עקב פי4

בע"ה כד אב התשע"ט

מישל בן שושן

 

עקב פי4

 

  1. קריאת שמע (הרב יואל בן נון)

אחרי עשרת הדברות, בפרשה הקודמת, ואתחנן, יש הרחבה של שתי הדברות הראשונות :"אנכי" ו"לא יהיה". שתי הדברות האלה עוסקות בהכרה ובתודעה, יותר מאשר במצוות מעשיות.

מיד אחרי עשרת הדברות, משה מרחיב ומסביר את שתי הדברות האלה. הסבר והרחבה זו מתחילה עם הפרשה הראשונה של קריאת שמע ומסתיימת עם הפרשה השנייה של קריאת שמע, בסוף פרשת עקב. בעצם, ניתן לראות בשתי הפרשיות האלה, קיצור , סיכום, של כל מה שכתוב בחלק השני של ואתחנן ועד סוף עקב.

פעם, היו קוראים בכל יום את כל הפרקים האלה: מעשרת הדברות ועד סוף עקב!

אבל , כנראה בגלל אריכות הדברים,זה צומצם, במשך הזמן, לשלוש פרשיות בלבד:

  1. עשרת הדברות
  2. הפרשה הראשון של קריאת שמע
  3. הפרשה השנייה של קריאת שמע

עדות למנהג הזה מופיע ב "פפירוס נאש": הארכאולוג האנגלי "נאש" מצא בסוף המאה ה19,קטע רשום באותיות מרובעות (כמו אלה שאנו משתמשים בהם היום, הכתב האשורי שהיה נהוג בתקופת בית שני. כתוב על פפירוש במצרים. ובו רשומים עשרת הדברות (בנוסח שמשלב בו את גרסת יתרו וואתחנן) וגם שתי פרשיות של שמע ישראל. כנראה שהפפירוס הזה שימש למתפללים יהודים, בשנים 200לפני הספירה.

גם המשנה מתעדת מנהג זה:

משנה תמיד פרק ה משנה א [א] אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן ברכו קראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע .. ר' עובדיה מברטנורא :קראו עשרת הדברים – לפי שהן עיקר התורה. ובדין היה שיהיו קורין אותן בכל יום אף בגבולים, אלא שביטלום מפני תרעומת המינים, שהיו אומרים אלו לבדם ניתנו בסיני ולא שאר התורה:

כדי שלא לצדד במינים שטענו שרק עשרת הדברות חשובות, השאירו את הקטעים שאנו קוראים היום כקריאת שמע

 

ייתכן שמתמיד, הבעיה העיקרית היתה איך להעביר לדורות הבאים את האמונות והחוויות. המצוות הם חלק חשוב אבל קביעת אמירת עקרונות בעל פה, פעמיים ביום, מוסיפה מאוד.

 

  1. ארון עץ (הרב תמיר גרנות)

בפרשה שלנו, משה חוזר בקצרה על חטא עגל הזהב , הסליחה ומתן לוחות שניים. שני הבדלים בין הסיפור כאן ואותו הסיפור בפרשת כי תישא בספר שמות, מצביעים על ההבדל המהותי בין ספר דברים לשאר ספרי התורה:

דברים פרק י (א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְקֹוָק אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ:(ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:(ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי:(ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק אֵלָי:(ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק:

הפרט הזה, כנראה שולי מאוד, של בניין ארון עץ כדי לשים בו את הלוחות, איננו מופיע בספר שמות. הארון נבנה על ידי משה, יחד עם פיסול שני לוחות אבנים ובו הוא שם את הלוחות והם נשארו שם.. זמן רב! :"ויהיו שם"! מה עם הארון שבנה בצלאל? ארון המצופה זהב בתוך המשכן?

רש"י מציע שהארון הזה הכיל בסופו של דבר את שברי הלוחות והוא זה שיצא עם הלוחמים במלחמות.

הרמב"ן, מציע שהארון הזה הוא הארון של המשכן, רק שהוא צופה מבית ומחוץ מזהב.

שני ההסברים האלה מנסים ליישב את ההבדל בין שתי הגרסאות (זו בפרשת כי תישא וזו בפרשת עקב). אבל כל אחת מעוררת שאלות רבות. למה לא דובר על ארון זה כבר בספר שמות? למה כתוב שבצלאל בנה הארון וכאן משה?

עוד הבדל אומר דרשני: בפרשת כי תישא, בין שתי התפילות של משה, קטע ארוך מאוד מדבר על דו שיח בין משה וה' על עניין המשך ההתגלות של ה' בתוך עם ישראל. ה' מאיים שישלח מלאך במקום נוכחותו האישית. משה והעם מסרבים, עד שמגעים לסליחה וכפרה ופשרה. החלק הזה איננו מופיע בפרשת עקב. (דרך אגב, מדלגים אנו, בקריאת התורה בצומות על הקטע הזה גם כן).

ההסבר של הרב תמיר גרנות מעניין ביותר:

 

בכל ספר דברים אין אזכור למשכן!! כאילו המשכן לא קיים בכלל!! ולכן, ברור שיש צורך לבנות ארון כדי לשים בו הלוחות והארון הזה הוא הדבר היחיד במקום המשכן של ספר שמות!!

 

יש הבדל השקפתי עמוק בין ספר דברים לספרים הקודמים:

בספר דברים, ה' נמצא בשמים. על הארץ, יש חלל שמאפשר לאדם לפעול . הכל נעשה כאילו אין ה' נמצא בכלל על הארץ. ה' יכול "לראות" אותנו מהשמיים. הוא יכול לדבר אתנו מן השמים. אבל הוא לא נמצא על הארץ. גם המקום "אשר יבחר ה' לשכן את שמו שם" אשר ידובר בפרשת ראה, איננו מקום השכינה אלה מקום "שמו" של ה'.

