ויצא פי5

בע"ה ב כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

ויצא פי5

 

המקום והאבנים

 

בראשית פרק כח (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:(…(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

 

אילו התורה רצתה לציין את שם המקום שאליו הגיע יעקב, היא היתה עושה זאת לכתחילה. במקום זאת, היא מכנה את המקום "המקום". עם ה' הידיעה מצד אחד ובלי לציין מה הוא. התורה, בספר דברים, תעשה זאת גם לגבי המקום בארץ כנען , בו ה' יבחר לשכן שמו שם. כמה מפרשים (ובניהם רש"י, ניסו לתת שם למקום. להגיד שמדובר בהר המוריה (כי הוא נקרא "המקום" בפרשת העקדה). קריאת המקום , על ידי התורה עצמה בשם שנותן לו יעקב "בית אל", או לוז , כשם הקדום, איננה פוטרת אותנו מלקרוא את  המילה "המקום" שישה פעמים בפסוקים מעטים. העובדה ש"המקום" הוא אחד מהכינוים של הקב"ה בעצמו מרחיבה את השאלה.

נראה לי שהתורה רוצה לציין שמה שחשוב בסיפור הוא לא שם המקום אלא מה שמתרחש בו. כלומר, אם יעקב זוכה, בפעם הראשונה בחייו להתגלות ה', איננו קשור לזה שהוא מגיע דווקא במקום הזה אלא למצב שבו שרוי יעקב בעצמו. בנקודת הזמן המיוחדת והמצב הנפשי שלו ברגע זה. וזה היה יכל להתרחש בכל מקום אחר!!

לראיה, יעקב אבינו קורא למקום בשני שמות:

  • בית אל
  • שער השמים

שער השמים, הוא התרגום בעברית ל "באב אילו", בלשון בבלית, הדלת, השער  , לשמים! לכן קראו למקום ההוא "בבל" או, באנגלית "בבילון" , באב אילו.

כאילו יעקב קובע ששער השמים שאנשי בבל חשבו שהם יקבעו אותו על ידי בנייה אנושית, במגדל בבל, על ידי אבנים הנעשים מחמר ולבנים, איננו תלוי ב"מאגייה" של מקום מסויים אלה מתוך רצון אלוהי כלפי אדם מסוים במצב מסוים, וההתגלות היא תןויה אך ורק ברצון האלוהי ולא במקום. מה שמביא המדרש להגיד:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קיז ויפגע במקום למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו,

בית האלוהים, הוא בכל זאת מקום. וניתן, דרך מימד המרחב, על ידי אבנים, ובכל מקום לעבוד את ה' דרכם. זאת הרוחניות היהודית: ליצור קשר עם ה' דרך העולם עצמו. (הרב תמיר גרנות).

הרב סמט רואה בהשוואה הזאת בין מגדל בבל וסולם יעקב וקריאת שם המקום "שער השמים" הצדקה וקשר עם מה שעתיד יעקב לחיות בהמשך הפרשה: המפגש שלו עם אנשי בני קדם, בחוץ לארץ, שתרבותם עדיין נגועה מחטא מגדל בבל.

האבנים:

  1. האבנים מראשותיו של יעקב שיהפכו לאבן אחת שתהפוך ל"בית אלוהים"
  2. האבן מעל פי הבאר שיעקב מצליח לרומם על ידי כוח האהבה לרחל
  3. האבנים שיהפכו לגל עד בברית בין יעקב ללבן בסוף הפרשה

העובדה שבכל הפרשה יעקב ייפגש עם אבנים שיציינו כל אחת, את שלבי הסיפור הגדול, מורה על שני עניינים חשובים לעניות דעתי:

