ויחי פי5

בע"ה ה טבת התש"פ

מישל בן שושן

 

ויחי פי5

 

הרעיון המרכזי:

יעקב מנסה לבנות משפחה מאוחדת שיהיה לה קשר הדוק עם ארץ כנען, כדי שיוכלו לחזור אליה בסוף גלות מצרים.

 

  1. קבורת רחל.

למה יעקב מזכיר ליוסף את סיפור קבורת רחל אמו? התשובות הנפוצות, קושרות את הבקשה של יעקב מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה לעובדה שהוא בעצמו לא עשה כן לרחל. בין שהוא "מתנצל" מול יוסף (אני לא הבאתי אותה למערה כי הייתי בדרך. .אבל אני מבקש ממך שכן שעשה לי זאת) בין שהוא מראה את חשיבות הקבורה….

אבל קשר כזה בין שני הסיפורים, איננו מתאים את הפשט! אכן, יעקב מבקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה, יוסף מסכים ונשבע. אחר כך התורה מתחילה סיפור חדש, ברכת מנשה ואפרים, ובחלק הזה , יעקב מספר את קבורת רחל, ולא בתוך סיפור הבקשה לקבורת יעקב.

 

בראשית פרק מז (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה …(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ … אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:(ל) ….(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: פ   (סוף סיפור קבורת יעקב)

בראשית פרק מח (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה …(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:

(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:

 

אם כן, יש למצוא הפתרון מחוץ לקשר בין קבורת יעקב לקבורת רחל

הרב תמיר גרנות מציע:

יעקב קיבל מה' את ההבטחה שיהיה לו זרע מרובה. עבור יעקב אשתו היא רחל. ורחל לא נתנה לו אלא שני בנים ומתה בגיל צעיר. אם כן, יעקב רואה שהבטחת ה' לא התקיימה עדיין. לכן, הוא רואה בבני יוסף את הבנים שרחל היתה אמורה לתת לו. והוא מברך את מנשה ואפרים בפריון ונחלות נרחבות בארץ, דווקא כי רחל מתה בדרך ולא הספיקה לתת לו זרע יותר גדול!! על ידי ההסבר הזה, מבינים שיעקב איננו מתנצל מול יוסף בכלל. הוא רק מסביר לו למה הוא עומד לברך את מנשה ואפרים בתור בניו שלו!

נזכור שרחל מתוארת על פי ירמיהו הנביא כזו שאחראית לחזרה של הבנים באחרית הימים:

ירמיהו פרק לא (יד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: ס(טו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְקֹוָק וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְקֹוָק וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: ס

 

 

 

אי אפשר שלא לקשר בין המילים :"איננו" והסירוב להתנחם של רחל לסירוב להתנחם של יעקב והמילה "איננו" לגבי יוסף

בראשית פרק לז (ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא:

בראשית פרק מב (יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ:….(לב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:..

(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה:

 

 

  1. סיקול ידיים

יש להכניס את בני אסנת המצרית לתוך משפחת בני יעקב בתור בני יעקב עצמו. שינוי סדר ההולדה היא סימן לשליטה על עצם סדר ההולדה! כאילו נכון שאסנת הולידה מנשה לפני, אבל אני יעקב קובע שאפרים הוא הבכור! יעקב איננו משנה את מיקומם של הילדים האלה בין ברכיו. הוא בוחר להפגין הבחירה שלו על ידי סיקול ידיו כדי שכולם ידעו שהוא זה שהחליט לשנות הסדר שלהם!

סיקול הידיים בין ימין לשמאל, יכול לרמוז על דבר פשוט יותר ממה שחושבים בדרך כלל: השמאל, הוא בתורה, הצפון, והימין הדרום. בעצם יעקב מעניק לבני יוסף את שתי הנחלות שנמצאות מסביב לעיר שכם:

אחת צפונית לשכם(עבור מנשה, ולכן הוא שם עליו את יד שמאלו(שמאל= צפון)  ואחת דרומית לשכם לאפרים (ששם עליו את יד ימין= דרום). ! ושכם הוא היא הערי היחידה שהוא באמת כבש (שמעון ולוי כבשו אותה אבל זה שייך לו, למשפחתו). זאת העיר המרכזית בארץ שאיליה הוא מגיע בחזרתו לארץ משהיה אצל לבן, היא העיר הראשונה שאליה מגיע אברם מאור כשדים, וזו תהיה העיר שבה ייקבר יוסף עצמו.

