נשא פי4

בע"ה ב סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

 

נשא פי4

 

ננסה למצוא מכנה משוטף לכל נושאי הפרשה שיצדיק את הימצאותם ,כאן, ביחד.

סיכום נושאי פרשת נשא:

  1. תיאור התפקידים של שתי משפחות הלווים גרשום ומררי
  2. מצוות שילוח הטמאים מהמחנה
  3. אשם גזלות
  4. סוטה
  5. נזיר
  6. ברכת כהנים
  7. מתנת העגלות של הנשיאים
  8. 12 קרבנות הנשיאים

 

  • א. נתחיל בהבנת סיפור העגלות (7) שהנשיאים נותנים במתנה:

 

במדבר פרק ז (א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן ..(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים: (ג) וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְקֹוָק שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר .. וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ה) קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:(ז) אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם: (ח) וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:(ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:

 

ביום חנוכת המשכן, הנשיאים מביאים מתנה שאף אחד לא ציווה עליהם להביא. הם מביאים שש עגלות מונעים על ידי 12 בקר. משה, כנראה (לפי המדרש) תמה מאוד. הוא לא מבין מה לעשות עם המתנה הזאת. האם לקבל אותה בכלל. ה' מתערב ומבקש ממנו לקחת המתנה ולהשתמש בעגלות לצורך המשא של כלי המקדש במדבר, בעת הפירוק של המשכן כשהעם נוסע. למרות שקראנו בהתחלת הפרשה וגם בסוף הפרשה הקודמת, שהלויים חייבים "לשאת" את כל המשכן, מתחולל כאן שינוי . ה' מסכים שחלק מהלויים (בני גרשום ובני מררי- אלה שאיתם פותחת הפרשה שלנו) יוכלו להיעזר על ידי עגלות ולא יישאו הכלים כל כתפיהם. אבל משפחת הקהתי, שעליהם מדובר בסוף הפרשה הקודמת, לא יוכלו להיעזר בעגלות: הם צריכים לקחת הכלים שלהם, ובן השאר הארון, על הכתפיים. לכן, העגלות מחולקות בים בני גרשון (2 עגלות) ובני מררי (4 עגלות) בלבד.

 

הרב תמיר גרנות מבקש להסתכל על המדרש על פסוק משיר השירים:

 

שיר השירים רבה פרשה ו ד"ה ב ד"א יפה ב ד"א

יפה את רעיתי כתרצה, (שיר השירים פרק ו (ד) ): כשאת כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן, הה"ד (במדבר ז') ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב..

 

ה' אומר לישראל שהיא יפה כשהיא יוזמת, כשהיא "רוצה". אז, אין צורך בשאלה, בחוק, בהסבר. היופי של כנסת ישראל מתגלה כשהיא לוקחת יוזמה מעבר למצוות ולחוקים. המדרש לומד זאת מהעגלות של הנשיאים! לא רק שה' מסכים לקבל המתנה שלהם אלא שזה סימן ליופי של עם ישראל!

הנשיאים יזמו מתנת עגלות כדי לשתף את העם ב"נשיאת עול הקודש"! בנשיאת עול הבריאה (אם המשכן מסמל את הבריאה כולה) יחד עם הבורא עצמו. הלויים, נציגי עובדי ה' היו אמורים לכתחילה לשאת בעצמם אותם אבל הנה שהתכנית משתנה בגלל היוזמה המבורכת של נציגי העם! שינוי התכנית הוא ממש מבורך, רצוי והרי הוא מגלה היופי!

 

אבל , יש לציין שהכלים החשובים (הארון, המנורה, השולחן..) עדיין יישאו על ידי בני קהת בכתף!! את אלה , אסור לשים בעגלות! יש גבול להתערבות של בני האדם. יש גבול ליוזמה האנושית!

איפה לומדים שדווקא הארון אסור לשים על עגלה? הרב מנשה וינר מפנה אותנו לסיפור המוכר של דוד המלך:

אחרי שהארון נגנב על ידי הפלישתים והוחזר , הוא נשאר בכל מיני מקומות עד שבא דוד המלך וביקש להביאו מקריית יערים לירושלים לקראת בניין בית המקדש .

