בהר פי 4

בע"ה י אייר התשע"ט

מישל בן שושן

 

בהר פי 4

 

  1. מיקום הפרשה

קיימים שלושה קבצי הלכות גדולים  בתורה:

  • אלה שנאמרו בסיני (רובם בפרשת משפטים)
  • אלה שנאמרו באוהל מועד (רובם בספר ויקרא)
  • אלה שנאמרו בערבות מואב (בספר דברים)

קיימים שתי בריתות בתורה

  • ברית הר סיני
  • ברית ערבות מואב

כל ברית , בדרך כלל, מכילה טקס, קרבנות, אסיפת העם וקבלת הברית, רשימה של מצוות ורשימה של ברכות (במקרה ונשמור על המצוות) ורשימה של קללות (במקרה ההפוך)

 

כשמתבוננים בברית ערבות מואב שאמורה להיחתם בהר גריזים והר עיבל, מוצאים את כל החלקים של ברית:

  • טקס (חצי עם על הר זה וחציו השני על ההר השני)
  • רשימת מצוות שנאמרו על ידי משה בערבות מואב
  • ורשימה של ברכות וקללות (פרשת כי תבוא)

 

אבל כשמתבוננים בברית סיני,

  • יש טקס מרשים (מעמד הר סיני וקרבנות)
  • יש הסכמת העם בברית

אבל  חסר החלק של הברכות והקללות.

 

בעצם החלק הזה , של הברכות והקללות כתוב בפרשת בחוקותי. הוא היה אמור להימצא אחרי פרשת משפטים. והנה, אנו מוצאים אותו כאן, בסוף ספר ויקרא!

איך אנו  יודעים שהוא שייך לברית סיני? כי פשוט כתוב בהתחלת פרשת בהר :

ויקרא פרק כה (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר…

ואף בסוף פרשת בחוקותי, כתוב שוב:

ויקרא פרק כז (לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי:

שני הפסוקים האלה עוטפים את שתי הפרשיות "בהר –בחוקותי" ומציינים את "הר סיני"

 

למה נעקרו שתי הפרשיות האלה "בהר ובחוקותי " ממקומם הכרונולוגי, אחרי פרשת משפטים?

ייתכן שהתורה רצתה לצרף לתוך ברית סיני את כל קובץ המצוות שנאמרו באוהל מועד!

 

אכן, היו לנו , מצד אחד, שתי בריתות ומצד שני שלשה קבצי מצוות! קובץ מצוות אחד (זה של אוהל מועד) נשאר מחוץ לבריתות! כדי להכליל את הקובץ הזה בתוך ברית סיני, נעקרו, כנראה, שתי הפרשיות האלה ממקומן ונכתבו בסוף ספר ויקרא, ספר הקובץ השני, כדי לתת לו תוקף של ברית, ברית סיני!

וזו התשובה הכי פשוטה לשאלה "מה קשר שמיטה אצל הר סיני?" :לא רק השמיטה , ולא רק היובל אלא בעיקר  הברכות והקללות, כולם נאמרו בסיני, כדי לחתום את הברית והם רק נכתבו כאן כדי לחבר כל ספר ויקרא לברית סיני!

נשארה שאלה נוספת: "למה לא נעקרה רק פרשת בחוקותי (הברכות והקללות) ? למה איתה, נעקרה גם פרשת בהר?"

על זה אציע לענות שמצוות השמיטה ומצוות היובל בעיקר קשורות להר סיני במהותן. השנה שחוו ישראל בהר סיני ומעמד הר סיני, דומה מאוד למה שמתבקשים ישראל לחגוג בכל שבע שנים וביובל: כאילו הם משחזרים את מעמד סיני. לא לחינם כתוב במתן תורה "במשוך היבול המה יעלו בהר" והשם הזה "יובל" שהוא קול השופר שליווה מעמד הר סיני, מאפיין אותו והוא שמה של שנת החמישים. שנה שבה, כולם חוזרים להיות שווים, כעם אחד בלב אחד, בנקודת האפס של התחלת ההיסטוריה של העם.

כדי לחבר את כל ספר ויקרא ומצוות שנתנו באהל מעוד לברית סיני, אין כמו פרשת בהר שכולה קשורה בעיקרה לסיני!