  1. אבן= אב-בן: יעקב הולך להקים משפחה. הוא גם בנם של אברהם וצחק וגם האב השלישי שיקים את בית ישראל: מה שנראה נצחי, הוא יותר האבן מאשר האדם. האבן עומדת כמעט לנצח, יחסית לאדם שחי שנים מועטות. ובכל זאת, יש דבר שהאדם יכול ליצור שיהיה אף הוא נצחי, אולי יותר מהאבנים עצמם: זה הקשר בין האב והבן שלו. המשכיות, מסר, תולדות, תיקון מתמשך בין הדורות, מסורת…כשהקשר בין האב והבן מצליחים, כלומר, כשהם מסוגלים להמשיך מדור לדור במשמעות ובהתקדמות, אז הקשר הזה הופך לממשי ונצחי, כמו אבן!
  2. אבנים= ממשיות עולם הזה. הרוחניות היהודית איננה מתעלמת מכל מה שהוא גשמי. להיפך. העולם הפיזי הכרחי. יש לגלות שקיימים, מעבר לעולם הממשי הזה, משמעות וכוונות. לא להיתפס לאבנים כאלילים (זו הסכנה מהקצה השני) אבל להבין שמאחורי האבן יש בורא עולם. ושדרך האבנים, דרך העולם הטבעי והממשי, ניתן לעבוד אותו ולגלות רוחניות אמיתית.

הסולם: (השמת אמת- הרב תמיר גרנות)

 

ויקרא רבה פרשה כט אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה

א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה לט) מארץ רחוקה ….. ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא אימתי בחדש השביעי.

 

המדרש הזה הוא פלא! רבי מאיר, מגובי על ידי רבי שמעון בר יוחאי ואחרים, שיעקב חטא בזה שהוא לא עלה על הסולם! ולא רק זה, טוען רבי מאיר, אלא שבגלל חטא זה , ישתעבדו בניו בארבעת המלכויות!!

אם ה' מראה סולם ליעקב, זה כדי שיעלה עליו! ויעקב מפחד!

הסולם, מסביר השפת אמת, מסמל את האמונה. האמת המוחלטת נמצאת רחוק מאוד בשמים! אין אנו יכולים להשיג את האמת כולה על הארץ. כדי לזכות, אולי, להיות בדרך אל גילוי האמת הנמצא בשמים, עלינו להאמין, לעלות על הסולם, אל עבר הלא נודע. רק בזכות ההבטחה והאמונה בחיים ובאמת הנמצאת אי שם.

יעקב הוא איש האמת. עבורו, ייתכן שהאמת היא כאן! ואין צורך לעשות עבודה נוספת כדי להשיג אותה.

יעקב הוא איש האמת:

ה' מתגלה אל יעקב ומבטיח לו כל מני דברים נפלאים. מה עושה יעקב? הוא נודר שאם באמת זה יקרה, אז ה' יהיה לו לאלוהים!. לכתחילה זו סתירה אל עבר ה' בעצמו! מה זאת אומרת "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני…אז והיה ה' לי לאלוהים"??. כאילו יעקב מאמין רק במה שמתרחש באמת. ולא בעתיד בסופק!! ה' מכיר את יעקב, איש האמת. הוא לא כועס עליו על דבריו כי הוא יודע מאיפה הם באים. אבל, על יעקב ועל כל זרעו להתחיל תהליך שונה לגמרי מהנקודה שבו נמצא יעקב. על יעקב להבין שעליו כן לעלות על הסולם. שעליו ובמיוחד על בניו, כן להאמין. כי המציאות שונה מהאמת. יש פער אדיר בין האמת (למה שהאדם לומד, בתיאוריה, שזה מה שאמור לקרות. מה שחייב להיות כי זו האמת) והמציאות בה חי האדם! האדם חי עם  רשע שטוב לו וצדיק שרע לו. האדם חי בעולם שבו לא נראית האמת. ובכל זאת, מתבקש מהאדם, מבני יעקב, להאמין באמונה שלמה שכן קיימת אמת בשמים. ולעלות בסולם החיים האנושיים. כי רק כך ניתן להיות בדרך אל האמת האמתית!

מה עושים האומות בסולם?

