וארא פי5

בע"ה כד טבת התש"פ

מישל בן שושן

 

וארא פי5

 

שתי שאלות:

  1. מה פירוש השמות :"ה'" ו"אל שדי" שה' לא נודע על ידי הראשון אל האבות?
  2. מה פשר כל התחלת הפרשה שנראית כחוזרת על התגלות הסנה מחדש?

 

שם ה':

 

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק:

(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

 

"אני ה'": שני המילים האלה חוזרים ארבע פעמים בהתחלת הפרשה כמוטיב המרכזי. כאילו זה החידוש העיקרי של כל מה שיקרה בהמשך. מה החידוש? הרי אנו מכירים את צמד המילים האלה מספר בראשית. ה' התגלה אל האבות בתור "ה'" כמה פעמים. למשל:

בראשית פרק יב (ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

ניתן לטעון (כמו שעשו כמה מפרשים) שבפסוקים האלה, רק קוראה התורה יודע שמדובר ב"ה'" אבל אברהם לא יודע שמדובר על "ה'". נגד טענה זו אפשר לצטט עוד פסוקים:

בראשית פרק טו (ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:

יש כאלה שיטענו שההתגלות הזו (וגם ליעקב בחלום הסולם) קרו בחלום ולא בהקיץ.

הרב תמיר גרנות מציע כיוון שונה ומרתק:

  • אנו מוצאים את שם ה' כשה' מבטיח על ירושת הארץ, על הברית עם האבות לתת להם את ארץ כנען
  • אנו מוצאים את שם "אל שדי, בעיקר בברית המילה , כשההבטחה העיקרית היא על פריון הזרע והקמתו כעם רב

בראשית פרק לה (יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

בנקודת הזמן שה' מדבר אל משה, הבטחת הקמת זרע לאבות , הפיכת הזרע לעם רב כבר התקיימה במצרים. האבות כבר נוכחו להכיר את הזרע שלהם ויעקב ראה לפחות את שבעים הנפשות של העם המתהווה. אם כן, ההבטחות בשם "אל שדי" כבר התקיימו. והאבות כבר ראו אותם מתגלות.

אבל, ההבטחות של ירושת הארץ, את זה הם עדיין לא ראו בפועל. אם כן, "שם ה'" בהגשמת ההבטחות שלו, הם לא ראו. ולכן, כתוב ששם ה' "לא נודע" לאבות. לא שהם לא הכירו את שם ה' אלא שהם לא זכו עדיין לראות את ההתגשמות של ההבטחות שנתנו להם בשם זה.

פרשת וארא היא ההתחלה של הגשמת החלק הזה של ברית האבות.

 

הכפילות עם מעמד הסנה.

הרבה הצעות הובאו על ידי הפרשנים כדי להסביר למה פרשת וארא מתחילה בסיפור שנראה לנו כבר מוכר. ה' מדבר אל משה, מצווה אותו ללכת לשכנע את ישראל ואת פרעה שעת היציאה הגיע. אכן, יש לנו ההרגשה , כשפותחים את פרשת וארא, ששום דבר עדיין לא נכתב בהקשר הזה. כאילו מתחילים את הסיפור מחדש. כאילו לא קרה מעמד הסנה וכאילו לא היה כישלון חרוץ במאמצים הראשונים של משה (בסוף פרשת שמות). נביא כמה מההצעות הכי מעניינות:

  1. ה' נוזף במשה שהעז להגיד בסוף הפרשה הקודמת:

(כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי:(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: שמות

ה' מסביר לו שהאבות , אפילו אם הם לא ראו התגשמות של ההבטחות, לא הפסיקו להאמין בה' ואין מקום להתרעם נגד ה' בגלל הכישלון . הנזיפה של ה' אל משה מתחילה עם המילים "וידבר אלוהים אל משה". דיבור קשה. וממשיכה בנימה "חבל על דאבדין ולא משתכחין" כאילו, ה' העדיף את היחס של האבות מאשר זה של משה.

העמדה הזו מוצגת יפה על ידי רש"י.