שמואל ב פרק ו (:(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ..:(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:(..:(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקֹוָק בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:(ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:(ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: (ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק:(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:(יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה

 

למה ה' כל כך כעס? הרי עוזה ביקש סך הכל למנוע מהארון ליפול ארצה? לכך עונה התלמוד:

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד א    דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: +תהלים קיט+ זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה: ד"ת שכתוב בהן +משלי כג+ התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: +במדבר ז+ ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא

דוד המלך הרגיש קרבה גדולה אל ה'. האהבה אצלו מתפרצת על ידי ריקודים, שירים,. ובעיקר על ידי היוזמה המבורכת שלו להביא הארון לירושלים ולבנות מקדש קבוע. אבל, כשדוד קורא לכל דברי התורה "זמירות", זה נראה מזלזל ביראה שיש לכבד מול התורה. שהוא יכתוב מזמורים ,זה בסדר. אבל לא כל התורה היא רק  פיוטים ומזמורים! כשדוד מחליט לשים את הארון על עגלה, יש כאן סימן לחוסר כבוד בגלל התלהבות יתרה. בדומה ליוזמה של נדב ואביהו! ודרך אגב, הארון הושם על העגלה על ידי "אבי-נדב"(שמזכיר מאוד את נדב- ואביהו!) ושני בניו "עוזה"(תעוזה, עזות פנים..) ואחיו.

 

יוזמה, התלהבות, כן! זה מבורך וזה מגלה היופי של כנסת ישראל!

אבל יש גבולות! הארון נמצא מחוץ ל"משחק"!

את זאת, מבין דוד יותר מאוחר. אחרי שלושה חודשים. רק אז הוא מבין שיש לעטוף את הארון, לקדש הכהנים והלויים ושהם , ולא עגלה , צריכים לשאת את הארון:

 

דברי הימים א פרק טו (יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם …הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ:(יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט:(יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְקֹוָק בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם:

 

רק אז הארון יכול להגיע בשלום לירושלים!

דרך אגב, המעמד המיוחד של הארון כבר צויין במצוות לבנות אותו:

שמות פרק כה (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

לארון יש טבעות ובדים כדי לשאת אותו. וזה לא רק במדבר אלא תמיד! אפילו אם בונים מקדש קבוע, חייבים הבדים להישאר עליו כאילו הוא יכול להתסלק, הוא יכול עוד לזוז! לקבע אותו! אסור לחשוב שהתורה הנמצאת בארון נלמדה אחת ולתמיד. היא תמיד תוכל להפתיע אותנו. תמיד נלמד ממנה דברים חדשים. הבדים המרמזים על התנודתיות חייבם להיות תמיד חלק מהארון עצמו! ייתכן שהם מבטאים את המרחק שיש לשמור עם הארון ועם התורה: היא נשארת תמיד מעבר. אסור "לתפוס" אותה אחת ולתמיד .

 

לשים כלי על עגלה, מבטא ההשתתפות האנושית בכלים המקודשים. אבל יש גבול : הארון לא!

התורה מספרת כמה סיפורים דומים שהם מבטאים שהיוזמה האנושית מבורכת:

  • פסח שני: אנשים טמאים לא יכולים להקריב קרבן הפסח. לכאורה הם פטורים אבל הם מתעקשים ומקבלים מועד ב' חודש אחר כך. מצווה זו תישאר בקובץ המצוות לעולם
  • בנות צלפחד: נשים מסרבות שהירושה של אביהם לא תעבור אליהן רק בגלל שהן נשים. הן מקבלות חלק ממבוקשן .("יפה את רעיתי כתרצה"- תרצה מבנות צלפחד היתה!)
  • פינחס: הוא הורג את זמרי וכזבי במעשה של קנאות. אילו הוא היה מבקש מה אומרת ההלכה, לא היה מקבל אישור. אבל בדיעבד המעשה שלו מקבל אישור וברכה מה'.
  • בני ראובן ובני גד: הם מבקשים לקבל את נחלתם בעבר הירדן המזרחית. והם מקבלים מבוקשם\
  • העגלות :לרשימה הידועה הזו, יש להוסיף, אם כן, את קרבנות הנשיאים בפרשה שלנו.

