יתרו פי4

בע"ה ג סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

יתרו פי 4

 

 

הצעת פרשנות לענ"ד (בעקבות רעיון של מניטו ז"ל)

שאלה: למה התורה מספרת כל כך (שלוש פעמים) שיתרו בא עם ציפורה ושני הילדים? נראה לכאורה שמדובר בסיפור משפחתי נחמד כשיתרו מבקש שמשה יטפל בחזרה במשפחתו שכנראה עזב בגלל יציאת מצרים. אבל, לי לא נראה שזה היה רק סיפור משפחתי. נקרא את הפסוקים:

שמות פרק יח (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ:(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: (ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:

 

שלושה פעמים התורה חוזרת על התיאור של יתרו שבא עם המשפחה . היא חוזרת על השמות של הילדים (לא הכרנו עד כה את אליעזר). והיא מדגישה כל הזמן שיתרו הוא "חותן" משה.

לכאורה, מטרת הביקור היא יותר נסיון להתגייר , או להצטרף אל ההרפתקה התמחוללת בעם ישראל. יתרו עובר מהכרה של מעשי "האלוהים" (בורא העולם, מאחורי חוקי הבטע..)להכרה שקיימת השגחה של האל הזה בהיסטוריה של העולם, דרך ההיסטוריה של עם ישראל. ואז הוא מגלה את "ה'". זו התקדמות משמעותית ביותר שמצדיק את גיורו. לא עוד, אלה שהוא האדם הראשון שיגיד "ברוך השם"!

 

(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם: (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם: (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:

 

הוא גם מקריב קרבנות (אמנם רק ל"אלוהים", כמו שהוא ידע לעשות בדת שלו). והרבה פרשנים טוענים שיתרו בא להתגייר. ואם הוא עזב את העם אחר כך, זה רק כדי ללכת לגייר את בני עמו! (רש"י…)

מניטו ז"ל, ביקש לשים לב שמה שהביא את יתרו , זה לא השאלה התאולוגית אלה ההיסטוריה המופלאה של עם ישראל.  על השאלה המפורסמת "מה שמועה שמע ובא?" עונים המדרשים : קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ומתן תורה. אבל, עבור המפרשים שטוענים שיתרו בא לפני מתן תורה כמו שכתוב ברצף הפסוקים, הם משמיתים את סיפור מתן תורה כאחד הגורמים לבואו. ויש אולי סיבה עמוקה לזה: לא הדת מביאה אותו להכרת ה' אלא יותר ההשגחה בהיסטוריה. לכן, לדעת מניטו, הדיינים שמגיירים גרים חייבים קודם כל לשאול האם הוא רוצה להיות חלק מעם ישראל, מבחינת הגורל המשותף והיסטוריה , ורק אם הוא מסכים, לבקש ממנו לשמור תורה ומצוות.

מניטו מזכיר את רות שאמרה:

רות פרק א (טז) וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:  (יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:

קודם כל "עמך עמי" ורק אחר כך "אלוהיך אלוהי"!

 

לאור כל זאת, ברצוני להציע פרשנות לבא יתרו:

כשמשה ברח מפרעה, למה הוא בחר לבוא דווקא אצל יתרו, למדיין? ייתכן שיתרו היה מוכר לו (אולי, כפי שטוען המדרש הוא היה אחד היועצים של פרעה, ומשה הכיר אותו בבית פרעה). יתרו הוא אחד הצאצאים של אברהם אבינו. (מדיין הוא אחד הבנים של קטורה). וייתכן שבתור "כהן מדיין" יתרו עסק בחיפוש דתית רוחנית. המדרשים אומרים שהוא עזב את כל העבודה זרה ולכן נידו אותו עמו. משה , גם הוא , בבורחו מפרעה הוא אדם צעיר שמחפש מי הוא האלוהים, מי הוא עם ישראל, ומי הוא עצמו, מצרי או עברי. התורה מספרת שהוא התאכזב מהיהודים במצרים. שני עברים מאיימים עליו. אולי משה רוצה למצוא אצל יתרו חבר שעימו אפשר לדבר תאולוגיה! ואולי, כפי שטוען מניטו, הוא רצה לבנות לו עם חדש! להתחתן עם מדיינית כדי להוליד עם חדש! מניטו מסתמך על רש"י:

שמות פרק ב (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:

 

רש"י וישב על הבאר – לשון ישיבה, למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:

משה רצה לעשות כמו יעקב אבינו: לבנות את עם ישראל!

