תולדות פי5

ב"ה א כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

תולדות פי5

 

נושאי הפרשה:

  1. לידת יעקב ועשיו
  2. מכירת הבכורה
  3. יצחק ואבימלך
  4. עשו מתחתן עם בנות כנען
  5. גנבת הברכה
  6. משלחים את יעקב וברכת אברהם ליעקב

 

מה נמכר בבכורה?(הרב גרנות)

כשעשיו מגלה שיעקב גנב לו את הברכות, עשיו פורץ בזעם ואומר:

בראשית פרק כז (לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:

 

לכאורה, אנו חושבים שיש קשר הדוק בין הבכורה והברכה המיועדת לבכור. נניח זאת לרגע.

לפי הנחה זו, עשיו טועה באמירתו מול יצחק. הוא בעצם מגלה לו שהבכורה נמכרה ליעקב וזה מצדיק את העובדה שיצחק ברך את יעקב. כי הוא כבר קנה הבכורה!.

לפי הנחה זו, יעקב היה צריך לבוא אל אביו ולהגיד לו מראש שהנה עשיו כבר מכר לו, כדת וכדין את בכורתו, ולכן הוא זקוק עכשיו לברכת הבכור! וזה היה הרבה יותר יעיל ולגיטימי , במקום כל התחבולות והשקרים שלו!

 

אם כן, אנו חייבים לחשוב אחרת ולהניח שאין קשר בין הבכורה והברכה!!. אם כן מה היא הבכורה שעשיו מכר ליעקב? ייתכן מאוד שזו הירושה של הבכור. היה , כנראה נהוג בעולם אז שהבכור מקבל כפול משאר הבנים בירושה. (אין התורה מחדשת דבר בנידון בספר דברים, היא רק מאשרת מנהג קדום זה). אם כן, יעקב היה אמור לקבל שליש מארץ ישראל ועשיו שני שליש מארץ ישראל.

 

למה עשיו מכר הבכורה? התורה אומר שהוא "בז" על הבוכרה . ייתכן שהוא , כאיש של ההנאה המיידית, של העכשוויות, איננו מעוניין בכל דבר שקשור לעתיד. הוא מרגיש שהוא יוכל, במידה ויבוא הזמן, לכבוש את כל הארצות שהוא רוצה. הוא לא מעוניין בהטחה הזו של הארץ וכל הכרוך בירושה הזו (הבריתות בין אברהם וה' מחייבות מאוד את מי שיירש את הארצות האלה).

כמה הוא שילם יעקב עבור הבכורה? לא יודעים! לא בטוח שרק נזיד העדשים הם המחיר שהוא שילם. יכל להיות שהוא שילם בכסף נוסף!. סיפור נזיד העדשים מראה את טבעו של עשיו שהוא רוצה הכל מיד, בכל מחיר! כדי לבשל עדשים, צריך זמן וסבלנות. יעקב מוכן לבשל אוכל איטי . עשיו מומחה באוכל המהיר של הציד הורגים, צולים ואוכלים. הוא עייף (רעב) אז הוא רוצה אוכל מיד. זה מסביר לנו למה עשיו איננו מעוניין בבכורה.

כשיצחק יברך את יעקב במקומו, עשיו צועק: הוא כבר לקח לי שליש מהירושה (החלק המיועד לבכור) ועכשיו, הנה הוא לקח ממני את השליש האחרון! כלומר הוא לקח לי הכל!

הסבר קטן:

עשיו היה אמור לקבל בתור בכור שני שלישים מהירושה ויעקב שליש אחד

הבכורה שיעקב קנה ממנו זה היה השליש של הבכור, כלומר שאחרי המכירה, עשיו היה אמור לקבל שליש ויעקב שני שלישים.

עכשיו שיצחק "ברך" את יעקב, הוא כביכול נתן לו את השליש האחרון ולעשיו לא נשאר כלום!!