מצד שני כמה מעשים דומים אינם מקובלים והמפורסם ביותר הוא:

  • נדב ואביהו: ההתלהבות שלהם גורמת ליוזמה מעבר למצווה והם נשרפים.
  • מעשה עוזה: דוגמא אחת מהנ"ך, הוא המקרה שהבאנו לעיל לגבי דוד ששם הארון על עגלה.
  • ב. בני גרשון ובני מררי(1).

ללוי יש שלושה בנים: קהת גרשון ומררי. התורה מתארת את התפקיד של כל אחת משלושת המשפחות האלה. כבר בסוף הפרשה הקודמת (במדבר) , תואר התפקיד של בני קהת:

 

סוף פרשת במדבר: פרק ד א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:(ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:(ד) זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:…(טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד:…(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם:(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ: פ

 

אבל ההמשך, כלומר התפקיד של שתי המשפחות האחרות נמצא בהתחלת הפרשה שלנו. תמוהה מאוד ההחלטה של המסורת "לחתוך" בין התפקיד לבני קהת בסוף הפרשה הקודמת לשתי המשפחות. למה לא לכלול את שלושת המשפחות באותה הפרשה . או במדבר או בנשא?

בנוסף, למה כתוב, על בני גרשון :"גם הם"?

(כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:

בעזרת הלימוד הקודם על העגלות, מבינים אנו שאכן יש הבדל בין שלושת המשפחות. בני קהת, נושאי הארון ישאו אותו "בכתף" בלבד. שתי המשפחות האחרות, גרשון ומררי, יכולים לקבל עגלות כדי לשאת את הכלים. ההבדל מהותי. בניהם עובר הגבול בין היוזמה האנושית המותרת למה שאסור.

אם כן, הגבול הזה בין המותר והאסור בתוך עולם היוזמה האנושית, עובר בין שתי הפרשיות במדבר ונשא ומפרידה בין קהת לאחיו גרשון ומררי.

"גם הם"= אפילו שיוכלו לשים הכלים על העגלות! גם אותם , אתה משה, תישא את ראשם לתפקיד המורם כמו שאר בני לוי.

 

  • ג. השליחה מהמחנה (2)

בספר ויקרא למדנו על שליחה מהמחנה של:

  • טמאי מתים משולחים מהמשכן
  • הזב והזבה משולחים גם ממחנה לויה
  • המצורע משולח מכל שלושת המחנות.

אבל כאן, בספר במדבר, נראה שכל שלושת המקרים נשלחים מכל שלושת המחנות!. כאילו ה' לא שוכן אך ורק במשכן, אלא בכל המחנה כולו! מדובר על טהרת "כל המחנה".

ה (ג) …ּ ..תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:

אם כן, הרב תמיר גרנות רואה כאן שינוי מהותי בין ספר ויקרא לספר במדבר: ספר ויקרא דיבר על הקדושה במשכן הקדושה שנובעת מהמשכן. ה' שכן במשכן. הקדושה במחנה היתה פועל יוצא מקדושת המשכן.

אבל כאן, מתחילים לגלות נקודת מבט שונה לגמרי: המחנה הוא העיקר. ה' נמצא במחנה עצמו ולא רק במשכן. לכן , מבקשים לטהר את המחנה כולו.

 

  • ד. אשם גזלות (3)

הרב יונתן גרוסמן מסביר :אדם גזל חפץ מחברו. זה נראה בעיה בין בני אדם. אבל התורה מדברת על "מעילה",

  1. … כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיקֹוָק ..

מילה שמשתמשת התורה לגבי הגנבה מדבר קדוש, מהמשכן. כאילו גונבים נה' עצמו!. המסר ברור: אפילו בין בני האדם, יש להרגיש שיש לנו עסק עם ה' עצמו! לא רק את מהחבר גונבים אלא גם מה' !! זו מעילה!

  • ה. סוטה(4)

התחלנו במעגל שכולל את כל המחנה

עברנו על היחס בין בני האדם בחברה

וכעכשיו המעגל מתהדק לתוך התא הזוגי. היחס האיטימי בין בני זוג מעניין את ה'! הוא מוכן שהמחקו את שמו כדי להחזיר את האמון בן איש לאשתו!