אם אנסה להמשיך את רעיון ה"שפת אמת", אגיד שארבעת הגלויות, כן עולות על הסולם, כי כל אחת מאמינה באמת שלה. הבעיה היא שהאמת שלה היא לא האמת האמתית. היא אולי רק חלק מהאמת. אבל כל אימפריה בטוחה בעצמה לגמרי שזו האמת. האמונה של כל אימפריה היא שלמה. היא חזקה. אולי יותר מהאמונה של ישראל! אבל, האמונה החזקה והבלתי מעורערת, יש לה דופי: היא לא לוקחת בחשבון שאנו רק בדרך אל האמת! ויש לקחת בחשבון תמיד שאולי יש פנים אחרות לאמת!! ולכן, יש להם תקומה ויש להם נפילה. הם אכן עולים אבל הם גם יורדים!

המדרש לעיל , שם בפי ה' הבטחה ליעקב שאם הוא היה עולה , שוב לא היה יורד. אבל , כדי להגן על יעקב, נגיד שהוא לא פחד להאמין, אלה הוא פחד להאמין יותר מדי!, להאמין כמו אומות העולם, בעבודה שאולי תהיה זרה לגמרי לרצון ה'!. אני רוצה להבין שטוב עשה יעקב שלא עלה. אבל טוב שהראה לו ה' שיש כן לעלות!

כל ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל נגזרת, לפי המדרש מאי העלייה של יעקב. אכן, כל ההיסטוריה תלמד את היהודים שהאמת הרבה יותר מורכבת ממה שנראה . הם יאספו את כל חלקי האמת הקיים בכל אומות העולם כדי לעלות לאט, אבל בסולם הנכון, אל עבר ראשו בשמים, שנגיע אליו במהרה בימינו!!

 

 

 

רחל ולאה (הרב תמיר גרנות):

 

  1. שמות הבנים (לע"ד)

כמעט כל השמות שנתנו לבני יעקב, קשורים ליחסים הכעורים בין רחל, לאה ויעקב. איך ייתכן ששמות שבטי יה, שיישארו כשמות לעתיד של כל שבטי ישראל, יקבעו את האיבה , הכעס, התקוות, והניצחונות של לאה נגד רחל ולהיפך? נראה שהמחלוקת העמוקה בין שתי האחיות, היא גולשת מעבר לסיפור משפחתי אישי והיא מגלמת את המורכבות של הזהות ,ובכך, מגדירה את תפקיד כל העם בהיסטוריה שלו!

  1. לאה מולידה:

בראשית פרק כט (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

לאה נכנסת להריון בגלל, או בזכות שהיא שנואה!! ובאותה סיבה, רחל לא מולידה!! מה ההיגיון בפסוק הזה ובמעשה ה'במקרה  הזה?  האם יש להעניש את האהוב ולתת פרס למי שסובל? זה נראה יותר מדי נוצרי!!

הרב תמיר גרנות מבקש להבין שיש שני תפקידים שונים שניתנו לאישה בסיפור בריאת העולם:

  • א. בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ …

בפרק א', האישה והאיש , הזכר והנקבה, נבראו כדי לפרות ולרבות. כדי להוליד. כדי לשלוט ולסדר את כל העולם החי מסביבם.

  • ב. בראשית פרק ב (ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:..(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

בפרק ב', האישה והאיש משלימים זה את זה. כאן, הזוגיות היא המטרה. להיות עזר כנגדו, לדבוק בזולת. כאן, ניתן להכניס את הפן הרומנטי, הזוגי שקיים בין בני זוג.

לאה איננה אהובה, אבל היא מולידה. היא שייכת לפרק הראשון של ספר בראשית. ממנה ייוולדו רוב בני יעקב. אבל, מצד שני, לאה משתוקקת להיות גם האישה של פרק ב'. היא מחפשת את אהבת בעלה. הילדים הם אמצעי כדי שבעלה יאהב אותה, יילווה אליה.

רחל, מצד שני, היא האישה של פרק ב'. היא אהובה ועבורה יעקב עבד ארבע עשרה שנים. אבל היא לא מולידה! וכל מהוויה היא להוליד! להיות האישה של פרק ב'!!

המתח הקיים בין שני פרקי הבריאה מתגלה כאן דרך שני הפנים שיש בכל אישה, ובכל זוג: האהבה וההולדה. ואם אפשר, החיבור ביניהם. המתח הזה הוא בעל מרכיבים שונים . וכל ילד יגלם פן אחר. כך שעם ישראל יהיה מורכב בכל הפנים האפשריים של המתיחות בין קצוות המציאות והאמת.