 

מה היתה הברכה שיצחק רצה לברך את עשיו?

את זה, ניתן לראות במפורש בתורה: את מה שיצחק אומר ליעקב, כשהוא מתחזה לעשיו, אלה, כנראה, המילים שהוא התכוון להגיד לעשיו:

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

הברכות האלה, אינן הברכות של אברהם. (הברכות של אברהם, יצחק יברך בהם את יעקב אחר כך, כשהיה בטוח שהוא יתחתן עם נשים מבית לבן). בינתיים, יצחק התכוון לברך את הגדול מבניו, הבכור, עשיו, בברכה השייכת לבכור. כלומר הברכה של השפע החומרי שאליו זקוק הבכור. וגם השליטה על שאר בני המשפחה. כי בתור בכור, הוא חייב להגן על שאר בני המשפחה והם חייבים לציית לו. במילים של התורה, הם חייבים לעבוד אותו ולהשתחוות לו. ברכה כזו, קיבל, למשל יהודה מאביו יעקב:

בראשית פרק מט (ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:

וזה לא גרם לשום בעיה. יהודה קיבל אתת ההנהגה על שאר אחיו. וכל אח קיבל מה ששייך לו. יוסף, יקבל ירושה כפולה (כמן בכור) , שתי נחלות, כי שני בניו (אפרים ומנשה)יהפכו לשני שבטים בדין היירושה.

עכשיו שיצחק נתן ליעקב (בתור עשיו) שני שליש מהירושה על הארץ, לא נשאר לעשיו כלום! כי השליש הראשון כבר מכר לו והנה שני השלישים האחרים הוא גנב לו ! וזה מסביר את מה שעשיו אמר לעיל:

"ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח (השליש המיוחד שלי) והנה לקח את ברכתי (השליש האחרון שהיה נשאר לי)"

 

מה חשבה רבקה? (הרב תמיר גרנות)

 

רבקה היא היחידה שקבלה נבואה ברורה מאת ה' בעצמו:

כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

העובדה שכתוב: "והנה תומים בבטנה", אומר שכולם הופתעו לגלות זאת מסביבה! אנחנו, קוראי התורה , יודעים שהיא הרגישה זאת בבטנה כבר בהריון, ושה' אפילו הסביר לה למה יהפכו שני התאומים האלה. אבל, ה' אמר רק "לה". ולא לבעלה. וכנראה שהיא לא אמרה זאת לבעלה! אם ה' לא אמר ליצחק, היא חושבת, זה בגלל שאין להגיד לו! כולם מופתעים בלידה ש"הנה" יש תאומים! ורבקה שמרה את כל הנבואה בסוד.

היא יודעת , על פי הנבואה שהצעיר יגבר על הגדול. כלומר, שיש היפוך הטבע. הבכור איננו הבכור! לכן, כנראה, היא לא משתתפת במתן השם "יעקב" ליעקב:

:(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

רבקה ויצחק נותנים לעשיו את שמו .("ויקראו אותו..") כי הוא באמת שעיר.

אבל יעקב, נקרא רק על ידי אביו יצחק ("ויקרא" ) בשם זה. הוא הילד השני! הוא עוקב אחרי הראשון. ועובדה היא שידו אוחזת את רגל אחיו. רבקה לא משתתפת במתן השם כי היא יודעת שהוא לא יישאר השני, בגלל הנבואה.

 

רבקה שומרת סוד. והסוד מאוד מאיים! שני האחים התאומים יגדלו בתחרות מסוימת. והשני חייב להיות המוביל! לכן, כשרבקה שומעת שיצחק רוצה לברך את עשיו, היא מרגישה שזו טעות. אבל היא לא מדברת עם בעלה על הטעות. היא מעדיפה שהכל ייעשה במרמה.

אבל טעות בידה: יצחק לא התכוון לברך את עשיו בברכת אברהם! הוא רק רצה לברך אותו בברכת הבכורה!