2 . ההבדל בין השמיטה ליובל

 

מבחינת ההלכה, שתי השנים נראות זהות בכל מה שקשור ליחס אל עבודת האדמה. ביובל יש תוספת של שחרור העבדים והחזרת כל הקרקעות לבעליהם המקוריים.

אבל בהארת הרב מאיר שפיגלמן, יש הבדל עקרוני בניהם:

  • השמיטה היא שביתת הארץ, הארץ היא במרכזה
  • ביובל, העיקר הוא שחרור האדם.

נכון שבאופן פרקטי, האדם איננו עובד את האדמה בשני המקרים, אבל בשמיטה זה בגלל שהארץ זקוקה לשבת וביובל, האדם זקוק לשחרור מהעבודה!

את זה ניתן לראות בפסוקים עצמם. כמו למשל:

לגבי השמיטה:

  • וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק
  • וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ
  • שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
  • (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ
  • אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ

לגבי היובל:

  • וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה
  • דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
  • יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
  • ……

בשמיטה הארץ היא המרכז וביובל האדם. כאילו האדם והארץ  שווים! כאילו לארץ יש "אישיות", יש לה צרכים. היא יכולה להקיא את יושביה במידה והם לא יתנהגו במוסריות. האנשת הארץ היא דבר נפוץ בכל התורה. גם את הדם של הבל שקיין שפך, נבלע באדמה והיא זו שדורשת תיקון!

מאחורי "הארץ", ייתכן שהתורה מסמלת את הדרישה המוסרית של בורא עולם ביחס לבריאה.

מה שנדרש לאדם, בין השאר, זה להכיר במשולש שווה הצלעות בין הבורא, הטבע והאדם.

לאדם ניתנה הרשות (ואף החובה) לעבוד ולשלוט על הטבע. אבל, זה חייב להיעשות בכבוד כלפי הטבע. אין רק מצוות "לעבדה" , יש גם מצווה "לשמרה"!

בראשית פרק ב (טו) וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

שמירת היובל והשמיטה, אמורה להזכיר לאדם

  • את המחויבות שיש לו כלפי הטבע. הכבוד והאחריות שיש לו כלפי הבריאה. (מטרת השמיטה)
  • אבל האדם הוא גם כן חלק מהבריאה, לכן הכבוד אל האדם באשר הוא, מחייב גם כן את איפוס המעמדים החברתיים שנרכשו על ידי כוחנות או ניצול כלכלי של אדם אחד על השני.(מטרת היובל).

נראה לי, שהיום, אפילו אם אין לנו את האפשרות עדיין לקיים במלואן את המצוות האלה, יש לנו לפחות לקיים את "רוח הדברים" שמאחוריהן: שמירת הארץ, שמירת האקולוגיה של העולם, ושמירת כבוד האחד וחירותו!

 

  1. אחת ושש או שש ואחד (הרב מאיר שפיגלמן)

נתאר שתי מערכות זמן שונות הקיימות בתורה:

  • שש ואחת:

זו המערכת השייכת לבורא עולם, לטבע, לארץ. כשהתורה מספרת לנו שהבורא ברא את העולם ב"שישה ימים" ונח ביום השביעי, זה כדי להסביר לנו שזו מערכת זמן (שישה ימים של "חול" ויום שביעי קודש) השייכת לו ולבריאה שלו. מה שמעניין הבורא זו המטרה של כל הבריאה, הסוף, לאן זה מוביל.

  • אחד ושש:

לעומת מערכת זו, ישנה מערכת שונה והיא מערכת האדם. האדם נברא בסוף יום השישי. הוא פגש קודם כל את יום השבת הקדוש. ואחר כך הוא חי את התוצאות של קדושת יום זה על ימי החול, שישה ימים אחר כך. האדם חווה את הדברים מיום ליום, מההתחלה אל עבר הלא נודע. הוא מתבסס על היום הראשון .

 

את שתי המערכות אנו פוגשים בכמה נושאים. למשל, בחגים:

חג הסוכות: היום הראשון הוא יום טוב ושאר ששת הימים הם חול המועד. לכן סוכות היא שייכת לעולם "אחד ושש" , המערכת של האדם. "ושמחת בחגך"!

ראשון של פסח: ישנן פסוקים שמציינים רק את היום הראשון של פסח כיום טוב. זה שייך לאדם. האדם יצא ממצרים וזה מה שקובע עבורו. כל השאר, הוא תוצאה של היום הראשון. זו מערכת אחד ושש.