 

ניתן לראות ששם "אלוהים" המופיעה בפרק הראשון בסיפור הבריאה, מופיע בלידות כל פעם שמדובר בלידה ולאו דווקא באהבה. והשם ה', המופיע בפרק השני, מופיע בקשר לאהבה (או לשנאה) בין בני הזוג. למשל:

וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה…

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ

  1. הקנאה של רחל (מי השילוח – הרב גרנות)

בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:

"ותקנא רחל באחותה". מי אומר זאת? התורה האובייקטיבית! ייתכן שרחל עדיין לא מודעת לקנאה הזאת. זה קורה "בקרבה" של רחל, כמו ששרה צחקה בקרבה ולא היתה לגמרי מודעת בצחוק הזה. כל הסיפור הוא לגלות לה את מה שמתרחש בתוכה ולברר אותו. מי השילוח אומר שכשלא מצליחים להשיג דבר, יש לעבוד על עצמנו וברר בתוכנו את הסיבות שעבורם אנו רוצים להשיג זאת, איך, למה, עבור מה, ..ורק בירור כזה יכל לפתוח את השערים שיביאו להגשת הדבר. "יגעת ולא מצאתה, אל תאמין" אתה התפללת ולא קבלת? זה בטח בגלל שלא יגעת מספיק. ומה היא היגיעה האמיתית? הבירור הפנימי!

על רחל לעשות בירור פנימי. למה היא ורצה בנים? האם זה בגלל סיבה לא ראויה של קנאה ואגואיסטיות? האם זה כדי שהיא תהיה אם בישראל? האם זה כדי להביע , דרך ילדים את ההשקפה המיוחדת שלה בתוך הזהות היהודית…

לכן יעקב כועס עליה: הוא לא יכל לעשות את הבירור במקומה!!

ואכן, רחל עושה את הבירור ומוכנה לתת את בלהה ליעקב. וזה אחד השלבים שילבנו את המניעים הטהורים שלה ויביאו לה ילדים!

  1. סיפור הדודאים

רחל חשבה שדודאים, כלומר אמצעי חיצוני, מאגי, יכול לעזור לה במקום הבירור הפנימי. אבל הדודאים לא עזרו לה בכלל. אבל, הם עזרו לגלות שלאה רצתה בעיקר את אהבת בעלה: "לכן ישכב איתך הלילה..". לאה רוצה לא להיות ה"מולידה" בלבד אלה גם האישה המוערכת והאהובה. זה סיפור שמסביר היטב את שני העניינים שלמדנו לעיל.

  1. רחל ולאה בזוהר

רחל היא מעולם הנגלה ולאה היא מעולם הנסתר. שני העולמות האלה הם הפוכים ומשלימים. עולם דאתגליה, הוא עולם שבו הכל יפה, חיצונית הכל מושלם. ועולם דאתכסיא, הוא עולם של הצל, של השנוא, של המכוער, של העורמה, זה שבא שלא בהסכם ובכוונה תחילה.  ועל שני העולמות להכיר אחד בשני ולהשלים בניהם!

 

נישואי שת אחיות (הרב מידן)

אפשר להניח שאף פעם לא נחשב נישואים בין שתי אחיות ל"עריות", בזמן הקדום. ייתכן שהתורה אסרה על זה רק בגלל הסיפור של רחל ולאה שהביא לבעיות ביניהן! הרי כל העריות הכתובות בתורה , אסורות בין בחי האישה הראשונה ובין אחרי מותה. אסור להתחתן עם אשת אביו גם אחרי מות אביו.. אבל, לגבי האחות, אין איסור להתחתן עם האחותה אחרי מות אשתו. ראיה שזה לא עריות לכתחילה. אם כן, לפני שהתורה אסרה על זה, זה לא נחשב כעריות ויעקב היה מותר לו להתחתן עם אחיות. רק בגלל הבעיות שנבעו מהחתונה הזו אסרה זאת התורה אחר כך. וכן לגבי הבכור בן השנואה, וכן כמה איסורים שנגזרו מסיפורי האבות (ולא להיפך!)