אבל התכנית הזו נכשלה: ה' מצווה עליו ללכת דווקא לגאול את עם ישראל הנמצא במצרים. אפילו אם מחכים עוד דור, יש לטפל בישראל הנוכחי ולא לבנות ישראל חדש!

בינתיים, משה מוליד שני ילדים. ולפי המדרש, יתרו משביע את משה שהילד הראשון יהיה מדייני, שייך לתרבות יתרו והילד השני, יוכל להיות של משה, עברי!

זה סימן מובהק שהיו וויכוחים מרים בין יתרו ומשה לגבי האלוהים, עם ישראל ואיך יש להמשיך את מורשת אברהם אביהם!!.

יש לשאול למה יתרו מגיע. ויש לשאול למה הוא עוזב אחרי כמה חודשים? למרות ההפצרה של משה להישאר.

הצעתי היא זו:

ציפורה ושני בני משה הם לא סתם משפחת משה. הם ביטוי של הנסיון של משה למצוא דרך ליצור עם חדש במדין. משה חזר בו , כנראה. ונשאר אצל יתרו התקווה לחיבור בין מדיין ובני ישראל.

יתרו בא כי הוא התפעל מאוד ממה שקורה לישראל אבל, לעניות דעתי, הוא מחפש שילוב עם תרבות מדיין. הבאת ציפורה ושני בני משה למשה, זה מסר "פוליטי" . כאילו הוא אומר לשמה: אתה זוכר את הוויכוחים שלנו? אתה זוכר את העבר המדייני שלך? אתה זוכר הנסיון שלנו להתחבר? בא ננסה לשוב אל הדרך הזו.

יתרו חוזר אל ארצו ואל עמו כי פשוט משה סירב! הוא מסכים שיתרו יהיה חלק מעם ישראל , אבל הוא מסרב לכרות ברית דתית תרבותית עם מדיין! הוא יכול לקבל ממנו עצות אופרטיביות כמו שרי אלפים. אבל עד כאן!. ואת זה יתרו לא מקבל וחוזר אל ארצו!

 

זה יכול להסביר גם למה משה איננו מתייחס , בפסוקים, אל אשתו ולשני בניו. הנה יתרו מגיע עם המשפחה, ומשה יוצא….לקראת חותנו!! את מי הוא מנשק? את יתרו! למה לא מספרים על הנשיקה לציפורה ולבניו?? למה לא מספרים בכלל עליהם בהמשך התורה. כאילו שני בני משה אינם יותר קיימים!!

במדבר פרק ג (א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי:(ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:

בני משה  הם…בני אהרון!

 

הנה  ההסבר שאני מציע לגבי השאלות לעיל:

התורה מספרת שיתרו הוא חותן משה, כלומר הוא עשה איתו ברית משפחתית שאמורה היתה להיות ברית ליצירת עם משותף ותרבות משותפת. הבאת אשתו ובניו של משה , אינם רק סיפור איחוד משפחות אלא ביטוי לרצון לממש את החזון שהיה להם אולי בעבר.

 

משה , מאז, גרש את אשתו. הוא "שילח" אותה. או על ידי גירושין או על ידי סתם התרחקות. למה? כי הוא התרחק מהחזון המוטעה שהיה לו במדין!

משה הבין שיש לו עסק רק עם עם ישראל

 

כשה' יציע למשה , אחר חטא העגל, למחוק את העם ולעשות ממשה עם חדש, משה מסרב בתוקף. לעניות דעתי, זה היה נסיון של ה': האם משה באמת עזב את החלום הישן שלו לבנות לעצמו עם חדש. מהרגע שמשה מסרב, ה' נותן לו להמשיך את דרכו ואת דרך העם.