שכם היא העיר היחידה שהוא באמת כבש (שמעון ולוי כבשו אותה אבל זה שייך לו, למשפחתו). זאת העיר המרכזית בארץ שאיליה הוא מגיע בחזרתו לארץ משהיה אצל לבן, היא העיר הראשונה שאליה מגיע אברם מאור כשדים, וזו תהיה העיר שבה ייקבר יוסף עצמו.

 

  1. מתי זה קרה?

לפי סדר הפסוקים, כך נראה סדר הדברים:

  • יעקב חולה וקורה ליוסף ומשביע אותו על קבורתו בארץ כנען.
  • אחר הדברים האלה, יעקב חולה ומספר לו
    1. שה' ברך אותו בלוז (בזרע רב ובנחלת הארץ)
    2. מיתת רחל בדרך (דבר שמונע הגשמת הברכה בלוז)
  • יעקב שואל מי הם שני הילדים הנמצאים מולו, הוא מסקל ידיו, מברך אותם ונותן להם מעמד של שני שבטים.
  • פסוק כא: יעקב אומר ליוסף שהוא נתן ליוסף שתי נחלות מסביב לעיר שכם שהוא כבש

 

אבל, כבר למדנו בשנה שעברה (ויחי פי4) את ההצעה של כמה רבנים מהגוש, שכל החלק ג', כלומר מפסוק ח' ועד פסוק כ' כולל, כל סיפור המפגש בין יעקב לבני יוסף, אירע , כרונולוגית, כשהילדים האלה הם ממש קטנים, ברגע שיוסף ויעקב נפגשים בפעם הראשונה, באמצע הפרשה הקודמת:

בראשית פרק מו (כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד:(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:

(  כאן יש להכניס את חלק הברכות למנשה ואפרים שנמצאים בפרשתנו: פסוקים ח-כ)

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:

 

זה הגיוני כי המפגש הדרמטי שחיכינו לו כל כך הרבה זמן איננו יכול להסתפק בשני פסוקים בלבד. יעקב רואה את מנשה ואפרים , ילדים קטנים שאפשר לשים בין הברכיים, לראשונה והוא שואל מי הם. ואז הוא מיד מברך אותם.

 

בפרשה שלנו, רגע שהוא עומד למות, יעקב מזכיר ליוסף , שהוא נתן לו שתי נחלות , עבור יעקב, בני יוסף יקבלו את הנחלות הכי גדולות בארץ. כי הם העיקר של בניו. ואז התורה "מכניסה " כאן את הסיפור שנגזר מפרשת ויגש והודבק כאן כי זה מקשר את ברכת הבנים שקרתה לפני שבע עשרה שנה לאישור מתן שתי נחלות לבני יוסף, רגע לפני מות יעקב.

וכך יש לקרוא הפסוקים לפי הסדר הכרונולוגי:

פרשת ויגש:

  • יעקב פוגש לראשונה את יוסף ובניו. הם בוכים.
  • יעקב שואל "מי אלה?" יוסף עונה "בני הם.." (הקטע מפרשתנו פרק מז פסוקים ח-כ)
  • יעקב מסקל ידיו ומברך מנשה ואפרים
  • יוסף קורא לאחיו ומנחה אותם לגבי פרעה

פרשת ויחי:

  • יעקב מתקרב למותו שבע עשרה אחר כך
  • הוא קורא ליוסף להשביעו על הקבורה שלו
  • הוא מספר לו על הברכה שקיבל בלוז
  • הוא מזכיר לו מות רחל (ואי ביצוע הברכה כי היא מתה) (עד פסוק ז')
  • זו הסיבה שהוא החליט (כבר לפני שבע עשרה שנים) לתת לו שתי נחלות בארץ (פסוקים כא' ..)