 

מה היא ברכת אברהם?

בראשית פרק יז (א) … וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:.. (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

ברכת אברהם (זו שהוא קיבל בברית המילה), נאמרת בשם שדי. היא כוללת את הירושה של הארץ, של המשכיות הזרע המיוחד ליצירת המשפחה המיוחדת שתיצור את עם ישראל.

אותם המילים, שהם ברכת אברהם, יעקב יברך את יעקב בנו , ללא שום קשר עם גנבת הברכות!:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם😦

 

ברכת אברהם ניתנת רק למי שלא יתחתן עם בנות כנען!! זה המפתח של כל הסיפור!!

עשיו התחתן עם בנות כנען. וזה פסל אותו מלהיות הממשיך של יצירת עם ישראל. זה פוסל אותו מלקבל את ברכת אברהם. אברהם עשה הכל כדי שיצחק לא יתחתן עם בת כנען. אם כן, מהרגע שהפסוק אומר שעשיו לקח לו מבנות כנען, זה נגמר מבחינתו. גם מצד אביו יצחק. עשיו ממשיך להיות הבן הגדול שזקוק לברכת השפע של הבן הגדול וזה בדיוק מה שהתכוון יצחק לתת לו. אבל, אף פעם לא התכוון יצחק לתת לעשיו את ברכת אברהם!!

לכן, אחרי שרבקה מזכירה לו שעשיו לקח מבנות כנען ושיש כעשיו לתת את ברכת אברהם למשהו אחר, הנה שיש צורך לשלוח את יעקב לקחת אישה אצל לבן! וזה מה שיאפשר לו לקבל את ברכת אברהם!! זאת , ללא קשר עם גנבת הברכות או מכירת הבכורה!!

לכן, יצחק קורא, בנחת, ליעקב בנו. הוא לא מדבר אתו על גנבת הברכה. הוא לא מדבר אתו על בריחה מעשיו. כאילו כלום לא קרה בנידון. הוא רק אומר לו שעליו ללכת לקחת בנות לבן כדי להיות הנושא את ברכת אברהם!!!

 

נראה שיש מקום לשאלה:

מה היה קורה אם יעקב לא היה גונב את הברכות של עשיו??

כנראה שהוא לא היה מפסיד בכלל את ברכת אברהם!

ייתכן שרבקה היתה יותר מדי לחוצה והיא טעתה בכמה נקודות:

  1. היא לא דברה עם יצחק. יכול להיות שהיא חשבה שהוא לא יכול להבין דברים חשובים (וראינו שכן יצחק מאוד יודע את מה שהוא עושה!)
  2. היא חשבה שיצחק ייתן את ברכת אברהם לעשיו, דבר שלא היה נכון
  3. היא גרמה הרבה צער ליעקב שנאלץ לגנוב ולשקר
  4. היא גרמה לעשיו לכעוס ולרצות להרוג את אחיו, דבר שיהיו לו השלכות איומות עד לימים אלה
  5. היא טעתה כשהיא הבטיחה ליעקב שילך ללבן רק "ימים אחדים". הוא נשאר שם יותר מ20 שנה
  6. היא טעתה כשהיא אמרה שהיא תראה אותו שוב. כנראה שהיא מתה בינתיים ולא זכתה לראות את יעקב שוב:

בראשית פרק כז (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

 

יש לשים לב לעובדה שכל סיפור גניבת הברכות נכתב בין שני פסוקים שנראים ממשיכים אחד את השני:

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

……סיפור גנבת הברכות………

בראשית פרק כז (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

לא רק שהתורה ממשיכה בדיוק בנקודה שהיא הפסיקה בה: עשיו מתחתן עם בנות כנען, וזה גורם למורת רוח להוריו ולדיבור (סוף סוף) בין הוריו, אלא שנראה כאילו לא קרה כלום בינתיים! כאילו כל סיפור הגנבה לא קרה בכלל!