 

באחרית ימיו, ה' ידרוש שוב ממשה להילחם עד חורמה נגד מדיין: המדיינים, כנראה מאוד דומים לישראל. ולכן, הניתוק מהם קשה עוד יותר. בנות מדיין, בקלות יחסית מצליחות לפתות ולהתחבר עם עם ישראל, עם התוצאות ההרסניות שאנו מכירים.

אם כן, אם יש במדיין דברים טובים המקשרים אותם לעם ישראל מצד אחד, יש בהם צד אפל מאוד מזיק לעם ישראל והוא נקרא "כליפת מדיין" . ומשה, שהיה כל כך ער לחיבור/ניתוק הזה, מתבקש, להילחם נגד מדיין לפני מותו! סוף לניסיון מוטעה, שהתחיל בבריחת משה למדיין בצעירותו, ושנכשל .

 

 

יתרו-רות-תורה

מניטו רומז שיש קשר עמוק בין שלושת המילים האלה. האותיות ר'ת. עם צירוף של אותיות שם ה'!

אבל מה הוא הקשר באמת.?

האם העובדה שיתרו בא להתגייר, ושרות באה להתגייר, ושעם ישראל עבר כמן "גיור" במעמד הר סיני, כמו שמסביר הרב שג"ר, העובדה שקוראים את עשרת הדברות תחת הכותרת "יתרו" ובשבועות, יחד עם מגילת רות, יכולים להצביע על התורה כתוכן שבא, בשלב שני, אחרי שמצטרפים לעם ולגורל שלו, לייצב את ההשתייכות לעם. וזו מהות הגיור. קודם כל "עמך" ורק אחר כך "אלוהיך". מעמד הר סיני= יצירת העם. מתן תורה= התוכן.

 

במשוך היובל. (הרב יונתן גרוסמן)

 

בהכנות למעמד הר סיני, יש הרבה פסוקים קשים. הנה אחד:

 

יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר:

 

איך להבין את המילים ,במשוך היובל המה יעלו בהר"? הרי כתוב שאין לנגוע בהר. וכתוב במתן תורה "ויהי קולות וברקים וקול השופר חזק מאוד". אז מתי כן אפשר לעלות להר?

באופן מסורתי יש שתי דעות שמתרצות הקושי:

 

  1. רשב"ם במשוך היובל – בהסתלק שכינה ויפסקו קול השופרות והלפידים

 

הרשבם מתרגם "במשוך"= בהסתלקות. כלומר יהיה קול שופר חזק במשך כל האירוע. זה יהיה סימן שה' נמצא על ההר. ואין לנגוע בהר. אבל, כשהשופר יפסיק , זה סימן שהאירוע הסתיים וניתן לעלות להר. ההסבר הזה גאוני. יש בו קושי אחד: בספר יהושוע, ביריחו, אותו ביטוי מופיע:

 

יהושע פרק ו:(ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל  כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר …

ברור שכאן, במשוך, איננו בהפסקת השופר אלא להיפך, באמצע התקיעות

הגמרא, הרב סעדיה גאון ורש"י מציעים הסבר אחר:

 

  1. רש"י שמות פרק יט במשך היבל – כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאין לעלות:

יהיו הרבה תקיעות ותרועות בזמן שה' נמצא על ההר. והסימן שהוא עזב את ההר ושאפשר לעלות אל ההר, זו תהיה תקיעה ארוכה מאוד, וזה פירוש "במשוך היובל" כשהקול יימשך הרבה זמן

הקושי בהסבר הזה הוא שהפסוק נראה מצווה לעלות אל ההר ולא רק מתיר. ואין שום סיבה לדבר על ההיתר אם הכל נגמר.