 

 

  1. הציונים הראשונים: מנשה ואפרים:

לפחות בכל החלק הראשון של הפרשה, יעקב עדיין חושב שיוסף הוא עיקר בניו. ("ויקרא לבנו ליוסף"). מנשה ואפרים הם כמו בניו שרחל לא נתנה לו. הם מקבלים ברכות השפע וברכות הארץ.

אם אנו נעקוב אחרי שני השבטים האלה בתנ"ך, נגלה שהם הכי קשורים לארץ. והם מקבלים החלקים הפוריים בארץ. בני הבן שיצא לחוץ לארץ בגיל 17, הוא שהביא את כולם לחו"ל, הוא זה שקשור בארץ כנען באופן ממשי. בניו הם אלה שיבואו להתנחל בארץ כנען, הרבה שנים לפני יציאת מצרים!!:

בסוף ספר במדבר, מסופר על הקשר בן בנות צלפחד (בן מנשה) לארץ. גם בני מנשה מגלים עניין רב על חוקי הנחלות בארץ. כשמשה ייתן את עבר הירדן לראבון וגד, הוא יעשה זאת בגלל הדרישה שלהם. אבל כשמשה "נותן חלקי הגלעד והבשן לבני מנשה,זה לא בגלל שהם בקשו זאת, אלא כי הם כבר כבשו החלקים האלה מלפני הרבה שנים. שמות בני מכיר, גלעד, יאיר, כבר ניתנו למקומות האלה לפני כן. משה רק מאשר את יישובם בחלקים שממזרח לירדן שכבר שייכים אליהם מתקופת יוסף!!

זה מסביר את מה שכתוב בפרשה שלנו:

בראשית פרק נ כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף:

אותם בני מכיר שידובר עליהם בתקופת משה , נולדו "על ברכי יוסף", בתקופתו, כשהם השתמשו בעמדה השלטונית הרבה שלו כדי להתנחל באזורים רחבים מסביב לירדן בחייו!

 

גם אפרים התנחל בארץ כנען בזמן שלטון יוסף ואחריו. כמו שמסופר בדברי הימים א' ז:

כ וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח; וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. כא וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד; וַהֲרָגוּם, אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ, לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם. כב וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם, יָמִים רַבִּים; וַיָּבֹאוּ אֶחָיו, לְנַחֲמוֹ. כג וַיָּבֹא, אֶל-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. כד וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת-בֵּית-חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת-הָעֶלְיוֹן, וְאֵת, אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. כה וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ–וְתַחַן בְּנוֹ. כו לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. כז נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. כח וַאֲחֻזָּתָם, וּמֹשְׁבוֹתָם–בֵּית-אֵל, וּבְנֹתֶיהָ; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן–וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. כט וְעַל-יְדֵי בְנֵי-מְנַשֶּׁה, בֵּית-שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ, מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ, דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ; בְּאֵלֶּה, יָשְׁבוּ, בְּנֵי יוֹסֵף, בֶּן-יִשְׂרָאֵל. {פ}

(לפי סברה זו, יש מקום לשער שגם יהושוע הוא יליד הארץ! ייתכן שהוא בא לעם ישראל ביציאת מצרים כדי לעזור להם , (כמו שליחי הסכנות לעזור ליהודים לעלות ארצה!) וייתכן שמשה בחר בו כיורשו במלחמות נגד יושבי הארץ שהוא הכיר מקרוב)

 

  1. סיפור אחר

על יד התפיסה הזו של יעקב (שיוסף הוא בנו ושבני יוסף הם העיקר בנחלת הארץ), קיימת כבר בפרשה שלנו תפיסה מקבילה: יעקב מברך את בניו האחרים וממנה יהודה כשליט . יוסף הוא הבכור אבל יהודה הוא הנגיד. כמו שמסכם  זאת דברי הימים:

דברי הימים א פרק ה (א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה:(ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף: ס

קיימים שני סיפורים מקבילים בעניין קבורת יעקב:

  • א. יוסף הוא העיקר

יעקב קורא לבנו ליוסף ומשביע אותו על קבורתו

הסיפור המרכזי שמנוהל על ידי יוסף. הוא לוקח איתו את כל נכבדי מצרים…..ואת אחיו!(כאילו אחיו הם שוליים במסע הזה!!