כאילו התורה עצמה מציעה לבחון את הסיפור של הגנבה מחדש. יהיו לו כמובן הלכות רבות מאוד. אבל מבחינת הברכות החשובות שמקבל יעקב מאביו, ברכת אברהם, אין לזה שום השלכה!

אם כן, הדעה הקדומה שרבקה היא זו שהצילה את המצב ושיצחק היה עיוור ולא מבין בכלל מהמתרחש, איננו כל כך נכון!!!

 

יצחק עיוור (המי השילוח- הרב תמיר גרנות)

המי השילוח אומר שכשם שיצחק היה כל חייו בארץ ישראל והוא היה עיוור, כך משה לא נכנס לארץ בכלל והוא כן "ראה" טוב מאוד!!

מה פירוש האמרה הזו?

שתי הדמויות האלה, יצחק ומשה הם נראות הפוכות לגמרי

משה חושב . הוא רואה , כלומר הוא יודע להתרחק מהמצב כדי להבין, להסתכל בדברים מרחוק כדי להבין. הראייה שלו מאוד חדה ברורה וחשובה מאוד. אבל, זה מחייב אותו להישאר מחוץ לדברים עצמם! היא מתרחק מהאישה, הוא לא נכנס לעובי הקורה של ארץ ישראל.

יצחק איננו רואה. הוא ממשש. הוא אוכל. הוא מריח. הוא מפעיל את כל החושים שמפגישים אותו עם המציאות עצמה! הוא עושה בדיוק ההיפך ממה שעושה משה! הוא בתוך ארץ ישראל שהיא המציאות. יצחק הוא איש הדין בזה שהוא מוסר את נפשו לדין. הוא מקבל עליו את הדין. זה מה שגורם לו להיות איש הדין. לא שהוא איש אכזרי,או עצוב. להיפך הוא שמח. הוא מצחק. אפילו עם אשתו הוא מצחק. הוא חושני, ושמח. הוא שמח כי הוא מקבל את מה שקורה. הכל בא מאת האלוהים. ה' נתן לו את חייו במתנה אחרי שהוא היה מוכן להחזיר את נשמתו. מאז, הוא שמח לחיות ולקבל כל דבר. כשעשיו אומר לו שיעקב התברך בטעות, הוא אמנם צועק אבל מיד אחר כך, הוא מקבל עליו את הדין :"גם ברוך יהיה". כאילו ה' רצה כך, כן יהיה! הוא רואה שיעקב יוצא שני, אז הוא קורה לו העוקב. הכל פשוט! עשיו מתחתן עם בנות כנען, אז הוא נפסל מלקבל ברכת אברהם. נשאר יעקב, אז שהוא ילך להתחתן עם בת לבן ויקבל ברכת אברהם! גם מול אבימלך הוא מתנהג כך.

יצחק ואבימלך (הרב תמיר גרנות)

הסיפור של ביקור יצחק אצל אבימלך מפתיע משתי סיבות:

1 הוא נראה חוזר על אותו הסיפור שקרה עם אביו אברהם

  1. אנו לא מבינים מה תרומתו לרצף הסיפור הקודם של הברכות והבכורה.

כמו אצל אברהם, הסיפור מכיל שני חלקים. ההבדל הוא שאצל אברהם שני החלקים נפרדים אחד מהשני (בניהם יש לידת יצחק) בעוד שאצל יצחק שני החלקים רצופים אחד אחרי השני:

  1. החלק הראשון:

יצחק יורד דרומה בגלל הרעב, ה' נראה אליו ומברך אותו

היחס של אבימלך אליו איננו ידידותי. ובכל פעם שאבימלך מגרש אותו, יצחק מתרחק עוד יותר. עד שהוא מגיע לרחובות ושם, כבר לא רבים על הבאר שהיא חופר:

…(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

היינו מצפים שהסיפור ייסתים כאן. הגענו סוף סוף לרגיעה שאין בה מריבות ואנטישמיות. ולא היא! יצחק חוזר צפונה אל המקום הראשון שלו: באר שבע!

