפות. גם הערבים מאיימים על הישראלים: כאילו הם אומרים להם: תחליטו אם אתם כאן או לא! אם לא, אנו ניקח את המקום הזה!
בקיצור, יעקב, איש תם יושב אוהלים, נראה כולו תלוי בעקב עשיו! בגללו-בזכותו הוא בורח לפדן ארם כדי להתחתן! ובזכותו- בגללו, הוא מקבל את הברכות.
בזכות עשיו, יעקב מבין שעליו לקחת על עצמו את האחריות על העולם החומרי , בנוסף לעולם הרוחני.
ייתכן שהמצב האידיאלי היה ששני האחים יטפלו ביחד, כל אחד בתחומו, בעולם. האחדות בניהם היתה יכולה להוות הפתרון המושלם למתח בין החומר והרוח.
ייתכן שסירובו של עשיו לקחת על עצמו את הבכורה (לטפל בחומר עבור האחים האחרים-יעקב) אילצה את ההורים שלהם ואת יעקב למצוא פתרון חלופי , לאורך ההיסטוריה עד שהמפגש בין האחים יצליח בסוף!
כי אין לשכוח ששרו של עשיו הוא זה שייתן את השם "ישראל" ליעקב
ואם יעקב עדיין לא החליט לגמרי האם הוא רוצה להיות ישראל, זה ידרוש ממנו המון סבל.
בהתחלת הפרשה, יעקב מתואר כאיש תם. ועשיו כמי שמרמה את אביו
אבל , יעקב ירמה את אביו עוד יותר ולבן ירמה את יעקב , מידה כנגד מידה! כשלבן יגיד : "לא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה". כאילו לבן נותן מוסר ליעקב! אנחנו מכבדים את הבכור!
המרמה של יעקב נראית כאילו הוא היה חייב לבחור בין הרע והרע יותר. אבל יש תמיד לשלם עבור הרע, אפילו אם הוא נעשה בלית ברירה! וייתכן שעם ישראל כולו משלם על העיקובים והאילוצים שלו לעשות, לפעמים רע!
לסיכום:
הרבה יותר מעניין לנתח את הסיפור לפי כמה זוויות שונות, כשכל אישיות בסיפור מגלה אמת משלה. עמדות עקרוניות שימשיכו להכות שורשים לאורך ההיסטוריה עד ימינו אלה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 