 

 

 

  • ו. הנזיר(5)

המעגל מתהדק עוד יותר ועוסק בבן אדם הבודד! אדם שרוצה להיות כהן גדול! רוצה להתקרב עוד יותר אל ה'! הוא בעצם מתבודד מהחברה. הוא לא יכול להתחבר בצערם (אסור לו לבוא ללוויה ) ולא בשמחתם (לא שותה יין). התורה מטפלת בו עד שהוא יוכל לשוב לחיק החברה. זה מקרה, בו, לוקחים בחשבון קרבה יתרה של אדם בודד אל הקדושה. אדם זה יצא מהמחנה למרות שהוא נשאר בו. לא בכפייה כמו הטמא אלא מרצונו. לא בגלל טומאה אלא בגלל קדושה יתרה.

 

  • ז. ברכת כהנים (6)

כדי לסגור את מעגל המצוות שהובאו לעיל, הדאגה של ה' לכל אחד מהפרטים של עם ישראל מתבטאת בברכה שהוא מבקש שתחול על כל אחד. הוא משתמש בכהנים כצינור לברכה אבל הם רק אמצעי. המטרה היא שה' בעצמו יברך כל אחד מישראל!

המטרה היא הברכה של כל אחד.

המטרה היא הקרבה של ה' לכל אחד ולכל המחנה.

 

  • ח. קרבנות הנשיאים (8)

בנוסף למתנות של עגלות , הנשיאים מביאים קרבנות נוספים:

  1. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ
  2. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
  3. (יד) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
  4. (טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:(יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה

מהם כלים לשימוש המשכן ומהם קרבנות ממש.

ה' מצווה שכל אחד מהנשיאים יקריב את קרבנו ביום אחר.

במדבר פרק ז (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

כדי לתת כבוד רב לכל אחד. הנשיאים מייצגים את העם. עד כה, ה' תכנן את תפקוד המשכן ללא צורך בקרבנות האלה. אלה קרבנות יוצאי דופן שאינם בכלל ברשימת הקרבנות האפשריים. ובכל זאת, היוזמה מתקבלת ברצון ואפילו בכבוד רב! כאילו זו גולת הכותרת של כל המהלך: שלא רק הכהנים והלווים יתעסקו במשכן. אלא אפילו כל העם על ידי נציגיו, יוכל להשתתף וליזום קרבנות!

גם התורה מכבדת את הקרבנות האלה על ידי חזרה ארוכה מאוד של התיאור של הקרבן של כל אחד מהנשיאים.

כמו שהעגלות , שנתנו במשותף, היו ביטוי ליופי של עם ישראל (יפה אל רעיתי כתרצה). כך הקרבנות של כל אחד מבטא את הייחודיות של כל שבט וה' מבקש לחלוק לכל אחד את הכבוד שלו!

 

 

  • ט. מסקנה:

נראה אם כן, שהפרשה שלנו שמה דגש על המטרה העליונה: שה' ישכון בקרב העם בעצמו. שהיוזמה תביא מלמטה. ספר ויקרא נתן לנו להרגיש שהעיקר הוא המשכן והיחס אליו. כאן, נראה שלהיפך, המשכן היה רק אמצעי והמטרה היא העם, המחנה, התא המשפחתי, האדם הבודד.

הקשר של ה' לכל אחד מהמעלים האלה מסביב לאדם במחנה הוא העיקר.

ה' ציווה מלמעלה על בניין משכן. הוא מינה כהנים ולווים. הוא ביקש שתהיה הפרדה בין הקודש לחול. הוא יצר היררכיה . אבל, מגלים שהמטרה היתה הפוכה: כל זה נבנה בשביל הקשר עם האדם הפשוט במחנה.

ה' מצווה , אבל הוא מחכה ליוזמה האנושית

ה' שוכן במשכן, אבל המטרה היא שה' ישכון במחנה

אמנם, חייבים להיות גבולות. לא הכל מותר. אבל הגבולות והמגבלות והמצוות באות כדי לאפשר קרבה נכונה אל ה'!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נשא

ארבע פרשיות באמצע- הרב יונתן גרוסמן

 

תפקיד הלויים: בני גרשון ובני מררי

  1. הוצאת הטמאים מהמחנה ה (ג) …ּ ..תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
  2. אשם גזלות ה … כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיקֹוָק ..
  3. סוטה ה אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
  4. נזיר ו (יג) וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

ברכת כהנים

קרבנות הנשיאים

 

העגלות- הרב מנשה וינר

  1. 3בני לוי :   קהת     גרשון  מררי

 

סוף פרשת במדבר: פרק ד א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:(ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:(ד) זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:…(טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד:…(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם:(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ: פ

פרשת נשא

  1. (כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:..(כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא:(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:..
  2. (כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:….(לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:..