שביעי של פסח: אבל ישנם פסוקים שמציינים רק את היום השביעי כיום טוב. כי זה החג לה'!

שמות פרק יג (ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיקֹוָק:

זו מערכת של ששה ימים ויום אחד קודש, מערכת של ה'. כי זה מציין את הכוונה, התכלית של ההיסטוריה. מה שמעניין ה' זה לאן ההיסטוריה מובילה, היום השביעי!

חג הפסח: מסמל בתוכו את כל ההיסטוריה עם חיבור בין שתי המערכות. ישנם פסוקים שמציינים גם את היום הראשון כקדוש וגם היום השביעי כקדוש. חג הפסח עונה לשתי המערכות: זו של האדם (אחד ושש) וזו של הבורא (שש ואחד). לכן הו הוא הבסיס של כל החגים (את בש..)

שבועות: אנו סופרים "שבע שבתות" כדי להגיע.. לשבת השמינית! כלומר, אנו סופרים שבע יחידות של שבוע ימים כל אחת כדי להגיע ליחידה השמינית. בעצם, היינו אמורים לחגוג את השבוע השמינית ולא רק היום הראשון של היחידה הזאת! חג השבועות היה אמור להיות חג של שבעה ימים כי הוא השבוע השמיני. (ואכן, בהלכה, ששת הימים שאחרי שבועות הם באמת "תשלומים לחג ולא אומרים תחנון בהם כאילו הם חול המועד!)

אבל התורה צמצמה את השבוע הזה ליום הראשון שלה ובקשה לספור ארבעים ותשעה ימים כדי שנגיע , לא לשבוע השמיני אלא ליום החמישים. זו הסיבה שאנו סופרים גם שבועות וגם ימים. אם כן, חג השבועות הוא היום הראשון של השבוע השמיני. למה? כי זה חג של בני האדם שחיים במערכת "אחד ושש"! שבועות , יום אחד, יום ראשון של השבוע השמיני שמכיל שבעה ימים אבל רק היום הראשון בשבוע הזה הוא קודש!

השמיטה: שש שנים תזרע שדך. .ובשביעית שנת שבתון.. זו מערכת "שש ואחד" מובהקת. ואכן, השמיטה היא שייכת למערכת הטבע, הבורא, מערכת ששמה במרכזה את הארץ, כמו שכבר למדנו בפסקה הקודמת!

היובל: לעומתה, שנת היובל, היא כמו חג השבועות: מתבקשים לספור שבע יחידות של שבע שנים כל אחת. אנו מצפים ליחידה שמינית קדושה. כלומר שבע שנים קדושות (השנה 50עד השנה 56). אבל התורה לא בקשה מאיתנו לספור רק שבע שנים שבע פעמים. אלא גם לספור חמישים שנה! כך שזה מאלץ אותנו לחגוג רק את השנה החמישים, כלומר השנה הראשונה של היחידה השמינית שמכילה שבע שנים! היובל שייך למערכת של "אחת ושש", מערכת האדם. ואכן, זה מתאים למה שהסברנו בהתחלה לגבי מרכזיות האדם ביובל!

 

 

1

 

 

 

 

 

 

1        2      3       4         5     6      7                   1     2        3     4     5      6         7

 

 

מערכת של "שש ואחד"                                             מערכת של "אחד ושש"

 

לסיכום: לימוד שתי המערכות האלה "אחד ושש" ושש ואחד", מלמדות שמטרת התורה היא לחבר בין האדם לבורא העולם! להסביר שישראל והאדם בכלל חיים במערכת שונה במקצת מהמערכת הטבעית גרדה. ובכל זאת, יש לכבד אותה ולחבר בין שתי המערכות! שוב מגיעים למסקנה שהעיקר הוא החיבור בין המערכות, האיחוד מתוך הריבוי.

כשישראל יקיימו את שתי המערכות גם יחד תבוא הגאולה:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים,

 

שתי השבתות הן=שבת ראשונה, בתור אחד ושש והשנייה בתור שש ואחד!!

 

מבינים עכשיו למה התורה בקשה מאתנו לספור גם שבועות וגם ימים בעומר

ויקרא פרק כג (טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:

וגם שנים וגם שבתות שנים ליובל!

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:…(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה ..