  1. החלק השני:

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע:(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק:(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:

השלום שמושג בסוף הסיפור שונה מאוד מה "שלום" שבו הוא היה שרוי ברחובות. ברחובות, זה היה מצב של אי לחימה קרה. הוא התרחק מאוד וזה מה שקנה לו שקט. עכשיו, קרה דבר חדש לגמרי: אבימלך והרמטכ"ל שלו באים כדי לבקש ממנו הסכם שלום, ברית. זה מאוד מפתיע את יצחק. אבל הוא מבין שזה המצב החדש!

מה גרם לשינוי הזה?

  • הרב מידן, טוען שזה בסכות עשיו! הוא התחיל לנקום באויבים והוא הפחיד אותם על ידי הצבא שלו. עשיו חי את צעירותו בפחד מהאנטישמיים שכל הזמן מציקים ומשפחה. וכשגדל עשיו, הוא מקים צבא ומגן בחוזקה על האינטרסים של אביו. לדעת הרב מידן, זה בדיוק הסיבה שיצחק אוהב את עשיו! הוא לא רק מביא לו אוכל אלא הוא מעניק לו ביטחון צבאי!!
  • הרב תמיר גרנות מציע הסבר אחר: יצחק מבין שיש להתמודד עם הבעיות ולא לברוח מהן. חזרתו לבאר שבע, מסמלת המוכנות שלו להתמודד עם הבעיות. לכן, ה' נגלה אליו שנית. ואז יש שינוי בתגובה של יצחק: הוא מקים מזבח (מה שלא עשה בפעם הראשונה) והוא "קורא בשם ה'" כלומר, הוא לוקח על עצמו את המטרות שעבורם אברהם נלחם כל חייו. הוא מקבל על עצמו את התפקיד של המשכו של אברהם בזירה החיצונית. לקרוא בשם ה' זה להביע עמדה נחרצת מול הזרים. והשינוי הזה הוא זה שגורם לאבימלך  לכבד אותו ממש! כשיצחק היה נכנע ובורח, אבימלך נלחם בו הציק לו. כשיצחק מקבל על עצמו אחריות על זהותו ומשימתו, אז האויבים מכבדים אותו ויראים מפניו!! והם אפילו מצביעים על הסיבה שעבורה הם באים לבקש ממנו ברית שלום: "אתה עתה ברוך ה'"! לפני כן, הברכה של ה' היתה חומרית, ראו שהוא מצליח במעשיו. אבל רק כשהוא קורה בשם ה', הם באמת מוכנים לעשות אתו שלום !

מה מוסיף הסיפור הזה לקונטקסט? כנראה שהוא שהוא מצביע על הדבר העיקרי: יש להמשיך את ברכת אברהם, לקרוא בשם ה', ולא רק להסתפק בברכת השפע. זה ההבדל בין הברכה אל הגדול (השפע) והברכה אל הבכור, בתור ממשיכו של אברהם, המקבל את ברכת אברהם!

 

עשיו איש ציד (הרב מידן)

נמרוד היה איש ציד ורש"י מוסיף שנמרוד היה ציד בפיו. כמו עשיו. היתה להם היכולת לאסוף מסביבם אנשים ולשלוט עליהם.

  • וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה …:(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו
  • (ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק: בראשית פרק י .רש"י (ט) גבור ציד – צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום:

כאשר תריד (הרב סמט)

יצחק איננו מברך את עשיו. הוא רק "עונה לו" שירושת ה ארץ ניתנה כבר ליעקב אחיו. נשאר לו רק לבחור לו ארץ אחרת, חוץ מארץ כנען. ורק כשילך לשם (יריד- מלשון ללכת) הוא יוכל להצליח! (משמני הארץ= רחוק משמני ארץ ישראל!)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.