 

  1. במדבר פרק ז (א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:
  2. (ג) וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְקֹוָק שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ה) קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:(ז) אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם:(ח) וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:(ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:

 

  1. (יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה:(יג) וְקָרְבָּנוֹ
    1. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ
    2. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
    3. (יד) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
    4. (טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:(יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: פ

 

  1. נשא: נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן ..לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא  …. וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן
  2. (ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הם מחזיקים את משא העם עליהם. כי תישא את ראש בני ישראל
  3. להרים ולהתרומם

 

  1. של מי הרעיון לשאת בעגלות?
    1. הנשיאים?
    2. ה'. אבל בדיעבד! כי לכתחילה כולם היו צריכים לשאת בכתף!
    3. שבט יישכר?
  2. הארון: שלה – פלישטים-בית שמש- קריית יערים. דוד: לירושלים

 

  1. שמואל ב פרק ו (:(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:(ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקֹוָק בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:(ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:(ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: (ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק:(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:(יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה

 

  1. שלושה חודשים: הבעיה היא לא רק עוזה!

דברי הימים א פרק יג (…

  1. דברי הימים א פרק טו (יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב:(יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ:(יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט:(יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְקֹוָק בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם: (טז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִּלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה: פ

 

  1. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד א דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: +תהלים קיט+ זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה: ד"ת שכתוב בהן +משלי כג+ התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: +במדבר ז+ ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא

 

  1. רש"י דברי הימים א פרק יג פסוק ז (ז) וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה – מה ראה דוד שהרכיבו על עגלה חדשה ולא במשא הלוים כאשר עשה כשהביא אותו משם לציון באחרונה לפי שאמר דוד כל עומת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה כדכתיב וישימו את הארון ה' על עגלה וגו' לפיכך נענש:
  2. יש להיזהר: אין רק אהבה זמירות. .יש גם יראה! נדב ואביהו (אבה-אהבה).
  3. כהנים זה בסדר אבל ללוויים: הארון:  אי אפשר בעגלות !
  4. ירושלים= תחנה סופית. דוד טעה וחשב שזה הוא! עד עכשיו היה דרך, מדבר..האמת שזה אף פעם לא נגמר! תמיד יש בדים!!

שמות פרק כה (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

  1. הארון: תמיד מוכן לתזוזה! וזאת לא הבין דוד!
  2. אבינדב= נדב ואביהו

 

  1. דברי הימים א פרק כג …(כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה:(כה) כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם:(כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ:(כז) כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה:(כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים:(כט) וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכָל מְשׂוּרָה וּמִדָּה:(ל) וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיקֹוָק וְכֵן לָעָרֶב:(לא) וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיקֹוָק לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק:(לב) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק: פ

 

הרב תמיר גרנות

 

  1. שיר השירים פרק ו (ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:
  2. שיר השירים רבה פרשה ו ד"ה ב ד"א יפה ב ד"א יפה את רעיתי כתרצה, כשאת כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן, הה"ד (במדבר ז') ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב,
  3. נשיאת המשכן= נשיאת העולם כולו על כתפיהם של ישראל כמו שמסייעים לה' נושא את העולם על כתפיו
  4. התורה שבעל פה טמונה בתוך התורה שבכתב!

 

 

 

 

 

 

 

הרב סמט על ברכת כהנים  למה האשכנזים לא נוהגים בברכת כוהנים כל יום?

כי כנראה היא מדרבנן! (כי הרי אין הוגים את שם המפורש בגבולין) למרות פסיקת הרמב" שהיא מדאוריתא

היא נתקנה עבור ארץ ישראל (בגבולין)

יש לטבול לפני (ר יוסף קארו)

ביטול מלאכה בחו"ל

בחול אין להם שמחה (הרמא)

האם הכהנים הם באמת כהנים?

המנהג השתרש!

בכרת כהנים קשורה למקום (בית המקדש) ולא כל כך לעבודה (ברכת העבודה בתפילה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.