בסוף הפרשה אחי יוסף , כגוש נפרד מפחדים מיוסף ומשתחוים לו. יוסף, שיחידה נפרדת מרגיע אותם והוא אפילו מצווה אותם על החזרת עצמותיו לארץ ושה' יעלה אותם לארץ. פרט מעניין :

פרק נ- כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה:

יוסף משביע את….בני ישראל !! בני ישראל הם אחיו והוא לא כלול בתוך "בני ישראל"?? הוא באמת יחידה נפרדת. התורה מסיימת בכל מה שקורה ליוסף ואף מילה לא נאמרת על מה שקורה לאחיו אחר כך!!

  • ב. האחים

במקביל יעקב מצווה את שאר בניו לקוברו במערת המכפלה

במקביל, יעקב מברך את האחים

במקביל, האחים קוברים את אביהם, באמצע סיפור הקבורה שמנהל יוסף, התורה משחילה פסוקים שמתארים הדברים אחרת: קבורה בניהול האחים:

פרק נ': יב וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם:יג וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת-קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל-פְּנֵי מַמְרֵא:

חשבנו שיוסף ואחיו התפייסו סופית והנה שהתורה מתארת  את שתי הענפים בנפרד. לפעמים, יוסף יגבר ולפעמים זה יהיה תורו של יהודה. מעניינים דברי תהילים:

תהלים פרק עח (ס) וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם:…(סז) וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר:(סח) וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב:(סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם:(ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן:

מתי האחים יתאחדו באמת? כנראה רק באחרית הימים!! בנתיים, עם ישראל תקופות שונות של אחדות רגעית, מלחמת אחים.. עעיין האחדות יישאר העניין המרכזי שלהם עד הסוף. עד שהם יצליחו באמת לפתור הבעיה על בוריה. למה זה כך? כי זו הבעיה של האנושות כולה. בעיית האחדות של כל הבריאה ושל בני האדם, עם ישראל קלח אותה על שכמו. זו משימת חייו של ישראל. להיות העם המפורד בהשקפותיו שבכל זאת מתאחד. זה המוטו "שמע ישראל…ה' אחד" אחדות ה' תתגלה על ידי אחדות עם ישראל ואחדות כל עמי הארץ!

 

 

  1. שלה או ירושלים?

גם בעיניין מרכז עבודת ה' מחלוקת בין יוסף תתגלה.

עבור יעקב, שלה, בחלקת אפריים, היא המרכז. "עד כי יבוא שילה". הנבואה שלו לאחרית הימים תיפסק בשלב הזה של משכן שילה. עבור התקופה של בית המקדש בירושלים, שם כבר נסתם ממנו!

ארבע מאות שנה נמשך שילטון שילה . ההעברה לירושלים על ידי בן יהודה תהיה שלב שני על חורבן השלב הראשון. אבל נזכור שהחלוקה בין הדרום (יהודה וירושלים) והצפון (אפרים ושילה או בית אל) יהפכו לחלוקה לשתי ממלכות יריבות!

ייתכן שהבכורה של אפרים על מנשה תתבטא על ידי זה ששילה תהיה במרכז נחלת אפרים ולא מנשה.

 

  1. ברכות יעקב

הרב תמיר גרנות רואה בברכות יעקב , נסיון להציב כל שבט במקום שונה, מיוחד, ייחודי, שיכול לעזור לכלל. השלום איננו אחידות דעים אלה ידיעת המקום הנכון של כל אחד בבניין כלל חזק.

הרב תמיר גרנות רואה צורה כיאסטית, כמו מנורה בברכות השבטים. במרכז, בנר המרכזי מופיע המשפט :לישועתך קיוויתי ה'"

ומשנה עבריו, מופיעים זוגות של שבטים שעוסקים בעניין דומה בהשלמה.

