כיפור פי 4

בע"ה ו תשרי התש"פ

מישל בן שושן

 

כיפור פי4

(מתוך שיעור של הרב תמיר גרנות)

 

כשלומדים את שני המקורות ליום כיפור בתורה (ויקרא כג- ויקרא טז), שמים לב שבכל אחת מהפרשיות יש כפילות של תיאור יום הכיפורים. כאילו קיימים שני משמעויות שונות לאותו היום ועלינו לאחד בין שתיהן.

נקרה, כבר עכשיו לשתי הבחינות האלה

  1. בחינה "אזרחית", שמעמידה את האדם שיקבל כפרה , במרכז
  2. בחינה "מיקדשית", שמעמידה את הצורך בכפרת המקדש עצמו.

נסביר את שתי הבחינות יותר מאוחר. נתחיל, קודם כל, בלימוד הפסוקים עצמם:

  • פרשת אחרי מות: ויקרא פרק טז

(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק תִּטְהָרוּ:

אחרי תיאור של "סדר העבודה", כלומר, כל מה שהכהן הגדול צריך לעשות כדי להיכנס לתוך קודש הקדשים, ולכפר על כלי המקדש, דבר שלא נעשה על ידי שני בני אהרון שנכנסו שם ומתו .

שני הפסוקים מודיעים לנו על הרבה דברים:

יש יום אחד שחל ב10 בחודש השביעי שבו בני ישראל מתבקשים לקיים שתי מצוות:

  1. עינוי נפש
  2. איסור מלאכה

באותו היום, ה' יטהר את כל בני ישראל.

 

אחר כך, אנו שומעים על אותם הדברים שנלמדו לעיל (עינוי, איסור מלאכה) אבל בהקשר אחר לגמרי: המשך של פרשת "סדר העבודה "! המטרה היא לכפר על  הקודש.

(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:(לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:(לג) וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר:

ובסוף, פסוק אחד שיכול להיחשב כסיום לפסוקים הראשונים או כמסיימים את הפסוקים השניים:

(לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ

הפסוק הזה מכיל שני חלקים:

  • החלק הראשון, (וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה )נראה חותם את פסוקים כט-ל, הפסוקים המדברים על יום כיפור שמכפר על בני ישראל.
  • החלק השני,( וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:) שחותם את סדר העבודה: אהרון עשה מה שמשה אמר לו לעשות בהתחלת הפרשה

 

  • פרשת אמור: ויקרא פרק כג

גם כאן, יש לנו כפילות דברים: זה מתחיל בבחינה "האזרחית":

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

בפסוקים האלה יש לנו את  הדברים הבאים

  • התאריך: ב10 לחודש השביעי
  • השם של היום= יום הכיפורים
  • הוא מקרא קודש
  • מצוות העינוי
  • איסור מלאכה
  • העונש כרת לכל אחת משתי המצוות
  • המטרה: הכפרה של בני ישראל

אחר כך, חלק מהדברים האלה חוזרים (בשינויים קלים מעניינים) . המונחים החדשים מצביעים על יום כיפור שונה, כיפור של מקדש, כמו שמצאנו בפרק טז':

(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:(לב) שַׁבַּת(שַׁבָּתוֹן (הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

נלמד את המונחים החדשים:

  1. לדורותיכם בכל מושבותיכם: המילים האלה , מופיעים בתורה רק כשהמצווה נשעית מחוץ למקדש, בנוסף לקיומה במקדש או בניגוד למקדש. לא כתוב "ואהבת לרעך כמוך- בכל מושבותיכם לדורותיכם"!. ברור שכל המצוות נאמרות , לכאורה לאורך כל הזמן ובכל מקום. לכן, המילים "לדורותיכם בכל מושבותיכם" מדבר על מצווה בהתייחסות למקדש.
  2. בתשעה לחודש מערב עד ערב: גם כאן, חוזרים על מידע שכבר נאמר בחלק הראשון. אבל המונחים הם קשורים למקדש: במקדש היום מתחיל בבוקר ומסתיים בערב. וכדי לדבר על ערב יום כיפור, חייבים, במונחי המקדש להגיד "בתשעה לחודש בערב"!!. וזה דומה למה שאומרת התורה לגבי פסח:

שמות פרק יב (יח) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:

כדי לדבר על חג המצות מדברים על ה14 בנסין בערב כי כך מדברים במקדש! ולא כערב יום 15!