  1. הרב מידן מציע שהיו בעצם שתי שליחויות! משה הגיע אל בני ישראל אחרי הסנה והוא התקבל בקרירות כשהוא הסביר להם שעליהם לעזוב את העבודה זרה שבה היו שקועים, כדברי יחזקאל:

יחזקאל פרק כ (ו) בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת:(ז) וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(ח) וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם:(ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

 

בני ישראל לא רצו לשמוע למשה בגלל "עבודה קשה"= עבודת ה' שמבקשת מהם לעזוב עבודה זרה! זה גרם, לפי הנביא יחזקאל לה' לרצות להרוג את כולם . אבל, כדי לא לחבל ב"שמו", דחה את הגזרה. אבל, אם זוכרים שאחרי חטא המרגלים, קרה אותו הדבר, ניתן לחשוב שיציאת מצרים נדחתה כדי לאפשר לדור ההוא להיעלם. דור אחד לפחות איחר את שליחות משה. משה חזר כנראה למדין וחיכה עד שה' הודיע לו ש"מתו כל האנשים" המבקשים רעתו!. זה מסביר למה התורה מתארת שתי שליחויות: אחת בסנה והשנייה בהתחלת פרשת וארא! זה מסביר גם , דרך אגב, למה התורה מציינת בפרשה שלנו את הגיל של משה(שמונים שנה). הוא פשוט הזדקן במשך שנים רבות עד למות הדורות שסירבו לצאת!

(דרך אגב, הרמב"ן מעלה אפשרות דומה כדי להסביר ההפרש בין שתי התקופות של הגלות:400שנה ו430שנה. התווסף דור שלם שחטאו וגרמו להארכת הגלות).

 

  1. הרב תמיר גרנות מציע כיוון שונה (הוא אמנם לא סותר את ההצעה של הרב מידן): במעמד הסנה ,ה' הציע להציל את העם מעבדות. ללא שום אזכור לברית אבות. ארץ כנען מתוארת שם כארץ מקלט "טובה ורחבה". כאן, בפרשה שלנו, ה' מציג את הגאולה כנאמנה להבטחה לאבות, עם תוכן, עם יצירת קשר בין העם ואלוהיו. ארץ כנען מתוארת כארץ שהובטחה לאבות שבה יהיה אפשר ליישם את תוכן הברית. אלה שני תיאורים שונים במהותם.

ההתגלות בסנה:

 

שמות פרק ב (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס

 

שמות פרק ג (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:

(ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:(ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:(י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:…

 

  • בפסוק כד, מתארת התורה ארבע פעלים שמתרחשים אצל ה': ה' שמע, זכר, ראה ,וידע

אבל כשה' מדווח למשה על מה שהוא הרגיש, מונים רק שלושה פעלים :ראה, שמע וידע. חסר הפועל "זכר"

את הפועל הזה נמצא רק בפרשה שלנו:

פרק ו. פסוק (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:

  • בסנה, ה' בא כדי להציל את בני ישראל מהסבל שלהם. והוא יביא אותם אל ארץ טובה ורחבה.
  • למרות שהוא מתגלה בשם ה' אל משה, הוא בעצם מוכן לפעול בתוקף ההבטחה של "אל שדי" שנוגעת לפריון העם, בטחונו, ורווחתו.

 

ההתגלות בפרשת "וארא":

 

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק:(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק

  • וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם
  • וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם
  • וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:

) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק:(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: פ

כאן, ה' בא להוציא את בני ישראל בגלל ההבטחה אל האבות. והוא יביא אותם אל הארץ שהוא הבטיח לאבות. כאן, הוא מפתח את הקשר החיובי שהולך להתקיים בין ה' לעמו. ברית שתוכנה יוכל להתממש על ארץ האבות. אפשר להגיד שכאן, מדוב ר על מימוש ההבטחות של ה' בשם ה'. אין רק הצלה של עם מסכן. יש כאן הגשמת חזון, יעוד, תוכן וברית חזקה לנצח. (ייתכן שזה מה שהפחיד את העם ולא שמעו אל משה בגלל העבודה הקשה שזה ידרוש מהם- ראה פירוש הרב מידן לעיל)

 

נסכם בטבלה:

 