לא לתת לנו שיעור בחשבון אלא כדי ללמד אותנו ששבועות והיובל הם שייכים למערכת ה"אחד ושש"!!

  1. עבד עברי

בפרשה שלנו כתובים כמה פסוקים הקשורים לאדם שנמכר לאדם אחר. ההגדרה של עבד בלי שהמילה "עבד" תופיע בפרוש לגביו. זה מזכיר לנו שפרשת משפטים גם היא עסקה בעבד עברי. ונראה בספר דברים, בפרשת "ראה" ששם גם כן מדובר על עבד עברי:

  1. פרשת בהר: ויקרא פרק כה (לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:.. (נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:

 

  1. פרשת משפטים: שמות פרק כא(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:(ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:(ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

 

  1. פרשת ראה: דברים פרק טו (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם:(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם:(טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:(יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:(יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

עיון בפרשיות מגלה שיש כמה הבדלים בין המקרים.

בספר שמות מדובר בעבד שעובד מקסימום שש שנים, כמו בספר דברים. בעוד שבספר ויקרא, הוא יכול לעבוד עד היובל! זה מחבר בין פרשת משפטים לפרשת "ראה". אבל ב"ראה" הוא נקרא "שכיר" כמו בפרשת "בהר"!

 

מול שלושת המקורות האלה החכמים התלבטו מאוד. האם מדובר במקרה אחד של עבד (הרמוניזציה של שלושת המקרים) או שמה מדובר במקרים שונים, לפחות בין שני מקרים שונים(הפרדה ).

זו התלבטות שמלמדת יפי על התלבטויות דומות אצל החכמים כל פעם שהפסוקים נראים כסותרים בתורה. זה מראה שהתורה שבעל פה מנסה כל הזמן למצוא דרכים לאחד את כל הפסוקים, לקבוע שהתורה היא "אחת". אפילו אם היא מאירה היבטים שונים, בחינות שונות, של אותו המצב, זה כדי שנדע שהמציאות מורכבת ושיש להסתכל תמיד מנקודות מבט שונים כי אין האמת נמצאת רק  מזווית אחת.

להלכה, כמו תמיד, החכמים קובעים דרך אחת, אבל תמיד הם מבקשים שנשים לב לכל הדרכים האחרות שלא נלקחו בחשבון. כי כולם צדדים שונים של אמת אחת. ורק בגלל אילוץ אחדות ההלכה ואחדות העם, ההלכה קבעה דרך אחת לפעול בה.

למעשה, כך ההלכה קבעה:   קיימים שני מקרים של עבדות:

  • עבד שמכר אותו בית דין בגלל שהוא גנב ואין לו כסף להחזיר את הגנבה. וזה מתואר בפרשת משפטים ובפרשת ראה
  • עבד שמכר את עצמו מתוך מצוקה כלכלית, בלי שעבר על שום עברה, וזה המקרה של פרשת בהר

יש חילוקי הלכות הקשורים לשני המצבים השונים ויש הלכות משותפים שמנסים להמעיט ככל הניתן במעמד הזה של העבדות , מגינים על העבד ומנסים לשקם אותו ככל שניתן ביציאתו.

 

  בהר משפטים-ראה
המקרה מוכר עצמו מכרוהו בית דין על גנבה
זמן העבדות המקסימלית יכול יותר משש עד היובל +  מקסימום שש שנים
דין רציעה אינו נרצע –          נרצע
מענק שחרור אין מעניקים לו + מעניקים לו
שימוש העבד לצורך פריון אין רבו מוסר לו שפחה כנענית –          רבו מוסר לו שפחה כנענית
למי אפשר להימכר? נמכר לגוי +  אינו נמכר אלא לישראל
הכינויים בפרשה שכיר-תשב עבד    – משנה שכר שכיר

 

בעצם, יש כמה מעמדים שונים בחברה שמתארת התורה:

המעמד המועדף= העצמאי.  מתחתיו, השכיר, ואחריו המוכר עצמו, אחריו הנמכר על ידי בית דין בגנבתו, ולבסוף, העבד הכנעני.

"דברה התורה בלשון בני אדם". התורה עוסקת במצבים שקיימים בעת נתינתה. היא לא מתעלמת מהמציאות שהייתה בזמנים אלה. היא מנסה אמנם לכוון לקראת ביטול העבדות, דבר שב"ה האנושות הגיעה אליו רק לאחרונה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.