 

מרחב התמרון (הרב מידן)

למה יעקב קבע שבע שנות עבודה עבור רחל?

ייתכן שזה נקבע רק אחרי משא ומתן ארוך. אבל למה בכל זאת המחיר כה גבוה?

בניגוד לעבד אברהם שהיה לו לקחת אישה מארץ מולדת אברהם, ליעקב ביקשו הוריו לקחת אישה במנות לבן! כך שהיה לו מרחב תימרון מאוד צר!

העבד היה יכול להעמיד כתנאי שהאישה חייבת לבוא מיד אל ארץ כנען. ואם לא, אז הוא היה יכול "לפנות ימין או שמאל"! כלומר, אם אתם לא רוצים שרבקה תבוא אל ארץ כנען מיד, אני הולך, אין עסקה.

תנאי כזה לא העמיד יעקב. או שהוא לא יכל להעמיד אותו, כי הוא היה מוגבל. הוא חייב לקחת מבנות לבן ולכן הוא חייב להישמע לתנאים של לבן. לכן הוא לא יכל לעזוב בקלות את לבן. כי זה לא היה תנאי מפורש שהוא ייקח אותם לארץ כנען. ייתכן שלבן היה מודע למגבלה הזו ולאור הסיפור של העבד, הוא התנא שהבנות לא יעזבו בינתיים אל ארץ כנען, דבר שגרם לאיחור רב של יעקב אצלו!

 

למה להישאר עוד שש שנים (הרב מידן)

נניח שהבננו שיעקב היה חיי להישאר 14 שנים עבור לאה ורחל. אבל למה להישאר עוד שש שנים??

בתום 14 השנים, נולד יוסף. ואז רחל התפללה שייתן לה ה' בן נוסף.

לכן, יעקב חיכה בסבלנות שרחל תכנס להיריון. כי כבר זה היה מסובך עד עכשיו, אין סיבה לסכן הריון על ידי מסע ארוך. אבל לידת בנימין איחרה שש שנים!.

במשך ששת השנים, ייתכן שלבן שינה כל שנה את התנאים (ואכן יש שישה גוונים שונים של הצאן והכבשים)

 

למה רחל גנבה התרפים? (הרב מידן)

הפרשנים הציעו שני כיוונים:

  1. כדי שאביה יפסיק לעבוד עבודה זרה
  2. כדי שלבן לא ישתמש בתרפים כדי לנחש שיעקב עוזב ולאן הוא בורח

הרב מידן מוסיף הסבר אפשרי שלישי: מצאו הארכאולוגים שבתוך האלילים של התקופה הזו, היו חורים שבהם החביאו את ההסכמים החשובים. כאילו האליל, שומר על ההסכם. בין בתור ערב, בין בתור איסור לגנוב דבר שבקדושה. אם כן, ייתכן שהסכם בין לבן ויעקב שימנע מיעקב לעזוב ללא רשות לבן היה חבוי בתוך התרפים של לבן. גנבת התפרים אפשרה להעלים בכך הסכמים מגבילים אלה!

 

הגלעד (הרב מידן)

ההסכם שבברית לבן ויעקב אוסר על יעקב לעבור את היבוק ולכבוש את צפון הגלעד. למרות זאת, רואים שבני ישראל כן כבשו ארצות אלה. איך ייתכן שהם הפרו את ההסכם עם הארמים?