ראובן-שמעון ולוי- נדחו (ראה למטה)

יהודה: ברכת השלטון (ישתחוו בני אביך.. )

זבולון  (מסחר מעבר סחורות דרך הים)

יששכר (כוח הסבל בעבודת האדמה)

דן (נחש)

לישועתך קיוויתי ה'

גד (עקב-נחש)

אשר (פרות עבודת האדמה)

נפתלי (מסחר העברת סחורות דרך הארץ, האיילה)

יוסף (שפע , בכורה, ברכת הזרע)

בנימין

 

  1. ברכות יהודה ויוסף

בין יהודה ליוסף, יעקב מחלק לשנים את הברכה שקיבל מיצחק. ליהודה השלטון וליוסף ברכת הזרע והשפע בארץ:

 

ברכת יצחק ליעקב:

בראשית פרק כז (כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ )יוסף)

(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ    (יהודה)

ברכת יהודה:

בראשית פרק מט(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:(…(יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב: פ

ברכת יוסף:

בראשית פרק מט (כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן …וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:(כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: פ

 

ההסבר נמצא בדברי הימים:

דברי הימים א פרק ה (א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה:(ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף: ס

(יוסף:בכורה שפע וילדים.   יהודה: גביר, מלכות, נגיד.

  • ראובן הוא הבכור שנפסל בגלל מעשיו
  • יוסף מקבל הבכורה, השפע והזרע הרב
  • יהודה מקבל את המלכות

בעצם, בסוף ימיו, יעקב מבין שרק האחדות בין כולם תביא אותם לגאולה. אולי זה אחד התפקידים של הגלות, שבסופו של דבר ייווצר עם במצרים. דרך האנטישמיות, דרך השנאה של הגויים שרואים בכל יהודי ,יהודי! זה מזכיר ליהודי שהוא אחיו היהודי הוא יהודי!! ולא שונה ושונא!

 

  1. שמעון ולוי (הרב פוירשטיין)

 

ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר:ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

שתי קריאות אפשריות בברכתם:

התפוצה שלהם, כמעט ללא נחלה, בתוך ישראל היא דחייה

או שמה תפוצתם היא החלוקה של מידתם הקיצונית, במינון נמוך בכל ישראל!

הדחף שלהם להגיב, להעיז, לדאוג לכלל על ידי פעילות עצמית, כל אלה מידות טובות אם הם לקחים במידה הנכונה. לכן, בכל יהודי יהיה קצת משמעון וקצת מלוי! וכך התפוצה שלהם לא תהווה דחייה אלה הכללה !

 

ייתכן שבכל יהודי, ובכל אדם, קיימת מידה מסויימת של כל שבט. והעיקר הוא להכיר בזה . זה מה שעשוי להביא שלום אמיתי. נכן שאין האדם יכול להביע כל הזמן את כל המידות. לכן, יש מידה אחת שהוא יישא יותר מהשנייה. אבל מידה זו היא חלק מהמכלול של האמת. רק כך יבוא שלום אמיתי ואחדות אמיתית.

 

  1. יציאת מצרים

הרב תמיר גרנות מוצא הקבלות רבות בין קבורת יעקב ויציאת מצרים. בין השאר:

  • פרעה שומר על הילדים כשכל האחים עולים. סיורב לתת לילדים ללכת לקבור יעקב מזכירה את הסירוב של פרעה לתת לילדים לצאת ביציאת מצרים.
  • כל צבא מצרים יוצא לדרך. כאן כדי להגן, שם כדי להילחם
  • המסלול לכניסה לארץ דרך מזרח הירדן מפתיע בשני המקרים
  • מנשה ואפרים נמצאים במרכז בשני הסיפורים (ביציאת מצרים בסופה כנאמר לעיל)
קבורת יעקב יציאת מצרים
דרך עבר הירדן הכניסה דרך עבר הירדן
פרעה מסרב לשלוח הילדים פרעה נאלץ לשלוח הילדים
רכבו ופרשיו מגינים על ישראל רכבו ופרשיו באים נגד ישראל
מנשה ואפרים מנשה בכניסה לארץ. ואפרים היה שם קודם

 

 

 

  1. מידת ההבלגה:

הרב יעקב מדן מעיר שהמלכות, ההנהגה, דורשת מידת ההבלגה. אבל יש לברר על מה היא מתבססת. הוא בוחן זאת אצל שלושה אישים: יוסף, דוד המלך והמשיח. נוסיף גם את דמותו של יהודה

  • יהודה

כשהוא חוזר בתשובה, הוא עושה זאת עד הסוף. כשהוא מודה , מול תמר, "צדקה ממני" , הוא לא מפחד להשפיל את עצמו מול כל הסובבית. הוא לא מפחד לקחת על עצמו את הערבות על בנימין. הוא לוקח אחריות על עצמו ועל אחיו.

