בע"ה יג אדר ב התשע"ט
מישל בן שושן
צו פי 4
מתוך שיעור של הרב – פרופסור יונתן גרוסמן
- האכילה
בפרשת צו, התורה חוזרת על דיני הקרבנות. אותם הקרבנות שהיא דברה עליהם בפרשת ויקרא. ההבדל המהותי הוא שבפרשת ויקרא, מדברים אל "האדם" שבא להביא קרבן. בעוד שבפרשת צו, מדברים אל הכהנים שאמורים לטפל בקרבנות האלה. ובעיקר, מה אוכלים מכל סוג של קרבן.
- יש חלקים מהקרבן שהכוהנים אוכלים
- יש חלקים שעולים על המזבח
- ויש חלקים שנאכלים על ידי הבעלים של הקרבן.
הסיווג של הקרבנות לפי אכילתם מצביעה על החשיבות של האכילה בעבודת הקרבנות.
פרשת ויקרא: האדם | פרשת צו : עבודת הכהן: נאכל על ידי | |||||
נדבה | עולה | עולה | הכל למזבח | |||
מנחה | מנחה | חלק המזבח וחלק הכהנים | ||||
שלמים | מנחת הכהנים | " | ||||
חובה | חטאת | חטאת | המזבח והכהנים | |||
אשם | אשם | המזבח והכהנים | ||||
שלמים | המזבח, הכהנים ובעל הקרבן | |||||
מתוך הטבלה הזו, נראה בברור שה"שלמים" בהופיעו בפרשת ויקרא במקום השלישי, מופיעים בפרשת צו במקום השישי. בפרשת ויקרא, הקרבנות חולקו , כאמור, לפי כוונת האדם המקריב. מתחילים בקרבנות נדבה ומסיימים בקרבנות חובה. אבל בפרשת צו, מתחילים עם הקרבן שכולו עולה על המשבח ו"נאכל" שם על ידי האש. ומסיימים עם השלמים שבאכילתם משתתף בעל הקרבן.
- התודה
קרבן השלמים נחלקים, בפרשה שלנו, לשנים:
- שלמי תודה
- שלמי נדר או נדבה
קרבן התודה הוא קרבן מאוד מיוחד ונראה למה:
קיימת חלוקה בין כל הקרבנות לפי סדר השחיטה והאכילה:
- קדשי קדשים: הם קרבן העולה וקורבן החטאת והאשם
- קדשים קלים: הם בעיקר קרבנות השלמים
אם נסווג אותם לפי שלושה קריטריונים נקבל טבלה מסכמת זו:
קדשי קדשים (עלה, חטאת, אשם.) | קדשים קלים (שלמים…) | |
שחיטה | בצפון המזבח | בעזרה |
מקום האכילה | בעזרה | בירושלים |
זמן אכילה | יום ולילה | יום לילה ויום |
אם נבחן את שני קרבנות השלמים המתוארים בפרשה לפי הקריטריונים האלה, נמצאים כמה הבדלים:
השלמים שהם נדרים או נדבה , שייכים לקדשים קלים בכל שלושת הקריטריונים. אבל קורבן התודה שייך לקדשים קלים על ידי שני הקריטריונים הראשונים ולקדשי קדשים בקריטריון השלישי:
ויקרא פרק ז (טו) וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:(טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת ..:(יז) וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:
שלמים : נדר | שלמים: תודה | |
שחיטה | בעזרה | בעזרה |
מקום האכילה | בירושלים | בירושלים |
זמן האכילה | יום לילה ויום | יום ולילה |
- זמן האכילה
הקריטריון השלישי, זמן אכילת הקרבן הוא זה שמקשה לנו בקרבן התודה. בתור קרבן "שלמים", הקרבן תודה אמור להיות קרבן קדשים קלים. אבל הוא לא נאכל לשני ימים ולילה בינהים אלא רק יום ולילה כמו הקדשי קדשים.
למה יש הבדל בין זמני האכילה?
- א. יום ולילה
הקרבנות החשובים ביותר, "קדשי הקדשים" נאכלים באותו יום שמקריבים אותם וגם בלילה שאחרי. כי בבית המקדש, היום מתחיל בבוקר ומסתיים בלילה. מחוץ למקדש, היום מתחיל בערב ומסתיים בסוף היממה שממחרת, כמו שאנו רגילים בשבת או בחגים.
לכן, כל מה שקשור לקרבנות בבית המקדש, נאכל לפי הזמן של ה', , זמן המקדש: מהבוקר ועד סוף הלילה. המזבח מתחיל "לאכול" הקרבנות מהבוקר ועד לסוף הלילה. הכהנים, הקשורים למזבח (הם אוכלים מה שהמזבח לא אוכל) גם הם אוכלים לפי זמן המזבח: יום ולילה. כל מה שנשאר למחרת, אסור לאכול אותו והוא "נותר" ונשרף.
- ב. לילה ויום
זה היום של בני האדם: מתחילים את היום בערב שלפני
- ג. יום ולילה ויום
קרבן השלמים הוא חיבור ה', הכהנים והאדם המקריב. לכן, זמן אכילתו הוא שילוב בין זמן האכילה של המקדש וזמן האכילה של בני האדם:
יום | לילה | יום | ||
קדשי קדשים | זמן המקדש | יום ההקרבה והלילה אחריו | ||
זמן האדם | היום מתחיל בערב של היום לפני | |||
קדשים קלים | השלמים: נדר , נדבה | יום ולילה ויום | ||
קרבן תודה | יום ההקרבה והלילה אחריו | |||
קרבן פסח | רק בלילה |
קרבנות השלמים אמורים "לעשות שלום" בין עולם המקדש והאדם. בין ה', הכהנים והאדם, על ידי זה שכל אחד משלושתם אוכל חלק מהקרבן וגם זמן האכילה של הקרבן כולל את הזמן של המקדש והזמן של האדם.
הערה: קרבן הפסח, נאכל רק בלילה! רק מה שמשותף בין שני הזמנים!!
מסקנה:
קורבן תודה הוא קרבן שלמים, ובתור כך הוא קרבן "נדבה", קרבן שמביאים ללא שום חובה. אבל יש בתודה דבר שמייחד אותו: לא אומרים תודה רק מתוך נדבה . מרגישים מחוייבות כלפי מי שאומרים תודה. ולכן, יש בו דינים השייכים לקרבנות שאינם "נדבה" , לא שהם לגמרי "חובה" , אבל בכל זאת, יש מאפיין אחד ששייך לקדשי קדשים.