כדי ליצור קשר עם ה', יש ללמוד התורה ולקיים מצוות. כמו בהשקפה של המתנגדים.

 

בספרים הקודמים,  ובמיוחד בספר שמות, לעומת השקפה זו ,ה' שוכן בארץ :"ושכנתי בתוכם". המשכן הוא ביתו של ה' בארץ, בין בני האדם. ההשקפה של ספר שמות מזכירה את החסידות, ההשקפה המיסטית. הקשר עם הבורא נעשה באופן רגשי, חווייתי. יש רק לפתוח את העניים ואת הלב כדי לפגוש את ה' בעולם. "מלא כל הארץ כבודו"

ההשקפה של ספר דברים, מזכירה יותר את המתנגדים: העיקר זה הלימוד והמצוות.

 

נראה שספר דברים הוא ההסתכלות של אותה המציאות מבחינת האדם. מה יש לאדם לעשות בפועל. ההרגשה כאילו אין נוכחות של הבורא בעולם מאפשרת לאדם חופש בחירה אבל דרך התפילה הלימוד והנמצוות, ניתן ליצור קשר.

בעוד שבספרים הקודמים של התורה, זה נכתב מבחינת הבורא עצמו. הוא כם נמצא ורוצה לפגוש אותנו על הארץ.

 

לכן, העלייה של משה בהר כדי לקבל את שני הלוחות השניים, מקבל כוונה שונה בין הספרים השונים:

  • בספר שמות, משה מחפש שמה שנפגע בהתגלות, במפגש, בקרבה, יתוקן. העיקר הוא שה' ישכון שוב בים עמו. הלוחות השניים הם רק הסימן שאכן ה' הסכים לחידוש החיבור.
  • בספר דברים, העיקר הוא שיהיו לנו לוחות! שיהיו לנו חוקים, מצוות, תורה. והלוחות הם העיקר! ולכן חסרה בו כל הבקשה של משה שה' ימשיך לשכון בתוך עם ישראל.

 

החיבור בין ספר דברים לשאר הספרים הוא העבודה המיוחדת של היהדות שמפתחת בחינות שונות של המציאות ומחברת אותם .

 

  1. הזכות לארץ (הרב מרדכי סבתו:)

לפי הרב סבתו, רוב פרשת עקב עוסקת בשאלה :באיזו זכות עם ישראל נכנס לארץ. כדי להסביר שעם ישראל נכנס רק בזכות האבות ולא בצדקתו, הוא מזכיר את כל הסיפורים שבהם העם חטא והתנהג כל הזמן ברשעות במדבר. בשלב שני, וכתוצאה מכך,משה מסיים עם הדרישה מעם ישראל.

לסיכום: הפרשה נחלקת לשלושה שלבים: 1.אתם רשעים. אין אתם יכולים לתלות על שום זכות את כניסתכם לארץ. 2. זה רק בזכות האבות ואולי גם בגלל רשעת הגויים שהיו לפניכם. לכן, עליכם לזכות כל הזמן בשהותכם כאן! אין להישען על שום זכות בעבר , ולכן יש לעבוד קשה כל הזמן כדי להישאר כאן. מנקודה זו,3. ניתן לפרש את הדרישה העיקרית מהם.

 

  1. זכות הכניסה

(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: (ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:

 

העם יאמר בצדקתי הביאני ברשעת הגוים  
משה מתקן לא בצדקתך ברשעת הגוים הבטחה לאבות

 

הבטחה לאברהם: בראשית פרק טו (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:

משה מתקן את העם: אין לכם, ברגע זה שום יתרון מוסרי על העמים שאני מגרש מפניכם. אני עושה זאת רק בחסד, בגלל הבטחה לאבות. לכן, הכל תלוי במעשיכם הבאים.

 

  1. סיפור רשעות העם

כדי להוכיח את דבריו, משה מספר על חטא העגל, המרגלים, קברות התאווה…מטרת משה בחזרה על כל הסיפורים האלה, היא אחת: אין לכם שום זכות! עד היום הייתם רשעים. אתם חייבים מהיום לתקן מעשיכם. כי אני לא אהיה כבר איתכם להתפלל עבורכם. ובנוסף, אתם חייבים להצדיק את האשראי שנתן לכם ה' בחסדי האבות שלכם!

גם לאברהם, ה' הסביר שכל עוד האמורי לא נהיה רשע מספיק, אין ה' יגרש אותו מפני ישראל! אם כן, חשיבות העבודה כדי לזכות במה שקבלנו בחסד היא מכרעת! ומכאן הדרישה העיקרית:

 

  1. הדרישה

דברים פרק י (יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ……

 

הדרישות ארוכות ומחייבות. אבל עכשיו הן מקבלות את מקומן: אלה התנאים כדי לזכות במה שניתן בחסד , חינם, בזכות הבטחה לאבות!

 

 

  1. חשיבות הסוביקטיביות:

 

משה מספר לעם את המצב של הארץ שבה הם עתידים להיכנס. הוא מתאר:

 

דברי משה:דברים פרק ט (א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם:(ב) עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק:(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ:

 

אבל זה בדיוק מה שאמרו המרגלים על הארץ!!

המרגלים: דברים פרק א (כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:(כח) אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם …

אכן, אותם המילים, אותו התיאור המפחיד!

אבל כל ההבדל נמצא בסובייקטיביות : מה עושים עם המידע האובייקטיבי הזה?

המרגלים גרמו לעם לסרב לעלות

משה מניע את העם כן לעלות כשה' הוא זה שילחם עבורם!

הפרשנות עושה את ההבדל! המרגלים נענשו ומשה אמר את מה שצריך.!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.