  ההתגלות בסנה (פרשת שמות) פרשת וארא
ה' שמע, זכר, ראה ,וידע ה' אומר למשה כי : ראה, שמע וידע ה' זכר
סיבת יציאת מצרים ההצלה מסבל השעבוד קיום ברית בין הבתרים :"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"
תיאור ארץ כנען ארץ שאין בה שעבוד. ארץ זבת חלב ודבש, ארץ רחבה וטובה ארץ האבות. קיום ההבטחות שנתנו לאבות. ארץ היעוד .
לשונות של גאולה (למרות שנאמרו בוארא, הן מתיחסות לסנה) והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי אתכם לי לעם, והבאתי אתכם אל הארץ..
הגשמת ההבטחות שנתנו בשם: "אל שדי" אני "ה'"
תגובת העם ויאמן העם וישמעו (ד-לא) ולא שמעו אל משה

 

אם כן, החידוש הגדול בפרשת וארא הוא הברית שיקיים עם העם אחרי היציאה. אחרי שהוא מדבר על שלושת השלבים הראשונים של היציאה (ההצלה מהשעבוד: והוצאתי, והצלתי וגאלתי) הוא מוסיף את המימד העיקרי:

) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק:

כנראה שהשלב הזה התרחש בהר סיני. ושם יש חזרה על אותם המילים בדיוק:

שמות פרק כ (ב) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

אני ה'= יש לי כוונה ותכנית עבור זרע האבות. אני מנהל את ההיסטוריה בכיוון הזה

אני ה' אלוהיכם= אני לא רק קיים ומנהל את העניינים. אני גם מעוניין בקשר הדוק אתכם. אתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלוהים. אני לא מוציא אותכם ממצרים רק גדי להציל אותכם אלה כדי שתהיו לי לעם אחר כך! אני לא מביא אתכם אל ארץ מקלט בלבד אלא אני מביא אותכם אל ארץ האבות שיש ליישב אותה ולמלא את החיים בתוכה על ידי תוכן מפורט ודרישות מוסריות

 

שתי התגלויות:

ניתן לשאול למה ה' (או התורה) חילק את ההתגלות של ה' אל משה לשניים: בסנה ובפרשת וארא?? הרי שתיהם הולכות להתגשם  ביחד! אין השנייה יכולה לפעול ללא הראשונה ולראשונה אין סיבה להפוך לסיפור חשוב בתורה (הצלת עם באופן רגעי מעבדות, זה דבר בנאלי לגמרי אם אין מאחורי זה משמעות ארוכת טווח)

 

על ידי השאלה הזו, נוכל לענות על שאלה חזקה שכולם שאלו בסוף הפרשה הקודמת: למה השליחות הראשונה של משה נכשלה??

 

להציל אדם מכאב, מייסורים, מעבדות, זה טוב ויפה אבל זה לא מספיק. כי חיי האדם יהיו רצופים ממכאובים, מייסורים, מקשיים  ומעבדותיות מכל סוג. אין טעם להוציא אותו מכאב זה ולתת לו ליפול לכאב אחר שיבוא.

ההצלה האמתית, הגאולה האמתית היא זו שנותנת לאדם משמעות לחייו, תוכן, טעם לחיות ולעבור את כל התחנות של חיוו .לכן, ה' מראה ונותן לחוות לעם ולמשה: רק מה שנאמר בסנה, רק הצלה משעבוד, רק הקלה בתנאים, תוביל לצורך בעוד הצלה ולעוד הצלה בלי שום כיוון. השלב הראשון בלבד מוביל למבוי סתום!! וזה בדיוק מה שהרגשנו בסוף פרשת שמות.

 

החידוש האמתי של התורה נמצא כאן, בפרשת וארא. כאן, העיקר הוא לדעת כי "אני ה'"! ואחר כך "אני ה' אלוהיכם". יש חזון, יש משמעות יש קשר עם בורא העולם שברא אותו ואת האדם בכוונות מיוחדות ותכניות ארוכות טווח.

 

יש ללמוד את שני השלבים האלה כדי לדעת להפריד בניהם (למרות שהם מתרחשים כאן ביחד). כי בעתיד, עם ישראל שיעבור השלב הראשון, ליקים מדינה לשם הצלה מהאנטישמיות או בריחה מהשואה , יגיע מהר מאוד למבוי סתום אם לא יפנים את הצורך בשלב השני: תוכן, משמעות, על הזהות היהודית, על סיבת יצירתו, על ברית האבות, על הקשר המחייב אל הארץ.