הבר מידן מצא שגלעד, בן מכיר, בן מנשה, נולד מאימה ארמית! כנראה בתקופת שלטון יוסף במצרים, מנשה התחתן עם ארמיה ועל ידי נישואים אלה, כבש לעצמו, ועבור שבטו את הארצות הארמיות האלה משני עברי היבוק:

דברי הימים א' ז- יד: בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות נוספים:

 

הרוחניות: מקום- אבן

 

בראשית פרק כח (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:

(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים:(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

 

בראשית פרק כט ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה ….וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:(……….(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:

 

בראשית פרק לא (מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל:(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד…

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:

 

רש"י בראשית פרק כח ויצא יעקב מבאר שבע – .. מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה

(יא) ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:

דברים פרק יב (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:

בראשית פרק יא (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

 

 

 

הסולם: האמונה והאמת

 

שפת אמת :רמז החלום סולם מוצב ארצה כו' הוא בחי' דרך ארץ קודמת לתורה וזהו מוצב ארצה. ואח"כ זוכין לתורה שהוא בחי' ה' נצב עליו. ואיתא כי יעקב אבינו לא רצה לעלות על הסולם. ואמרו חז"ל ר"מ הי' דורש בכל זאת חטאו כו' על יעקב שלא האמין ולא עלה. הרמז הוא כי יעקב הי' אמת. כמ"ש תתן אמת ליעקב. והוא בחי' התורה אין אמת אלא תורה. ובחי' אמונה הוא קודם שזוכין אל אמת. והוא בחי' מוצב ארצה כנ"ל… אבל יעקב שהי' מתקן החטא נתדבק בעץ החיים. והקב"ה שאמר לו עלה הי' כדי שיכין לנו דרך בבחי' אמונה כדאיתא בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי'. אבל יעקב שלא הי' זז ממדריגת האמת. לכן חטאו בנ"י אח"כ באמונה וזהו הרמז שע"י שיעקב לא עלה לכן חטאו ולא האמינו ונחשב לו לחטא כי אם הי' עולה הי' מכין לנו דרך האמונה בשלימות כנ"ל:

ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתתמה ממנו.

 

 

רחל ולאה

 

בראשית פרק כט (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:

(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:

(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:

 

בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:(ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:(ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:(ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי:

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:(י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן:(יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:(יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:(יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:(יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב:(כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

 

 

 

מי השילוח :ותאמר הפעם אודה את ה'. איתא בגמ' (מגילה ו:) אמר ר"י אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין. והנה בגמ' ודאי לא בשופטני עסקינן שזה האומר יגעתי ולא מצאתי איירי שאנו רואין שיגע הרבה ולא מצא וכן האומר שלא יגע ומצא וא"כ איך שייך לאמור אל תאמין. אך עומק העניין הוא מבואר ברחל ובלאה, כי בטח אמנו רחל כמה תפלות וכמה בקשות בקשה שיושיע לה ה', אך מפני זה לא הועיל לה לפי שנאמר ותקנא רחל באחותה, והוצרכה הקנאה להתברר אם הוא קנאת סופרים שהוא לש"ש או קנאה בעלמא כפי דרך הטבע ח"ו, והנה התנהגות הש"י עם האדם אשר באותה הטובה שנחן בהמדה בהמדה הזאת עצמה ברא בו חסרון, ע"כ לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו וקודם שיתרפא החסרון לא יועיל כמה תפלות וסיגופים להאדם עד שיתרפא חסרונו ואז יושע. ע"כ לפי שרחל הוצרכה להתברר במדות קנאה וקודם שנתבררה בזאת לא הועיל לה שום תפלה וכל יגיעתה, וע"כ כאשר בקשה מיעקב אבינו שיתפלל בעדה חרה אפו עליה. ולהבין זאת כי הלא כדין עשתה, כי מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכן הקשה הרמב"ן ז"ל, אך מחמת שכתוב קודם ותקנא רחל ע"כ ויחר ליעקב מחמת שמקודם היתה צריכה להתברר קנאתה, אך כשאמרה ליעקב תנה אמתי לפניך כו' ואבנה גם אנוכי ממנה, מזה נראה שכוונתה היתה לש"ש הרי הכניסה צרתה לתוך ביתה. וזה פירוש יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אף שאנו רואין שיגע את עצמו, מ"מ לא היה במקום הראוי לפניו להתייגע. כאדם הרוצה לכנוס לבית ודופק שלא במקום הפתח אפילו ידפוק כל היום לא יועיל לו, אבל כשיבא למקום הפתח וידפוק אז מיד יפתח לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.