3 שבת שבתון:

  • "שבתון" הוא מונח שמופיע גם בראש השנה וגם בסוכות וגם בשבת. (כולם קשורים למספר שבע. בחודש השביעי או ביום השביעי)
  • "שבת שבתון" מופיע רק בשבת , בשמיטה ובכיפור.

 

כיפור הוא השבת של השבתות! הוא שייך לחודש השביעי , ובכך הוא מכונה "שבתון" אבל הוא גם שבת בעצמו. ובתור שבת של השבתות הוא דורש שהאדם יפסיק כל מה שהוא עושה בדרך כלל ולא רק את המלאכות כמו בשבת רגיל. אפילו האכילה והשתייה והדברים האחרים, אנו שובתים מהם ביום המיוחד הזה!

 

שתי הבחינות:

ראינו שבכל פרשה יש כפילויות. הכפילות מוסברת על ידי הרב תמיר גרנות, בגלל קיומן של שתי בחינות:

  • הבחינה האזרחית:

היא לא מדברת בכלל על מה שנעשה במקדש. מטרתה לכפר על עוונות בני ישראל עמצם. בחינה זו, אנו חווים היום, מאז שנחרב בית המקדש. כדי לקבל את הכפרה, יש לענות את הנפש ולא לעשות מלאכות. רק עצם היום המיוחד הזה מכפר, אפילו אם אין עבודה במקדש

  • הבחינה המיקדשית:

היא מדברת על כפרת המקדש. כשיהודי עושה עברה, הוא לא רק מטמא את עצמו ,(ובכך הוא זקוק לבחינה הראשונה) הוא גם מטמא את המקדש. בכך, הוא מונע מה' מלשכון במקדש. או , לפחות, הוא מסכן את המפגש בין ה' והאדם במקדש. לכן, כדי שה' יוכל לשכון במקדש, או כדי שהמפגש בין ה' והאדם יוכל להתרחש במקדש, יש לכפר על המקדש עצמו. ולכן ביום הזה, יש לעשות עבודה מקבילה, של כפרת הקודש, על ידי סדר העבודה.

כמובן ששתי הבחינות חלות באותו היום. שתי הבחינות נפרדות אבל הן מתחברות לגמרי. באותו יום, יש לקיים אותם המצוות המתוארות בבחינות השונות. למה? כי קיימות שתי בחינות בכל יהודי:

הפן האישי, הפרטי, עם קשר אישי עם ה'.

הפן הלאומי, המורכב בפרטים אבל לא רק. יש מימד ציבורי עצמאי שמתווסף על הרובד האישי פרטי. וכיפור פונה לשני הממדים גם יחד כי אי אפשר להפריד ביניהם.

 

כיפור= שבת שבתון

ראינו שכיפור הוא בעצם "סופר שבת". ואיסור האכילה היא פשוט הרחבת איסור העיסוק האנושי ביום הזה, מעבר למה שאסור בשבת. מה משמעות לזה?

הרי בשבת, אנו מתבקשים להפסיק את המלאכות כדי להתפנות ולהתחבר אל ה'. מהלך דומה ויותר עמוק מתרחש בכיפור: אנו צמים בכיפור כי אנו מתחברים אל ה' עוד יותר מאשר בשבת. ואז, אנו "לא יכולים" לאכול כי אנו מתעלים ממש מעל המצב האנושי שלנו ומתקרבים אל ה'.

 

"ויענך וירעיבך"

בגמרא, החכמים מנסים ללמוד מהצורך להתענות בכיפור לאותו המונח "עינוי". אבל הקשר הוא מאוד מעניין. שם, מדובר על המן שה' נתן לנו במדבר במקום האוכל הרגיל. אכילת מן ולא לחם היא הרעבה! אכילת לחם מהשמים, ישירות מה', היא ההרעבה! כלומר העינוי המדובר במדבר קשור לחיבור ישיר אל ה' וריחוק מהחיים הארציים הרגילים!

העינוי מתורגם למצוות לא תעשה , למרות שהוא מנוסח כמצוות עשה(ועיניתם את נפשותיכם)! בדיוק כמו שהשביתה בשבת מנוסחת בחיוב(בשביעי תשבות"!) ומתקיימת על ידי איסורים "לא תעשה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.