אחרי שהגשמנו את השלב הראשון של ההצלה שדוחף אותנו לרצות לצאת, עלינו להכיר בשלב השני שהוא המטרה העליונה.

נראה לעניות דעתי שהיום , במדינת ישראל, אנו יכולים להיות גאים בהצלחת השלב הראשון של הגאולה, זו שהובטחה בסנה, אבל עכשיו עלינו להתכונן ברצינות לשלב ההתגלות של פרשת וארא ולקבל על עצמנו להיות עם ה' אלוהינו! ולחיות בארץ אבותינו ולא רק בארץ מקלט אפילו אם היא טובה ורחבה !

 

אהרון ומשה (הרב תמיר גרנות)

יש שני מטות: מטה משה ומטה אהרון.

כשמתבוננים על שני המטות האלה, ניתן לעשות הפרדה די ברורה בניהם:

  • מטה משה עוזר לעשות אותות. כלומר לאותת. ללמד. לתת סימנים.
  • מטה אהרון עוזר לעשות מופטים: ניסים, שכנוע מכריע ולפעמים אף עונש.

בשלוש המכות הראשונות, אהרון הוא זה שמשתמש במטה שלו. מיד כשהוא פועל עם המטה, מתרחשת המכה. כאילו המטה הוא זה שעושה המכה:

מכת דם:

שמות פרק ז (יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ …(כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן … וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם:

מכת צפרדע:

שמות פרק ח (ב) וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מכת כינים:

שמות פרק ח (יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

 

שלושת המכות האלה, אהרון פועל. אהרון הוא החכם של ישראל. הוא משחק נגד חרטומי מצרים. במגרש שלהם. גם הם עושים מופתים דומים.המכות הראשונות, בכוונה תחילה, מתרחשות במגרש המצרי האלילי. ה' מתחיל איתם מנקודת המבט שהם רגילים אליה. מופטים נגד מופטים. לכן גם חכמי מצרים מצליחים לעשות דברים דומים. רק מה, אהרון מצליח קצת יותר טוב כל פעם. כאילו המסר הוא: אם אתם חושבים מהכוח נמצא במופטים, הנה אנחנו יכולים לשחק במגרש שלכם ולנצח אתכם!

 

בשלוש המכות הבאות, אין יותר התערבות של אהרון ומשה. ה' לבדו פועל:

מכת ערוב:

שמות פרק ח (כ) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב:

מכת דבר:

שמות פרק ט (ו) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם

מכת שחין:

שמות פרק ט (י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין

 

בשלושת המכות האלה, אין משה ואהרון משתמשים במטה שלהם. או שה' פועל לבד או שהוא מבקש מהם פעולה ראשונית שאינה קשורה במטה

 

בשלושת המכות הבאות, משה הוא זה שמשתמש במטה שלו:

מכת הברד:

שמות פרק ט (כג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיקֹוָק נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַ

מכת ארבה:

שמות פרק י (יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה:

מכת חושך:

שמות פרק י (כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ

אבל , כשמשה נוטה את ידו או את מטהו, אין המכה מתרחשת מיד. ה' הוא זה שפועל כדי להביא המכה. וזה הראיה שמטה משה איננו מטה של קוסם כמו זה של אהרון. מטה משה הוא אות לקשר עם האלוהים והאלוהים הוא זה שפועל. זו ההוכחה העיקרית שאליה כל המכות הובילו:

  1. דצ"ך: לדעת שאנו יכולים לעשות מופטים, כמו המצרים, ואפילו יותר טוב
  2. עד"ש: אבל באמת, ה' הוא זה ששולט על כל העולם ועושה כל מה שהוא רוצה בו
  3. בא"ח: יש בידי האדם, משה, להיות בקשר עם ה' כדי לבקש ממנו לפעול

 

כל תשע המכות האלה (דצ"ך, עד"ש, בא"ח) באות כדי ללמד, בהדרגה, שה' יותר חזק מכל האלים. שה' הוא האל היחיד ששולט על כל העולם ושהוא מעוניין בקשר עם בני האדם שיכולים להתפלל כדי שיפעול למענם.