  1. הרב גרוסמן מציע הסבר שלישי גאוני , לפי דעתי:

התכנית המקורית היתה שכל עם ישראל יעלה אל ההר כדי שה' ייתן להם את התורה "פנים בפנים". בשביל כך, הם היו צריכים להתכונן שלושה ימים ולא לנגוע בהר עד שיינתן הסימן שה' כבר ירד ושאפשר לעלות. ומה יהיה הסימן לאפשרות העליה? שמיעת קול היובל, השופר.

אבל, כשזה קרה, העם פשוט מת מפחד ולא רצה לעלות אל ההר. הוא אפילו נרתע לאחוריו עד כדי כך שמשה בעצמו הלך להחזיר אותם למקומם המקורי:

שמות יט (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:(

זה גם מסביר כמה פסוקים תמוהים ובמיוחד הפסוק הזה בפרשת ואתחנן:

דברים :פרק ה: ה) אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְקֹוָק וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְקֹוָק כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר

כאילו המטרה היא באמת לעלות להר, אבל, בגלל הפחד, הם לא עלו ובקשו ממשה לעלות הוא ולהיות המתווך.

 

מצד שני, יש פסוקים שמדברים על העלייה של משה כתכנית המקורית. ונמצאים , אכן, מול כמה אופציות פרשניות.

 

 

 

 

 

שתי בחינות -הרב תמיר גרנות

 

הרב תמיר גרנות שם לב שהפסוקים שבהם מופיע שם ה', מדברים יותר על זה שמשה הוא זה שאמור לעלות לכתחילה. והפסוקים שבהם מופיע השם "אלוהים", מדברים על התכנית שכל העם יעלה, ולא חשוב מה יקרה!

הנה , בסיכום משלי, טבלה מסכמת את שתי הבחינות

התגלות בשם אלוהים התגלות ה'
1.       פרק כ 2.       פרק יט
3.       כינון הברית עם העם 4.       שהעם יאמין בנבואת משה וקרבה אל ה',אהבה
5.       אבל הם פחדו 6.       הסכנה: ההריסה,קרבה יתרה. הגבלה
7.       שהעם יעלה וישמע 8.       שמשה לבדו יעלה
9.       חרדה, יראה 10.    אהבה, דאגה שמה יקרה לעם משהוא
11.    העיקר הם עשרת הדברות: כינון הברית, ויראה, משפטים 12.    המטרה היא האהבה אפשרות לעבוד את ה' ולזכות בברכתו
13.    ה' מצווה לאברהם להעלות את יצחק בנו 14.    המלאך עוצר אותו .

 

השם אלוהים, מצביע על מידת הדין. היראה. גרימת פחד. הוא בעיקר מופיע בפרק כ'. המטרה היא לעבור בברית על ידי עשרת הדברות.

השם ה' , מצביע על מידת הרחמים, הלוקחת בחשבון את המצב האנושי, הדורשת לקבוע שמשה יהיה הנביא ומטרת ליצור אהבה עם עם ישראל. המעמד, ההתגלות, הם העיקר.

 

יש בכל אחת משתי הבחינות יתרונות וחסרונות. אם תהיה יותר מדי יראה ודין, העם עלול למות, ולא להיות מסוגל. אם תהיה רק אהבה, העם עלול לזלזל ולקלקל אותה (כמו שעו נדב ואביהו).

 

לכן, העיקר הוא האיזון בין שתי הבחינות וזה מסביר שהפסוקים משלבים את הבחינות.

משה, הוא זה שמרכך את שתי הבחינות כשיש סכנה של אהבה מופרזת, יש להגביל את העם. כשיש יראה מופרזת, יש לקרב אותם.

 

ובספר דברים, משה ישתמש כל הזמן בשם "ה' אלוהים", החיבור המיוחל תמיד.

 

ברצוני להביא רעיון של ידידי ישי שמשון:

בעקדת יצחק, שתי הבחינות האלה (ה' ואלוהים) קיימות באותה צורה:

 

מי שמצווה לעקוד את יצחק הוא..האלוהים:

 

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(.. וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:

 

ומי שמצווה לא להרוג את יצחק הוא..ה':

 

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה ….(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.