  • יוסף:

הוא מבליג כל הזמן מול אחיו שעשו לו רעות. הוא אף פעם לא פועל מתוך נקמה אלא מתוך שליחות. גם אחרי מות אביו הוא מרגיע את אחיו ומסביר שרק האלוהים אחראי על המתרחש. הוא בעצם רק שליח. והכל נקבע מהשמיים.

  • דוד המלך

הוא מבליג לא פעם מול האויינות מצד אחיו, מול השינאה של שאול. הוא מוכן לקחת לצידו את האויבים שלו בעבר. אבנר בן נר, עמשא …

  • המשיח

בתיאור הנביא ישעיהו, "עבד ה'" שהוא, לפי מסכת סנהדרין, המשיח, מתואר כשפל, מדוכה, מקבל על עצמו את כל העוונות של האחרים (לא לחינם הנוצרים תפרו לישו את השמלה שמתאר כאן ישעיהו)

 

יהודה מבליג כי הוא חוזר בתשובה אמיתי והוא סובר שמה שקורה לו , הוא הזדמנות לתקן את מעשיו ולא להשליך את האשמה על האחרים

יוסף מבליג כי הוא חושב שהכל בא מהאלוהים, לכן אין סיבה לשמור תינה על האחרים שגם הם מונעים על ידי האלוהים

דוד מבליג כי הוא יודע שרק בטקטיקה זו ניתן ליצור אחוד בעם: כשלוקחים במחנה שלנו את המנהיגים של המחנה הנגדי!

המשיח מבליג מתוך אהבת ישראל אמיתית

יהודה חזרה בתשובה
יוסף הכל מהשמיים
דוד טקטיקה
המשיח אהבת ישראל

 

מקורות:

 

יהודה:

"צדקה ממני על כן לא נתתיה לשלה בני"

 

יוסף:

בראשית פרק נ(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

 

 

דוד המלך

שמואל א פרק טז (ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ:(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב:(ח) וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק:(ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק:(י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה:(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה:(יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:

 

תהלים פרק קיח (כב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה:

 

שמואל א פרק יז (יב) וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים:(יג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה:(יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל: ס(טו) וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם:(טז) וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם: פ(יז) וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ:(יח) וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח:(..(כא) וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה:(כב) וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם:…(כח) וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ:(כט) וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא:(ל) וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן:(

כב(א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שאול שחיפש כל הזמן להרוג את דוד: לדוד לפחות שתי הזדמנויות להרוג אותו ולא עושה זאת

אבנר בן נר: שר צבא שאול. הפך לעוזרו של דוד

איש בושת בן שאול:הומלך אחרי שאול נגד דוד. ובכל זאת דוד לא פעל נגדו

שמעי בן גרא, בן שאול קילל את דוד וזרק עליו אבנים ודוד סירב להעניש אותו

אבשלום בן דוד מרד בדוד.ודוד לא נוקם בו

עמשא בן יתר שעמד בראש צבא אבשלום נגד דוד. דוד לוקח אותו כשר צבא שלו

 

עבד ה':

ישעיהו פרק נב (יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד:…(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ:(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:(ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיקֹוָק הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ:// וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו:…(י) וַיקֹוָק חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְקֹוָק בְּיָדוֹ יִצְלָח:(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל:(יב) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ: ס

 

הקטע שיש לראות אותו שאיננו במקומו הכרונולוגי

 

בראשית פרק מז (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה …(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ … אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: פ

בראשית פרק מח (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה:(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:

(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:

(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:

(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם:(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ:(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה:(יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו:(יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:(יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:(יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:(יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם:(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

 

 

(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם:(כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.