החידוש הגדול, הוא כמובן המטה של משה ולא המטה של אהרון.

  דם צפרדע כינים ערוב דבר שחין ברד ארבה חושך
מטה אהרון אהרון אהרון       משה משה משה
ביצוע אהרון אהרון אהרון ה' ה' ה' ה' ה' ה'

 

ייתכן שהמכות האלה, באו כדי לשכנע….את עם ישראל שלא רצו לשמוע למשה "מקוצר רוח ומעבודה קשה" בהתחלת הפרשה. כי נגד פרעה, היה מתוכננת רק מכה אחת: מכת בכורות. מידה כנגד מידה על זה שהוא שיעבד את עם ישראל שהוא "בני בכורי". כמו שנאמר למשה בהתחלת הדרך:

שמות פרק ד (כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:

כלומר, תוכננה מכה אחת אבל בגלל שעם ישראל סירב לקבל עליו את המכנית השלמה שהוצעה בהתחלת פרשת וארא, שלח ה' 9 מכות למצרים , ובמקביל, הציל מהן את ישראל, כדי שירגישו על מה מדובר באמת! ולכן, עשה הכל כדי שפרעה לא ישלח את ישראל עד אשר 9 המכות יחוללו תובנות בעם ישראל עצמו.

שמות פרק י (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

 

חידושי הרב מידן:

 

  • רע= RA

יש כמה פסוקים תמוהים שבהם מופיעים האותיות "רע":

שמות פרק ה (יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

שמות פרק י (י) .. יְהִי כֵן יְקֹוָק עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:

שמות פרק לב (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים

במדבר פרק יא (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ

שמות פרק לב (כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא:

האל "רע" היה האל הגדול של מצרים. העם, ובעיקר הערב רב היה שקוע בנאמנות לאל "רע". ולכן גם המדרש מכנה את המילה "רע" כעבודה זרה (פסיקא זוטרתא שמות לד) (ספרי בהעלותך פה)

בפסוק הראשון שהופיע בפרשה הקודמת, השוטרים כועסים על זה שההצלה עברה לפסים דתיים. הם לא אהבו שמשה ידבר על אלוהים לפרעה כי אז זה פותח יריבות דתית שסופה , הם חושבים לא טובה!

 

  • מופת התנין:

איך הפכו החרטומים את המטה לנחש?

הרב מידן מציע שאולי היתה ידועה להם חוכמת החברות, שההודים מכירים עד היום . "משביעי הנחשים" יודעים להרדים את הנחש עד שהוא נראה ממש כמו מקל עץ שאיננו זהה ואפשר לשחק בו כמטה. אחר כך ניתן לעורר את הנחש על ידי לחץ על נקודה מסוימת ולהפוך אותו לנחש חי וזז.

 

  • הקשיית לב פרעה:

הרב מידן ממציא סיפור:

צעיר קיבל את רישיון הנהיגה שלו ולוקח חבריו לנסיעת מבחן ראשונה. הוא משתולל על הכביש ועובר את המהירות המותרת. שוטר עוצר אותו. הצעיר מצליח לעורר אצל השוטר רחמים וזה נותן לו רק אזהרה. הוא ממשיך להשתולל ושוב שוטר עוצר אותו ושוב הוא נותן לו ללכת. עד שתאונה קשה קוראת. אז יש שיאמרו שהיה על השוטר לעצור אותו מיד ולא לתת לו להמשיך לנהוג. זו אשמת השוטר!

רחמנות השוטר היא בעצם שהקשתה את לב הנער שהרגיש עוד יותר חזק כל פעם!

העובדה שה' לא ביקש ערבויות ליציאה כל פעם לפני שהפסיק את המכה, הכניסה רחמים בתוך מידת הדין. וזה מה שהחזיק את לב פרעה! לא שה' השתיל דבר במוח של פרעה. אלא שההתנהגות וההתרחשויות איך שה' תכנן אותן, גרמה לחיזוק לב פרעה. וזה הביא לסופו בסוף!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.